בית שלמה אורח חיים עא

הרגל של הנכרים ואעפ"כ די בזה לסלק את עצמן מהנכרים ולהתיר הטלטול בשכונת הישראל אף דבשני חצרות ושני ישראלים בחיצוניות ונכרי בפנימיות אסור לטלטל בחיצונה אף שמחולקים בצוה"פ דכל חצר יש לו פתח. ועוד דבלא צוה"פ או פסין בלא"ה הוי כחצר א' ועיין במג"א סי' שע"ב סקי"ד ובסי' שס"ג סקכ"ז וסקל"ד. א"ו דזהו החילוק דכיון שיש להנכרים דרך אחר לילך מהמבוי שלהם אין דריסת הרגל שלהם בשל ישראל אוסר וכ"מ להדיא במג"א סי' שפ"ו סק"ג ועמ"ש למעלה וכבר נתבארו הדברים היטב: ב) וע"ד אשר שאל רו"מ במשכנתא בנכייתא והלוה נשאר בבית המשכנתא ומשלם שכירות להמלוה רק שנכתב בשטר השכירות שנעשה ע"י הפסק אחר וכתב רו"מ שודאי אסור ל"מ אם הוא שקר ולא נעשה ע"י הפסק אחר ואף אם הוא אמת כיון שהתנו כן בתחלה רק שמסופק אם הוא ר"ק או א"ר ושאל חו"ד הנה הודאה בשקר פשיטא דל"מ בזה כמ"ש הט"ז יו"ד סי' קס"ט סקי"ד ועיין בקצוה"ח סי' קצ"ד סק"ד ובס' מק"ח סי' תמ"ח סק"ה ובכה"ג דליכא למימר דהודאתו הוי קנין גם הקצוה"ח מודה וקצרתי. אמנם אף אם הודאתו אמת. מ"מ כיון שהתנו כן מתחלה הוי ר"ק כמ"ש הטור בסי' קע"ב בשם הרמ"ה. ואף שהביא שם ד' הרא"ש דלא הוי רק א"ר מ"מ נראה שהטור הסכים לדעת הרמ"ה וכ"ה הסכמת האחרונים כמבואר בט"ז וש"ך סי' קע"ב סעיף ב': (ג) שלישית אשר שאל ע"ד המשקה שעושין בא"י ממשרת התאנים שהתאנים לקחו מנכרים והישראל עושה מהם משקה אם צריכים לתרום ולעשר מזה כמו שתורמין המשקה הנעשית מצמוקין של עכו"ם הנ"ל. הנה ל"ד זל"ז. דמשקה היוצא מצמוקין יין הוא וממנו עיקר חיוב תרומת ומעשרות מה"ת לדעת רוב הפוסקים שסוברים שאין חיוב בתרומה ומעשר מה"ת רק דגן תירוש ויצהר והרמב"ן בפי' התורה פ' ראה כתב שאפי' זתים וענבים מעשר שלהם אינו מה"ת עד שיעשו תירוש ויצהר ולכאורה קשיא הא דקתני במתני' פ"א דתרומת מ"ד אין תורמין זיתים על שמן וטעמא משום שאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתן לדבר שנגמרה מלאכתן או משום גזל השבט וע"ש בירושלמי ובהר"ש ות"ל דהוי מן הפטור על החיוב ויש ליישב. ועיין ברש"י חולין דק"כ ע"ב בד"ה תירוש ויצהר וא"כ עיקר חיוב של תורה הוא בעת שנעשה יין מש"ה מקרי גמרו ביד ישראל וחייב במעשר כמ"ש בס' חרדים ובשל"ה בשער האותיות דענבים שקונין מן העכו"ם לעשות מהן יין דהוי נגמרה מלאכתן ביד ישראל ומ"מ דין זה אמת גם לדברי הרמב"ם ודעמי' דכל פירות חייבות בתו"מ מה"ת משום דסתם עכבי' להוציא יין מהן עומדין ועיין בש"ס שבת דקמ"ג ע"ב ומש"ה בעודם ענבים מקרי לא נגמרה מלאכתן כמבואר במשנה דתרומת הנ"ל ובירושלמי שם והוי גמרו ביד ישראל. ועדיין צל"ע דהא סתם צמוקים