בית שלמה אורח חיים ז

הגיפלאסין אפ"ה כשר מטעם הנ"ל אמנם בנ"ד יען שלרוב טרדותי וחולשת כוחי לא יכולתי לעמוד על כל אות ואות ונתתי הפרשיות להסופר והראה לי שהבית מן תיבת בהמה מן שגר בהמה שבפרשה והיו כי יביאך שבפרשיות ש"ר נראית ע"י הטישטיש כפ' או כמ' סתומה ובכה"ג אין מקום להכשיר אף לד' הנו"ב כיון שנשתנה לאות אחרת בזה אין מועיל מה שגוף הבית הוא שחור יותר מן הקו כמ"ש הנו"ב שם בד"ה אמנם דא עקא ע"כ לאלו השלשה פרשיות לא מצאתי תקנה: ואשר עמד רו"מ ע"ד הפרמ"ג יו"ד סימן ל"ג בש"ד סקט"ו וס"ק י"ח שכ' דאין לושט בדיקה מבחוץ אפי' בקנה רחב ורו"מ פשיטא לי' להיפך והביא ראיה מדברי רש"י בחולין דכ"ח ריש ע"ב שכ' לפי שהוא טריפה בנקב משהו ואינו ניכר ע"ש לדעתי אין ראיה מד' רש"י הנ"ל דרש"י כ"כ היינו דמש"ה קאמר נבדקי' לקנה היינו דהקנה יש לו בדיקה מבחוץ לפי שאינו נטרף אלא ברוב כמ"ש רש"י ז"ל שם אח"כ. אבל הושט כיון דא"צ רוב ונטרף אף בנקב משהו מש"ה אין לו בדיקה מבחוץ אבל לא למעוטי קנה רחב אתי רק כוונתו דא"צ רוב וז"ב. וחיליה דהפרמ"ג דהא כולם עמדו ע"ד רש"י דמ"ג בפי' הראשון דמפרש שמא הבריא היינו שמא נתרפא. ול"ל זה החשש ות"ל דאף אם בודאי לא נתרפא הא ושט אין לו בדיקה מבחוץ אף לענין נקב כמ"ש רש"י בדכ"ח. ונלאו למצוא נ"מ. ואם נאמר דבקנה רחב יש לושט בדיקה מבחוץ לענין נקב א"ש דלחשש שמא נתרפא אף בקנה רחב יש חשש כמ"ש הפרמ"ג שם סקי"ח ובסי' נ"א במ"ז סק"ג וע"ש בתב"ש. א"ו דגם בקנה רחב אין לושט בדיקה מבחוץ. וע"ד שאלתו השלישית כבר מלתי אמורה בחיבורי ישי"ע ביבמות דקי"א ע"ב בתוס' ד"ה לאחר ל' יום ובתשו' שכתבתי אח"כ הוספתי עוד ראיות לחזק דברי ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונה פה הנ"ל

תשובה ד סקאלא יום א' ערב חנוכה ת"ר לפ"ק

אשוב ואו"ש וברכה לכבוד הרבני המופלג ירא ושלם מ' דוד הכהן סופר סתם מקיטוב. היום הזה קבלתי מכתבו עם הפרשיות של תפלין והיו לי לדאבון נפש יען לפי דמיוני הם כת"י סופר מובהק ומפורסם ה"ה הרב המופלג החסיד מ' אלי' ז"ל מסמאטריטש. אמנם נראה ששלטו בו ידי זרים שבא אח"כ איזה סופר שאינו מובהק והעביר דיו על התגין. ועל ידו כעשה הקלקול הזה. וע"ד שאלתו נדון כמה יודין שבפרשיות האלו שדומין ללמדין מחמת אריכת התגין ועקמימיות הרגל. והביא רו"מ הרבה וחיבורי אחרונים שפסלו בכה"ג. וכ' רו"מ דאינו מועיל כאן קריאת תינוק דלחול"ט שיקראם יוד כמ"ש מהרי"ק שס"ט וריב"ש סימן ק"כ הובא ד' בסג"פ סי' קכ"ה סקפ"א עכ"ד. ותמהני למה הביא