בית שלמה אורח חיים פג

החמץ מצד אחריות ואין לסמוך על הח"י שפ' דחמץ של עכו"ם שקיבל עליו הישראל אחריות דלא נאסר החמץ דבמשכון גרע כו' ע"כ. והנה הגם שזה אמת שכן מבואר בס' פנ"י בפסחים דל"א דבמשכון של עכו"ם שת"י ישראל והישראל קיבל אחריות דאסור אחה"פ וכדמוכח להדיא מד' התוס' והרא"ש שם ובהאומנין וביוחד בתוס' ס"פ שבועות הדיינים מ"מ הא כ' הפנ"י שם בטעמא דאף דבשאר פקדון אף שהאחריות על הישראל מותר לאחה"פ כמבואר בירושלמי מ"מ במשכון גרע משום דקנוי לישראל לשיעבוד ולאפותיקי כמ"ש הפנ"י שם וזה לא שייך בנ"ד דהא לא הלוה בפי' על החמץ וכבר כתבו הרשב"א והר"ן בפ"ב דקידושין דמ"ח ע"ב דאף באומן דקאמר בש"ס דהוי ש"ש מטעם דתפיס ליה אאגרי'. מ"מ אין דינו כמשכון ועכ"פ כל היכא דלא שמעינן בהדיא דתפיס ליה אאגרי' אליבא דכ"ע אין דינו כמשכון. כמ"ש הב"ש באה"ע סי' כ"ק ס"ק מ"ם. ואף לדעת הרמ"א שם בסי' כ"ח סט"ו. שנשמע מדבריו בד"מ ובהג"ה דלדעת ר' ירוחם באומן בכ"ג הו"ל כמשכון מה"ט דתפיס ליה מסתמא אאגרי' כמ"ש הב"ש שם. וכ"מ באמת בדברי הרא"ש פ"ק דקידושין ד"ח ע"ב סי' יוד היינו דוקא באומן דאמרינן שמסתמא תפס לי' אאגרי' כמבואר בש"ס ב"מ ד"פ ע"ב. אבל בעלמא אף שיש לו של חבירו בידו ל"א דהוי כמשכון בידו משום דיכול לתוספו בעד חובו כמבואר בד' הרמ"ה שהביא הטור שם בסי' כ"ח בענין אם קדשה במלוה שלה שיש עליו משכון וזהו כוונת הד"מ שם אות זיין. ע"כ מ"ש בס' מק"ח שבכאן כיון שהחמץ הוא ברשות ישראל והעכו"ם חייב לו דמי החמץ הו"ל כמשכון הוא תמוה. גם מ"ש הרב בעל מק"ח בספרו נתיבות המשפט סי' רצ"א סק"ג דאם מכר א' לחבירו סחורה בהקפה. והיא זבינא דרמי על אפי'. וגוף הסחורה הוא עדיין ת"י המוכר רק שהקנה אותה להלוקח בק"ס וכדומה ופ' שם דהמוכר הוי ש"ש מטעם דהוי כמשכון ובההוא הנאה דתפיס ליה אזוזי וכו' ומשמע שם להדיא דבזה אף אם לא אמר בפירוש שתופס הסחורה עד שישלם דינו כמשכון ע"ש לפי הנ"ל ליתא דדוקא באומן אמרינן דהוי ש"ש מטעם דמסתמא תפיס לי' אאגרי' ולא בעלמא. ומש"ה לא הוי רק ש"ח וע' היטב בחידושי הרשב"א בקידושין הנ"ל. בפרט בנ"ד שהישראל סבר כל ימי הפסח שהשטר מכירה כדינו שחתם עליו א"כ הי' ברשות העכו"ם ולא קיבלו לשיעבוד ולאפותיקי בפרט שהפנ"י בעצמו כ' דלשטת רש"י אף במשכון וקיבל אחריות מותר אחה"פ וששטה זו מחוורת בעיניו. אמנם בגוף הך דינא דחמץ עכו"ם ואחריות על ישראל דפליגי בזה המג"א והח"י בסי' ת"מ. הנה האחרונים ז"ל הביאו ראיה לד' המג"א מדברי הרא"ש דל"א שכ' דמש"ה אליבא דאמת בעי הרהינו לרבא ולא סגי במעכשיו לחוד. משום דאל"כ אף דהוי של עכו"ם למפרע מ"מ מטעם אחריות אסור וע' בב"ח והתם אח"פ מיירי