בית יעקב על כתובות קא

הו"ת מסוגיא דפילכה ועיסתה

דף פ"ו ע"ב בתוס' ד"ה ר' אליעזר. עיין מהרש"א שהקשה דהא המקשה שלא ידע מסברא דקדייקת ה"ל למיפרך מ"ט דת"ק ועוד קשה לי הא התם בשבועות דמגלגלין אליבא דמסקנא הוא ולמאן דבעי למיפשט מהא דאמרו לו י"ל דהיה סובר דברייתא דהתם דמגלגלין בדרבנן ר"א היא. וליישב דבריהם נראה דודאי גם התוס' מודים דמאן דבעי לאוכוחי מהך דאמרו לו ע"כ צריך לטעם אחר בהא דאין מגלגלין על פו"ע רק שהיה קשה להתוס' שיציין עצמו על רש"י על בעל האיבעיא דידע מהך סברא דא"ל כיון דקא דייקת דהא בזה סתר התוס' נראה להם דרש"י אמר סברא דאין מגלגלין בדרבנן אף להמסקנ' דמסיק דלכתחילה הוא דפליגי ולכ"ע מגלגלין בפו"ע אפ"ה הוצרך רש"י לומר הסברא דאין מגלגלין בדרבנן דהיה קשה לרש"י הא שהקשו המפרשים דאמאי לא בעי בעיא זו אליבא דרבנן אי מודה ר"א בגילגול ועכצ"ל דהיה פשיטא ליה לבעל האיבעיא דלרבנן אין מגלגלין על פו"ע וכמו שפירש רש"י דהיה שמיע להו לרבנן על אפוטרופוס ולא על פו"ע והיינו כמ"ש הש"מ והרמב"ן בספר הזכות מדאמרי משביע על האפוטרופא ולא על פו"ע ע"ש והיינו מדלא הזכירו בדבריהם המושיב אשתו חנוונית שמשביע' על פו"ע ובהברייתא שמביא בסוף דקתני לא הושיבה חנוונית א"י להשביעה מוכח דבהושיבה חנוונית יכול להשביע וגם הדיוקים מרישא לסיפא בברייתא גופא סותרין זא"ז ולכך הוכרח לומר הטעם דאין מגלגלין בדרבנן. ובזה מיושב היטב דמבואר באה"ע סי' צ"ו ובח"מ סי' צ"ג דשבועת אפוטרופוס אינה עד שיחשוד בשתי כסף ויודה בפרוטה כמבואר בח"מ סי' צ"ג משא"כ גילגול דמגלגלין אפילו בלא חשד והודאה (דחשד היינו שיש לו איזה חשד והוכח' כמ"ש בח"מ והט"ז ע"ש) והנה טעם זה דאין מגלגלין בדרבנן לא שייך רק היכא דליכא חשד והודאה דמצד עצמו אין עליו שבועה כלל רק מכח גילגול ובזה שייך שפיר אין מגלגלין בדרבנן אבל כשיש בטענות פו"ע חשד והודאה שיש עליו עיקר שבועה דפו"ע כשאר אפוטרופוס היא רק דא"י להשביעה מטעם דאין אדם דר עם נחש וכיון דבגילגול לא שייך טעם זה מהטעם שאמרו בש"ס דמאי נפקא לן מיני' דלהמסקנא דבלכתחילה פליגי לא צריכין לסברא דא"ל כיון דקא דייקת ודאי דמגלגלין דלא שייך לומר אין מגלגלין בדרבנן דהא באמת עיקר שבועה הוא פו"ע דיש בו חשד והודאה וכיון שיש עליה שבועת אפוטרופוס דמאי נפקא לה מיניה מחויבת לישבע גם על פו"ע ולזה בברייתא דקתני לא הושיבה חנוונית דא"י להשביע' דמיירי אפי' בחשד והודאה ולכך בהושיבה חנוונית מגלגלין שפיר ובמשנה לא המ"ל דהושיבה חנוונית דמגלגלין דהיה משמע אפי' בלא חשד והודאה מגלגלין ובכה"ג אין מגלגלין בדרבנן ומוכח מדברי רש"י דאפילו לפי המסקנא אין מגלגלין בלא חשד והודאה מטעם דאין מגלגלין בדרבנן ומקשי שפיר דלפי האמת ודאי דמגלגלין בדרבנן ולכך פירשו התוס' בהבעל האיבעיא דידע בסברא דא"ל כיון דקא דייקת ובעי מכח סברא זו. ולפי סברת התוס' יש ליישב הסתירה באופן אחר ולכך הביאו פי' הירושלמי דלטעם הירושלמי לא שייך רק שמגלגל עליה בלא חשד והודאה אבל בחשד והודאה לא שייך סברא זו דבהא דירושלמי שפי' לא יהיה שלום בבית לעולם משמע דבכל העולם לא יהיה שלום בבית וזה שייך אם נאמר דיכול לגלגל אפי' בלא חשד והודאה וכיון דכל הנשים יש להם השבעת כתובה וידעה שתצטרך לישבע ג"כ על פו"ע ובודאי לא יהיה שלום בית (וזה שייך אם נאמר דיכול לגלגל אפי' בלא חשד והודאה) בכל העולם משא"כ כשאינה צריכה לישבע ע"י גילגול רק באיכא חשד והודאה. ובתומים סי' צ"ג כתב דבעינן הודאה שגנבה פרוטה ובגיטין אמרו בש"ס שאפי' אשת ע"ה לא חשידא לגנוב משל בעלה ולא שכיח ולא שייך שוב לומר אין שלום בית לעולם שפיר מגלגלין משא"כ לטעמא דהש"ס דאמרה ליה קא דייקת שכתב הרמב"ן בספר הזכות דניתן למחילה הגניבה בפו"ע ודאי דאין מגלגלין אפי' בחשד והודאה ולפ"ז במסקנא דלכתחילה פליגי ולא ס"ל סברא דדייקא רק טעם הירושלמי ולכך החילוק שפיר דבחשד והודאה מגלגלין ובלא חשד והודאה אין מגלגלין ומיושב קושית המהרש"א. וקושית התוס' על רש"י יש ליישב דבתוס' בב"מ דף צ' כתבו דאין מגלגלין בטענת ספק כ"א ברגלים לדבר דדמי לסוטה ומקשי התוס' שם דא"כ בטענת ודאי מנ"ל דמגלגלין אפי' בדבר שאינו דומה ותירצו דמעיקרא למדו מסוטה וק"ו ומקשה ספק מנ"ל ומסיק דילפינן בג"ש ולכך ילפינן בטענת ודאי אפי' בדבר שאינו דומה. ולפ"ז יש ליישב דברי רש"י דיש לחלק דבמקום שרגלים לדבר שיש ללמדו בק"ו אף בדרבנן מגלגלין דבדרבנן ג"כ ילפינן בק"ו משא"כ במקום דליכא למילף בק"ו רק בג"ש שהיא רק גזירת הכתוב שייך שפיר לומר דאין מגלגלין בדרבנן ולזה שם בשבועות מיירי בטענת ודאי ולכך פשוט דמגלגלין וכן בחלקו השותפים מיירי שהיה לו עליו חשד והודאה שהיה רגלים לדבר ונתחייב כבר שבועה רק כשחלקו הוי כפוטרו והפטור לא מהני לענין גילגול ובדבר הדומה יכולין ללמוד לענין גילגול בק"ו ולכך מגלגלין אף בדרבנן. היוצא לנו מזה לדינא דביש חשד והודאה מגלגלין אף בפו"ע להמסקנא דלא ס"ל טעמא דדייקת ובליכא חשד אין מגלגלין אפי' להתוס' ובזה יש להשוות דעת הרמב"ן שכתב דלרבנן אין מגלגלין ודעת הרא"ש שכתב דלרבנן מגלגלין דהרא"ש מיירי בחשד והודאה והרמב"ן מיירי בליכא חשד והודאה

