בית שלמה אורח חיים צ

דזכייתו וידו באים כא' וכ"כ בחי' הריטב"א בכתובות שם. והרי במשנה דקידושין דכ"ב ס"ל לחכמים בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו משום דל"ל גיטו וידו באים כא' וע"ש בש"ס ומש"ה ע"י עצמו לא דידו כיד רבו. ואפ"ה קתני התם ברישא דנקנה בשטר ומשמע אף ע"י עצמו והגם ששטת הר"ן שם דגם רשב"א אית לי' גיטו וידו באים כא' אבל רש"י ותוס' לא ס"ל הכי וש"מ דאף דלא אזלינן בתר בסוף אזלינן בתר מעיקרא מכ"ש לדידן דאזלינן בתר בסוף נמי כ"ש דאזלינן בתר מעיקרא האמנם לפמ"ש התוס' שם בסנהדרין דגם בגר גדול צ"ל דזכייתו וידו באים כא' אין זה ראיה דא"כ ממ"נ בהיותו נכרי אף שהוא גדול ל"ל זכי' וצ"ל זכייתו וידו באים כא' ועכשיו קטן הוא אבל דברי התוס' אלו צע"ג דא"כ לחכמים דהם רשב"א בקידושין שם דל"ל גיטו וידו בכ"א איך משכחת גר מה"ת כלל אע"כ דבגר גדול ל"צ לומר כן וכ"מ להדיא מדבריהם בכתובות שם ויותר מד' הריטב"א שם דל"ק להו רק. על גר קטן אבל גר גדול מנפשי' מצי זכי' וא"כ קם ראיה הנ"ל דמוכח דנכרי וישראל אידי ואידי חד שיעורא וכל שלא הגיע לכלל גדלות בישראל היינו בן י"ג שנים וסימנים אף בנכרי הוי הרי. ואף דשיעור גדלות היא בכלל שיעורין כמ"ש הרא"ש בתשו' ריש כלל ט"ז וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' נ"א. ועיין בש"ס בנדה דמ"ה ע"א והרמב"ם פ' שם דלא נאמרו שיעורין לב"נ ע' בה' מלכים מ"מ שיעור דגדלות ע"כ זו"ז שוין. והנה אי הוי אמרינן כד' הח"ס דגם בזה אין נכרי שיעור גדלותו שוה לישראל שהוא בכלל שיעורין הי' אפשר לומר איפכא דנכרי לא הוי גדול עד שיהי' בן כ' שנה שאז הוא בן דעת שלם כמו שאחז"ל בגיטין דס"ה וב"ב דקנ"ה והכי קיי"ל כש"ע ח"מ סי' רל"ה דע"כ הכי שיערו שאז הוי בן דעת שלם ולא קודם לכן. ובזה הי' אפשר ליישב קושיות הרא"מ ר"פ חי' עמ"ש רש"י בת ק' כבת כ' לחטא שהחי אינה בת עונשין דהא בב"ר שלמטה הוא בת עונשין מקודם על ז' מצות ב"כ ולפי הנ"ל א"ש. אמנם הא מצינו שעשו מכר בכורתו ליעקב ואז לא הי' רק בן ט"ו שנים ביום שמת אברהם אלא שלפמ"ש התוס' בסנהדרין ריש דס"ט דדורות הראשונים הגיע לגדלות בהיותם בן ח' או בן ט' אין ראיה ובזה הי' מיושב מה שהקשו הראשונים על שנענשו ער ואונן אף שלא הי' רק בן ח' שנים כדאי' בס"ע אלא שא"כ נסתר הדרשה דבת ק' כבת כ' והיא בב"ר ר"פ חי' וע"ש ברא"מ ואכמ"ל אלא שהעיקר כמ"ש למעלה דב"נ שיעור גדלותו כישראל וכ"מ מדברי הרא"מ ר"פ חי'. ומדברי הפנים יפות ס"פ לך דאף קודם מ"ת היה כן שיעור גדלות. וכיון שכן אף שהנער הנכרי בנ"ד הוא בן ט"ו שנה. מ"מ הא לענין גדלות בעינן נמי הבאת סימנים וה"ה לענין מו"מ כדאי' בב"ב ד' הנ"ל ובח"מ סי' רל"ה ס"ח. וכאן א"י אם הביא סימנים. ואף שהתוס' בב"ב דקי"ד ריש ע"ב הקשו דל"ל בדיקה הא איכא חזקה דרבא. וע"ש מה שתירצו כבר עמדו ע"ד התוס' אלו בס' מח"א ה' אישות סי' א'. ובנו"ב קמא חאה"ע סי' ס"א ובחח"מ סי' ד' ואם שלפמ"ש המח"א והנו"ב חאה"ע ס"ל להתוס' דחזקה דרבא אלים להוציא ממון. מ"מ הם בעצמם כ' שרבים חולקים וכ"מ מדברי הרמב"ם והש"ע חו"מ הנ"ל בפרט לפמ"ש הנו"ב בחח"מ גם התוס' מודי וע' בס' בית מאיר סי' קע"ב אמנם האמת בפי' דברי התוס' הנ"ל בקושייתם נראה כמ"ש הג' מוהר"צ מברלין בתשובתו שבתשו' בית אפרים סי' מ"ג שכוונתם להקשות אמ"ש לעיל שאם בדקנו ומצאו שערות חיישינן שמא לבנות היה או לא היה בהם גומת והיה שומת ועתה הושחרו ונעשית תחתיהם גומת והם כדמות סימנים ולמה לחוש כ"כ הא איכא חזקה דרבא וכן פי' דבריהם בתשו' נט"ש סי' ס"ז. וא"כ גם התוס' מודים דחזקה דרבא ל"מ לענין ממון כמו שהאריכו הגדולים הנ"ל בהוכחת ברורת. וכיון שיש לספקו בקטן יש לפקפק לכאורה על מכירת החמץ דאף דהפעוטת מקחן מקח במטלטלין זהו מתק"ח ול"מ לד' הע"ש והסמ"ע בסי' ס"ו דשום קנין דרבנן ל"מ בנכרי דל"מ בנכרי קטן. אלא אפי' לד' הש"כ שם סקפ"ה דכל דתיקן רבנן כו' ועכצ"ל דל"ד למ"ש ר"ת ספ"ק דגיטין דמע"ש ליתא בנכרי משום דהתם הוי הלכתא בל"ט והבו דלא לוסיף אכתי מכ"ש בקניית קטן דתיקנו משום כדי חייו ומש"ה ביש לו אפיטרופס לא תקנו כ"ש בנכרי דאין מצוון להחיותו. (א) ואף שפ' הרמב"ם ובש"ע סי' רל"ה ס"ז דקטן שקנה קרקע תעמיד בידו הא כ' טעמא שזכין לאדם שלא בפניו וזהו ל"ש בנכרי דל"ת רבנן זכי' וע' בקצוה"ח שם סי' רל"ה וסי' ער"ה וד' המח"א ה' זכי' סי' ה' דבמטלטלין ל"ק הרמב"ם הכי. וגם בלא"ה כיון שלא תקנה חמץ רק ע"י אג"ק או ע"י חצר לכל מר כדאית לי' ל"מ בקטן כיון שלא בא הדבר הנקנה ליד הקטן ואף במתנה ל"מ בכה"ג כמ"ש הר"ן בגיטין פ' התקבל וע' בש"ע סי' רמ"ג סי"ט ובסמ"ע שם סקל"ג ובש"ע סי' רל"ה ס"ו ובסמ"ע שם. ונראה דמה"ט כ' הרמב"ם וש"ע שם ס"ז והחזיק בקרקע דאז מהני משום שירד לקרקע הוי כמו משיכה במטלטלין אבל קנין אחר ל"מ בקטן כיון שאינו תחת ידו כמו במטלטלין כנ"ל וחוץ מזה לפמ"ש הסמ"ע סקכ"ט דאף חזקה ל"מ עד שיתן דמים לטעם זה בעינן שיתן כל הדמים דוקא. ואף שכותבין שהמותר זקף עליו במלוה מ"מ כיון שהקטן לאו בר חיוב הוא ואף דבמה שחייב מכח מו"מ לאחר שהגיע לעונת הפעוטות חייב לשלם כדאי' בש"ע סי' צ"ו זהו הכל מתק"ח משום כדי חייו וליתא בנכרי. וכיון שכן אומדנא דמוכח הוא