בית שלמה אורח חיים צט

נתייאשו הבעלים וע' בקצוה"ח סי' רי"א סק"ד ובסי' ת"ה סק"ב. מכל מקום כיון דשניהם בטלו יש לומר דמהני וע' בב"ש סי' כ"ח סקט"ז ובס' מק"ח סי' תמ"ג סק"ה. אלא שבס' א"מ שם סי' כ"ח סקי"ג האריך לחלוק על הב"ש בטוב טעם. ומכל מקום בנ"ד שהי' אנוס גמור ויין שרף שלנו אינו רק חמץ דרבנן כנ"ל ואיכא נמי עוד סניפי היתר יש להתיר לבטלו ברוב היתר ואז יהי' מותר אף בשתי' זה הנלע"ד בשאלה הראשונה

ב) וע"ד שאלתו השני' באשה מיניקת שזה זמן שמוצאת על העד שמקנחת בו אחר ההשתנה קרטין שחורים דקין מאד והוא מרגשת כאב בצדדי בטנה עכ"ד שאלתו הנה כפי הוצעת שאלתו אינה מוצאת אלו הקרטין רק אחר הטלת מ"ר אם כן ה"ה דברי הר"ן בתשו' שברמ"א סס"י קצ"א: ובנ"ד שיש לה כאב הוא שאלת הר"ן ממש. רק שהנו"ב מה"ת סי' צ"ט כתב בביאור הוראה שבק' ליסא דאם לא נמצא תוך המ"ר כלל אין להקל. לכן הצריכו לסנן השתן דרך ח' פשתן דק ואם תמצא יש להקל עיין שם. אלא שהג' מהרא"ה בתשו' ב"ח החדשות חוכך להחמיר בקרטין שחורים דשמא לא הקיל הר"ן רק באדומים דהנהו מצוי להוולד בכליות ולא שחורין עיין שם והג' מהרש"א שם בסי' ל"ז כ' להקל משום דנמצא גם כן חצוץ וחול אדום ויגיד עליו ריעו עיין שם. ואולי דוקא בכה"ג הקיל. ובנו"ב שם סי' קי"א כ' בפשיטות להקל בכה"ג ע"י סינון מ"ר אף שמצאה נקודת שחורת שם נמצאו אדומת גם כן ובכה"ג אולי יש להקל יותר כד' מהרש"א הנ"ל והנה הג' מהרא"ה הקיל על ידי שאמרה האשה שבדקה על ידי מיעוך בצפורן ולא נימוחו ואף שחשש שם שמא אין המיעוך ניכר משום קטנותם עכ"ז הקיל משום ס"ס ואני הייתי מקיל בכה"ג אף באם לא היה באפשרי לבודקם כלל מחמת קטנותם כמצוי לפעמים בפרט שיש לצרף ד' הרשב"א במה"ב ובחידושיו שכ' דהבדיקה אם נימוחו אינו רק לחומרא ורובן בריות נינהו ול"מ אם הם כמין קלופת ושערות אלא אף אם הם כמין קרטין דקין י"ל דהוי כמין עפר כמו שכתב מהרא"ה וע"ש בנו"ב סי' קי"ב. אלא שלפי שכ' כ"ת שהאשה עצמה אמרה שבדקה עצמה במיעוך ע"י הצפורן והם מצביעין בהעד או בהכתונת בכה"ג לא מלאני לבי להקל נגד ד' הג' מהרא"ה אף שהד"מ והובא בש"כ בסי' קצ"א כ' דאם לא נמצאו רק אחר מ"ר אף בשנימוחו טהורין מכל מקום בנ"ד שהם שחורים לא מלאני לבי להקל נגד הגאון מהרא"ה אך כבר נודע לי דבענינים כאלו אין דברי הנשים מעלין ולא מורידין כי יש להם דמיונות כוזבות ואעפ"כ למיחוש מיהא בעי ע"כ יטריח א"ע כ"ת לטהר אשה לבעלה לבדוק הקרטין במיעוך ברוק ע"י הצפורן ע"ד שכ' בס' ס"ט סי' קפ"ח סק"ו. אלא שצריך לתת מעט רוק ע"ג הציפורן קודם