ובס' מק"ח כ' ליישב בסי' תמ"א דשאני בהך משום דאם אנו אוסרים החמץ ממילא פקע הקנין מעכשיו דהא אם לא יפדנו אמר וכיון שנאסר אינו ראוי לפדותו כמ"ש התומים סי' ע"ב סקי"ג. ומש"ה שפיר קנסינן לי' ולא שייך סברת הירושלמי חמצו של עכו"ם הוא ישראל עבר עליו דאם יקנסו אותו לאסרו שוב יהיה חמץ של ישראל ומש"ה מיישב המק"ח הא דתמהו המחברים דהא לדברי הרא"ש דהרהינו בעי מטעם אחריות א"כ גם לאביי צריך הרהינו ובש"ס משני אליבא דרבא הב"ע כשהרהינו משמע דלאביי א"צ הרהינו. ולפי הנ"ל א"ש דלאביי דלמפרע גובה אף שהאחריות על ישראל אינו נאסר אחה"פ כדברי הירושלמי והאריך בזה ותמהני איך אישתמיט לי' ד' הרא"ש תכ"ד שכ' דלאביי ג"כ בעינן שאם הוא ברשות ישראל לא יהיה אחריות על הישראל וע"ש. ובעיקר ד' הרא"ש שלכאורה הם תמוהים מאד דאמאי ניחא כי' לאביי בלא הרהינו וצ"ל דמוקי באין אחריות על ישראל א"כ לפי האמת גם אליבא דרבא למה בעינן דוקא הרהינו והא אף בלא הרהינו מותר במעכשיו כמו לאביי בלא מעכשיו והיינו כשאין האחריות על ישראל נלע"ד ליישב דבריו דהנה לכאורה יש להבין בש"ס שם דפריך ממתני' דנכרי שהלוה את ישראל ע"ח דאחה"פ מותר וקאמרי בש"ס בשלמא למפרע הוא גובה אמטו להכי מותר בהנאה כו' וק' לשיטת ר"ת וסייעתו דעכו"ם אינו קונה בכסף רק במשיכה א"כ למ"ד למפרע הוא גובה ג"כ לא ניחא דבמאי קני העכו"ם למפרע דהא בדמי הלואתו לא קני דהא עכו"ם אינו קונה בכסף. אמנם האמת שזה לק"מ דהא הך מ"ד דלמפרע גובה הוא אביי ואביי אית ליה להדיא ברפ"ב דבכורות דעכו"ם בכסף הוא דקונה רק שהר"ת ל"פ כוותי'. אלא דאכתי תיקשה על הש"ס דפריך אא"א מכאן ולהבא הוא גובה אמאי מותר בהנאה כו' ומשני הבמ"ע כשהרהינו אצלו ותקשי הא הך מ"ד דלהבא הוא גובה הוא רבא והא שיטת ר"ת שם בבכורות דרבא ס"ל כר"י דישראל בכסף ועכו"ם במשיכה א"כ לדידיה אף אם היה סובר דלמפרע גובה צריך הרהינו דוקא דבלא"ה במאי קני הנכרי למפרע דהא כסף גרידא אינו קונה בנכרי ונראה דהנה הר"ן בר"פ שבועות הדיינים הביא בשם הר"י הלוי דבמודה במקצת ונתן משכון לא הוי הילך והביא ראיה מהך דפ"ק דקידושין דמנה אין כאן משכון אין כאן והראשונים תמהו על ראייתו וביאר הר"ן ז"ל דבריו דס"ל להר"י הלוי דבע"ח אינו קונה משכון רק אם משכנו שלא בשעת הלואתו ע"פ ב"ד מגזה"כ או בשעת הלואתו משום דקני ליה לשיעבוד במעות ההלואה אבל במסר לוה למלוה משכון שלא בשעת הלואתו מדעתו במאי קנה להך משכון אם בכסף אין כאן כסף דהא עתה אינו נותן לו שום דבר ובמלוה שהלוהו מקודם זה אינו כסף דהא מלוה אינו קונה בתורת כסף וא"ת דקני ליה במשיכה זה יליף הר"י הלוי מהך דפ"ק דקידושין דמשיכה לא מהני רק לקנות גוף