דלא מכר לו ע"ד כן שלא יקבל רק מקצת דמים והשאר פטור ואם אינו משלם בטל המקח וע' בנה"מ סי' ק"צ סק"ז והארכתי בתשו' במק"א ואכ"מ. ואדרבה כיון שהאיש המוכר בא בכו"ה מאנשי העיר יש לפקפק מטעם אחר כיון שלא נתחייב הקטן לשלם יש עוות בהשליחות ובטל השליחות וחוץ מזה אלכתחלה בודאי יש לפקפק כיון דהקטן ודאי יכול לחזור בו אף לד' הרמב"ם כמ"ש ה"ה שם בפ"כ מה' מכירה הי"א והסמ"ע סי' רל"ה סק"ב. וסקכ"ט וברור הוא כמו הגדילו יכולין למחות בכתובות די"א. א"כ יש חשש שמא יחזור בו ויבטל המכירה למפרע ועמ"ש בחיבורי ליבמות דס"ז ובאחרונים בא"ח סי' תמ"א. האמנם לפמ"ש הבכ"ש בפסחים דמכירת חמץ הוא רק להפקיע איסור דרבנן דמה"ת בביטול בעלמא סגי וכיון שכן ל"ח שמא יחזור בו כמ"ש בחיבורי שם. אלא שא"כ בלא"ה אין כאן בית מיחוש מצל הנ"ל דהא בדרבנן סמכינן אחזקה דרבא. וע' במג"א רס"י ל"ט ובסי' נ"ה סק"ז ובסי' קצ"ט סק"ז. ובתשו' מהרי"ט ס"ב חאה"ע סי' מ"א. אלא שכבר הארכתי בתשו' לתמוה על הבכ"ש והעליתי דחמץ הנמכר אינו בכלל הביטול. והבאתי דברי תשו' פ"י ס"א חא"ח סי' י"ד. אמנם לענין לאחה"פ שהוא רק חשש דרבנן ודאי מועיל חזקה דרבא ע"כ תרי הצדדים לא אישתבשי דלכתחלה לא יאות למיעבד הכי כמ"ש למעלה ואעפ"כ אין מקום לתפוס על ידידינו המופלג החסיד מ' חיים גבריאל שהוא היה המוכר דלש"ש נתכוין כמו שראיתי הוצעת מכתבו וגם לפ"ד הח"ס הנ"ל מותר אף לכתחלה בזה אם הנכרי הוא בר דעת שלם אמנם עתה אין שום מקום לפקפק כלל דהא בדרבנן ודאי סמכינן בכל מילי אחזקה דרבא בפרט לד' המח"א והנו"ב דאף בדאו' הא דל"ס אחזקה דרבא הוא משום שאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו וכ"נ מדברי הט"ז באה"ע רס"י קנ"ו. ע"כ עתה אין מקום לפקפק והחמץ הלזה מותר באכילה ושתי' לכל ישראל אף למהדרין מן המהדרין ויען כי כחי כשל מאד ואני עוסק ברפואות לכן לא יכולתי להאריך יותר. ושלום כנפשכם ונפש הדוש"ת באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל. וע"ד השאלה בנדון שא' קנה מפאבריקאנט נכרי מלבוב כמה מדות אריק וקודם ביאת האריק מכרו לנכרי בע"פ קודם זמן איסורו כדינא ואח"כ הביאו האריק בע"פ אחז"א והעמידו העגלן בבית גוי א' ועמד שם כל ימי הפסח ועתה שואל מה דינו שאלתו סתומה ואם היה העגלה של נכרי אין מקום שאלה דמותר אבל אם היה העגלן ישראל זהו השאלה כיון שהעגלן חייב באחריות. אמנם כבר נשאלתי על כיוצא בזה זה כמה שנים שהובא בתוה"פ. והשבתי דהעיקר כנראה מתוך דברי הרמב"ם שכתב ואם לא קיבל עליו אחריות כו' ומותר לאכלו אחה"פ ש"מ דבקע"א אסור באכילה אחה"פ אבל