בית שלמה אורח חיים צח

למעלה ועיין בתשו' נאות דשא סי' ל"ט ועיין בספר מחנה אפרים ה' שלוחין סי' ג'. אמנם כפי שראיתי עכשיו השטר מכירה יש קצת לפקפק על טעם זה דנכתב בו והקנינו לו בק"ג מעכשיו כ"ד לפי קניני שכירות המקומות בקנין כסף ובשטר זה כו' וא"כ כיון שאמרו כן גלי אדעתייהו דבשניהם רצו להקנות ולא בשטר לבד ושמא דומה למה שנתבאר ברמ"א בח"מ סי' קל"ז סס"א. אלא דלפע"ד דגם זה אין בית מיחוש דל"מ לד' הרשב"א בתשו' שפ' כר' יונתן בש"ס בכמה דוכתי דכל היכא דלא כ' יחדיו משמע כ' א בפ"ע וע' בש"ע יו"ד סי' רכ"ח ס"מ ואף שהאחרונים פקפקו עליו ועיין שם בט"ז ס"ק מ"ט. מכל מקום אכתי ספיקא הוי וע' בתשו' הג' מהרע"א סי' קכ"ט. וע' בתוס' יבמות די"א ע"ב בד"ה לאו תירוצי וע' בתשו' מהרי"ט ס"א רס"י קל"ד והאחרונים לא ראו דבריו ואם כן לענין חמץ שעה"פ ספיקו להקל ויש לי עוד להאריך הרבה בכל פרט ופרט בפלפולים עצומים. ומרוב טרדותי לא יכולתי להאריך יותר לזאת נלע"ד להתיר היין שרף גם בשתיי' כאשר כתבתי במכתבי הקודם. סיומא דפיסקא הנלפע"ד להתיר היין שרף גם בשתי' כאשר כתבתי אמנם לאשר אני רוצה שיסכים עמי עוד רב אי בהוראה זו למעשה. לזאת תיכף יתיר כ"ת את היין שרף בהנאה בלי שום תערובת ובשתיי' לע"ע יתיר להם תיכף על ידי ביטול ברוב היינו מעט יותר. וכ"ת ימחול לעיין היטב הדק בתשוב' זו בלי עיכוב. ואם יסכים עמי כ"ת למעשה אזי יתיר להם היין שרף בשתיי' לגמרי: ושלום כנפשו ונפש חותנו דוש"ת באהבה עזה כה"י. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה עד סקאלא. יום א' ט' אייר תרכ"ד לפ"ק

החיים והשלום יחדיו יהיה תמים. לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מ' שמעון צבי הירש ווייגר אבד"ק קריפנוש

תמול קבלתי מכתבו. ולרוב טרדותי וחולשת כחי לא עיינתי בו עד הנה כי זה שני שבועות אשר נחליתי ועל כל זה הוצרכתי להשיב בקצרה תשובת נחוצת למקומות רחוקות. ועתה שמתי עיני למכתבו ולא יכולתי להשיב רק גוף הדין א' שאל שהרי גיסי היה שותפים בשמרים והחזיקו השמרים במרתף אביהם אשר השאיל להם ובע"פ בא א' ונתן לאביו השמרים במתנה בלי שום קנין והאב מכר השמרים לנכרי קודם זמן איסור חמץ וכ"ת האריך להחמיר אף בהנאה גם חלק הנותן ושאל חו"ד. הנה חלק הנותן ודאי מותר דהאב קנה על ידי קנין חצר. וכבר הארכתי בתשו' דהעיקר כד' הטור בח"מ סי' ר' שהוא ד' רה"פ שכל שעוסק בזכי' אף אם לא נתכוין לקנות בקנין זה קונה אף בלא כוונה ובן כתב בס' מח"א ה' קנין משיכה סי' ד' וכ"ש ביש ד"א מקנה וכל שכן בקנין חצר ואף