בית שלמה אורח חיים עג

של עיר נחשב הכל כד"א והוא ראיה ברורה הרי ראיה מפו' מן המשנה לפשוט שאלתו דגם במניח בעיבורו נחשב כל העיר ועיבורו בד"א. ועוד ראיה מדברי התוס' ריש דנ"ב בד"ה האי להקל ע"ש מה שהקשו ותירצו. ואם נאמר דבמניח בעיבורו של עיר אינה נחשבת כד"א אף דבשבת נחשב כד"א א"כ למה הקשו משמואל דלית הילכתא כוותי' להקשות לכ"ע דהאי להקל להחמיר הוא במניח עירובו בעיבורו. וגם תירוצם לא יספיק כ"כ בזה א"ו כדאמרן ומה שהביא כ"ת מדברי רש"י דס"א ע"ב אולי כוונתו מ"ש רש"י שם ריש ע"ב אבל מחיצותיה קיימות סביב לה לאו ראיה היא כלל דשם חרבה מדיורי' ואם חרבה נמי מחיצותיה פשיטא דליכא מקום לומר דתהא נחשבת כד"א וכן הא שכתב רש"י שם בד"ה אף עיר חריבה וע"כ חריבה מדיורין ולא מחומה ע"כ דהיינו דאי חריבה נמי מחומה ודאי דלא הוי מהלך את כולה כיון דלא שבת באויר מחיצות אבל לעולם דאי לא חרבה מדיורין אף שחרבה מחומה דהא לענין שבת ודאי דהכי הוא וגם מהש"ס שם ד' ס"א ע"ב גופא מוכח קצת כמ"ש דאל"כ לא הי' צריך לאוקמי הא דעיר ומערה כר"ע ליקמי כרבנן וכחרבה מדיורין ולא מחומתו ובהא נמי שבת אין הניח לא אלא שי"ל דמערה כיון שנתרבה חומותי' ודאי אין בה דיורין אבל הדין ברור כמ"ש מראיות הנ"ל גם מטוש"ע סי' ת"ח ס"ב אין ראיה להיפך דשם בליכא דיורין מיירי אבל באיכא דיורין ל"ב היקף וקרוב אצלו לומר דמ"ש הרמב"ם וכ"ה בש"ע סי' ת"ח ס"ג וז"ל וכן אם נתן עירובו במקומות המצטרפין לעיר שמודרין התחום חוץ מהם ה"ז כנותן בתוך העיר ע"כ דלא קאי דוקא ארישא אמניח עירובו בעיר ששבת בה. אלא דבכל ענין קאמר דהנותן עירובו בעיבורו של עיר אף בעיבורו של עיר אחרת ה"ה כנותן בתוך העיר וא"כ הדין מפו' בש"ע בנ"ד. ועכ"פ ברור לדינא דהנותן עירובו בתוך עיבורו של עיר הוי כנותן בתוך העיר והכל נחשב כד"א ויש לו אלפים מאחר כלות עיבורו של עיר שכנגדו וז"ב: אשר תמה כ"ת על הבכ"ש שפ' שאין להרחיק לחיי הצוה"פ מהכותל ג"ט משום שלא תהי' מחיצה שהגדיים בוקעין בה ותמה כ"ת מברייתא דט"ז דקתני כ"ש פחות מג' צריך כו' כדי שלא יזדקר הגדי כו' ומג' עד ד' כו' מוכח מכאן דכל שהמחיצה יותר מג' ל"ח מחיצה שהגדיים ב"ב והאריך ואני תמה על תמיהתו ואני אומר וליטעמיך ליתבי' ממתני' שם דט"ו דכל פירצה שהוא כעשר אמות מותרת וכן מלא בש"ס דפרוץ כעומד ועכ"פ עומד מרובה על הפרוץ מותר ואף פרצה יתירה משלש דפחות מג' אף פ"מ עה"ע מותר ולדברי הבכ"ש כל שהוא פרצה ג' ויותר ל"מ משום בקיעות גדיים וכן ממקום שהביא הבכ"ש עצמו מד' התוס' ד"י ע"ב ושם קאמר מרחיק שתי אמות וגם עיקר ד' הבכ"ש תמוהים דל"ק הש"ס די"ד ודט"ז ה"ט אלא לענין