המיעוך כמאמר רשב"ג בברייתא דכ"ב. ואף אם על ידי המיעוך יתפרדו לחלקים דקים כל שאינם מצביעים הם טהורים ואין לו לכ"ת לחוש שמא מתוך דקותם לא נתברר לו שפיר אין לו לחוש בכך כמ"ש בזה הג' מהרא"ה ובתשו' שבו"י ח"ג סי' ק"ו בפרט שכבר כ' בשם הרשב"א דהבדיקה לחומרא הוא. אמנם משום שמבואר ברמ"א דצריכה לבדוק כל מה שראתה וע"ש בס' ס"ט וידוע דקרטין אלו הבדיקה קשה ואם מצאה הרבה בפ"א ממש שא"א לבדוק כולם וטורח זו למה. ע"כ יצוה כ"ת שבעת שתמצא הרבה בפ"א תשליך כך ולא תביא לפניו ורק אם תמצא בפ"א רק א' או ב' תביא לפניו וכ"ת ילקנום במחט בנחת מע"ג העד ע"ג הרוק שישים ע"ג הציפורן וימעכם בציפורן בידו השנית ואם לא ימוחו יבדוק כן ג"פ ולא יתמעכו להפוך לדם אדום או שחור שוב א"צ לחוש להם. אמנם אם לא יוכל בשום אופן לבדוק אותם על ידי בדיקה זו תבדק האשה על ידי בדיקת מהרי"ו שבסס"י קצ"א ע"ד המבואר בנו"ב קמא סי' מ"ג וסי' מ"ח ואם יעלה לה בדיקת מהרי"ו ג"פ שיתברר שהקרטין הם מן הצד או ממקום מ"ר גם כן יש לטהר כל הקרטין הנמצא אחר הטלת מ"ר רק שא"א לטהר אותה רק אם לא ראתה בימי מניקתה דעדיפא מאשה שיש לה וסת. ואם כבר הוא רואה דם א"א לטהר רק בין וסת לוסת או עכ"פ בין עונה לעונה ע"ד שכ' מהרמ"ל הובא בש"כ סי' קצ"א סק"ז. וכ"ז אם אינה מוצאת אלו הקרטין רק אחר הטלת מ"ר אבל אם מוצאת גם אף בלא הטלת מ"ר הנה על ידי הבדיקה הראשונה ע"י מיעוך יש להקל אף בזה. אמנם אם רוצים לטהר גם הקרטין שתמצא שלא בשעת הטלת מ"ר צריכה לבדוק מקודם הקרטין שמצאה שלא בשעת הטלת מ"ר אם אין נמוחים וכן לענין בדיקת מהרי"ו השנית ל"מ בדיקה זו רק כשתנסה שלא בשעת הטלת מ"ר, וטעם הדבר ביארתי בתשו' במק"א ואין רצוני לכפול גם אין בכחי עתה להאריך אבל אם אינה מוצאת רק אחר הטלת מ"ר יעשה בדיקת מהרי"ו ע"ד המבואר סס"י קצ"א וגם אם אינה מוצאת רק אחר הטלת מ"ר אף אם נבדקו בבדיקה דמיעוך ונתמעכו אעפ"כ מועיל בדיקת מהרי"ו. אבל אם מוצאת גם שלא בשעת הטלת מ"ר אם לא הי' יכול לבדוק במיעוך מועיל בדיקת מהרי"ו אבל אם ודאי נתמעכו נסתפקתי בתשו' קצת בזה ולא רציתי להאריך עכשיו ומ"מ בין בדיקה הראשונה בין בדיקה השניה צריך לעשות ג"פ כמבואר בסי' קפ"ח וקצ"א וקשה לסמוך על המקילין נגד דברי רמ"א גם ל"מ לטהר רק אם היא בחזקת מסולקת בדמים או בין וסת לוסת או בין עונה לעונה כנ"ל וכיון שתצא בטהרה מצד הדין כל המחמיר אינו משובח כמ"ש בתשו' באר עשק דדוד קרא עצמו חסיד שהי' מטהר אשה לבעלה. ובפרט בדין הקרטין שרבו המקילין והט"ז ועה"ג מקילין יותר מזה