לאכילה עומדים ורו"מ כתב שבארץ ישראל פשוט שמעשרין אם קנו צמוקים מנכרים ועושין מהם משקה אז תו"מ המשקה: ואמאי הא גמרו מקרי ביד עכו"ם ועיין בפ"א דתרומת משנה ט' ובפי' הרע"ב ותיו"ט שם וצ"ל דאעפ"כ כשעשו מהם משקה הוברח הדבר דלמשקה עומדין ועיין בש"ס ביצה ד"ד ע"א ואעפ"כ כל שבשעה שתרם הי' בדעתו לאכילה והי' חשיב נגמרה מלאכתן ואף שנמלך אחר כך לעשות מהן יין א"צ לחזור ולתרום כמבואר במשנה דתרומת הנ"ל כיון דתרם בהיתר כמ"ש הר"ש והרע"ב שם אבל בשריות מי תאנים ודאי דלא נקרא גמרו ביד ישראל דהא שאר פירות סתמא לאכילה עומדין כמבואר במסכת שבת הנ"ל. ועוד דהא משקין היוצא מהן אינן כמותן ואף דבש תמרים לענין תרומה כמבואר במשנה פי"א דתרומת משנה ב' ומשנה ג' לר"י דקיי"ל כוותי' וע"ש בהר"ש מה שהביא בשם הירושלמי ומבואר יותר בהירושלמי גופי' שם וע' בהר"ש ספ"א ממעשרות ובש"ס בחולין דק"כ ובברכות ריש דל"ח ע"כ ודאי דמקרי גמרו ביד עכו"ם ופטור מתו"מ והדבסי' שהביא שם בס' חרדים נראה שנעשה מענבים והמקיל שהביא בעל החרדים שם נראה שהוא מהריט"ץ כמבואר בתשו' מהריט"ץ סי' זיין ומבואר שהשיב על דבש שעושין מענבים אבל על המשקה מתאני' נלפענ"ד דפטור מתרומ' ומעשרות כמ"ש למעל' וע' תשו' מבי"ט ח"ב סי' קצ"ו שהאריך ודעתו שאף שקנה ענבים שגדלו בקרקע של גוי בכדי לעשות מהן יין ועשה מהן יין דפטור מתרומה ומעשרות אלא שכיון שכבר נהגו להפריש לא רצה לבטל המנהג אמנם יפרישו בלא ברכה וע"ש באריכות אמנם מבואר שם שדעת מהרי"ק הוא שחייבין מדינא וכן הסכים עוד חכם א' שמו ר' דוד ע"ש אבל במשרת התאנים נראה דפטור כמ"ש

תשובה נה סקאלא יום ג' ואו שבט תרי"ט לפ"ק

ה' ישפות שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המופלג חריף ובקי כש"ת מ' יחיאל מיכל נ"י אבד"ק ניזנוב

מכתבו קבלתי יום ו' עש"ק העבר ויען כי לא הייתי במזג הבריאות לאשר באתי יום ה' העבר מדרך רחוקה שנתעכבתי בה כעשרת ימים וגם ביני וביני השתרגו עלי טרדות שונות לכן נתעכבה תשובתי עד היום וע"ד שאלותיו בדיני עירובין. א) שבקהלתו עשו צוה"פ חדשים לעיר ונסתפק רו"מ אם לסמוך בפשיטת בנדון קניות הרשות מעכו"ם על הראשונות לאמר כיון שטלטלו מכבר שם בש"ק בודאי קנוי הרשות כדינא או נאמר דשמא קנו אז הרשות באופן שעכשיו כבר נתבטל השכירות כאשר האריך רו"מ ושאל חו"ד הנה לכאורה אף במקום ספק הי' לנו להקל ולומר דספיקא דרבין לקולא בפרט בע"ח וע' בש"ס עירובין דמ"ו וע"ש ריש ע"ב ובתוס' שבת דל"ד ד"ה שניהם ואף דכיון דקונין מעכו"ם רשות אפי' בפחות משוה פרוטה א"כ הפסד מועט הוא והוי דשיל"מ כמ"ש הש"כ יו"ד סי' ק"ב סק"ח בשם מהרי"ל אמנם הא בלא"ה כל