שתמהתי בכ"מ על דברי מהרי"ט ס"ב חח"מ הובא בנה"מ סי' ר' סקי"ד וע' במק"ח סס"י ת"מ מכל מקום בכה"ג מועיל וע' במהרי"ט ס"א סי' ק"ן. וכ"ת חוכך להחמיר כיון דהמרתף היה שאול להם על פי ד' הנה"מ בפתיחה לסי' ר'. גם ז"א פקפק דודאי לא עשו שום קנין בהמרתף רק החזקת תשמיש ולענין זה ל"מ החזקת תשמישין כמו שכתב הנה"מ עצמו סס"י קצ"ב והוי כמפקיד שהקנה לנפקד דבר המופקד שכ' הנה"מ שם סוף הפתיחה דהעיקר כמהרי"ט ולא כט"ז וקנה הנפקד הפקדון על ידי חצרו וע' מה שכתב הנה"מ סס"י קל"ח סק"ב. ומבואר גם כן כמו שכתב בפרט דודאי לא קבע זמן להשאלה ויכול לדחותם בכל זמן שירצה ואף חלק השני נמי נראה לצדד להקל דהמכירה של האב מהני על פי מה שכתב במק"ח סי' תמ"ג סק"ה. גם יש לצרף קצת דכיון שנתוודע לו בע"פ אחז"א על פי מה שהודיע לו שותפו ושתק הרי הסכים למעשיו ומתנתו חל למפרע וע' בס' קצה"ח סי' רס"ב. ואף שהסמ"ע סס"י קע"ו פ' דבעינן הסכים בפי' ושתיקה ל"מ מכל מקום המל"מ רפ"ה מה"ש כ' בשם כמה פוסקים דשתיקה נמי הוי הסכמה. והארכתי במק"א ואכ"מ. ומה שפקפק כ"ת מחמת שלא מכר המרתף רק השכיר. וגם שהי' רק ח"י השליח שהוא האב על פי דברי המק"ח סי' תמ"ח כל זה אינו פקפק דאדרבה הא שכירות קרקע קונה בכסף לבד ואין צריך שטר. והאמת שבמק"ח נ' שיש לכתחלה למכור דוקא החדר ולא להשכיר. הנה כבר קדמו הב"ח בסי' תמ"ח. אמנם בדיעבד ודאי אין חשש דהעיקר כר"ת דייחד לו בית מהני אף בקע"א ודברי הפר"ח בזה מגומגמים מאד. וזה זמן לא כביר אשר בחרתי יותר לכתוב שכירות על המקומות בכל הנוסח שטרות כאשר ראיתי הנוסח מגדולי אשכנז הגאון בעל נו"ב הנדפס בתשו' שיבת ציון ונוסח הג' מהרנ"א מפפ"ד וכ"ה נוסח הג' מוהר"ז מבראד ויש לי ע"ז כמה טעמים ונלאיתי להאריך ועל כל פנים בדיעבד ודאי אין חשש ובלא"ה כיון שהמרתף היה של האב שפיר מועיל חתימתו דהא על החמץ אין צריך שטר רק על הקרקע וגם בחמץ עצמו יש לו חלק בודאי מה שנתן לו א' כנ"ל ולמעשה יכשיר השמרים כך בהנאה או לישראל על ידי ביטול ברוב שמרים אחרים ועל דרך אשר האריך בכמה ריעותות שמצא בשטר מכירות הא ודאי שרובן חספא בעלמא הם אמנם העיקר עתה לענין דין החמץ אח"פ אלו השטרות שנעשו רק על שכירות קרקע אין חשש בדיעבד במה שנתבטל השטר רק צריך לשאול ולחקור השואלים אם פרטו כל מין חמץ בעל פה להנכרי קודם המכירה וגם אם קצבו סך מעות אז בדיעבד אין חשש אמנם אלו המינים שהיה עומדים ברשות ישראל אם נמכר החמץ כדינא אין להתיר באכילה רק בהנאה כמו שכתב הא"ר בשם ראב"ן והארכתי בכ"מ ועל דברי היין שרף מהפאסעסיר ימחול כ"ת לכתוב לי טעמו על שלא מכרו ואז אי"ה בל"נ אשיב לו ולא יכולתי כעת להאריך יותר