ממרחק לחמו והלא ד' מהרי"ק וריב"ש הנ"ל מובאים במקומו בט"ז א"ח סי' ל"ב ס"ק ט' ובמג"א שם ס"ק כ' ופי' בזה דברי רמ"א שם. וחוץ מזה אין ראיה כלל מד' מהרי"ק וריב"ש לנ"ד דדבריהם הם בחלפין שהיוד שלמעלה או הרגל שלמטה אין נוגעים בגגה ובזה ודאי אין מועיל קריאת התינוק שהתינוק יצרף חלק העליון והתחתון יחד אף שנפסק ועפ"י הדין אין זה אלף כי כל האותיות חוץ מן ה' וק' צריכים להיות גולם א'. וכ"כ הט"ז שם ס"ק יוד אבל נ"ד אין לו ענין לזה. אמנם הו"ל לדו"מ להביא מד' המרדכי פ' הקומץ שכ' וז"ל וכל הפשוט יכול להיות דפסולות אפי' אי קרי ליה תינוק דלחול"ט והב"י ברס"י ל"ב הביא דבריו ופירשם וז"ל כלומר דכל הניכר ונראה לעיין בפשיטות שלא נשתייר בו שיעור אות אפי' קרי לי' תינוק דלחול"ט לא משגחינן בי' עכ"ל. ונ"ד דומה לזה: ונראה דרמ"א בהג"ה סט"ז שכ' מיהו אם אנו רואין כו' נתכוין לשני הדינים היינו לדין של מהרי"ק וריב"ש ולדינו של המרדכי והוטב ציין המציין שם. וד' המג"א שם צ"ע שפי' בד' רמ"א שם שכיון רק לדין מהרי"ק וריב"ש ולענ"ד נכון כמ"ש (א) אמנם ע"כ ל"ק המרדכי רק היכא דניכר בבירור שאינו דומה לצורת אות הנרצה רק לאות אחר כגון בויו שנמחק רגלה ולא נשתייר רק כמו יוד דאף דקאמר בזה בש"ס מנחות דכ"ט גבי ויו דויהרג דמייתינן יניקא דלחול"ט אי קרי ליה ויהרג כשר היינו דוקא כשלא נתקצר רגלה שתהיה כמו יוד ממש רק דאנו מסופקים אם הוא יוד או ויו בזה מועיל קריאת התינוק אם קורא ויו כשר. אבל כשנתקצר רגלה כ"כ שניכר בבירור שאין לה תמונת ויו רק תמונת יוד אף אם תינוק קורא ויו פסול. אמנם כל שאין ניכר לגמרי אף שנוטה לעינינו יותר לאות אחרת אם התינוק קורא כתיקונו כשר וכ"מ מד' התוס' שם שכ' שהיו דלת של כדת קטנה כמעט כמו יוד והביא ר' אלי' יניקא דלחול"ט וקרא בו כדת והכשירו מהך דשמעתין. ובמרדכי עצמו שם לעיל בסמוך כ' כד' התוס' ולא עוד אלא דבמרדכי לא נאמר תיבת כמעט רק שהי' ד' של כדת דומה ליוד ואפ"ה הכשיר ר"א ע"י קריאת תינוק שקרא כדת. אע"כ כמ"ש. וע' בתשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ב' הובא בטאה"ע סימן קכ"ה ובתשו' המיוחסת סי' קמ"ח הובא בב"י בטאה"ע ס' סי' קכ"ו ע"כ בנ"ד אם היו תינוק דלחול"ט קורא יוד הייתי מכשירין. אמנם רו"מ כ' שהראה להרבה תינוקות דלחול"ט וכולם אמרו שהוא למד אין

תשובה ה סקאלא. מוצש"ק ט"ו כסליו. תרכ"ו נפ"ק

שפעת שלום וברכה. לכבוד אה' יד"נ הרב הגדול החריף ובקי משנתו קב ונקי. בנש"ק מ' אברהם שמואל הלוי נ"י האבד"ק בוזנאב

