בית יעקב על כתובות קב

שהיורש א"צ טענה וכן כתב הלח"מ להרמב"ם ע"ש ולפ"ז כשאביו פטר אותה משבועה נגדו ודאי דאין היורש משביע תדע דאטו בחלקו השותפים שהטעם משום שאביו מחל יהי' היורש יכול אח"כ להשביע להשותף אלא ודאי היורש יכול להשביע רק במקום שהי' אביו יכול להשביע וכן מוכח מתוס' פ' שבועות הדיינין דף מ"א שהקשו לרש"י שכתב טעם לשבועת יתומים מפני שאביו הי' יכול לטעון השבע לי דא"כ בפטרה נגדו לא יהיו יתומים יכולין להשביע' ע"ש ואף שבאמת התוס' הוכיחו זה מנקי נדר דפטרה נגד היתומים ע"ש מ"מ נראה דאין לחלק כיון דהפטור מועיל נגד יורשים וכן הקשה הפ"י מהמשנה ע"ש וא"כ ה"נ כיון שבשבועת אפוטרופוס צריך האב לטעון השבע לי מחמת שאני חושדך בשתי כסף כמבואר בח"מ סי' צ"ג וכיון שהיתומים אין להם מקום לחשוד אותו רק לטעון אולי האב הי' חושדך והי' טוען השבע לי ממילא כיון שפטר האב אותה נגדו ולא הי' יכול לטעון גם נגד היתומים פטור ועוד הא חזינן להרי"ף דמשוה מחל לחלקו השותפין לפטרה לישבע נגד יורשים מכ"ש לדידן כשפטרה בפירוש נגדו שאף היורש אינו יכול להשביע

בתוס' ד"ה נדר ושבועה בירושלמי מפורש וכו' תימה אמאי נקט נדר כו'. דברי התוס' תמוהין כמו שתמהו המפרשים דה"ל לציין עצמם ארישא דנדר ושבועה אין לי ולהקשות קושייתם. וגם קשה דלמה להם להביא הירושלמי ואח"כ להקשות הקושיא ואין לדבריהם קישור. וליישב נראה דהנה לכאורה יש לתרץ קושייתם דמשכחת לה נדר גם בגרושה דהא בגיטין דף ל"ה בד"ה גט יבמין כתבו התוס' שמיירי דלאחר שייבמה גרשה היבם שכתובתה על נכסי בעלה הראשון ומורי התירא דטרחה קמיה אחיל ע"ש א"כ משכחת לה ביבם שאמר נדר אין לי עליך דאם יגרשנה אין לו עלי' רק נדר ועל שבועה מקשה הש"ס שפיר שבועה מאי עבידתי' ממ"נ אם תגבה מנכסי בעלה הראשון אינה נשבעת רק מדירה בנדר ואם תגבה מנכסי בעלה השני ליכא שבועה כלל בגרושה ולזה הביאו מקודם מהירושלמי דמירושלמי מוכח דלא הי' ניחא לאוקמי המשנה בגט יבמין דבירושלמי מוקי להא דיורשים בממנית בניו לאפוטרופסים ומוכיח ממשנה זו דאם שוכר השכיר לאחר ע"פ רשות המשכי' דהמשכיר יכול להשביע להשני ע"ש ואי הוי מוקי למתניתין בגט יבמין לא הוי צריך לאוקמי יורשים בממנית אותן לאפוטרופסים כי היבם יורש הוא וכשגובה מנכסי הראשון ממילא יש שבועה להיורשים נגד היבם שבועת היתומים ולא שייך בזה אין אדם מוריש שבועה כיון שפטר אותה משבועה כמבואר בח"מ סי' ק"א ע"ש אלא ודאי דלא ניחא ליה להירושלמי לאוקמי בגט יבמין וכיון דלא מוקי ליה בגט יבמין מקשי התוס' שפיר דלא משכחת נדר בכה"ג. ולפענ"ד מוכח מדבריהם ושל הירושלמי שלא כדעת הרא"ש דס"ל דאפי' פגמו היורשים א"צ לישבע כשפטרן ומהירושלמי מוכח להיפך דא"כ מנין להירושלמי להוכיח דינו הנ"ל מהא דקתני יורשי' דלמא מיירי בפוגמת. ומה שתירץ מהרש"א דמ"ד פוגמת ס"ל ג"כ דפטרה גם לאפוטרופוס מ"מ אין להוכיח הדין שלו כיון דמשכחת לה בפוגמת אלא ודאי לא ס"ל להירושלמי דינו של הרא"ש וס"ל דלפוגמת בנה לא מהני פטורה ואי תיקשה דמ"מ לוקי בפגם האשה בחיי' שאין הבן צריך לישבע שלא פקדנו דז"א דהירושלמי ס"ל בפוגם לא ישבע בנו והטעם נראה דעל היורשים ליכא שבועה רק שלא פקדנו שפגמה יותר מסך זה ובזה ודאי דפטורין משבועה דהא בפגימת גופה מקשי התוס' דלהימן במיגו דלא פגם כלל ותירצו כיון דמיפרע לא דייק הוי מיגו בדדמי ע"ש. ולפ"ז לענין מה שציוה להן אמם כמה פגמה דלא שייך בדדמי ודאי כשאומרים שלא פגמו רק חמשים נאמנין שלא ציותה להן יותר במיגו דלא הודו כלל ורש"י שפי' כה"ג גבי יורשים מיירי בפגמה אמה בעדים ולהירושל' לא הי' ניחא לאוקמי בכה"ג

