בית יעקב על כתובות קה

בלא גילגול יכולין להשביעה כיון שלא פטרה נגד יורשים ב' מצד גילגול וכתב עוד דאי קאי אמציעתא שפטרה גם מיורשים דאפי' נעשית אפוטרופסית לאחר מיתה פטורה וכו' דס"ל כשפטרה מיורשים דמהני פטור אפילו על מה שנעשית אחר מיתה ולזה סיים דינא דירושלמי לא שייך רק בנמשך האפוטרופי' אבל ביתומים שממנין מעצמן אותה לאפוטרפוס בנכסיהן לא מהני פטור דאביהן

בתוס' ד"ה לכרגא וקשה דמשמע הא לשאר צרכי יתומים. ובספר מיגא"ש הובא בספר פ"י ת' דלשאר צרכי יתומים אין צריך שומא רק הכרזה ושם תנן שום היתומים משמע דבעי ג"כ שומא ובעזה"י קיימתי מסברא דנפשאי. אבל אחר העיון נראה ודאי דליתא דודאי כשהב"ד מוכרין אין מוכרין בלא שומא דבלא שומא למחר יבוא הלוקח ויאמר שנתאנה ויבטל המכר אבל אחר השומא ומודיעין ללוקח השומא וכשנותן יותר אזי לית ביה דין אונאה וכן משמע מדברי התוס' בד"ה ולקבורה שכתבו שלא יניחו אביהן מוטל בבזיון עד שישומו ויכריזו ולבסוף כתבו גבי לוו לצורך קבורה דמזבנינן בלא הכרזה משמע דשומא צריך וגם הסברא נותנת כך דהאיך שייך שהב"ד ימכרו בלא ידיעת השומא כלל

בתוס' ד"ה אפי' בין מיתה וקבורה דמ"מ תשבע שלא עיכבה וכו' ולפעד"נ דשבועה שלא עיכבה כיון שנעשית אפוטרופסי' אחר מיתה וממילא תשבע שלא עיכבה אחר מיתת בעלה כלום ממילא נכלל גם מה שבין מיתה לקבורה דמה"ת נאמר כך שתפרש בשבועה שלא עיכבה אחר קבורה כלום ואין זה בכלל גילגול רק אמרינן לה שתשבע בסתם שלא עיכבה מנכסי יתומים כלום משא"כ שלא זלזלה שבועה אחרת היא

דף פ"ח ע"א ברש"י ד"ה לידי שבועה דאורייתא שהוא בשם. המפרשים תמהו אמאי לא פי' רש"י דנ"מ לענין היפוך כמשפירש"י לעיל. ונ"ל דהנה קשה לכאורה דהא התוס' בשבועות דף מ"א הביאו בשם רש"י דהלכה כמ"ד דאף שבועה דאורייתא מהפכינן. ונראה דרש"י כתב שם הטעם דיכול להפך הא האי מאן דמפיק שטרא על חבריה יכול לומר לו אשתבע לי דלא פרעתיך ומה התם דאית ליה עליו ממון גמור מדאורייתא יכול להפך וכו' הכא דל"ל אלא ש"ד לכ"ש דמצי אמר ליה אשתבע לי ע"ש וא"כ הא דמהפכינן לדעת רש"י לאו מטעם היפוך רק כיון שבא להוציא ממון יכול לומר לו אשתבע לי. לפ"ז ניחא כיון דרב"ח רוצה לומר גם בנשבע ונוטל דהוי שבועה דאורייתא ואיכא שפיר נ"מ דלא מהפכינן דבזה לא שייך לומר אשתבע לי דהא לא רצה הבעל להוציא רק לפטור עצמו. אך אי הוי שד"ר א"כ מן התורה נוטל בלא שבועה רק חכמים רמי עלה שבועה יכול להפך והיכא דחכמים תיקנו שיטול בשבועה אב' מדאורייתא היה הנתבע פטור לגמרי לא יכול להפך ע"ש א"כ אי הוי ש"ד לא היה נוטל ממון רק בשבועה ולא היה הבעל חייב לה בלא שבועה לא יכולה להפך משא"כ בכאן אי פקח הוא דבעל משלם לה עוד הפעם ואח"כ יתבע אותו א"כ בא להוציא ממנה גם בשבועה דאורייתא יכול להפך מטעם שכתב רש"י דיכול לומר אשתבע לי לכן לא כתב רש"י דנ"מ לענין היפוך כמש"ל

ע"ב בתוס' ד"ה ב"ד משביעין אותה אמאי לא משני דס"ל כדשמואל כו'. וליישב קושית התוס' נראה דבדף פ"ז ד"ה מקשין הקשו דאמאי הוצרך למיתני אין אלמנה נפרעת הא תנינא לה הכא ותי' דאצטריך למיתני התם דהכא מיירי בגרושה וכו' והיינו בגרושה שבא לגבות מיתמי ולפי זה אי אפשר לומר דכדשמואל ס"ל ופלוגתא דר"ש ורבנן עכצ"ל הוא באלמנה ממש דנשבעת לכתובה ואין נשבעת למזונות הדרא קושיא לדוכת' אם כן למה לי הך משנה דאין אלמנה נפרעת כנ"ל: סוגיא דהוציאה גט