החפץ ולא לענין שיעבוד ע"כ. ודבריו אלו הובא בנימוקי רפ"ק דמציעא בשם הר"ן ז"ל בביאור דברי הר"י הלוי ז"ל. וק"ל דלדבריו אמאי קאמרי בש"ס טעמא דברייתא דנכרי שהלוה את ישראל ע"ח אחה"פ עובר משום דעכו"ם מישראל אינו קונה משכון דל"ש בי' ולך תהיה צדקה. ותיפוק לי' דבלא"ה במאי קני דהא עכו"ם אינו קונה בכסף רק במשיכה והא הורינו הר"י הלוי דמשיכה ל"מ לענין שיעבוד וא"ל דזהו כוונת הש"ס שם דמש"ה עכו"ם מישראל לא קני משכון דא"כ אמאי פליגי בישראל מעכו"ם אי שייך דר"י כמבואר שם ות"ל דהא ישראל מעכו"ם ועכו"ם מישראל לענין קני' חד דינא אית לה כמ"ש הש"כ בח"מ סי' קצ"ד. ועוד דא"כ למאי דס"ד במאי דמשני אמתני' כשהרהינו משום דבע"ח קונה משכון כמו שפרש"י ז"ל שם. ואיך אל"כ והא עכו"ם אינו קונה בכסף ומשיכה לשיעבוד ל"מ. ונתקשיתי בזה עד שמצאתי שבס' קצה"ח רס"י ע"ב הרגיש בזה ותי' עפ"י ד' הג"א בהזהב דבמקום דל"ש משיכה מעות קונות לכ"ע כמו בנתן לבלן ומש"ה בשעבוד דלא שייך משיכה מעות קונות ע"ש. ומש"ה מיושב ק' הנ"ל דרק לרבא משום דסובר מכאן ולהבא גובה היא דקשה מהך דנכרי שהלוה לישראל ע"ח אבל אי הוי סובר למפרע גובה היה ניחא אף בלא הרהינו משום דלענין שיעבוד כיון דל"ש משיכה א"צ משיכה כלל אלא שלפי"ז קשה על הרא"ש דהא למאי דמסיק הש"ס אליבא דרבא דמיירי דא"ל מעכשיו ופי' הרמב"ן במלחמות והרא"ש ז"ל דהפי' הוא דא"ל קני מעכשיו אם לא אפרע עד יום פלוני וע"ש וכיון דא"ל קני מעכשיו א"כ הקנה לו החמץ שיהי' לו קנין בגוף החמץ לא לענין שיעבוד וע' בהרמב"ן שם א"כ למ"ל הרא"ש לומר דטעם דבעי הרהינו משום אחריות ות"ל דבלא הרהינו ל"ק לרבא משום דעכו"ם אינו קונה בכסף במקום דשייך משיכה והנלע"ד דבלא"ה לק"מ אף אם נאמר שלא כדברי הר"י הלוי אלא כדעת הרבה ראשונים דמשכון ג"כ ניקנה במשיכה לענין שיעבוד אפ"ה א"צ כאן משיכה משום דהא כתב בהג"א הנ"ל דהיכא דא"א במשיכה מעות קונות וא"כ ל"מ למ"ד למפרע גובה איך אפשר לומר דאפשר במשיכה הא בעת התחלת השעבוד נשתעבדו לו כל הנכסים של לוה מקרקע ומטלטלי רק כשגבה איזה דבר מנכסים אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע שיקנה מעות ההלואה ועכ"פ בעת ההלואה ל"ש בי' משיכה במה שגבה לבסוף דבשלמא בקונה חפץ פרטי שייך בו משיכה משא"כ בזה דהא נחית אדעתא דשיעבד על כל הנכסים ול"ש בהו משיכה אלא אף לא"ד מוקי אליבא דרבא דמיירי בקני מעכשיו עכ"פ שיעבודא משאר נכסים דלוה לא פקע כמ"ש בס' מק"ח רס"י תמ"א דהתנאי לטובת המלוה הותנה הא אם רוצה המלוה לגבות יכול לגבות חובו משאר נכסים והביא ראיה מד' הש"ך והמג"א וא"כ אין שייך בזה משיכה ושוב מעות קונות וא"כ למה צריך הרהינו וע"כ כ' הרא"ש דאעפ"כ צריך הרהינו לרבא משום דאל"כ אסור משום דאחריות על הישראל וא"ל דמאי פסקא לוקמי באין אחריות על ישראל וא"צ הרהינו ז"א דאיך משכחת שלא יהיה אחריות על ישראל הלוה שלא יצטרך לשלם החוב משאר נכסים ולא משכחת רק בעשה החמץ אפותיקי מפירש שלא יהי' פרעון אלא מזו דבזה אם שטפה נהר אינו גובה משאר נכסים וכיון שכן א"כ בלא"ה צריך הרהינו דאל"כ עכו"ם אינו קונה לרבא בכסף וא"ל משום דאין לו רק שעבוד ולא שייך משיכה כדעת הר"י הלוי ז"א דהא לרבא מיירי בקני מעכשיו וא"ל משום דהשעבוד ג"כ על כל נכסיו ול"ש משיכה ז"א דהא ע"כ מיירי באפותיקי מפו' ואין השעבוד על שאר נכסים וזה לרבא וממ"נ צריך הרהינו אבל לאביי דאית לי' למפרע גובה וגם דעכו"ם קונה בכסף א"כ שפיר אף בלא הרהינו ובלא אחריות באפותיקי מפו' דל"מ לשיטת הר"י הלוי דבמשכון ל"ש קנין ע"י משיכה דא"ש אף אם אין העכו"ם קונה רק במשיכה אלא אף לדעת החולקים מ"מ הא לשטת אביי עכו"ם קונה בכסף וזה נכון לפע"ד בע"ה. אמנם ליישב דברי הח"י שלא יהי' נסתרים מדברי הרא"ש הנ"ל דמוכח להדיא מדבריו דבקיבל אחריות והחמץ ת"י ישראל אסור לאחה"פ לכ"ע נלפע"ד לחלק דבאמת זה סברא נכונה כמו שהביא הח"י מהירושלמי דחמץ של עכו"ם ישראל הוא שעבר עליו ואין לקנוס חמץ של עכו"ם בשביל ישראל ועיין בחי' הרמב"ן הנ"ל וזה אם הי' בעת התחלת איסור הקנס דהיינו תיכף במוצאי פסח (ועיין בנו"ב סי' י"ט וכ') חמצו של עכו"ם ע"כ אין כח ביד חכמים לבטל איסורם ע"ח של עכו"ם אבל אם במוצאי פסח עדיין הוא חמץ ישראל כמו בעכו"ם שהלוה לישראל ע"ח דעכ"פ במוצאי פסח כיון שעדיין לא הגיע הזמ"פ ויוכל להיות שיפדנו החמץ אסור וע"ש בב"ח אף ע"ג דאח"כ כשלא פדאו הישראל איגלאי מילתא למפרע דהי' של עכו"ם אינו ניתר למפרע דאיסור הקנס לא פקע מיני' אחר שעכ"פ הישראל עבר עליו בב"י וב"י ודוקא בלא קיבל הישראל אחריות או שהי' בבית עכו"ם דאף דבמוצ"פ הי' אסור דשמא יפדנו מ"מ כיון שאח"כ לא פדאו איגלאי מילתא למפרע שהקנס שלא כדין דהא לא עבר בב"י אבל באם הי' בבית ישראל וגם קיבל עליו אחריות א"כ אח"כ אף שלא פדאו הקנס כדין עכ"פ דהא עכ"פ עבר בב"י וב"י כיון שהי' בבית ישראל על אחריותו רק שאיגלאי מלתא שהי' חמץ של עכו"ם ואינו מן הדין לקנוס חמץ של עכו"ם זה לא מהני כיון דבעת התחלת איסור כשחלה הקנס עדיין לא הי' בהחלט של עכו"ם וז"נ לפע"ד ליישב שטת הירושלמי והח"י שלא יסתרו דברי הרא"ש אלא שלדינא קשה לסמוך אתך היתרא דח"י הנ"ל נגד ד' המג"א אחר שלשון הרמב"ם ז"ל הוא להדיא נגד דברי הח"י שכ' בפ"ד מה' חו"מ ה"ג וז"ל ואם לא קיבל עליו אחריות מותר לקיימו אצלו ומותר לאכלו אחה"פ כו' ע"כ דמשמע להדיא דברישא