בית שלמה אורח חיים עט

דברי תשו' דגר שמואל שבשעת הדחק יש לסמוך אמסתברא דהרא"ש להקל בחצר דאין זריעה מבטל הדירה ע"ש אמנם נראה דדוקא בשעת הדחק דהתם שהיה קלקול בזה לכל העיר וא"א בשום אופן אחר לתקן שלא יכשלו רבים כמבואר שם. ואכתי צ"ע אחר שבש"ע סתם להחמיר אבל בנ"ד דאין שעת הדחק כולי האי ודאי נראה שאין לסמוך להקל. ועוד אעיקרא דדינא אני אומר דמי הגיד לרו"מ דגינה זו שסמוכה לבית יש לה דין חצר או רחבה זו דנראה יותר דדין קרפף זרוע יש לה וע' ברא"ש דכ"ד ע"כ אין להקל מטעם זה והעיקר לדינא כמ"ש למעלה: וע"ד. אשר נסתפק רו"מ בכפר הנ"ל. אם הבתים שבהשכונה אחרת מכוונת נגד אויר הבתים האלה. אם רואין אותם כאלו הם בין בתים האלה ואז לא יהיה בין בית לבית שבעים אמה ושיריים כמו דאמרינן הכי בשלשה כפרים משולשין לענין שיעור קמ"א אמה ושליש הגם דבית א' אין נותנין לו קרפף. היינו שני קרפופים שהיא קמ"א אמה ושליש. אבל קרפף א' נותנין וכ"מ בתוס' ריש סוכה דלענין קרפף א' בית שוה לעיר וא"כ אפשר לענין ע' אמה שוה בית לעיר עכ"ד רו"מ ואפריון נמטי' ליה כי יפה העיר לצדד בכחא דהיתרא ואם כי לא מצאתי דין זה בשום א' מהפוסקים מ"מ סברת הלב הוא להקל בזה. ובתוס' דנ"ז ד"ה אלא כתבו וז"ל ונראה דלחייא בר רב נמי צ"ל דלאו משולשין ממש. דאי משולשין ממש קאמר אמא נקט בין שנים החיצוניות קמ"א אמה ושליש וכולל אויר שמכאן ומכאן בב"א הול"ל אם יש בין זל"ז ע' אמה ושיריים וא"כ דמודה חייא בר רב למסקנא זו אין רא ה מכאן דהלכה כר"ה עכ"ל. ולכאורה לפ"ז חייא בר רב מוקי סיפא זו כר"מ דבין שני כפרים או עיירות נותנין שני קרפיפות כמו שעלה על דעתם בד"ה הא ליכא לקושייתם וכ"כ שהבין מהרש"א למעיין וכן מפו' בדברי הר' יהונתן אמנם לפ"ז כל הרואה ישתומם דא"כ הד"ק התוס' בד"ה הא ליכא לדוכתי' דכיון דגם לחייא בר רב צ"ל דלאו משולשין ממש קאמר מכח הוכחה שהוכיחו א"כ המקשה דלא אסיק אדעתי' דלאו משולשין ממש קאמר דמקשי לר"ה וא"כ לחייא ב"ר נמי תקשה. ומדברי מהרש"א מבואר שהרגיש בזה ותיקן אמנם בדוחק כמבואר ועו"ק במ"ש בסוף דבריהם דלשטתם אין ראיה מכאן דהלכה כר"ה דמה נ"מ בזה כיון שעכ"פ לחייא ב"ר סיפא כר"מ א"כ לדידי' הלכה כר"מ כיון דהוי מחלוקת ואח"כ סתם וכמ"ש לעיל סד"ה ר"ה ואדרבה עכשיו תרי סתמי לדידיה כר"מ בבא דאם יש לזו כו', ובבא דוכן ג' כפרים המשולשין. והאמנם שדברי ר' יהונתן בזה צע"ג שמפרש אליבא דחייא ב"ר ג"כ דלאו משולשין ממש קאמר והנך תרי בבי בתרייתא לדידיה כר"מ ואפ"ה פסק להלכה כחייא ב"ר ותקשי הא מחלוקת ואח"כ סתם הוא כיון דהני תרי בבא בתרייתא כר"מ מיהו בלא"ה טעמו נסתר דאמאי פסק להחמיר