איסורי תחומין וחצרות הוי דשיל"מ ואפ"ה מקילין בספק וכבר הרגישו בזה בתוס' עירובין סוף דמ"ה בד"ה איבע"א וכ' דבתחומין הקילו ע"ש וא"כ כ"ש לענין ע"ח דקיל מתחומין כמבואר שם בש"ס דמ"ו ריש ע"ב ובתוס' שבת הנ"ל ומ"מ בנדון זה דאיכא כמה ספיקי להחמיר ולומר דאולי נעשה בדרך שנתבטל השכירות כמ"ש האחרונים בסי' שפ"ב ובתשו' ח"צ סי' ואו ובס"ס להחמיר אף בדרבנן יש להחמיר לחד תירוצא שבתוס' עירובין דל"ה ריש ע"ב והמל"מ העיר בזה בכ"מ. וע' בספנ"י בכתובות ד"ט בתוס' ד"ה ל"צ ובתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' ס"ד והארכתי בזה בכ"מ מכ"ש בנ"ד שקרוב הדבר מאד שנתבטל השכירות לכ"ע יש להחמיר אף בדרבנן. בפרט שהוא רק כמו לכתחלה להצריך שכירות מחדש וכן נהנתי גם אני פ"ק. ב) ואשר נסתפק רו"מ אם די לשכור משופט העיר. או אף מראשי הקהל כיון דמשועבדים לעמוד על משמרת המלך לא גרעי משכירו ולקיטו הנה מלשון הפוסקים בזה נראה קצת דשכירו ולקיטו היינו שמקבלים פרס מהמלך ואולי בזה הדבר תלוי דוקא אמנם שאלתינו נפשטא לקולא מדברי הרמב"ם פ"ב מה' עירובין הי"ב שכ' וכן שכירו ושמשו כו' ואפי' היה שכירו או שמשו ישראלי כו' ע"ש וכ"כ הכלבו סי' ל"ג וכן שכירו או שמשו כו' ואפי' הי' ישראלים כו' ע"ש ונראה שהם מפרשים לקיטו שמשו כמ"ש מהרי"ט ס"א סי' צ"ד וא"כ די בשכירות מהשופט או מראשי הקהל בפרט לפי הטעם שכ' הריב"ש דגם הממונה יכול להניח מטעם האדון כליו של האדון בבית הנכרים יע"ש במהרי"ט וטעם זה מספיק נמי לשופט העיר וגם לראשי הקהל כיון שעכ"פ הם שלוחים להטפל בעבודתו של מלך כמ"ש מהרי"ט שם אמנם אף שנראה ברור בעיני כמ"ש מ"מ לכתחלה נראה דטוב לשכור ממי שהוא מקבל פרס מהמלך אפי' מעבד מעבדיו הקטנים כיון שמלשון קצת פוסקים משמע קצת דתליא בהא שמקבל פרס מהמלך וע"ש במהרי"ט. וע' בת"ש סי' שפ"ב סקכ"ה: ג) ואשר כ' רו"מ לספק ולפקפק על מה שנהגו לתחוב מסמר למעלה על הקנים שמכאן ומכאן ומכאן ומחברין השלשלת שלמעלה עליו אי צריך דוקא לחברו בראש גובהו. כיון שהמסמר מחובר להקנים א"כ הוי כהקנה עצמו וא"כ אם יוצא מעט מהמסמר למעלה או שמחובר אליו מן הצד אכתי הוי צוה"פ מן הצד ורו"מ האריך בדברי המק"ח ואני אומר כיון שנהגו כן ברוב ערי ישראל ובס' פרמ"ג במ"ז סס"י שס"ב ובסי' שס"ג סקי"ט כ' שהוא עצהיו"ט אין לפקפק וטעמא דהא טעמא דצוה"פ שעשאה מן הצד ל"מ כ' הרא"ש משום שאז אינו דומה לפתח שהמשקוף נתון על שתי המזוזות ע"ש וא"כ כל שהמשקוף נתון על שתי המזוזת אף שבאמצע בולט קצת מהמזוזת ל"ל בה ומ"מ במקומי נהגתי עצהיו"ט שכאשר תחבו המסמורת העשוין כעין חצאי טבעות הנקראים סקאביס לתוך השלשלאות למעלה לתחוב היטב המסמורת בעומק הקנים עד שלא יהיה בולט למעלה מהשלשלת רק עובי' ראש המסמר וכיון שנתחבר היטב להשלשלת מכלל השלשלת יחשב וזה הוא עצהיו"ט: ד) ואשר שאל בהקנים מצוה"פ שהמה סמוכים לכותלי הבתים בכ"מ והגג בולט הרבה מהכותל יותר מג' טפחים אם צריכין ליתן אבנים בין הכותל להקנים שלא יהיה רחוקים ג' טפחים מהכותל. או נימא כל שדבוק להגג אמרינן גוד אחית ע"כ שאלתו ובאמת לאו ספיקא הוא כלל דל"מ בגוונא דנ"ד דתחת הגג הבולט איכא בקיעת גדיים דאף שהגג גבוה עשרה טפחים ויותר לא אמרינן גוד אחית לענין מה שלמטה כמ"ש התוס' בשבת ריש דצ"ט ד"ה שתי גזוזטראות אלא אפי' במקום דליכא בקיעת גדיים ל"א גוד אחית לענין מה שלמטה כמ"ש התוס' שם סוף דצ"ט ד"ה זרק דף וע"ש בחי' מהרש"א ובתוס' שם דק"א ד"ה וזרק ובחי' מהרש"א שם וע' במג"א סי' שמ"ה סק"א ובתו"ש שם ופ"ת יורד וסותם נמי ליכא למימר ע' בתוס' סוף דצ"ט הנ"ל כמבואר בסי' שס"א וכן מפורש ברמ"א סס"י שס"ו דבגגין שלנו הבולטין לפני הבתים החלל שתחת הגגין הוי כרשות שלפניהן וע"ש בט"ז ובט"ז סי' שס"ה סק"ו לזאת אם הגג בולט רחוק מן המחיצות יותר מג' ט' אין תקנה רק או לעשות נקב בגג סמוך ג"ט לכותל ולהעמיד שם הקנה. וע' בט"ז סי' שס"ג סקי"ט. או לעשות מחיצה גבוה י"ט מאבנים וכדומה בין הכותל להקנה. וכן אני נוהג: ה) ועל מה שמסתפק רו"מ במ"ש המק"ח שאם מעמיד הקנים תוך גדר המוקף מארבע רוחות לאו כלום הוא משום דכמאן דמליא דמיא אם כוונתו דוקא אם הקנה אינו גבוה דוקא מז הגדר או אף אם הוא גבוה יותר הנה מלשון המק"ח מבואר דאף אם הם גבוהים יותר מן הגדר ל"מ. כיון דביתא כמאן דמליא דמיא והא רה"י עולה עד לרקיע וע' בש"ס בגיטין דע"ט אלא שטעם המק"ח בלא"ה תמוה דהא מבואר בש"ס בשבת ד"ה דל"א ביתא כמאן דמליא דמיא רק ברה"י מקורה אבל שאינו מקורה לא אלא שכבר נתפשט המנהג להחמיר כדברי מק"ח וע' בש"ת סי' שס"ג סק"ז. (א) ו) עוד שאל רו"מ אם הגדר שהקנה סמוך לו נמוך מעשרה טפחים ועכ"פ אי נסמוך להקל אי קנה א' מהצוה"פ סמוך

לכותל

**((א) ולכאורה בש"ס עירובין דל"ב ע"ב משמע להלכה דאף ברה"י שאינו מקורה אמרינן ביתא כמאן דמלי' דמי דאהא דאמרינן התם נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב למטה מי"ט עירובו עירוב אמר רבא ל"ש אלא באילן העומד חוץ לעיבורה של עיר אבל אילן העומד בתוך עיבורה של עיר אפי' למעל' מעשרה הרי זה עירוב דמתא כמאן דמליא דמי וע"ש בפרש"י ואף דהתם הוי רשות שאינו מקורה הגם דהמ"מ פ"ו מה' עירובין כ' דהרי"ף והרמב"ם לא פסקו כהא דרבא מ"מ הא הרא"ש והטור פסקו כדבריו ועכ"ל דדחו סתמא דהש"ס דשבת ד"ה מפני סוגית הש"ס גיטין דע"ט כמו שכ')**