בית שלמה אורח חיים עז

ביו"ט שני כמבואר בסוגיא רפ"ג דסוכה וע' בשאנא"ר רס"י צ"ד אלא שזה אינו ברור לע"ע אמנם בל"ז הא החיוב מדרבנן הוא רק משום שנראית כשלו וא"כ כיון שהטלית יש בו ציצית מכבר א"כ אם הטלית נראית כשלו א"כ גם הציצית נראין כשלו וא"כ מצד ילפותא דלהם משלהם ל"א לן רק דהחשש היא משום מה"ב וא"כ שפיר מועיל לצרף דעת המקילין לענין מה"ב בדרבנן ועכ"פ שפיר הוי סד"ר ולקולא ומותר לברך עליו וע' במג"א סי' י"ד סק"ח עש"ה והנה לכאורה יש לתמוה אהא דמבואר בש"ס גיטין דמ"ה דס"ת הניקח מן העכו"ם מותר לקרות בו וטעמא משום דתלינן שישראל כתבו דאין דרך עכו"ם לכתוב וכן פסקינן בש"ע א"ח סי' ל"ט ס"ו לענין תפלין ולכאורה קשה כיון דודאי ע"כ של הישראל הי' א"כ איך מותר לברך על ס"ת וכ"ש על תפלין אלו ולצאת בהם יי"ח. והא סתם גוי אנס הוא כמו דאמרינן בהא דאוונכרי וכן מה"ט עכו"ם אין לו חזקה בשל ישראל וא"כ מדוע לא נאמר בודאי גזלו או גנבו מישראל בפרט כיון דודאי אסור למכור להם ס"ת או תפלין דהא אדרבה מצוה לקנותם מהם שלא יזלזלו בהם ע"כ ודאי דיש לחוש יותר לגניבה וגזילה מישראל ול"מ לד' הש"כ בח"מ סס"י שס"ח דסתם גניבה בעכו"ם נמי לא הוי יאוש דודאי קשה אלא אפי' לד' הש"ע ורמ"א שם אכתי כיון שסתם עכו"ם אנס הוא שמא גזלו מישראל וסתם גזלה בעכו"ם לא הוי יאוש ועוד דלד' רמ"א בסי' שנ"ג ושנ"ו יש לחוש לשינוי רשות קודם היאוש כמ"ש הש"כ שם. אבל באמת לק"מ. דמצד שאינו שלו ודאי לית לן בה דהא מותר לברך על ס"ת שאינו שלו וכן יי"ח בתפלין שאולין ולברך עליהם דבתפלין א"צ שיהיה שלו רק על גזולין אסור משום שהוא מה"ב כמ"ש בש"ע סי' כ"ה סי"ב וע"ש בט"ז ומג"א א"כ בס"ת ותפלין שביד עכו"ם כיון דמצוה לקנות מהם כדי שלא יזלזלו בהם א"כ ל"ש לומר דהוי מה"ב דהא אדרבה מצוה קעביד וא"ש. אמנם אכתי קשה בהא דאמרינן במנחות הלוקח טלית מצוייצת מן העכו"ם מן התגר כשרה ואע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לעכו"ם ע"ש דנהי דתגר נאמן שהישראל עשאם אעפ"כ תקשי דלמה נתלה שלוקח מישראל טלית מצוייצת והישראל עשה שלא כדין הא סתם גוי אנס הוא ושמא גנבה או גזלה מישראל ולהא ל"מ אמירת התגר וע' בתשו' נו"ב חא"ח סי' ע"ב וקצרתי. ובודאי גם תגר גוי לא יצא מכלל אנס. וע' במג"א סי' כ' סק"ב ולפמ"ש למעלה א"ש דאדרבה אם לא קנהו הישראל ביאוש וש"ר א"כ מה"ט פטור מציצית כדין טלית שאולה ואף דמדרבנן חייב בציצית ל"מ לשיטת הפוסקים דבדרבנן ל"ח למה"ב דא"ש אלא אף להחולקים עליהם מ"מ כאן שספק הוא הוי סד"ר ולקולא וזה ראיה למ"ש למעלה ובהיות כן יש לתמוה ע"ד הט"ז