כחייא ב"ר והא הלכה כדברי המיקל בעירוב ומכ"ש דר"ה היה גדול טפי מחייא ב"ר כמ"ש התוס' לעיל וצ"ע. אמנם ליישב שטת התוס' נראה דגם למסקנא לחייא ב"ר אתי' בבא זו דוכן שלשה כפרים כרבנן כמ"ש התוס' לעיל בד"ה אלא בתירוצם רק שחידשו בכאן דגם לחייא ב"ר לאו משולשין ממש קאמר וגם המקשה דמקשה אר"ה אסיק אדעתי' דיש לאוקמי דלאו משולשין ממש קאמר דמש"ה ניחא לחייא ב"ר והא דמקשה לר"ה היינו דלחייא ב"ר ניחא מתני' כפשטא הא דקתני אם יש בני שני החיצונים קמ"א אמה ושליש היינו בין שני החיצונים ממש ומלתא דפסקא נקט דאם אין בין שני החיצונים רק קמ"א אמה ושליש אף שהאמצעי קטן הרבה שפיר עושה האמצעי את שלשתן להיות א' כיון דרואין את האמצע כאלו הוא ביניהן א"כ כ"א עומד תוך ע' אמה ושיריים לחבירו וטעמא דאיכא אמצעי אבל ליכא אמצעי לא כיון דלדידי' אין נותנין לרבנן אלא קרפף א' לשתיהן אבל לר"ה אף אי נימא דלאו משולשין ממש קאמר אכתי לא ניחא הא דקתני אם יש בין שנים החיצונים קמ"א אמה ושליש דבכה"ג אף אי ליכא אמצעי נמי ואי איכא אמצעי אף אי יש כפלים שהוא רפ"ג אמה פחות שליש מלבד רוחב הכפר האמצעי ע' בש"ע סי' שצ"ח ס"ח נמי עושה את שלשתן להיות א'. והתרצן השיב לו דלר"ה ה"פ דאין בין זה לזה אלא קמ"א אמה ושליש היינו בין כ"ח מחיצונים לאמצעי כמ"ש התוס' ברד"ה אלא והא דקתני אם יש בין שנים החיצונים. היינו בין כ"א מהחיצונים ובין האמצעית והא דלא קתני אם יש בין זה לזה היינו כיון דלא משולשין ממש קאמר לא מצי למיתני אם יש בין זה לזה כיון שאין האמצעי ביניהם כמ"ש התוס' ומש"ה נקנו בתירוצו לא משולשין ממש אף דגם המקשה אסיק אדעתי' דאיכא לאוקמי דלאו משולשין ממש וכנ"ל. אלא בא ליישב בזה לר"ה דמש"ה קתני אם יש בין שנים החיצונים ולא קתני אם יש בין זל"ז כמ"ש התוס' ומש"ה לחייא ב"ר אתי' סיפא זו כרבנן. ומש"ה גם לדידיה אין הלכה כר"מ אף דסתמא דאם יש לזו לדידי' כר"מ אתיא כדאי' בש"ס מ"מ סיפא דבתרי' דוכן ג' כפרים אתיא כרבנן. ושפיר הלכה כרבנן וכיון שכן שפיר כ' התוס' דאין ראיה מכאן דהלכה כר"ה ואדרבה י"ל דהלכה כחייא ב"ר דסיפא דוכן ג' כפרים מתפרשה לדידיה בפשיטות טפי כנלע"ד בפי' דברי התוס' ואם כנים אנחנו בפי' דבריהם שפיר יש לנו ראיה לנ"ד דכיון לפי הנ"ל לחייא ב"ר גם לרבנן אמרינן רואין והתוס' כ' בד"ה ר"ה דלחייא ב"ר לרבנן אין חילוק בין בשתי כפרים או עיירות ובין שני בתים וכ"כ הרא"ש וכ"כ התוספות בסוכה ד"ג. א"כ מבואר דגם בין בית לבית אמרינן רואין אם יש אמצעי נגד האויר שבין שיניהם וכל שאלו מכניס אמצעי ביניהם ואין בין כ"א מהחיצונים ובין האמצעי יותר משבעים אמה ושיריים עושה את שלשתן להיות