בהנאה כבר הביא הא"ר בשם ראב"ן דאסור באכילה ומותר בהנאה בקע"א. וכ"כ בספנ"י בפסחים דל"א. וכתבתי שם לפלפל דהמק"ח כ' דהיכא די"ל דתפיס ליה אזוזי חמיר יותר דהוי כמשכון וה"נ בעגלן די"ל דתפיס ליה אאגרי' ודחיתי ד"ז וגם כתבתי לפלפל די"ל דאומן קונה בשבח כלי וידוע דהכא איכא שבחא ששוה יותר כאן מה ששוה בלבוב ודחיתי ג"כ. חדא דהרבה פוסקים ס"ל דאין אקבש"כ וגם אף להסוברים אקבש"כ ל"ק רק כנגד השכר ובטל ברוב והוא מב"מ. וגם הבאתי שם ראיה דגם הרמב"ן בנימוקי פסחים סובר כד' הראב"ן הנ"ל ובפרט ביי"ש שלנו דאיכא בלא"ה קצת צד להקל ע"כ העליתו שם להתיר בהנאה למכרו לנכרים לשתות בביתו ואם היא סך רב שיש הפסד להשהותו למכרו לנכרים שישתו בביתו דוקא התרתי שמה שימכור לנכרי שיקח לביתו מעורב תחלה ברוב כשר וימכרנו לנכרי. ולא רציתי גם לא יכולתי כעת להעתיק כל הפלפול העצום שכתבתי באריכות וכ"ש בנ"ד שמכרו לבית נכרי בע"פ אחז"א ועמד כל ימי הפסח בבית כ רי דיש עוד כמה צדדים להקל כמ"ש כ"ת ודאי דיש להקל כנ"ל. שלמה הנ"ל

תשובה סו סקאלא יום ד' ל"ד למב"י תרכ"ד לפ"ק

ושלום תנינא לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מ' אהרן יהודא אריק נ"י

תמול קבלתי מכתבו ומחמת חולשת כחי לא יכולתי להשיב רק בקצירת אומר מ"ש כ"ת עמ"ש דשייך גמר ומקני אף במקום דאין לקונה יד גמור לזכות והבאתי ראיה מש"ס ב"ב דקמ"ב ופירשב"ם שם דיה קרובה. וכ"ת פקפק מדברי הש"כ סי' ס' ע"כ. תמה אני שלא השגיח לעיין בתשו' מהר"מ מינ"ץ סי' ל"ה שהבאתי דשם מפו' כדברי לענין בכורה דמש"ה מועיל מכירת העובר לד' הא"ז אף דהוי דשלב"ל משום דגמר ומקני והביא ראיה מש"ס ורשב"ם הנ"ל. וגם הביא פיר"י שכ"כ בפי' לענין דשלב"ל דמועיל במקום דגמר ומקני ומוכיח כן מש"ס הנ"ל ע"ש ודברי ר"י אף שלא מצאתי כן בתוס' שלפנינו מ"מ דבריו נאמנו דבידאי היה כן בתוס' שלפניו או בתוס' שאנץ וכצ"ל בדברי מהרא"י בפסקיו סי' ק"ל וע' בתשו' מ"ב סי' ל"ה ובצ"צ סי' ס"ב. ודברי מהרמ"מ הנ"ל היה בהעלם מן הג' בעל גא"י והגדולים שפלפלו עמו ע"ש בסי' נ"ח נ"ט ס' והגא"י חידש כן מסברתו והן הן דברי מהרמ"מ הנ"ל וע' בש"ס דגיטין ריש דף י"ד. ובנידון השגת על ד' הח"ס יו"ד סי' שי"ז. הנה בלא"ה דברי הח"ס לכאור' הם נגד הש"ס בנזיר דס"ב ע"א עש"ה אלא שי"ל דהתם לענין נדרים דאיתרבי נכרים מדכ' איש (וצ"ע דשם בנזיר מבואר דמאיש דנדרים

מרבי **((א) כעין זה מפו' בש"ס ב"ק דצ"ו איל רב אחא מדיפתי' לרבינא תקנתי' לעכו"ם ניקום. ונעבד ותימה על תשו' ושב הכהן שהביא בשערי תשובה סי' תמ"ח סקט"ו שלא הרגיש בזו וצ"ע:)**