יום ה' העבר קבלתי מכתבו. ולא יכולתי להשיב עד עכשיו. וע"ד שאילה דשאילנא קדמיכון שנשאל מסופר שנתנו לו פרשיות של תפלין לבדוק ובהיותו מחזיק הקולמס עם דיו נפל טפת דיו על קו העליון של שם הוי' ב"ה וב"ש על ה' ראשונה של השם הקדוש ולא נתפשט הדיו כלל מהקו לחוץ. והביא כת"ה ד' הפרמ"ג בא"ח סי' ל"ב שכ' בנדון זה דכתב מבטל כתב ועליון שלא לשמה ופסול. ואח"כ כ' דתליא בפלוגתא שבאה"ע סי' קל"א ס"ה דלדיעה ראשונה כשר בנ"ד דאין כתב ע"ג כתב ולדיעה ב' פסול בנ"ד מספק. וכת"ה חולק עליו כי דיעה השני' הוא ד' הרשב"א בשם ריח והרשב"א סובר כד' התוס' בגיטין די"ט ד"ה דיו ובשבת דק"ד ע"ב דהיכ' דאין כתב השני מתקן כלום אף ר"י מודה דלא הוי כתב וא"כ מכ"ש לרבנן אף לראב"י שם בגיטין ד"כ אינו כתב בכה"ג וא"ל דמ"מ יש לפסול בנ"ד משום דכתב התחתון מכוסה וכתב העליון הוא שלא לשמה. ע"ז הביא כ"ת ראיה מד' הש"ע א"ח סי' ל"ב סכ"ז והוא מתה"ד סי' נ"ח. ואף שהתחתון מכוסה והעליון הוא שלא כסדרן ואעפ"כ כ' התה"ד דל"א לן בזה והביא ד' התה"ד הנ"ל עכת"ד כת"ה והאריך עוד ודבריו נכונים אלא שקדמוהו כבר הרבנים האחרונים שבזמנינו בתשו' מים חיים ובתשו' חסד לאברהם אמנם עיקר הטעם מבואר בנו"ב קמא חא"ח סי' א' דאין לפסול משום שהתחתון מכוסה. דאמרינן שכתב העליון בא לתקן כתב התחתון ובטל העליון לתחתון ונשאר כתב התחתון לכן לא הוי של"כ וכ"כ שם בנו"ב חאה"ע סי' פ"ה. וממילא ג"כ דל"א לן בהא דכתב עליון הוא שלא לשמה מה"ט. אמנם נרא' דכ"ז אם אין כתב ע"ג כתב לכן בטל עליון לתחתון וכמ"ש להדיא מד' התה"ד הנ"ל אבל אי יש כתב ע"ג כתב אאל"כ. ובזה נסתלק השגת הנו"ב שם בחא"ח מהחכם השואל. מהא שהביא הנו"ב מא"ח סי' ל"ב סכ"ז ומטיו"ד סס"י ער"ו דשם כיון שאין הכתב השני מתקן כלום ודאי דאין כעג"כ כמ"ש התוס' ובכה"ג בטל העליון לתחתון והוי רק כתב התחתון ואין כאן משום חציצה. אבל החכם על פלוגתא דר"י ורבנן קאי דהכתב העליון מתקן משלא לשמה שיהיו לשמה לזה כתב החכם דגם רבנן מודו דכתב העליון הוי כתב דל"פ רבנן ור"י בסברא בעלמא רק דפסלי רבנן משום חציצה. ובתשו' כתבתי די"ל לפי"ז דר"י ורבנן לטעמייהו דהא מב"מ אינו חוצץ ור"י ס"ל דלענין מב"מ אזלינן בתר דמיון העצם ורבנן ס"ל דאזלינן בתר איסור והיתר כמ"ש הר"ן בנדרים דכ"ב ומש"ה שפיר ס"ל לר"י כאן דמעביר קולמס לשמה ולא הוי כתב התחתון חציצה דהוי מב"מ כיון דשניהם מין כתב הוא. ורבנן ס"ל דהוי חציצה כיון דהתחתון הוי כתב פסול דשלא לשמה הוי מבשא"מ וחוצץ ומש"ה יפה כ' הסמ"ג דעל אות