בתוס' ד"ה הוציאה גט דבמה שנשאר שטר כתובה בידה יכול לבוא לידי הפסד וכו'. בספר הפלאה הקשה דהא למ"ד דאחין כותבין שובר לא תגבה בכתובה בלא גט מטעם שיכול לטעון לא אפרע דיכול לבוא לידי ריעותא על ידי גט עיין שם ושוב אינו יכול לבוא לידי הפסד כשתגבה בהגט בלא כתובה ולק"מ כיון שבכל שטר הן מכח הגט הן מכח הכתובה יכול לבוא לידי הפסד אינו בדין שתהא יכולה לומר פרע לי בהחזרת הגט וכשאבוא פעם ב' בכתובה תאמר לא אפרע עד שתחזיר הגט דא"כ כשתבא אח"כ תאמר ג"כ פרע לי בהחזרת הכתובה דכשאבוא אח"כ בגט תאמר לא אפרע עד שתחזיר הכתובה ותגבה ב' פעמים וכיון דבכל שטר יש ריעותא אינו צריך לפרוע לה בפעם ראשון עד שתחזיר ב' השטרות

בא"ד פרעתי הכל במיגו דלא גירשתיך. כל המפרשים תמהו דלעיל פרק האשה שנתארמלה כתבו התוס' במיגו דאין את אשתי ולא סתרו בדבריהם מכח מיגו דלא גירשתיך ולפענ"ד נראה דהנה לכאורה קשה במ"ש התוס' הכא דהא אין שם עידי גירושין דהא אין מכירין שהיא אשתו ע"ש דהא מ"מ יכול לבוא לידי ריעותא אף שיהיו עידי גירושין ועידי קידושין רק שלא יהיו עידי נשואין ויש לו מיגו די"ל אין את אשתי בנשואין וארוסה ל"ל כתובה כשלא כתב לה כמבואר באה"ע סי' נ"ה משא"כ כשהכתובה בידה דאפי' ארוסה אית לה כתובה בכתב לה ואפילו אי נימא דארוסה יש לה כתובה אפי' בלא כתב לה מ"מ נ"מ לענין משעבדי להנך פוסקים דס"ל כתובת ארוסה אינה גובה ממשעבדי כשלא כתב אחריות לשיטת ר"י שהביא הרא"ש דף מ"ז וא"כ איכא נ"מ לענין משעבדי דבלא כתב לה י"ל דנתגרשה מן אירוסין ולא טרפי ממשעבדי וע"כ צ"ל בישוב זה דכל המפרשים כתבו דהא שכתבו התוס' אבל למ"ד אין כותבין שובר כו' באו ליישב קושית המקשן דש"מ כותבין שובר דאיזה ריעותא יכול לבוא במה שהכתובה בידה הא הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ולכך כתבו התוס' שמ"מ יכול לבוא לידי הפסד ע"ש. והנה בסוגיא זו תירץ רב במקום שאין כותבין כתובה אלמא דלרב היה קשה לו ג"כ קושית הש"ס וי"ל דרב ס"ל ג"כ כר"י דהטוען אחר מעב"ד לא"כ ולכך א"א כנ"ל דהא רב ס"ל דארוסה אית לה כתובה דר"כ ור"א אמרו ליה לרב אלמנה מן האירוסין כו'. וע"ז הקשה מר קשישא לר"א ע"ש שמדבריו הוכיחו דארוסה אית לה כתובה ולעיל דף מ"ד ס"ל לר"ה מנה ומאתים מן האירוסין והרשב"א בסוגיא זו הביאו הש"מ כתב דאא"ל דרב לא ס"ל דרב המנונא דר"ה תלמיד דרב הי' ולפ"ז ע"כ דרב ס"ל דארוסה גובה ממשעבדי דהא ר"ה בדף מ"ז אמר דארוסה גובה ממשעבדי והא ר"ה ג"כ תלמידו דרב היה וא"כ לרב ליכא למימר מיגו דלא נשאתיך דהא לרב כתובת ארוסה ונשואה שווין ושפיר סתרו התוס' מיגו דאין את אשתי מכח המיגו דלא גרשתיך משא"כ לעיל כתבו התוס' לפי האמת דהרבה פוסקים ס"ל דארוסה ל"ל כתובה כלל ואפי' להנך דס"ל דאית לה כתובה ס"ל דאינה גובה ממשעבדי וי"ל מיגו דלא נשאתיך אף דאיכא עידי גירושין כנ"ל כתבו התוס' שפיר מיגו דאין את אשתי והיינו שאינך נשואה: