בית שלמה אורח חיים עב

גבוה אף שהשני אצל כותל נמוך ע"כ שאלתו הנה הא ודאי דכותל או גדר הנמוך מעשרה טפחים לא מקרי כוחל לענין עירובין אמנם אם צד א' סמוך לכותל הגבוה בזה מכשיר בס' מק"ח והסכים ע' בתשו' ב"א חא"ח סי' כ"ח דאף אם קנה השני שכנגדו הוא רחוק ג"ט מהכותל ל"ל בה אמנם בנידון ששאל רו"מ ממ"נ אם הכותל אינו נמוך במשך ג"ט בלא"ה כלבוד דמי ואם יש מקום נמוך במשך ג"ט בלא"ה הו"ל כפרצה ג"ט במצדו כלפי ראשו המבואר בש"ס בעירובין ד"ה ע"א ובטוש"ע רס"י שס"ה ואף דעכ"פ נשאר כותל נמוך במקום הפרצה והו"ל עכ"פ כאיכא גידודי וע' בתשו' הר"ן סי' ע"ב. מ"מ בהך דר"א ור"א אף אי איכא גידודי ל"מ כמבואר שם בש"ס בעירובין ד"ו ע"א עש"ה. אלא דאכתי איכא לאשכוחי בשכל מקום הנמוך אינו במשך ג"ט ממקום שעומד הקנה ולצד העיר אמנם בכל המשך יש בו שיעור ג"ט ויותר וכבר כ' בזה שהמק"ח והב"א מקילין בכה"ג אם קנה שכנגדו עומד סמוך לכותל גבוה י"ט הנה כבר השבתי לו על בל ספיקותיו בעינן זה: וע"ד הענגלישע קעכין. ודאי מהראוי למחות כי כמה מכשולות באים עי"ז אבל לא יכריז רק יפרסם שדבר זה הוא אסור אבל בתנור קטן שבתנור בית החורף כבר נהגו היתר בכל המקומות אבל מצוה לפרסם שח"ו לישראל להעמיד הקדירה אל התנור קטן אף קודם שהסיק העכו"ם התנור רק שהנכרי יעמוד הקדירה ודוקא קודם שהסיק תנור ביה"ח כמ"ש רמ"א סס"י רנ"ג: ז) וע"ד שאלותיו בדיני בב"ח א' שאל שבשלו בשר עוף בקדירה של חלב ב"י ואח"כ נתרו בשר עוף זה בתוך קדירה שעם בשר בהמה ולא היו ס' נגדו וכ' רו"מ שהורה להתיר בהנאה גם הבשר בהמה ל"מ אי איכא ס' בבשר בהמה נגד החלב דאף אי היה גם הבשר הראשון בשר בהמה מותר הבשר השרי בהנאה מטעם שכ' הפרמ"ג במ"ז סי' פ"ז סק"ב אמנם בנ"ד שהבשר הראשון היה בשר עוף מותר הבשר בהמה בהנאה אף אי לא היה בו ס' נגד החלב מטעם דלענין איסור הנאה הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא וכ' רו"מ שהציע הדברים לפני חכם מחכמי דורינו ולא הוטב הוראתו זאת בעיניו. ולפע"ד ברור שיפה הורה רו"מ בלי ספק. ואף שטעם רו"מ יש לדחות קצת ולומר דכיון דעכ"פ גם בשר עוף בחלב אסור באכילה לא הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא גם לענין הנאה וע' בפי' המשניות להרמב"ם בכריתות פ"ג במשנה דיש אוכל אכילה אחת וקצרתי מ"מ מטעם אחר מותר בהנאה דהא לענין איסור תורה הוי בשר עוף כמו ירקות והוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא אלא שחז"ל אסרו בשר עוף בחלב ומדרבנן אסור ולא הוי נ"ט בר' נ"ט וכיון שאינו אלא בב"ח דרבנן מותר בהנאה. ח) וע"ד שאלתו האחרונה שחתכו טאלפין מלח בסכין חולב ואח"כ חתכו ממקום ההוא בסכין בשר דק דק מלח הרבה ומלחו בו בשר וכ' רו"מ דכיון דיש דעות בסי' ס"ט דיש ס' נגד המלח ועכ"פ שלשים יש בודאי א"כ עכ"פ ודאי יש ס' בהבשר נגד הנטילה דהא לא נעשה המלח חולב רק כ"נ וא"כ לא נאסר רק כ"נ והמלח שמלחו בו הבשר הי' מהכ"נ וגם מלמטה מהכ"נ א"כ יש בהבשר ס' נגד הכ"נ והאריך לפלפל אי מלח לאחר שנידק דק דק הוי לח בלח או יבש ביבש והנה בזה כ' בתשו' במק"א לפלפל אי הוי לח בלח אך אינו ענין לכאן ולא רציתי להאריך אלא שאני רואה שרו"מ נמשך אחר דברי הפרמ"ג בסי' ס"ט במ"ז סקכ"א ובאמת אין זה ספק כלל דדבר זה מהנמנע שיהיו ס' בבשר נגד המלח ואף שלשים פעמים לא יהיה בשום אופן וזיל שאל לנשי ומה שיש דעות אי יש ס' בח' ונגד דם ומלח לענין ח' שנתבשלה בלא הדחה אחרונה הוא נגד לחלוחית הנשאר על הבשר לאחר שנטף ממנה הדם והמלח בכל שיעור המליחה. אבל נגד כל המלח שמלחו בו לא יהיה בשום אופן אפילו שלשים בח' ואין זה ספק כלל וכמדומה לי שבס' יהושע בפסקיו שבסוף ספרו תמה בזה על הפרמ"ג ודבריו אמיתים. אמנם אף אם הי' ח' גדולה ומלחו אותה במלח הרבה כמה פעמים יותר מהכדי נטילה שבודאי יש ס' בהבשר נגד הנטילה אעפ"כ יש לעיין דבכל פעם שחותך המלח בסכין נאסר הסכין מהבלוע וחוזר ונבלע במלח בכל פעם כ"נ ואף אי יש ס' בבשר נגד כל הסכין של חלב מ"מ הא בכל פעם נאסר המלח כ"נ וכ"נ ונבלע בסכין. וחוזר ואוסר המלח אמנם לפ"ז גם בהך דמי לימוניש בסי' צ"ו ס"ד ק' קושיא זו וכבר עמד ע"ז שם בס' מנ"י כלל ס"א סקכ"ו ומה שתי' שם. הוא תמוה וע' בפרמ"ג בש"ד בסי' צ"ו סק"כ ובס' חו"ד שם תירץ משום דבלוע כחוש א"י בלא רוטב ובכל כלי הולכין אחר רוב תשמישו ואינו בשמן דבריו תמוהין דהא רמ"א פ' בא"ח סי' תנ"א ס"ו דאין הולכין אח"ר תשמישו. אלא שזה ל"ק דהא הרמ"א לא החמיר רק לכתחלה שם אבל בלא"ה הדבר תמוה דאף המחבר בש"ע שם שהקיל הוא מטעמא שכ' הרמ"ע בתשו' משום שהכלי אב"י ואף בחמץ בפסח אינו אסור רק מדרבנן והם אמרו לילך אח"ר תשמישו והובאו דבריו במק"ח שם בסי' תנ"א סק"ה אבל אם הוא ב"י פשיטא דאף אם נשתמש בו רק פ"א בדרך שנאסר אסור ואין הולכין אחר רוב תשמישו וכ"כ הח"י שם בסי' תנ"א וא"כ תי' החו"ד הנ"ל תמוה י ומטעם זה דרכי להחמיר במקום שאין הפ"מ במה שדרך המורים להקל בחתך צנון או מלח בסכין חולבת ואח"כ חתך באותו מקום בסכין של בשר ומקילין להכשיר הסכין מטעם שאין בלוע יוצא בלא רוטב מהמלח לסכין כמ"ש הפרמ"ג בא"ח סי' תמ"ז לענין חמץ וע' בלב"ש בח"ד ס"מ ולפע"ד ל"ד דחמץ ודאי הוי כחוש משא"כ בסכין של איסור או של בשר או חלב כיון דד"ח אף שאב"י משוי לשבח א"כ ודאי לפעמים נבלע בו שמן וחורפי' אף באב"י הוי מה"ת כמ"ש האחרונים ואין הולכין בכה"ג אחר רוב תשמישו ואף שהח"ד כ' בסימן צ"ז סק"ה וסקט"ו בסי' ק"ה דמאוכל לכלי אף בלוע שמן א"י בלא רוטב. מ"מ מדברי כל האחרונים זולתו ל"מ כן וגם דבריו סותרים למ"ש הוא בעצמו בסס"י צ"ו סק"ו סק"ז אלא שבעיקר הדבר נראה דכיון שפ' רמ"א בסי' צ"ח סס"ד דאיסור שנפל לקדירה א' שני פעמים א"צ רק פ"א ס' כנגדו אף דלענין חתיכת איסור ל"ש הטעמים שכ' התה"ד סי' קפ"ג לענין חתיכת כף בקדירה ב"פ וע"כ הוא מה"ט משום דמה"ת אף שני איסורים ממש כל שטעמים חלוקין אף אם הם משם א' מבטלין זא"ז. אף דמדרבנן כל שהם משם א' בעינן ב"פ ס' וע' בתב"ש סי' ל"ג ססק"ה וע' בפרמ"ג בשער התערובת ח"ג פ"ה ובחו"ד סי' צ"ב סקט"ו ובסי' צ"ח סק"ח ובתשו' אבני מלואים סי' ד' מ"מ כיון דאין שם איסור חדש מקילין בכה"ג וע' פרמ"ג בש"ד סק"ו אלא דאכתי ל"ד דכאן כל חתך שבמק"א בטאלפין הו"ל נפילה לקדירה אחרת שבסי' צ"ח הנ"ל וכן בימי לימונים נמי כה"ג הוא. ואף שי"ל דכיון שאח"כ נתערבו יחד ולא נודע באיסור רק עד אחר שנתערבו הוי לענין זה כמו לקדירה אחת מ"מ מדברי הפרמ"ג בש"ד הנ"ל בהתשו' שם מבואר להחמיר בכה"ג אמנם בנ"ד שיש בלא"ה צד להקל כיון שאינו דרך בישול כמ"ש בח"ד שם סס"י צ"ו ואף דכאן יבשלו אח"כ הבשר וע' פרמ"ג בש"ד ססק"ט מ"מ לענין המלא ל"ל בה והבן. וסניף להקל הוי בהדי סניף דלעיל ואעפ"כ למעשה לדעתי אין להתיר רק באם הי' הסכין חולב אב"י דאיכא נמי ד' מהר"ם להקל או אפי' שהיה ב"י כמבואר בשאלת רו"מ אם עכ"פ ידוע שלא שימשו בו תוך מעל"ע בשמן כמו חמאה בכה"ג המקיל לא הפסיד הא אי שימשו בו תוך מעל"ע בשמן אין להקל לפע"ד את זה ראיתי להשיב לרו"מ מתוך טרדות שונות ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה

שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה נו סקאלא יום א' ז"ך תמוז תרכ"ד לפ"ק

החיים והשלום יחדיו יהיה תמים לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובק' מ' זכרי' מענדל נ"י ראבד"ק קאלאמיא

מכתבו קבלתי יום. ה' העבר לע"ע ואז הייתי טרוד להשיב תשו' למח' הרב אבד"ק מילניצא וגם היום הייתי טרוד להשיב ת ובה נחוצה להרב אבד"ק חראסקוב. ע"כ יבואו דברי אלה בקצרה והנה לשון כ"ת במכתבו מגומגם קצת. אמנם שורש שאלתו הוא באיש א' דר רחוק הלאה מקצה עיבורה של עירכם כחמש מאות אמה ובינו לבין תוך העיר ששם תיקון העירובין בצוה"פ הוא רחוק יותר מתחום שבת ע"כ צריך הוא כשרוצה לכנוס לתוך העיר ממש להניח עירובי תחומין בתוך מקום שבעיבורה של העיר שהוא תוך תחום שבת מביתו כי בלא עירוב אינו יכול לכנוס לשם כדין מודד שכלתה מידתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ונסתפק