ג) וע"ד האשה שיש לה חולי מורידין לפעמים פתוחים ולפעמים סתומין אי יכולה לתלות כתמים בזה. וגם אי יכולה לתלות גם בימי ספירתה או אף בג"י הראשונים ע"כ שאלתו הנה בימים הידועים שיצא אז ממנה דם מבית הריעי אז הוי מכה שידוע שמוציאה דם. ולד' רמ"א תולין בזה אף בג' ימים הראשונים. אמנם הט"ז והש"ך פקפקו עליו וכ' דא"י לתלות רק בא"א לה להזהר. וחולי מורידין לא מקרי א"א להזהר וכ"כ בפי' בתשו' הג' רע"א סי' ע"ח ובתשו' ח"ס סי' קפ"ה דאין תולין בכה"ג בג"י הראשונים אבל חוץ מג"י הראשונים הוא תולה אף אינה יודעת בבירור אם המורידין הם פתוחים אז דהא כתמים יכולה לתלות אף במכה שא"י אם מוציאה דם כמ"ש הרמ"א בסי' קפ"ז ויותר מזה כ' בתשו' נו"ב מה"ת סי' ק' דאף דכל הפוסקים כתבו דכאב אינו כמכה אבל לענין כתמים אמרינן דכאב כמכה. ובתשו' רע"א סי' נ"ו הקיל יותר דאף אם יש לה וסת קבוע לחולי זה היינו ששופעת דם מורידין פ"א לל' יום אעפ"כ יכולה לתלות כתמיה אף בזמן שדרכו להיות סתום דהוי כמכה שיכולה להגלע ולהוציא דם ע"ש. וקשה לסמוך על זה דאינו דומה דכאן אין דרכו בזה בימים אלו וגם הוא ז"ל הניח בצ"ע לדינא. אבל אם אין לה וסת קבוע לזה כל שיש בה חולי זו אף אם אינה יודעת אם היה פתוחים אז תולה כתמיה בזה חוץ מג"י הראשונים

ד) וע"ד שאלתו בכלי נחושת שנאסרה על ידי תשמישו על ידי אור. וכ' כ"ת שצריכה ליבון ממש ולא סגי בציפוי בדיל דזה הוי ליבון קל. וא' ערער עליו זה המערער א"י בין ימינו לשמאלו ופשיטא דבעי ליבון כדינא שניצוצות נתזין ממנו או שיסיר קליפתו החיצונה ואין עושין ליבון כזה בציפוי בדיל. וגם אף בכלים שדי בהגעלה ואז די להם בליבון קל הרבה פוסקין מחמירים שאינו די בציפוי בדיל וצריכה הגעלה אחר הציפוי כמבואר כ"ז בפר"ח ואחרונים והחיבורים הביאו בשם האר"י ז"ל שהיה מחמיר להגעיל קודם הציפוי דוקא מטעם דהציפוי מפסיק כמו בכלי שיש בה טלאי והציפוי לבד אינו מועיל וכבר נדפס כן בסידורים משמו ז"ל. עכ"פ בכלי הצריך ליבון ודאי דאסורה עד שילבנה כדינא וע"י הציפוי לבד ברור כאחותו שהוא אסורה

ה) וע"ד המחט התחוב בין קמטי ההמסס וסירכא כנגדה ואמרו לו לכ"ת בשמי שאני מכשיר זה שקר בימי חורפי ראיתי מהשו"ב שמכשירין והי' קשה עלי מאד כי ראיתי בתשו' שבסוף ס' ראש אפרים שמאריך ומרעיש מאד להחמיר ושאלתי את פ"ק אדומו"ר הרב הג' הקדוש זצללה"ה האבד"ק בוטשאטש אם אמחה בידם והשבני שגם הוא יודע מזה שהשו"ב מכשירין ומעלים עין ע"כ החשיתי מאז ואח"כ נדפס תשו' חתם סופר וראיתי בסי' מ"ב כ' שאין למחות ביד המקילין אמנם שם מדמה זה לנמצא על הפרש ואם כן לדידן דמקילין בפשיטות היה לנו להקל גם בזה אמנם דברי הח"ס תמוהין שם שמקיל בזה ומחמיר בתחוב שלא כנגד הסירכא ונהפוך הוא וכתבתי מזה בתשו' במק"א. עכ"פ אין למחות בנ"ד ביד השו"ב המקילין. אבל מאתי לא יצאתה הוראה להקל אבל כבר נתפשט המנהג להקל והנה ס' ראש אפרים אינו ת"י ולא נמצא פ"ק. וכפי העולה על זכרוני הוא מחמיר בתחוב בקמטים והמחט לאורך הדופן אף בלא סירכא ע"פ דברי או"ה והגהש"ד שהביא הט"ז סי' מ"ו סק"ד והתב"ש סי' מ"ח סקי"ז פ' כוותייהו ולפע"ד דיפה כ' השבו"י בח"ב סי' ס"ד שהאו"ה והגהש"ד לא החמירו רק באם המחט טמון כולו בתוך העור של המסס וביה"כ ואינו ניכר לא מבפנים ולא מבחוץ. אבל אם ניכר שבא מבפנים כשר הוא ע"ש ולפי זה למה שהמנהג השו"ב להקל אף בסירכא כנגדו ג"כ אין לחלק עכ"פ בהפ"מ. אמנם זאת צריך להשגיח היטב באם שהמחט נכנס מבפנים וניקב אפי' כ"ש מעור ההמסס או ביה"כ עצמו וסירכא נגדו אין מקום להקל ועל הכו"פ לבד ודאי אין לסמוך כלל בזה. הנה מלאתי רצונו עכשיו והשבתי לו על כל שאלותיו בקושי גדול כי נחליתי מאד על המיחוש שלי וגם טרדות רבות עלי מכל הצדדים. ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה עו סקאלא יום ב' כ"ה אדר תרכ"ג לפ"ק

בין גאולה לגאולה שיאו יעלה למעלה. כבוד אה' ידידי הרב המופלג חריף ובקי כש"ת מ' דוד שלמה נ"י

תמול קבלתי מכתבו ולרוב טרדותי העצומים וגם אינני במזג הבריאות לזאת אשיב בקצרה. ע"ד החביות מדארנאק שלא פרשו במכירת חמץ כי שכח ממנו אז המוכר. וכ' כ"ת להתיר דאף אם לא נמכר כלל כיון שהי' עומד בהמקום שנמכר לעכו"ם כיון דמטי זמן איסורו איאושי אייאש הבעלים מיניה והוי הפקר וקני ליה חצרו לעכו"ם והאריך בזה. והנה כל דברי כ"ת הם דברי המק"ח סס"י ת"מ כדמותם כצלמם אבל דברי המק"ח תמוהים שדבריו הם נגד דברי התוס' בב"ב דנ"ד ע"א שכתבו דאף חצרו אינו קונה לו באינו מתכוין לקנות וכ"מ מדברי התוס' בב"ק דכ"ט ע"ב בד"ה אלא אר"א שכתבו משום דהוי האי גלל בכליו כו' ע"ש וכליו מטעם חצר הוא ואפ"ה קאמר שם בש"ס דאם לא נתכוין לזכות בהם פטור ש"מ דחצרו בלא כוונה ל"ק וא"כ בישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי דאיירי בי' המק"ח דידע שהחמץ בחצרו ואינו מתכוין לקנות ל"ק ע"כ. דברי המק"ח תמוהים. והנה בנ"ד אף שהנכרי אינו יודע אם הוא בחצרו כלל. מ"מ הא כתבו התוס' בב"ב הנ"ל דחצרו קונה שלא מדעתו היינו דוקא באופן שאם הי' יודע שהוא בחצרו היה מתכוין לזכות אבל בנ"ד ודאי אף אם הי' הגוי יודע שהחמץ הנ"ל הוא בחצרו ולא נמכר לא היה מתכוין לזכות דאטו הגוי יודע שהחמץ בעידן איסורו מייאש בעליו מיניה והוי הפקר הא ודאי דליתא וא"כ אין זה