שם ברס"י כ' שהתיר לקנות ציצית מגוי שאינו תגר משום דכיון שהוא באקראי תלינן דמישראל באו כמו גבי תפלין ולפי הנ"ל דבריו תמוהין דגבי תפלין שאני דבשביל שאינם שלו לא איכפת לן ומשום מה"ב ל"ש בתפלין כיון דמצוה לקנותם מעכו"ם משא"כ בציצית אם גנבם או גזלם מישראל והישראל יתלם בטלית שלו ודאי יש לחוש שהעכו"ם גנבם או גזלם מישראל ולא הוי עדיין יאוש והציצית פסולין שאינם שלו וגם הוי מה"ב כדין ציצית גזולין בסי' י"א ס"ו ודברי הט"ז אלו צע"ג (א) ועכ"פ בנדון דידן נתברר דרשאי הישראל הזה ללבוש הטלית הזה ולברך עליו כנלע"ד: ד) השאלה הרביעית באשה מיניקת שאמרה לבעלה שהוא טמאה והחזיקה א"ע לטמאה יותר משלשים יום ואח"כ לעת ערב הלכה מביתה ושהתה כדי טבילה ובאתה לביתה ואמרה שטבלה ושמשה עם בעלה ולמחרת נודע שלא היתה בבית הטבילה ושאלו אותה והשיבה שמעולם לא היתה טמאה, כי הוא מסולקת דמים מחמת שהוא מניקה רק מחמת שהבעל מכה אותה בכל פעם אמרה כן והנה כ"ת הביא ד' הב"ש סי' י"ט דלאחר ל' יום ל"מ אמתלא וכן הביא הדגמ"ר ביו"ד סי' קפ"ה ד' הב"ש אלו. אלא שכ"ת בא לצדד להיתר מכח ד' רמ"א בתשו' וע"כ נראה לו לכ"ת להקל ושאל חו"ד. הנה חו"ד שזו האשה הרעה לעשות והוא כמעט לדעתי כשמשתה נדה כי הרמ"א לטעמי' אזיל שס"ל דכל שלא היה אפשר לעשות בא"א מהני אמתלא אף בהוחזקה נדה. וכ"ד הש"ך סי' קפ"ה אבל אינו מוסכם וע' בס' חוו"ד שם ובתב"ש סי' א' סקע"ח ובט"ז ופר"ח שם ומ"מ אף לד' הרמ"א והש"כ ונאמר דנ"ד להא דמיא וע' בתשו' ח"ס יו"ד סי' ט' מ"מ ודאי דאף במקום אמתלא צריכה להוציא אמתלא בפיו כמ"ש הש"כ סי' קפ"ה סק"ד. וע' בקצוה"ח סי' פ' סק"א ובנה"מ סי' פ"א סק"ח וא"כ כאן שלא אמרה מקודם רק שטבלה ושמשה ול"א אז שלא היתה נדה ונתנה אמתלא הוי כשמשתה נדה. וכ"כ בתשו' ח"ס הנ"ל בפי'. וחוץ מזה האמתלא זו יש לפקפק בה וע' בנו"ב מה"ת חאהע"ז רס"י ל"ח וקצרתי וסמכתי על המעיין. גם מ"ש כ"ת **(מקיים מצות עשה דוהשיב הגזילה אינו מתקן בזה הלאו. דמצות והשיב הוא דוקא אם יחזיר בעין גוף החפץ רק דהתורה פטרה משום דהיא לאו ניתק לתשלומין אבל נקרא רשע וצריך תשובה על חטאתו אשר חטא עש"ה דבריו כי נעמו (ובזה ישבתי במק"א דברי הש"ס בתמורה ד"ו ע"ב אלא בשינוי קונה ע"ש בפרש"י ושני הדרכים המה בחזקת סכנה כמו שכתבו המפרשים דפי' הא' תמי' דאכתי קשה דמאי נ"מ הא כל זה הא קשיית הש"ס. ופי' הב' קשה מאד עד שמהרי"ט צוה למחקו מן הספר דהא רבא ס"ל בב"ק דשינוי קונה וגם יפלא דהאיך יסתר הש"ס דבריו תכ"ד מדף ה' דאמרינן שם דגם לרבא ס"ל דשינוי קונה. והנה הקצה"ח בסי' ש"ס והנה"מ סי' ל"ד