דלא הוי לבוד אף לרשב"ג כיון שהוא למטה ואיכא בקיעת גדיים אבל בע"מ עה"פ אצ"ל לבוד אלא כיון דע"מ עה"פ והפרצות אין בהם יותר מעשר כ"א הוי פתח לא מיפסלי א"ו דכוונת דבכ"ש הוא דהא רבא קאמר בלחי שהרחיק מכותל ג' לא עשה ולא כלום ואפי' לרשב"ג ל"א לבוד משום בקיעת גדיים ש"מ דקים להו לחז"ל דלחי אינו מועיל רק כשהוא סמוך למחיצה או עכ"פ תוך ג' דהוי כסמוך משום לבוד. אבל בג' דלא הוי לבוד לכ"ע פסול ה"ה בצוה"פ כמו שהוכיח הבכ"ש מד' התוס'. וא"כ מכל הנ"ל לק"מ דכל שהוא מתורת עומד ממש ודאי דכל היכא דע"מ עה"פ א"צ ללבוד רק שאינו מובן כיון דדחה הבכ"ש דא"ל בצוה"פ אתי אוירא כו' דהא אף בנעץ ד' קונדיסים כשר ה"ה דמוכח דא"צ שיהי' סמוך לכותל וכבר עמד בזה בס' תו"ש אמנם טעם הבכ"ש נראה דבנעץ ד' קונדיסים דכל הארבעה רוחות מחוברין יחד ע"י צוה"פ שפיר מועיל משא"כ בצוה"פ שהרחיק מן הכותל דאין לו חיבור לשום מקום ל"מ אמנם העיקר מה שיש לתמוה על הבכ"ש הוא מד' הא"ז שהביא הד"מ רס"י שס"ג שמפורש להיפך וכן בתשו' הג' רע"א סי' י"ח כתב להקל בשעת הדחק משום דברי הא"ז הנ"ל. אמנם בתשו' ב"א סי' כ"ח יישב את דברי הבכ"ש שלא יהיה נגד דברי הא"ז וע"ש שכתב בפי' דבריו ע"ד שכתבתי ואני חפשתי בא"ז שלפנינו ולא מצאתי ולדינא בודאי יש לחוש לדברי הבכ"ש. וע"ש בתשו' ב"א: ואשר העיר כ"ת עמ"ש הפרמ"ג רס"י שס"ג די"ל דצוה"פ לא מהני במים משום דפתחא במים לא עבדי אינשי וכתב כ"ת דמתוס' דכ"ד ע"ב שכ' והנהר לא היה רחב יותר מעשר א"כ מוכח דעבדי אינשי פתחא במיא דהא בקרן זוית דלא עבדי אינשי פתחא פרצתו בד' אף דמצידו בעשר מטעם פתח כדאמר בש"ס ד"ו וע"כ כיון דבנהר פרצתו בעשר ש"מ דעבדי פתחא במיא עכ"ד כ"ת ויפה העיר. אמנם כבר קדמו בזה הג' מהר"ם א"ש בתשו' ח"ס א"ח רס"י פ"ז ע"ש. אמנם לדעתי לאו ראיה הוא דהא ד' רה"ג הובא ברי"ף ורא"ש דצוה"פ שעשאה מן הצד היינו שעשאה מצדו של כותל דהו"ל פתחא בקרן זוית ע"ש וע"כ דלא מיירי בקרן זוית ממש דמן הצד ל"מ הכי אלא הול"ל בקרן זוית כדאמר הש"ס בד"ו ובדצ"ד אע"כ דמיירי שעשה הצוה"פ בהתחלת הכותל בזוית וכ"כ הריטב"א שם אף דפירצה פחות מיוד ל"א לן בכה"ג כדאי' בש"ס ד' יו"ד ע"ב מרחיק שתי אמות. וכן לרב יוסף אליבא דרב בש"ס די"א דחצר שרובה פתחים וחלונות אינה ניתרת בצוה"פ וכתב שם התוס' דטעמא דפתחא בארבע רוחות לא עבדי אינשי אף דע"מ עה"פ מהני בכל ארבע רוחות כדאי' בברייתא דמייתי התם. ומבואר דל"ד היתר דצוה"פ להיתר דע"מ עה"פ דאף במקום דאינו מועיל צוה"פ בפירצה יותר מעשר או בפרוץ מעה"ע משום דלא עבדי פתחא בכה"ג אעפ"כ מועיל עומד מרובה עה"פ בגוונא זו ול"א דכיון