בית שלמה אורח חיים צד

תשובה עא סקאלא מוש"ק ט' אייר תרל"א

שפעת שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מ' מנחם מענדל נ"י מעהר מו"צ דק' פעטשיניזין ולע"ע בק' זבלאטאב

מכתבו הגעני מיום ג' תו"מ ראשית שבוע העברה ולאשר שיערתי שעדיין לא הגיע תשובתי להרב מ' זלמן המ"צ דשם אמרתי לא אכפול בפרט כי טרדותי רבו נוסף על חולשת כחי וגם הנני בעו"ה עמוס התלאות וכעת השגתי מכתבו שנית עת הכנסת ש"ק העבר. והנה קשה עלי להעתיק מחדש תשובתי שהשבתי לר' זלמן לזאת הנני גוזר על ר' זלמן המ"צ להראות תשובתי לכל וגם לכ"ת ומשם יראו תשובתי להלכה וגם טעמי ונימוקי. אמנם מ"ש כ"ת צד היתר נדון החמץ שאף אם נאמר שהשטר פסול משום מוקדם אינו רק פיסול דרבנן ודינו כחמץ נוקשה דמותר לאחה"פ עכ"ד ותמהני שנעלם ממנו ד' המג"א במקומו סס"י תמ"ז סקמ"ו ע"ש וכאן גרע יותר דאם רבנן בטלו המכירה לד' רה"פ שוב גם מדאו' ל"מ משום דהפקר ב"ד הפקר וע' בס' פנ"י בב"מ דמ"ח ע"ד רש"י שם ד"ה קאי ומ"ש כ"ת דלד' הב"י בש"ע ח"מ סי' מ"ג ס"ז דמוקדם כשר לגבות מב"ח א"כ שטר כשר הוא לקנות על ידו עכ"ד לא ראה ד' הנה"מ שם סקי"ב שכ' דאף לד' המחבר אם הוא שטר מקנה הוי חספא בעלמא ע"ש שהוכיח כן והאמנם שכפי דמיוני מוכח מד' תשו' הריב"ש סי' שפ"ב איפכא ואינו כעת לפני. אמנם לפע"ד מדברי הר"ן שלהי גיטין מוכח כהנה"מ מדכ' דאף לדברי רש"י גט מוקדם פסול ואף אם נשאת תצא משום דמוקדם פסול בשאר שטרות אף דלדברי רש"י בב"מ דע"ב אין מוקדם פסול רק לגבות ממשעבדי ולנה"מ ניחא ועוד נראה טעם נכון דדוקא בשטר הלואה דמוקדם פסול גם משים גזרה שמא יגבה בו מלקוחת מזמן ראשון ע"כ לא פסלו משום גזרה זו רק לענין טריפת לקוחת גם מזמן שני משום גזרה הנ"ל אבל לא פסלו לענין ב"ח דל"ג ב"ח אטו משועבדים אבל בשטר מתנה דמאוחר פסול משום שמא יחזור ויקח ממנו א"כ למוכר גופא יפוק חורבא ע"כ פסלו אותו דליבטל השטר מתנה לגמרי מזמן שני אטו מזמן ראשון ומיושב קו' הנה"מ שם א"כ ממילא גם בנ"ד דחשש הוא שמא מכר או נתן הבית קודם לאיש אחר וע"י הקדמת הזמן יחזיק הלוקח השני הבית שלא כדין א"כ החשש הוא לענין גוף המתנה ממילא יש לבטל המתנה לגמרי גם מזמן שני כנ"ל וז"נ לפע"ד. אמנם גם אני הכשרתי השטר מטעם שלא הי' רק כת"י ולא נפיק מיני' חורבא וע"ש שהארכתי בטוב טעם ולא רציתי לכפול כי יראה דברי תשובתי הראשונה ובמה שלא פירש בהשט"מ כל מין הנה יראה כ"ת שמה שעלה ע"ד כ"ת לחלק מחמת שמכר לו כפי השער הנה כתבתי בתשובתי שלכאורה יש לחלק