א' ור"ה לא פליג בזה אחייא ב"ר כנלפע"ד וגם מצד הסברא נראה שאין לחלק בזה כמ"ש למעלה. אמנם שכיון שלא נתבאר ד"ז בפי' בא' מהפוסקים רצוני שיסכים לזה למעשה עוד רב מובהק בהוראה: וע"ד שאלתו שבקהלתו בצ"א יש פרצה פחותה מעשר ואין רבים בוקעין שם אם צריכה תיקון במקום ההוא ובמה יהיה התיקון אם בלחי או בצוה"פ הנה לא מקרי בקעי בה רבים רק במקום מטונף או מקולקל בטיט או אם נשתיירו גידודי כמ"ש המג"א סי' שס"ה סק"ד וז"ז אף אי לא בקעי בה רבים מקרי בקעי בה רבים. אמנם אף בבקעי בה רבים אם הוא פחותה מעשר כבר הארכתי בתשו' במק"א שמצד הדין א"צ תיקון כלל כדברי הגאון בעל אהעו"ז ולא מטעמו רק כיון שהמנהג לתקן כל המבואות בצוה"פ כמ"ש רמ"א בסי' שס"ג סכ"ו א"כ לא חמיר בבקעי בה רבים מן הצד ממבוי המפולש בעיקום כמ"ש הר"ן סי' ע"ב הובא בב"י סי' שס"ד וכ"מ מש"ס ד"ו דמרמי להו ובמבוי מפולש די בתיקון צוה"פ מצ"א ומצה"ב די בלחי או קורה וא"כ כיון שכל הפרצות מתוקנים בצוה"פ רק פירצה א' נשארת שלא נתקנה והיא פחותה מעשר די לה בתיקון לחי או קורה וכיון שכן א"צ אף תיקון לחי או קורה כיון שודאי הוא שם עומד מרובה עה"פ וזה מהני במקום לחי מק"ו כמבואר בש"ס ד"ה ע"ב ומכ"ש אם נאמר דדין מבוי דידן כחצר דעומד מרובה עה"פ מהני בחצר גם בכל ארבע רוחות כמפורש במשנה דט"ו ועיין ברש"י ד"ה ע"ב ד"ה ניתרת וכ"ז ברור. אמנם לכתחלה מהיות טוב כיון שכתב רמ"א שהמנהג לתקן כל מבואות בצוה"פ ועומד מרובה עה"פ ל"מ במקום צוה"פ משום דבזה ליכא ק"ו ועיין בתוס' שם סד"ה ק"ו מחצר ע"כ לכתחלה נוהגין לתקן כל המבואות וכל הפרצות בצוה"פ אף הפרצה הפחותה מעשר בצוה"פ אם יש חשש בקעי בה רבים כנ"ל. אבל מצד הדין בשעת הדחק או חם נפרץ בשבת ואין שם תיקון אם כל הפרצות נתקנו בצוה"פ רק פרצה א' לא נתקנה אם היא פחותה מעשר אף דבקעי בה רבים כיון שהוא רק פירצה א' והוא פחותה מעשר לא איכפת לן אם בצד ההוא העומד מרובה עה"פ וכמ"ש וכ"ז רק בפירצה א' אבל בשני פרצות צריכה עכ"פ תיקון א' מצד הדין בצוה"פ והארכתי מזה בתשו' במק"א ולא אכפול הדברים בכאן את כל זה ראיתי להשיב לרו"מ מתוך טרדות שונות ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל

תשובה נט סקאלא יום ה' טוב שבט תרט"ז לפ"ק

ה' ישפות שלום וברכה וכ"ט סלה לכבוד אה' חתני חביבי כנפשי ולבי. הרב המאוה"ג החריף ובקי החסיד מ' ברוך מאיר כ"י האבד"ק פאטק