שניהם כיונו לד"א לתרץ הקושיא דהנ"מ בין אביי לרבא בשינוי דהדר דאביי ס"ל דקונה מקרא דאשר גזל ולרבא צריך הקרא לשינוי דלא הדר ולהכי אינו קונה שינוי דהדרא מלבד שאינו מתי' בזה קושיא השני' דהש"ס סותר א"ע דבריו דלעיל דאמרינן דאביי לא יליף כלל שינוי קונה מהאי קרא דאשר גזל אף גם אני תמה דהא קאמרינן בש"ס ר"פ הגוזל דאמר אביי תנא דידן קאמר שינוי דרבנן דהדרא עי"ש בפרש"י ותוס' ד"ה תנא דידן וצ"ע. ולהנ"ל מיושב היטב דלאביי דלא ס"ל שינוי קונה מקרא דאשר גזל רק מהן ולא שיניהן וממילא קונה אף בגזילה מכח דאי עביד מהני וא"כ נאמר דקרא דוהשיב את הגזילה משמע כל מילי הן בעין הן אינו בעין דיחזור דמים וא"כ כשר לעדות גם בהחזיר דמי הגזילה אבל לרבא דס"ל דשינוי קונה רק מקרא דאשר גזל והפי' הוא דאשר גזל דוקא אם היא כעין שגזל. וא"כ קרא דהשיב לא קאי רק אם הוא כעין שגזל וא"כ אם מחזיר דמים פסול לעדות עד שיחזור בתשובה כמש"כ הרמב"ם וא"כ זה היא כוונת הש"ס דפליגי בשינוי קונה היא בטעם דשינוי קונה וא"כ יש בזה כ"מ לדינא אי מקרי רשע בהחזיר דמים ופסול לעדות קודם שיעשה תשובה) והנה המרדכי ר"פ לולב הגזול הקשה על הא דהי' ענביו מרובין מעליו דאין ממעטין ביו"ט ואם מיעטו כשר ואמאי הא הוי מה"ב ותי' דלא הוי מה"ב כיון דבעת שעשה המצוה העבירה כבר נעשתה ואח"כ עושה המצוה ל"ש בזה מה"ב עש"ה ובשעה"מ פ"ח מה' לולב והנה בהא דלולב הגזול הלא כבר נעשתה העבירה בעת הגזילה אך עכ"פ בכל רגע שאינו משיב הגזילה עובר על מ"ע דוהשיב את הגזילה והנה המהרש"א בח"א פרק יוה"כ כ' וז"ל דמסתברא להקל עונש עובר בעשה דיושב ואינו עושה מעובר בל"ת שעובר במעשה והיא ש"ס מפו' ביבמות ד"ז להכי אמינא דע"כ לא חילקו הפוסקים בין מצות דאורייתא לדרבנן בענין מה"ב רק גבי לולב הגזול דבמצוה שמקיים אינו עובר רק דאינו מקיים העשה דוהשיב את הגזילה דהעבירה של לא תגזול כבר נעשתה אבל בקורע את החלוק דבעת הקריעה נגמר הלאו דלא תגזול דא"א שוב מעת הקריעה בחזרה ומקרי רשע ופסול לעדות בזה אף במצות דרבנן אית ביה משום מה"ב והשתא דאתינא להכי נלע"ד דבאמת גם ביו"ט הב' אינו יוצא במצה גזילה וכן במרור הגזול אף שהיא מדרבנן בזה"ז ועיין בפ"ח סי' תע"ה ולדברינו א"צ להיקש בזה רק דכך הוא גוף הדין לפי פסק הש"ע ביו"ד סי' ש"מ וזה נכון לפע"ד

