בית שלמה אורח חיים פו

בקנין א' מועיל לדברי הכל לקנות הדבר שברשותו. משום דהא הדבר שאינו ברשותו נמי בר קנין הוא למי שהוא ברשותו. וישבתי בזה קושיות הנו"ב מ"ק חח"מ סי' כ"ו מתוספתא שהובא בבע"ת שער מ"ג ולפי"ז מיושב היטב. וכ"נ ראיה ברורה מהך דינא שבש"ע ח"מ סי' רט"ז ס"ה בפלוגתת הרמב"ם והרשב"ם בקרקע ודקלים דעכ"פ כשנותן לו דקלים מכירת הקרקע קיים לכ"ע אף שבשעת המכירה לא הי' הדקלים ברשותו וע"ש בט"ז ולפי הנ"ל מיושב וכ"ז לרווחא דמלתא אבל בלא"ה הא העיקר דבכל ענין להלכה קיי"ל דקנה מה שמועיל בו הקנין אף שהקנה בקנין א' עם שאינו מועיל בו הקנין וכן מבואר נמי מד' המחבר בח"מ סי' רמ"ח ס' י"ב עש"ה ע"כ ברור ששכירות הקרקע שהיי"ש עומד עליה קיימת. ומעתה נבא לדין היי"ש הנה בקנין אג"ק ודאי דלא נקנה היי"ש להעכו"ם כיון דאין כאן ד"א מקנה כיון שאחר שש אין לו בעלים. ואף שלדעת קצוה"ח סי' ער"ה דהפקר ג"כ נקנה אג"ק כשהם צבורים בתוכם ע"ש באריכות מ"מ מבואר שם דכ"ז הוא לד' הרמב"ם שסובר דבצבורין אצ"ל קני אג"ק. אבל לדעת החולקים דבכל ענין צ"ל קני אג"ק ממילא אינו מועיל בהפקר. והא הרמ"א כתב בהג"ה סי' ר"ב שהעיקר כדעת החולקים ובפרט שבלא"ה בשטר לא נזכר שמוכר היי"ש אג"ק של המקומות ולדעת החולקים צ"ל קני אג"ק אף בצבורין ואג"ק של המרתף לא קנה דהא המרתף לא קנה כיון שלא חתם א"ע על השטר מכירה ועוד דהא כיון שאין כאן ד"א מקנה א"א לו לקנות אף לדעת הקצוה"ח רק אג"ק שמונח עליו. וכ"ז אם נאמר כד' הקצוה"ח אבל באמת דבריו תמוהים ועיין בנה"מ שם סי' ער"ה ובסי' ר"ב סק"ב וגם בתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' ס"ג מבואר להדיא דלא כדברי הקצוה"ח הנ"ל ומבואר שם שחמץ אחר שנאסר בהנאה אינו נקנה אג"ק ועתה נבוא לקנין חצר שקונה אף בהפקר. והנה בתשו' נו"ב הנ"ל השיב על א' שמכר חדרו ובתוכו חמץ בע"פ אחר חצות. והשיב שאם העכו"ם עמד שם בשעת המכירה אז קנה החמץ מתורת חצר דבעומד בצדו חצר מטעם ידו איתרבאי ובזה אף עכו"ם קונה והחמץ מותר לאח"פ אבל אם לא עמד העכו"ם שם בשעת המכירה אז אין חצר קונה רק מטעם שליחות ואין עכו"ם קונה בכה"ג דאין שליחות לעכו"ם והחמץ אסור לאח"פ ומעתה גם בנ"ד לענין השני כלים יי"ש שהי' בהויז שלו. כיון שהעכו"ם הי' שם בשעת המכירה נקנו להעכו"ם בתורת חצר ושוב לא עבר על בל יראה ומותר החמץ לאחה"פ ואף שעבר על מ"ע דתשביתו הנה הסכימו כל גדולי האחרונים בתשובותיהם ה"ה השאג"א והנו"ב מ"ק ומה"ת בכמה תשו' ועוד כמה גדולים דאף שעבר על מ"ע דתשביתו כל שלא עבר על ב"י לא קניס ר"ש והחמץ מותר לאחה"פ ואף שבס' קצוה"ח סי' קצ"ד כ' דאף בעומד בצדו מטעם שליחות הוא בחצר דגברא רק בחצר דאיתתא