מכתבו מיום ב' נתעכב הרבה והגעני בשעה זו. והנה לגופא דעובדא אשר שאלני נדון העבריין שנשא אשה טרם שנתוודע לו אם אשתו הראשונה קיבלה הג"פ אשר שלח לה השבתיו יום ו' עש"ק פ' וארא שמוטל על הב"ד להפרישו בלא ספק עד שיתוודע הדבר ולאשר הבטחתיו לעיין בפלפולו הגם כי עדיין טרידנא טובא אמנם לאשר הזכרני כעת במכתבו אמרתי להשיבו דבר מה ע"ד אשר הקשה כ"ת על שיטת הרז"ה והרמב"ן הסוברים דאין לתחומין עיקר מה"ת כלל ואף יותר מי"ב מיל ותמה עליהם כת"ה מש"ס דעירובין דנ"ה ע"ב דקאמר ר"ה יושבי צרופין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם ופריך מהא דויחנו על הירדן וגו' ואמר רבב"ח אר"י לדידי חזי לי כו' והוי ג' פרסא ע"ג פרסי ותניא כשהן ניפנין אין ניפנין לא לפניהם ולא לצידיהן אלא לאחיריהן ע"ש. ובשלמא לדעת הרי"ף והרמב"ם א"ש דהוכרח להביא הא דתניא משום דרוצה להוכיח שהלכו מן המהלך בראש דהוצרך לילך לאחוריו י"ב מיל שהוא תחום דאו' אבל לשיטת החולקים הנ"ל דנהי דנאמר דפסיקא לי' להש"ס ששמרו אז במדבר אף מה שתיקנו מדרבנן מ"מ ל"ל לאתויי הא דתניא כו' דבלא"ה הי' יכול להוכיח מהאמצעי שעכ"פ הלכו יותר מתחום שבת מדרבנן וכ' כת"ה ליישב משום דהרי בלא"ה קשה עוד להשיטות הסוברים דתחומין מדרבנן דנהי דמייתי ראיה מתחומין דרבנן ומאי ראיה והרי אמרינן בדמ"א ע"ב דכבוד הבריות דוחה תחומין דרבנן והכא שהי' צריכין לילך לפנות נימא דמשים כבוד הבריות דחו אע"כ דראיית הש"ס הכי הוא משום דסברו דהא דאין ניפנין אלא לאחוריהן לאו משום איסורא היה להם לפנות לפניהן או לצידיהן דהא בקרא אינו אוסר רק תוך המחנה ובע"כ הברייתא אשמיענו רק החומרא שהי' אז מחמירין עליהם לכבוד השכינה ולא הי' ניפנין אפי' חוץ למחנה לא לפניהן ולא לצידיהן ומטעם שכ' רש"י שם ע"ש וזה דפריך הש"ס דא"כ חומרא דאתי לידי קולא היא לעבור על תחומין דרבנן דהא מדינא הי' יכולין אותן שמהלכין בראש המחנה לילך לאחד מהצדדים לפנית סמוך לו ולא יעבור על איסור תחומין ולזה הוכרח הש"ס להביא הך ותניא כו' דבלעדי זאת לא הי' מתחיל שום פירכא דהי' דוחין משום קושיא הקודמת מד' מ"א ע"ב והא בהא תליא עכ"ד כת"ה. ודבריו נאמרו בהשכל רב ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיו מישרים אמנם אני אומר דהקושיא שהקשה מדף מ"א היה יכול להקשות גם לדברי הרי"ף והרמב"ם דנהי דתחום יותר מי"ב מיל מה"ת הוא מאי מקשה הש"ס. וכי הי' יכולין לעצור עצמן כל היום ולא לפנות ויבואו לידי סכנה: וגם יעברו על ב"ת וי"א שהוא איסור תורה ע' תב"ש רס"י י"ג ומה"ט מוכח נמי דהך שאין נפנין אלא לאחוריהן נמי מה"ת הוא דאל"כ איסור ב"ת מי התיר להם ואף שאפשר לדחות קושיא זו מ"מ מלשון הש"ס סוף יומא דע"ה דקאמרי לאחר שסרחו אמר הקב"ה כו' עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות דכתיב ויחנו וגו' ותניא כשהן נפנין כו' משמע שאיסור תורה הוא שלא יפנו