במשנה ואת היורשים ואת הבאים ברשותה. לכאורה לפי' הירושלמי שפי' דאם עשתה ליורשים או לאחרים אפוטרופוס קשה דלמה נקט במשנה תרווייהו דמאי חילוק אם עשתה לבנה או לאחר. ונראה דה"א דוקא ביורשים שבאים ליטול אבל אחרים אין באין ליטול רק לפטור א"צ שבועה

שם הלכה מקבר בעלה. ובירושלמי מפורש דדין זה קאי אהא דתנן לא פטרה מיורשים צריכה לישבע נגד היורשים אם לא שפטרה גם נגד היורשים וע"ז אמר דאם הלכה מקבר בעלה ולא נעשתה אפוטרופוס אזי אם לא פטרה רק נגדה ולא נגד היורשים א"צ לישבע שבועות אפוטרופוס של חיי בעלה והטעם נ"ל דדוקא שבועה שבא ליפרע מיתומים דלא מכח אביהן בא לה אז צריך לפוטרה גם נגד יורשים בפי' וכשלא פטרה רק נגדו מה"ת לנו לומר שפטרה משבועה שיש להיורשי' עליה כיון דשבועה אחרת היא אבל שבועת אפוטרופוס דבעי טענה שתי כסף ועיין בט"ז בח"מ סי' צ"ג דהיינו שיש מקום לחשוד אותו וע"כ הא דיורשין משביעין אותה היינו דאין טוענין להם אימר אביהן הוי טוען שיש מקום לחשוד והי' טוען השבע לי דאלת"ה רק שהיורשים צריכין ג"כ טענה שהמה יודעים מקום לחשוד א"כ קשה על הרי"ף דס"ל דאין היורש יכול להשביע דכיון שמת ולא השביע אותו מחל מאין יש לנו הוכחה לזה דלמא לא היה לו מקום לחשוד ולא הי' יכול להשביע ומה"ת לא ישביעוהו היורשין כשיש להם טענת מקום לחשוד ועוד דסתמא פסק הרמב"ם שתיכף שמת היורש משביע משמע אפי' אין לו חשד משביע אלא ודאי