כן אמנם לא עלה לפני לרצון ע"ש. אמנם כתבתי שאם יאמר המוכר שבע"פ פרט לו כל מין אין מקום פקפוק ומותר בלי פקפוק. אמנם אם יאמר שגם בע"פ אמר בדרך כלל בזה יש לדבר וצדדתי להיתר מטעם אחר רק שכתב לי המ"צ הרב ר"ז שיש חמוצים שהיה מונחים במק"א שהמקומות לא נמכרו כלל בזה לא התרתי רק בהנאה ומה לי לכפול וכ"ת יראה כל תשובתי. ב) וע"ד השאלה מנדון המחט שנמצא בטרפשא דכבדא והיתה כולה טמינה ונבלעת בבשר הטרפש שהכשיר הרב ר' זלמן וכ"ת הרעיש אף על הכלים הנה יראה כ"ת בתשובתי שהשבתי להרב הנ"ל שלא הסכמתי עמו רק אי הי' למיתלי באחר שחיטה כמו בעובדא דהצ"צ סי' ק"ז. ואף באופן זה התניתי שתלוי בראות עיני המורה כי הרב ר"ז כ' לי כמה הוכחת שודאי נתחבה לאחר שחיטה ואמנם לענין דיעבד שכבר הכשיר בהפ"מ וכבוד שבת חו"ד שאין להרעיש עליו כ"כ כפי שכתב לי ר' זלמן בציור השאלה שהקצב בעל הבהמה צווח שאינו מאמין להריבה שאמרה שמצאה המחט תחובה ור' זלמן עצמו כ' שנראה דדברי הקצב אמיתים כי לא הי' שום רושם חלודה ולא שום קורט דם. והנה הטוש"ע סי' קכ"ז פ' דאם הבע"ד שותק מפני שא"י בירור הדבר ומכ"ש כשאומר איני מאמינך מותר והיינו שמותר לכל העולם אם אינו בידו כמ"ש הש"ך שם סק"ו בשם האו"ה וד"מ ובס' חו"ד תמה ממעשים בכל יום כשבא א' ואמר שמצא נקב בדקין וכיוצא בו אוסרין הבשר אף שהקצב אומר איני מאמינך ותי' משום דאף דנשחטה בחזקת היתר עומדת היינו רק משום דרוב בהמות כשרות אבל חזקה מבוררת אין לה כמ"ש התוס' בחולין די"א ד"ה אתיא מש"ה ע"א נאמן לאסור והיינו משום דע"א נאמן נגד רובא כמ"ש הפנ"י בקידושין דס"ג וכ"כ בתשו' נו"ב קמא אה"ע סי' ס"ט והארכתי בזה בכמה תשובות ונסתלק השגת הג' מהרב"פ מעליו וכ"כ בתשו' ס' יהושיע בפסקיו שהביא כ"ת במכתבו. וא"כ בנ"ד שהריבה אמרה שמצאה מחט וזה ודאי נגד חזקה ברורה הוא דהא כשנולדה לא הי' בה מחט וכ"כ התב"ש בסי' כ"ט דמה"ט הקשו התוס' מישב לה קוץ בושט דנימא נשחטה הותרה משום דזה חזקה ברורה הוא מטעם הנ"ל וא"כ אף אם הקצב אומר א"י וכ"ש כשאומר איני מאמינך מותר לפ"ד הט"ו. וא"ל דגם בנ"ד נאמנת במגו דאמרה דמצאה נקב גרידא דז"א חדא דהוי מגו נגד רובא וחזקה יחד וי"ל דלכ"ע לא מהימן בכה"ג ועיין בספרי ישי"ע ר"פ האשה שלום דקט"ו ע"א. שנית דאם תעשה נקב ותביא לפנינו נכשיר דניתלי במישמוש ידא ואם תעשה נקב פתוח ג"כ מתייראת שמא יהי' ניכר לרואים כמ"ש החו"ד שם ועיין פרמ"ג סי' ל"ט במ"ז סקי"ט. ואם תאמר שמצאה נקב ונאבד הטרפש סברת שלא יאמינו לה בכה"ג