דוקא משום יד הוא כשעומדת בצדה. ובעכו"ם דליתנייהו בתורת גיטין אין חילוק בין זכר לנקיבה ואינו רק משום שליחות וחולק שם אתשו' הגאון מוהרש"ק באמת מדברי הרא"ש פ"ק דמציעא מבואר כדברי מהרש"ק והנו"ב דכל שעומד בחצרו בצדו לעולם משום יד הוא והא דאין חצר קונה לקטן אף בעומד בצדו צ"ל משום דקטן לית לי' יד וע' בנה"מ בפתיחה לסי' ר' ובס' בית מאיר רסי' קל"ט אלא שאכתי צ"ע דהא כ' הרמ"א בהג"ה רס"י ר' דעומד בצדו היינו עומד בתוכו דוקא אבל חוצה לו לא מהני ובנ"ד כיון שלא השכיר רק המקומות שהחמץ עומד עליהם א"א לאשכוחי עומד בתוכו רק שעמד על החמץ עצמו וזה לא הי' אלא שנלפע"ד דאף לדעת הרמ"א הנ"ל דעומד חוצה לו לא מהני היינו במקום דמיפסיק מחיצה בינו ובין החצר אבל במקום דלא מיפסיק מחיצה כמו בנ"ד שהשכיר לו מקום בהויז והעכו"ם הי' ג"כ עומד בההויז אף שלא במקום שהשכיר לו ממש כגון שעמד סמוך למקום ההוא מקרי עומד בצידו דהא מקור הך דינא הוא מדברי רש"י בעירובין ד' צ"ב בהא שאמרו שם אשה בקטנה וגט בגדולה והתם במיפסיק מחיצות מיירי וראיה לזה דאל"כ קשה לשטה זו דהא קיי"ל כעולא ר"פ הזורק דבגט אפי' בחצר המשתמרת לדעתה אינה מגורשת אלא בעומדת בצידה וא"כ איך אמר רבא שם כתב לה גט ונתן ביד עבדה ישן ומשמרתו ה"ז גט בכפות והוא מטעם חצר כמבואר שם וכיון שעומדת חוץ החצר לא מהני רק שתהי' עומדת בתוכו א"כ גם כאן לא יועיל רק שתהא עומדת ע"ג העבד וזה תימא וגם מבואר במשנה ר"פ הזורק דזרק לתוך קלתה ה"ז מגורשת והוא משום דכליה קונות לה כמבואר שם בש"ס וכן בזרק גט לקופה שלה בש"ס שם דע"ט ע"ב והא כליו של קונה משום חצר הוא דקונות כמבואר בשטה מקובצת פ"ק דמציעא ד"ט ואיך אפשר שתהי' האשה עומדת תוך הקופה או תוך קלתה א"ו כדפרישית דדוקא היכא דמיפסקי מחיצות החצר בינו ובין החצר לא מהני לדיעה זו הא לא מיפסקי מחיצות מועיל אף כשעומד בצידו ולא בתוכו ומחיצות הכלים לא חשיב להפסיק משום שאינם קבועות וע"ש בתוס' פ' הזורק דע"ט וכן יש להביא ראיה מדברי הרב המגיד שממנו נובע דין י"א שברמ"א הנ"ל שבפט"ז מה' גזילה ואבידה סתם כן דחוצה לו לא מהני ובפ"ה מה' גירושין כ' לבאר דברי הרמב"ם שכ' דאם השאיל לה הבעל מקום בחצרו ולא ייחדו לה וזרק לה גט דאינה מגורשת אא"כ נפל הגט תוך ד"א שלה שהוא עומדת בהם וכ' ה"ה בטעמו משום דכיון דלא השאיל לה מקום מיוחד אינה קונות רק המקום שהגט נפל עליו ובגט בעינן שתהי' עומדת בצד החצר ע"כ כשעומדת תוך ד"א למקום הגט מקרי עומדת בצד החצר אבל כשרחוק ד"א אינה עומדת בצד החצר ע"ש ומבואר מזה בלא בעינן עומדת בתוכו ממש דוקא ועומדת בצידו נמי מהני אע"כ כמ"ש וא"כ כיון שעמד העכו"ם בשעת המכירה תוך ד' אמות למקום הכלים של היי"ש שפיר מקרי עומד בצידו וקנה ואף שיש לי קצת תיוהא לפמ"ש רו"מ שבעת מיקר המכירה עמד הקונה בפנים בבית ולא בהויז. וא"כ בכה"ג ודאי לא מקרי עומד בצידו לדיעה זו ואף שכתב שאח"כ בא העכו"ם גם למקום היי"ש מ"מ אז לא נתכוין העכו"ם לקנות וקנו שלא בכוונה בהפקר לא מהני לכ"ע כמבואר בש"ס יבמות דנ"ב בעודר בנכסי הגר וכסבור ששלו הן לא קנה. רק שבדעת אחרת מקנה יש דעות חי בעינן דעת וכוונת קנין ועיין בקצוה"ח סי' ער"ה ובנה"מ סי' ר' וכאן לא הוי ד"א מקנה כיון שאין לו בעלים. ואף שכתב מהרי"ט בתשו' ספר א' סי' ק"ן ובס"ב חח"מ סי' מ"א כ' דבקנין חצר לא בעינן כוונה לקנין משום דחצרו קונה שלא מדעתו מ"מ הא בתוס' ב"ב דנ"ד מבואר דאף חצרו אינו קונה שלא מדעת קנין אם הוא יודע שהוא בחצרו ע"ש. אלא שבס' מח"א בה' קנין משיכה סי' ה' כ' דתליא אם חצרו מטעם שליחות הוא קונה אף בלא כוונת קנין. אף אם יודע שהוא בחצרו ואם חצר מטעם יד הוא אינו קונה בכה"ג. מ"מ בעכו"ם דע"כ אינו קונה רק מטעם יד לא מהני בלא כוונת קנין ואף שהש"ך בסי' ער"ה כתב ליישב דברי הרמב"ם שסובר דאף ידו קונה שלא בכוונת קנין ע"ש באריכות בסק"ג דבריו תמוהים והם נגד ש"ס ערוך בב"ק דכ"ט ע"ב ע"ש היטב וכבר הארכתי בזה במק"א ואכ"מ ועוד דאם נאמר כדעת הרמב"ם הא לדעת הרמב"ם לא קנה בעומד בצידו רק באומר זכתה לי שדי ועיין בש"ע ח"מ סי' רס"ח סס"ג. אמנם לפי שאמר מוכ"ז המוכר שכעת המכירה הי' ג"כ עם הלוקח סמוך למקום היי"ש בעת שהי' עסוקין בענין המכירה נראה דבכה"ג אין לומר שלא נתכוין לקנות דודאי נכרי כיון שבענין מכירה עוסק נתכוין לקנות בכל מה שיקנה ועיין בס' מח"א שם דכל שעוסק בזכיי' אף שלא נתכוין לקנות בקנין זה קנה לרוב הפוסקים ויש לסמוך ע"ז בנ"ד. אמנם כ"ז הוא אם באנו לחוש לדעת הרמ"א שברס"י ר'. תהו דעת רש"י בעירובין שם. אבל לשטת הר"י שבתוס' שם נראה שחולק בזה על רש"י ולדידי' עומד בצידו אף חוצה לו סגי. ולדידי' לכאורה אף אם לא הי' הנכרי הקונה בהויז כלל רק בבית שבהויז בעת המכירה נמי קנה ובחמץ שעה"פ שאינו רק קנסא דרבנן יש לסמוך אדעת התוס'. וג"כ מלשון הרמב"ם והט"ו שסתמו בזה. וכ' דבעומד בצדו סגי אלא שכפי שנראה מדברי ה"ה פ"ה מה' גירושין הנ"ל דלא מקרי עומד בצדו אלא בתוך ד' אמות ואולי עמד בעת המכירה רחוק מד' אמות ממקום היי"ש. אמנם כבר כתבתי הנלע"ד דכל שבא בעוד עסוקין באותו ענין סמוך לתוך ד"א ממקום היי"ש קנה לפע"ד. אמנם כבר כתבתי הנלע"ד דכ"ז אם כאמר דחצר אינו קונה לעכו"ם רק בעומד בצדו אבל דעת הקצוה"ח בסי' קצ"ד דעכו"ם קונה בחצר המשתמרת אף אינו עומד בצדו כמו ישראל וע"ש בטעמו ושהביא ראיה ברורה לזה וכ"כ בס' מק"ח סי' תמ"ח