דף פ"ז ע"א בגמ' מנא ידעה דקא מותיב לה אפוטרופוס. הקשה בספר הפלאה כיון דבאמת ידע משבועת פוגמת רק שסובר דלא פטרה ממנו כיון דהיא גרמה אם כן י"ל שפטרה משבועת פו"ע דאין לך אשה שלא נעשתה אפוטרופסית ע"ז וע"י גלגול מודים דנשבעת על פו"ע ופטרה משבועת גלגול של פו"ע. ונראה לפענ"ד דלא קשה דמ"מ תיהדר הקושיא על הא דקתני יורשים דבדידהו לא שייך שבועת פו"ע דעל שבועת אפוטרופוס אין היורשין נשבעין שלא פקדנו כמ"ש המהרש"א ומקשה הש"ס שפיר אמ"ד שבועת אפוטרופוס דא"כ לא משכחת לה גבי יורשים. ולפ"ז ל"ק ג"כ קושית האו"ת על התוס' שהקשו בד"ה אלא למ"ד איהו כו' דלמא כשפטרה בשכבר היא אפוטרופסית וכו' ע"ש והקשה האו"ת דהא קיי"ל דאין אפוטרופוס נשבע עד דאיכא חשד בשתי כסף והודאה בפרוטה והיינו שגנבה פרוטה א"כ מאי מקשי התוס' דמ"מ תיקשי מנא ידעה שתודה בפרוטה גניבה ולפי הנ"ל לא קשה דמ"מ תיקשי דלמא פטרה מגילגול על שבועת פוגמת וזה משכחת גם ביורשים לפי פי' הירושלמי שהיורשים נעשו אפוטרופסים ובגילגול לא בעינן הודאה דידיה

בגמרא אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים כו'. הוא תמוה מאוד. וכן הסוגיא דדף הא דר"ש אהאי קאי הוא ג"כ תמוה מאוד: א' הא גם בפוגמת אמרו חכמים לא תפרע אלא בשבועה ואפ"ה מהני פטור דידה: ב' קשה על הפוסקים שפסקו דדוקא באלמנה לא מהני פטור אבל בבע"ח מהני פטור קשה מ"ש אלמנה מבע"ח: ג' כיון דבאלמנה מיירי למה ה"ל למימר שהרי אמרו הבא ליפרע וכו' ה"ל לומר מה אעשה דתנן אין אלמנה נפרעת וביותר קשה להפוסקים דרק באלמנה לא מהני פטור אבל בבע"ח מהני תמוה מאוד מה שמביא ממה שאמרו חכמים בבע"ח דסותר עצמו כיון דבבעל חוב דבי' אמרו חכמים לא משגיחינן ומהני פטור ובאלמנה אמרו מה אעשה מכח מה שאמרו בבע"ח: ד' מה שתמהו כל הפוסקים על הרי"ף שפי' דאבא שאול דוקא בנק נדר אמר אבל פטור בפי' מיורשים מהני והקשו מדף פ"ח מאביי שתלה פלוגתא דר"ש ורבנן בא"ר ורבנן דר"ש כאבא שאול ולהרי"ף קשה דהא מתני' מיירי בפוטר בפי': ה' קשה על הרי"ף הנ"ל ממ"נ אי הלשון נקי נדר משמע שפטרה ג"כ מיורשין א"כ מה חילוק יש בין נקי נדר לפטור בפי' ואי אין לשון דנקי נדר משמע פטור מיורשין למה לי' למימר אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים כיון דלא פטרה מיורשין כלל: ו' תמוהין דברי רש"י בדף פ"ח בד"ה ואתא ר"ש למימר דאם תובעת יורשין משביעין אותה שלא עכבה משלהן כלום לאחר מיתת אביהן כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים והוא תמוה מאוד דהא אין כאן שבועת יתומים כלל דהא פטרה משבועת יתומים וגם שבועת אפוטרופוס שלאחר מיתה אין כאן דהא מינהו אבי יתומים לא ישבע: ז' קושית מהרש"א על ר"פ דהל"ל בסיפ' דאינה תובעת כאביי דפליגי במינהו אבי יתומים אם ישבע: ולתרץ כ"ז נראה ונקדים לתרץ דברי אבא שאול בן אימא מרים שאמר מה אעשה דהנה בסימן ע"א סעיף ב' מסיק הש"ך דסתם נאמנות אפי' שלא בשעת הלואה לא בעי קנין ונאמנות כבי תרי בעי קנין וכתב הטעם דסתם נאמנות לא גרע מאל תפרעני דחייב