דכלהי נשי לאו דיני גמירי כמ"ש הרא"ש פ' הכותב סס"י כ"ח ואף דהש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק כ' האריך לחלוק על הרא"ש מ"מ בכה"ג נראה דגם הש"ך מודה כיון דכמה מחברים ס"ל דאין עא"נ נגד רובא והארכתי בתשו' ועיין בלב"ש סי' ל"ט ס"ק קפ"ו ובס' ש"ש ש"ו פ"ז. ועיין בש"ך ח"מ סי' שנ"ו סק"ז. ומכ"ש דא"ש לפמ"ש החו"ד שם סק"א וסק"ב וסק"ח דאין עא"נ לאסור נגד חזקת היתר אף במגו רק במסרוהו לידו דהוי כבעלים ע"ש ועיין בנה"מ סי' נ"ו סקי"ח ואף דגם קטן נאמן באמר שמצא מחט תחב בכרס כמבואר סס"י מ"ח שם מיירי ביש רג"ל דוקא כמ"ש בהגה"ת רמ"א סי' קכ"ז סס"ג וכאן אדרבה איכא רג"ל להיפך כמ"ש הרב מהר"ז בהוצעת השאלה. וכיוצא בזה כ' הפרמ"ג במ"ז סס"י מ"ח וכ"כ בתשו' ח"צ סס"י ע"ט דע"א האומר שמצא מסמר בכרס א"נ אלא בשהלה שותק ומטעם הודאה או בשרג"ל ע"ש. ומסתימת דברי הח"צ נראה דאף לדברי הרשב"א וסייעתו שהביא השיך סי' קכ"ז סקט"ז דכל שאינו מכחישו בברי אף במקום דל"ל שתיקה כהודאה נאמן העד זהו נגד חזקה גרידא אבל נגד רובא וחזקה ודאי דאין עא"נ לכ"ע ועיין בספר פרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה בד"ה השורש הה' ובמ"ז סי' א' סק"א ד"ה קשיא לי ועיין בס' ט"א רפ"ב דר"ה. ואמנם אף אם נאמר דהרשב"א וסייעתו מחמירים אף במקום רובא וחזקה דעא"נ מ"מ כיון שהט"ו והרבה פוסקים ס"ל דאין עא"נ נגד חזקה גרידא עכ"פ הוי ספיקא בפלוגתא דרבוותא ועיין בספ"י בקידושין דס"ה ע"ב וכיון שמחט בטרפשא לא הוי רק ס' טריפה כמבואר בטוש"ע סס"י מ"א וא"כ בנ"ד איכא ס"ס להיתרא ועוד אני אומר דאף שהש"ך הביא ראיות לחזק ד' הרשב"א וסייעתו משום דמספ"ל בש"ס אי עא"נ במקום דאיתחזק איסורא ואף דקיי"ל דאין עא"נ במקום דאיתחזק איסורא היינו מספיקא וא"כ להיפך אי ע"א מעיד לאיסור נגד חזקת היתר נמי אסור מספיקא ע"ש. וא"כ גם לד' הרשב"א וסייעתו אינו אלא ספק וא"כ איכא שפיר בנ"ד ס"ס להיתרא. ובזה הי' אפשר לומר דמש"ה השמיטו בעל הש"ע בסי' קכ"ז ד' הרשב"א וסייעתו משום דנסך גמור אינו מצוי בינינו כלל.. וא"כ הך דנתנסך שבסי' קכ"ז היינו ע"י מגע עכו"ם שהוא רק דרבנן ובכה"ג אף הרשב"א וסייעתו מודים אלא שמלשון הרשב"א בחי' בקידושין ל"מ הכי ועיין בס' פנ"י בקו"א שם ולא ראיתי להאריך יותר ועכ"פ בדיעבד וכבר נאכל הבשר והשאלה היא רק על הכלים ועתה הם אב"י אין להרעיש העולם בשביל זה ואולי עון דהלבנת פנים חמור יותר מגררא דאיסורא שיש בזה וימחול כ"ת לעיין בתשו' נו"ב קמא חיו"ד סס"י א' מ"ש ואנן מה נענה אבתרי' תרב הצלחתו והרמת קרנו כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה עב סקאלא יום ב' כ"ח ניסן תרכ"ב לפ"ק שפעת שלום לכבוד אה' חתני חביבי הרב המאוה"ג ה ובקי המפורסם לשבח מ' ברוך מאיר נ"י האבד"ק אוסטציא