והביא גם הוא ראיות הקצוה"ח הנ"ל וגם כ' בס' מק"ח בסי' תמ"א שבהפקר וגם בחמץ אחר שש כ"ע מודי דיש חצר לעכו"ם בכל ענין רק שהחמיר שם במכר אחר שש מטעם אחר אך בטלה דעתו בזה נגד דעת גדולי האחרונים ז"ל בפרט לענין חמץ שעה"פ שהוא רק קנסא דרבנן ובנה"מ בפתיחה לסי' ר' כ' שתלוי בפלוגתא שלדעת הרי"ף והרא"ש אין קונה חצר לעכו"ם רק בעומד בצדו ולדעת הר"ן קונה בכל ענין ועכ"פ בחמץ שעה"פ יש להקל. אמנם כל זה בחצר המשתמרת אבל בחצר שאינו משתמרת הא אף בישראל אינו קונה רק בעומד בצדו ע"כ אם בנ"ד בא הקונה למקום היי"ש תוך ד"א בעת שהי' עסוקין עוד בענין המכירה כבר כתבתי שלענ"ד דזה נקרא עומד בצדו אבל אם לא הי' כן הנה לדעת מהרש"ק והנו"ב פשיטא דל"ק דאף בחצר המשתמרת דעתם דעכו"ם אינו קונה רק בעומד בצדו ועומד בצדו לא מקרי אלא כשעומד עכ"פ בתוך ד"א כמש"ל בשם ה"ה. אבל לדעת הקצה"ח והמק"ח נר' דבנ"ד בכ"ע קנה דאף שהיה היי"ש מונח בהויז. מ"מ זה נמי מקרי מצד עצמו חצר המשתמרת וע' בנה"ט בסי' ר' סק"ג דכל שיש מחיצות סביב אף שאינו כעול במנעל מקרי חצר המשתמרת. רק שיש מקום לפקפק עפ"י מה שהק' התוס' בפ"ק דמציעא דף י"א ע"ב דמאי פריך וכי מצד ביתו של ר"ג היה עומדין הא ביתו של ר"ג היה משתמר ותי' דלגבי זקנים לא היה משתמר שלא היה הפסק בין תבואתו לתבואתן ע"כ ובגיטין ד' ע"ט ע"ב כ' וז"ל מ"מ לא הוי משתמרת מפני ב"ב של ר"ג ע"כ וא"כ בנ"ד שלא השכיר רק מקום. בהויז ושאר הויז נשאר להמשכיר א"כ הוי דומיא דהתם ולא הוי משתמרת אמנם נלע"ד דכיון דהחצר היא משתמרת מצ"ע כנ"ל רק שאינו משתמרת לדעתו מפני ב"ב של המשכיר כל בי האי גוונא מהני אם עומד בבית הפתוח לחצר תה נמי מקרי עומד בצדו לענין זה וראיה לזה מדברי התוס' שם דתי' אקושייתם שהק' אההוא דפ' השואל דהזבל של משכיר משום דקנתה לו חצרו אע"פ שאינה משתמרת מן המשכיר ותי' דמיירי שיש גם למשכיר בית פתוח לאותו חצר ומקרי עומד בצד חצרו ע"ש. ומבואר מזה דבעומד בבית הפתוח לאותו חצר מקרי עומד בצדו לענין זה. ועוד דהא כבר כ' דיש לסמוך אדעת ר"י בעירובין שנראה שחולק על רש"י וכ"נ מסתימת לשון הרמב"ם והטוש"ע דבעומד בחוץ מקרי נמי עומד בחצרו. רק שעכ"ז היה מקום לחוש בעומד רחוק ד"א עפ"י דברי ה"ה פ"ה מה"ג שכ' דבכה"ג לא מקרי עומד בצדו. ובאמת מדברי התוס' בגיטין דע"ח סע"ב מבואר דלא ס"ל כד' ה"ה הנ"ל. דהא כ' שם דהך משנה דהיתה עומדת על ראש הגג מיירי שעומדת רחוק ד' אמות ממקום הגט ומש"ה פריך והא לא מינטר ע"ש ובש"ס דע"ט מוקי להך מתני' דאושלה מקום. ובאושלה מקום לא קנתה רק מקום הגט כמ"ש ה"ה שם וברור הוא. ואעפ"כ הוי עומד בצדו אף ברחוק ד"א ממקום הגט. ומבואר שחולקין בזה אדברי ה"ה הנ"ל.