שנכתב ע"י חק תוכת ל"מ הע"ק אף לר"י והוא מה"ט דכיון דהתחתון אינו כתב כלל שפיר הוו חציצה אף לר"י. ובזה ממילא אין מקום לתמיהת הנו"ב. אלא דאכתי צריכין לדברינו שלמעלה דהא בהא דתה"ד עכצ"ל דהעליון בטל לתחתון וא"כ ממילא אין כאן משום חציצה אלא שכ"ז בהא דתה"ד דאין העליון מתקן כלום דבכה"ג ודאי העליון לאו כתב הוא כמ"ש התה"ד מד' התוס' אבל בפלוגתא דר"י ורבנן שפיר יש מקום לד' החכם. ובהא נסתלק ג"כ תמיהת כת"ה שתמה על החכם מסוגיית הש"ס דשבת דק"ד דקאמר הש"ס מתני' דלא כר"י ולדברי החכם אף כרבנן ל"א דהא לענין חיוב שבת מה בכך שחוצץ ותמה ג"כ על הנו"ב שלא הרגיש ולפי הנ"ל אין כאן תימה דכיון דעכ"פ לרבנן ל"מ כתב עליון לשוי לשמה משום חציצה א"כ אינו מתקן כלום ובכה"ג אין כעג"כ ובטל לתחתון ופטור אמנם בלא"ה אין כאן מקום תימה ותמהני על כת"ה שלא השגיח יפה בדברי הנו"ב שכ' בדברי החכם דהא דל"מ לרבנן גם בגט הע"ק משום דכתב התחתון חוצץ ואף דא"צ ספר בגט ונכתב ע"כ דבר מ"מ צריך שיהיה נכתבים ע"ג דבר המתקיים ע"כ. וא"כ א"ש לרבנן גם לענין שבת דהא לענין חיוב שבת בעינן דבר המתקיים יותר מגט כמ"ש ה"ה פ"ד מה"ג ה"ז ולק"מ. אמנם בתשו' דחיתי ד' החכם מטעם אחר דלדבריו אמאי בדיו ע"ג סיקרא הוי כתב לענין גט ושבת והא הסיקרא הוי חציצה בין כתב הדיו לבין הקלף ומ"ש דיו ע"ג דיו מדיו ע"ג סיקר' א"ו דליתא. ועכ"פ בנ"ד יפה הביא כת"ה ראיה מדברי תה"ד וש"ע א"ח סי' ל"ב סכ"ז להכשיר. אמנם מה שעלה בלבי לפקפק להחמיר בנ"ד עפ"י הפרמ"ג הנ"ל ולא מטעמי' דיפה השיג עליו כת"ה ורבנים האחרונים הנ"ל. אלא דכיון דאנו חוששים לד' ר"ח ורשב"א באה"ע סי' קל"א דמספ"ל דלמא קיי"ל כראחב"י בגיטין ד"ך א"כ כמו דלראחב"י אף דרבנן מודי לר"י דכעג"כ הוי כתב אעפ"כ אסרו הע"ק בשם משום דאין השם מן המובחר אף דכתב העליון נכתב לשמה ומועיל וא"כ גם בנ"ד י"ל להיפך ואף דכתב העליון שנעשה ממילא ושלא לשמה אינו כתב אעפ"כ שמא בשם פסול בכה"ג משום דאין השם מן המובחר ול"מ לפי מה שנראה מדברי המג"א סי' ל"ג סק"ז דס"ל דטעמא דרבנן אליבא דראחב"י משום דמחזי כמנומר וע"ש במחצית השקל ובדגמ"ר וכ"כ בתשו' נו"ב הנ"ל לד' המ"א. ולפ"ז עכצ"ל דאף בהיו כתוב מתחלה לשמה והעביר קולמס לשמה פסלי רבנן והא דנקט פלוגתייהו בהיו כתוב שלא לשמה משום רבותא דר"י נקט כמ"ש הנו"ב שם אח"כ. ואין סתירה ממה שהביא אח"כ הנו"ב ראיה מא"ח סי' ל"ב ומד' הטויו"ד ססי' רע"ו שהוא מד' הרא"ש דבא"ח לאו בשם המרדכי הנ"ל ולפי דבריו שם משמע דוקא אם נדמה בבירור