ועוד נלע"ד ליישב הקושיא ע"פ דברי הפ"י בסוגיא דאוונכרי שם דכתב דשמואל נמי ס"ל מה"ב אלא דס"ל דהיינו טעמא דיוצא בגזול ביו"ט ב' כיון דשאול כשר נהי דאיהו מתכוון לגזול אבל עכ"פ אלו הי' רוצה הי' יוצא ע"י שאלה לכן אין העבירה גורמת המצוה עש"ה שכ' שבזה עולין יפה דברי הש"ס מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. והנה בחי' של הגאון ח"ה בסוגיא שם תמה עליו דהא שואל שלא מדעת גזלן הוא אבל לפע"ד אין מזה קשיא על הפ"י ע"פ דברי הרא"ש בתשו' שהביא הרמ"א בח"מ סס"י רצ"ג הובא בדברינו לעיל דמי שיש לו ספרים כופין אותו הב"ד להשאיל לאחרים במקום שאין בו חסרון כיס ופשיטא דה"ה בכל דבר הצריך למצוה וז"ב בעיני וא"כ דברי הפ"י נכונים וזה תינח גבי אתרוג אבל לקרוע בחלוק של חבירו דבזה ודאי אין כופין דיש חסרון כיס גדול וה"ל גזלן ולהכי הוי מה"ב ולא יצא ודו"ק

(א) לא זכיתי להבין קשייתו על הט"ז דא"כ איך יפרוס דברי הש"ס בסוגיא דאוונכרי דאמרינן שם הלכך לגזיזי' איניהו כי היכא דלהוי יאוש בעלים בידי' דידהו וש"ר בידייכו אכתי קשה הא סתם גזילה לאו יאוש בעלים תהו כמו דאמרינן בש"ס לעיל מינה אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים היא וכדידי' דמי קמ"ל ועיין בש"ך ח"מ סס"י שס"ח וא"כ האיך אמרינן דהוי יאוש בעלים ונבכתי מאוד בזה עד שמצאתי את שאהבה נפשי בספר ישועות יעקב סי' תרמ"ט שהעיר בזה והוכיח מזה דע"כ הא דאמרינן סתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא דוקא בודאי גזילה ולא בספק ע"ש מה שכתב דבר נחמד ונעים לתרץ עפ"ז שיטת רש"י שם ואני הסברתי הדבר ביותר לפי דברי הט"ז בסי' תרס"ד דכ' דלהכי לא העתיקו רוב הראשונים דברי ר"ה דאוונכרי דבאמת אין דין זה רק בבבל דשם הי' מוחזקים גוים לאנסים ועיין בח"י סס"י תנ"ד ומסתמא היה הדבר מפני שלא הי' אז שופטים בארץ וא"כ הא הטעם דסתם גזילת עכו"ם לאו יאוש בעלים הוא דדייני בגיותא (עיין ברש"י ב"ק דקי"ד בגיותא בנאוה ובזרוע) וא"כ כי יש שופטים בארץ בודאי לא מחזקי עכו"ם לאנסים עכ"פ מבואר מדברי הש"ס הנ"ל דשני דינים הללו דסתם עכו"ם אנס היא וסתם גזילת עכו"ם לאו יאוש בעלים היא לא יצדקו מחובר ועיין בשעה"מ פ"א מה' גירושין במה דכ' שם לתרץ דלא לסתור דברי התוס' שם בסוכה דל"א ע"א בד"ה אבל גזל לדבריהם בד"ל ד"ה ולקנוני' ודו"ק. שוב ראיתי בס' בית מאיר אה"ע רס"י כ"ח כתב שם לתרץ קושיית הסמ"ע בסי' שס"ח סק"ג במה שהוקשה על דברי הרמב"ם בפ"ה מה' גזילה ה"ו שכתב דאפי' במוכס עכו"ם דחזקתה שנתיאשו הבעלים ממנה הא אנן קיי"ל סתם גזילת גוי לאו יאוש בעלים היא ותי' הב"מ דבמוכס דין הוא אם בגזילה ביד המוכס אלא ע"י מסתמא החזיק בגזילה אתא הסתמא דיאוש ומפיק מסתמא דגזל ע"ש שכתב שהרמב"ם הוציא זה מדוקדק בדברי הש"ס ב"ק ולפענ"ד הדבר מפורש בסוגיא דאוונכרי וא"כ מיושב גם קשיית אאמו"ר זלל"הה על הט"ז כנלע"ד.)**