השתא קבלתי מכתבו ע"י הציר ולרוב הטירדא לא יכולתי כמעט לקרותו והציר אץ עלי ויען שהשאלה נחוצה הנני מוכרח להשיבו בלי עיון כלל ע"ד שאלתו שמחזיקי הגראלניא בכפר הארישוויא מכרו החמץ שבהגראלניא לנכרי קוה"פ ונכתב בהשט"מ שקבלו אדראף סך כו"כ והם שכחו באמת לקבל אדראף מנכרי הקונה רק מסרו לו השטר ונזכרו אח"פ מזה. והנה מה שאומרים עכשיו שאמרו אח"פ להנכרי שניכו לו הסך האדראף מהמעות שהיה חייבים לו משכר פעולה שעבד אצלם כבר. וכתב כ"ת שלכאורה זה תלוי בשני הדעות אם חוב קונה במקום כסף כמבואר בש"ע ח"מ סי' ד"ר ס"י. ומבואר בתשו' מ"ב ובאחרונים בנדון הקנינים כסף ומשיכה שיש ג"כ מחלוקת הפוסקים איזה קנין מהני בנכרי ובדיעבד בחמץ שלאה"פ סמכינן אחד מהם. הנה יפה כ' כ"ת שבנ"ד אין מקום לזה כיון שלא אמרו לו כלום בשעת המכירה מזה אלא שכ"ת כ' שיש להתיר משום שכבר כתבו בהשטר שקבלו מהערל אדראף אף שבאמת לא קבלו ממנו כלום מ"מ נגמר הקנין ע"י אודיתא ומבואר בקצוה"ח שקונה אפי' לענין איסור ואף שהמק"ח בסי' תמ"ח חולק עליו אולם נראה דזה דוקא אי מקנה לו החמץ גופו ע"י אודיתא דאז הוי גוף האיסור ובזה סברת המק"ח דבאיסורא לא מהני אודיתא משא"כ בנ"ד החמץ מכר לו במחיר כסף ואגש"ק ובתורת קנין חצר והעיקר האודיתא היא על הכסף וזה מהני לכ"ע ואע"פ שעי"ז יצמח ג"כ תועלת לקנין החמץ לא איכפת לן ובזה לא פליג המק"ח אך עדיין חשש כ"ת על היתר זה כיון דהקצוה"ח התנה שם דבעינן דוקא בקנין אודיתא בפני עדים וכאן לא הי' עדים רק שהמחזיקי הגראלניא הם שחתמו על השטר ולדעת הקצוה"ח לא מהני אך כיון שהנה"מ שם חולק על הקצוה"ח כ' כ"ת שלענין חמץ שעה"פ יש לסמוך כל הנה"מ עכ"ד. הנה ע"ז אין מקום סמיכה כי דברי הקצוה"ח ברורים ומוכרחים ובקונ' משו"נ חיזק דבריו ע"ש. (א) אמנם תמהני על כת"ה דלא קאמר הקצות החשן רק באודיתא בע"פ אבל כאן שחתמו את עצמו על הודאה זו ודאי מועיל דכת"י לענין קנין כשטר בעדים דמי וע' בתוס' בגיטין ד"ג ד"ה שלשה ועיין בש"ך בסימן מ' סק"ה

וז"פ

**((א) וזה כביר הבאתי ראי' מפורשת להקצה"ח ודלא כהנה"מ מדברי הרשב"א שהביא הב"י בח"מ סי' רנ"ב אלא שלשונו שם מגומגם קצת וכצ"ע לענ"ד ואם לא הי' עדים ושניהם מודים כו' עש"ה ודוק.)**