תשובה עה סקאלא יום ג' טוב סיון תרכ"ד לפ"ק

ושלום תנינא לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי חכם השלם מ' שמעון צבי הירש אבד"ק קריפטש

תמול קבלתי מכתבו ולרב טרדותי וחולשת כחי וזה התשו' השלישית שאני משיב היום לא יכולתי להאריך רק להשיב בגוף הדין. על דברי היין שרף שלקח הפאסעסיר באלמות מישראל אחר ועבר עה"פ. ומכותלי מכתב ניכר שהפאסעסיר מחיוב להשיב היין שרף להישראל שקיבל ממנו. והנה כ"ת צידד היתר מחמת ד' הנו"ב קמא סי' כ' שכ' דבגזל חמץ ועבר עה"פ כיון שהגזלן אומר הש"ל מותר החמץ דאין מקום לקנוס את הנגזל ע"כ. הנה כדברי הנו"ב מבואר גם כן בביאור הג' מהרי"ט. אלגאזי בפ"ה מהי בכורות עיין שם שהאריך. אמנם בפר"ח סי' תמ"ח סק"ג כתב בפירוש דאף דהגזלן הוא שעבר על בל יראה ולא הנגזל. אעפ"כ החמץ אסור לכל. אמנם מבואר מזה דאם היה הגזלן נכרי מותר החמץ לאחה"פ אמנם מדברי הח"י שם סק"ד מבואר דאף בכה"ג אסור החמץ אם ברור שלא החליפו וראיתי לא' מהאחרונים שהתפלא עליו. אמנם בס' מק"ח סי' תמ"ח סק"ט האריך והעלה דנאסר בשביל הנגזל אף שהנגזל אנוס הוא. ולא עבר על בל יראה. מכל מקום החמץ אסור לאחה"פ עיין שם בטעמו. אלא שכל המבוכה היה שלא ראו כל האחרונים דברי הרמב"ן בליקוטיו פכ"ש שכ' בפי' דגזל חמץ ועה"פ אסור החמץ אחה"פ משום לתא דהנגזל אע"פ שלא עבר עליו בב"י ולא משום לתא דהגזלן עיין שם באריכות וזה כדברי הח"י ומק"ח על כן אין היתר זה כלום והצד היתר שכ' כ"ת משום דבעל היין שרף אומר שאינו מאמין להפאסעסיר שלא מכרו קוה"פ כנהוג ומדמי לה כ"ת לדינים שביו"ד סי' קכ"ז עד כאן דבריו. הנה שם מחמיר הש"כ סקט"ז באם א"י בירור הדבר אלא דטעם הש"כ הוא משום דהוא איבעיא דלא איפשטא אם עא"נ נגד חזקה. ואם כן כאן שהוא רק קנסא דרבנן ודאי דיש להקל וע' בנו"ב מה"ת חאה"ע סי' ז' ח' קמ"ז וה"ה בנ"ד הוי איפכא כיון דס' הוא יש לומר דאין עא"נ. וחוץ מזה יש לומר דא"נ משום דאאמע"ר שעבר על בל יראה דהא הגזלן ודאי עובר אבל באמת לאו כלום הוא דדל אמירתו מהכא א"א להתיר מסתם דנימא דודאי מכר ואינו דומה להא דסי' קכ"ז כלל וגם יש לומר דהעמד היין שרף בחזקת שלא נמכר וא"ל דאדרבה העמידנו בחזקת היתר ז"א כיון שידוע שעבר עליו הפסח אם כן גם מעיקרא בעידן היתרא הו"ל חזקת איסור לכשיעבור עליו הפסח ואתה בא לומר שנתחדש בו ענין חדש שנמכר קודם פסח עליך הראיה. כדאמר הש"ס יבמות ד"ל ע"ב אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף שנולד הספק בעידן איסורא כמו שכתב רש"י שם בד"ה אמר רבה ועיין שם בחה"ר ואף באיסור אחד אמרינן הכי מדפריך עלי' אביי א"ה בקידושין נמי ועיין שם בחיבורי ובס' ש"ש ש"ה פ"ה פ"ו. וא"ל דכאן אמרינן שבודאי מכרו משום דודאי לא שביק היתרא ואכיל איסורא כדאמרינן ריש חולין גבי חמצו של עוברי עבירה דז"א דהא אפשר לומר דמש"ה לא מכרו דסבר היה שלא תועיל מכירתו משום דהיין שרף אינו שלו ואינו מועיל מכירתו כאשר התנצל באמת לפני כבת"ה ואף דבאמת מועיל מכירתו כמו שכתב המק"ח סי' תמ"ג מכל מקום לאו כ"ע דינא גמירי ואף שהש"כ בח"מ סי' ס"ו סקנ"ו כ' דלאו בכל דוכתי אמרינן לאו כ"ע דיני גמירי בכה"ג שזה אינו דין פשוט. ואדרבה מצד הסברא אין הגזלן יכול למכור משום שאינו שלו ודאי אמרינן לאו כ"ע דיני גמירי וע' בש"כ ח"מ סי' שנ"ו סק"ז דכל היכא דאין הדין פשוט אמרינן הכי ובש"ס כתובות דע"ד קאמר בהא היא דלא טעי אבל בהנך טעי עיין שם. וכ"ש בנ"ד דודאי יש לומר הכי ואין להתיר משום ספק דשמא החליפו הפאסעסיר ביין שרף שלו כמ"ש הח"י ברס"י תמ"ח לענין נכרי והארכתי בזה בתשו' במק"א הנה ל"מ באם מכיר הישראל שהיין שרף שלו דל"ל הכי ואף אם אינו מכיר רק שהיין שרף שמחזיר לו אינו גרוע מזה דל"ח בכה"ג לחלופין אף בנכרי כמבואר ביו"ד סי' קי"ח ס"ב אף לקולא. אלא אף אם אינו מכיר ל"ח לחלופין רק בנכרי או בישראל חשוד מה שאין כן בנ"ד דהישראל הפאסעסיר אינו מוחזק לחשוד וגזלן דאף שלקח ממנו היין שרף באלמות כולהו עבדי הכי וכהיתרא דמי להר שסוברים שכ"ה מצד דד"מ. ואף שמבואר בש"ס ריש חולין דכל היכי דאיכא למימר דמורי היתרא חיישינן לחלופין זהו בע"ה שחשוד על המעשרות מה שאין כן הכא ועוד דכאן אדרבה ל"ח להכי וכמו דבחמצו של עוברי עבירה דאמרינן דהחלופן משום ל"ש היתרא וכמה דמצי למיעבד בהיתרא עביד כמו שכתב רש"י חולין דף ד' רע"ב אם כן כאן להיפך לא חשדינן שהחליף להכשיל רבים בחמץ שעה"פ ואמרינן דודאי מחזיר להישראל ויוצא יי"ח במה שמודיעו שלא מכרו קוה"פ. אמנם מה שכתב כ"ת צד קולא משום דיין שרף בזה"ז שעיקרו מקטניות או מתפוחי אדמה ואף שמעמידין במאלץ מכל מקום מעמיד הוא רק דרבנן יפה כיוון והארכתי בזה בתשו' במק"א ואין רצוני להכפיל הדברים והנה בתשו' פ"י ס"א סי' י"ג האריך ביין שרף שעה"פ והעלה להתיר על ידי ביטול ברוב לכתחלה והגדולים בס' באר יעקב האריכו בזה וחלקו על הפ"י ולא התירו רק בביטל וגם נאנס אז פסקו דיש לבטל ברוב ולהתיר רק בהנאה והנה בנ"ד בודאי נאנס הנגזל. וגם ביטל אף דביטל מטעם הפקר היא ול"מ בדבר שא"ב כדין גזל ולא