כ"ת אם ע"י העירוב שמניח תוך עיבורה של העיר נחשב כל העיר ועיבורה כד"א כדין שבת בעיר או בעיבורה או דבמניח לא נחשב כל העיר כד"א רק במניח עירובו בתוך עיר המוקפת מחיצות ולא בתוך עיר שאינה מוקפת מחיצות וה"ה בעיבורה של עיר כיון שעיבורה לא ניתקן בצוה"פ וכ' כ"ת שמלשון רש"י בעירובין דס"א ע"ב משמע דבעינן היקף מחיצות דוקא וכ"מ מלשון הטוש"ע סי' ת"ח אבל מלשון התוס' דמ"ז ע"ב בד"ה כולה מברכתא שכ' ה"מ לשובת או נותן עירובו כו' משמע דמהני בנותן עירובו אף בעיבורו של עיר דלהוי כד"א וכתב כ"ת שי"ל דהתוס' לא כ"כ רק לענין שיהיה הוא ועירובו במק"א לרבא אבל לא לשאר דברים ושאל חו"ד זאת תשובתי הנה מלשון הרא"ש שם דמ"ז משמע לכאורה כמ"ש כ"ת באחרונה שכ' וז"ל וה"מ לשובת שם או נותן עירובו בו כו' נחשב הכל כד"א אפי' מה שהוא חוץ למחיצות לענין זה דחשיב הוא ועירובו במק"א אפי' נתנו באילן למעלה מעשרה ע"כ והרי זה כדברי כ"ת האחרונים אבל מדברי התוס' לעיל דל"ב בד"ה והא משמע להדיא דאף לענין חשבון העירוב גם בנותן עירובו בעיבורו הוי כד"א. דהא כ' שם וז"ל וכיון דחשבינן עיבורו של עיר כו' שהוא חשיב בכלל שעיר כד"א לענין תחום שבת וכן לנותן שם עירובו לקמן ד' ס' כו' ע"כ. ובד' ס' לא מיירי בהא דרבא רק לענין אי חשוב כד"א לענין החשבון וע"כ דגם לענין זה חשיב עיבורו של עיר כד"א גם במניח עירובו והנה לכאורה אין דבריהם מובנים דמאי ראיה מלקמן ד"ס אי משום דקתני הנותן עירובו בעיבורו של עיר לא עשה ולא כלום הא שם הטעם כמ"ש רש"י שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח וכל העיר הוי כד"א ע"ש ולענין שבת ודאי עיבורה של עיר כעיר אבל לענין מניח מנ"ל כספיקו דכ"ת. אמנם באמת דבריהם ברורים בראייתם משם דאל"כ אמאי קתני לא עשה ולא כלום הא אדרבה הפסיד את כל עיבורה של עיר ולפעמים הפסיד נמי את כל העיר דהא קודם שהניח העירוב היה כל העיר עם עיבורה כד"א ועכשיו שהניח בעיבורה שלא במקום היקף מחיצות העיר מתחיל המדידה ממקום העירוב ואם כלתה מדתה בחצי העיר אין לו עכ"פ אחר העיר כלום וע' בתוס' סוף ד"ס ובטוש"ע רס"י ת"ח אע"כ דגם במניח בעיבורו **(התוס' בשבת שם. אלא דאפשר לומר דהתם רק לקולא אמרינן כן דיהי' נחשב היא ועירובו במק"א דהא באמת היא במקום שאינו מוקף מחיצות וכמש"כ רש"י דאם הוציא ממעלה למטה חייב וכמו דהאריך הריטב"א ע"ש וע"כ דרק לענין היא ועירובו במק"א הקיל רבא כן וא"כ נופל לומר דהקיל שו הסברא אף ברשות שאינו מקורה אבל לחומרא קיי"ל דל"א ביתא כמאן דמליא דמי רק ברה"י שאינו מקורה ודלא כהמק"ח ולענין דינא עיין בזה בתשו' ח"ס חא"ח סי' צ"א וסי' צ"ו.)**