דלא עבדי פתחא בכה"ג הוי פרצה ולא פתח ומשום דפרצה בעשר או פחות בע"מ עה"פ ודאי פתחא הוא אף דפסיקא לש"ס דבקרן זוית אף בכה"ג ל"מ משום דפתחא בקרן זוית ל"ע אינשי דוקא בזה אמרו ולא בע"א א"כ אין ראיה נמי לנ"ד דהפרמ"ג. אמנם בירושלמי פ"ח ה"ז מבואר דצוה"פ מהני אף במיא להתיר החצר ע"ש ולכאורה דברי התוס' הנ"ל דכ"ד צ"ע דאף שהנהר. אינו רחב יותר מעשר הא הוי מפולש דנהי דמצד שהמבוי פתוח לרה"ר או לכרמלית הי' בו צוה"פ או סתום לגמרי כמ"ש שם התוס' בד"ה ההוא וע"ש בפרש"י בד"ה ומגו מ"מ במקום שפרוץ להנהר נהי שהנהר לא הי' רחב עשרה ומצטרפין הגידודין שמעבר הנהר מ"מ כיון שנפרץ מהצד פרצה פחותה מעשר זה נגד זה והוי פרוץ במפולש וכבר כתבתי בתשו' אחת דהא שכתב המג"א סי' שס"ג סקל"א דאם הנהר רחוק מהבתים יוד אמות צריך תיקון והביא דברי תוס' אלו דמיירי אף אם רחוקים דק בצ"א דאם רחוקים משני הצדדים הוי מפולש ואף בפחות מעשרה צריך תיקון ול"מ ע"מ עה"פ משום דע"מ עה"פ לא הוי רק כלחי ובמפולש ל"מ לחי כמ"ש התוס' ד"ה ע"ב ד"ה ק"ו ועוד דמאי קאמר וליעבד לחי כו' דמגו דמהני לשביל ולמה מהני לשביל הא הוי מפולש וצריך צוה"פ מצ"א וא"כ גוף ד' התוס' צ"ע אלא שלק"מ דהא עכ"פ איכא גידודי גם בצד זה של הנהר אף שהתוס' דכ"ד כתב שמצד השביל הי' נמוך היינו שלא הי' הגדודי שם גבוהים עשרה אבל גדודי הוי ומבואר בש"ס ד"ו ע"א בנפרץ מצדו דהוי נמי כמו מבוי מפולש בעיקום כדמוכח שם בש"ס ועיין תשו' הר"ן סי' ע"ב באיכא גדודי שריא לכ"ע וע"ש בפרש"י ד"ה התם ולרב חנן שם דקיי"ל כוותי' אף בליכא גידודי כל דלא בקעי בה רבים בעשר ונהר לא מקרי בקעי בה רבים דלא ניחא תשמישתי' ועיין במג"א סי' שמ"ה סקי"ד וא"ש והא שכתב התוס' דע"כ הנהר לא הי' רוחב יותר מעשר היינו דאם הי' רוחב יותר מעשר כיון שלא הי' הגדודים שמעבר הנהר מצטרף והשביל במקום שפתוח לנהר היה רוחב יותר מעשר כמ"ש התוס' שם בד"ה ליעבד מחיצה ואפי' לא בקעי בה רבים צריך בכה"ג מחיצה או צוה"פ וז"ב ועיין בט"ז סי' שס"ה סק"ג ובמג"א שם סק"ד ובס' אה"עו שם והארכתי בכמה תשו' בזה ואכ"מ וגם מה שיש לפלפל בד' התוס' מש"ס דפ"ז ופוסקים סי' שנ"ו הארכתי בענינים אלו הרבה בתשו' ואכ"מ. ואשר כתב כ"ת שמה שעלה בלבו להסתפק לענין אבילות אי בעינן ל' יום מעל"ע דוקא הוא משום שכתב בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' ז' לחלוק על הפרמ"ג שכ' דבבהמה בעינן ז' מעל"ע דוקא וחלק עליו בנו של הגאון נו"ב שם משום דלא נאמר ז' ימים שלימים ומש"ה כיון שמצא כ"ת שבזה נאמר ל' יום שלימים עלה בדעתו דבעינן מעל"ע עכ"ד תמה אני על הגאון מהר"ש בתשו' נו"ב הנ"ל וגם על כ"ת שלא הרגיש שברמב"ם פ"ב מה' אה"ט ה"ו כ' ולד בהמה שלא שהה ז' ימים גמורין מ"ש אלא שבאמת שמלשון זה אין ראיה כמ"ש לענין ל' יום ועיין בספר בית מאיר סי' נ"ג ולרוב הטרדא לא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדרש באהבה: שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל

תשובה נז סקאלא יום ד' ער"ח אלול תרל"א

כוח"ט לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מ' מנחם מענדיל נ"י

זה כשני שבועות אשר הגעני מכתבו בכמה שאלות באריכות גדול. ולא יכולתי אף לקרותו כי בעו"ה אינני במזג הבריאות כלל ועכ"ז הצרכתי בעת הזאת להשיב בכמה מקומות על שאלת הנחיצות מאד לשעה וכאשר עוררני כ"ת שנית הנני מוכרח להשיב בקצירת אומר

השאלה ראשונה שאל בדיני עירובי תחומין שאיש א' יושב בקרעטשמיא שיש משם עד העיר ארבעה אלפים אמות ודרכו תמיד להניח ע"ת בסוף אלפים ולילך לביהכ"נ להתפלל וצווחו עליו אנשים ושאל לרב א' והתיר לו אם אין יותר מאלפים אמה מן העירוב עד התחלת העיר וכ"ת כ' שאסור כיון שעד הביהכ"נ יש יותר מאלפים עד מקום עירובו רק שרוצה כ"ת להתיר כי זאת נחשב שעת הדחק ובשעת הדחק כ' האחרונים לסמוך על האומרים ששיעור ע"ת הוא אלפים אמה באלכסון שהוא חלפים ות"ת אמה שהרי אפי' לענין טלטול דאו' ברה"ר כ' שהוא ד"א אפ"ה כתב הב"י דבשעת הדחק יש לחשוב הד"א באלכסון כ"ש בתחומין דרבנן עכ"ד. ולא יכולתי להאמין אם ימצא חכם שהורה כן נגד משנה מפורש בש"ס עירובין ספ"ה דאם כלתה מדתו בחצי העיר ואפי' במערה אין לו רק חצי העיר או חצי המערה. אמנם גם כ"ת לא כיון יפה ותמהני מ"ש בשם האחרונים ולבי אומר לי שלא ראה זה רק בספר חיי אדם ריש כלל ע"ו. ואגב שיטפי' כ' שם כן דבאמת דעת הראב"ד דד"א שברה"ר לענין טלטול הי' ד"א ואלכסונן וכ"ה ד' כה"פ חוץ מהרמב"ם שס"ל דכל יותר מד"א עד ד"א ואלכסונן אסור מדרבנן אבל כה"פ כ' דעד ד"א ואלכסון היתר גמור הוא והא שאין הראב"ד מתיר רק בשעת הדחק היינו משום דהראב"ד סובר דגם לטלטל פחות מד"א מותר רק בשעת הדחק וע' בד' הראב"ד בהשגות ספי"ב מה' שבת ותראה שכן הוא משא"כ לענין תחומין דכל פחות ממיל היתר גמור הוא אמנם הק"ו שדן נמי בעל ח"א ק"ו פריכא הוא. דדוקא לענין טלטל ד"א ברה"ר הוא דבעינן הן ואלכסונן מטעם שכ' רש"י בעירובין דנ"א ע"א בד"ה הן ואלכסונן משא"כ לענין תחום שבת דמקוים שפיר פיאות באלכסון של תחום מקומו. רק דעת ר"ת הוא כן וכה"פ ראשונים חלקו עליו והביאו ראיות להיפך וע"ש בחי' הריטב"א בדנ"א שהאריך לתמוה ע"ד ר"ת תמיהות עצומות והחזיק בד' רש"י והרמב"ם שמדת תחום שבת אינו רק אלפים ולא יותר רק