בית שלמה אורח חיים ו

מבואר שהתוס' ס"ל דבין נץ דבדס"ג יבין האמור בר"פ אינו אשפרוויר ועוד אני אומר שמוכרח הדבר בפי' דברי התוס' כמו שכתבתי ולא כדברי כ"ת דהא קאמר בברייתא שם בדס"ג על הנץ שבעופת טמאים הנץ זה הנץ ופי' התוס' בד"ה הנץ זה המן דהכי קאמר זה המן זהו אותו שקורין נץ ע"ש וש"מ דכן שבתורה הוא אותו הנץ שנקרא כן. תה ראיה למ"ש ודברי המנחת יהודא צע"ג ודברי הכו"פ נכונים וברורים ובערוך ערך נץ הרביעי כתב וז"ל נץ חולין מ"ב דרוסת הנץ בלעז אשטור ע"כ ורש"י פי' כן בר"פ דמ"ד על דרוסת הגס והערוך ערך גז הראשון גרס דרוסת הגג במקום הגס וע"ש מ"ש בפירושו וכ"ה גי' התוס' בדמ"ב כמו שהגיה הג' מהרי"ב ועיין מ"ש הגאון הנ"ל בספרו הפלאה שבערכין ערך הנ"ל הנה פי' גם על דרוסת הכן שברפא"ט שאינו אשפרוויר אלא שהרמב"ן פ' שמיני והרשב"א והר"ן בחולין בסוגיא דנשר כתב בפשיטות שאשפרוויר ואסטיר שניהם מין א' הם אלא שזה דק וזה גס אבל דעת התוס' הוא כמו שכתבתי וכן מפורש בבעה"מ בסוגין שזהו דעת ר"ת שהוא דעת התוס' ודברי הכו"פ ברורים. אלא שמטעם אחר איני רואה מקום לתמיהת הכו"פ דאף שהש"ע חושש או ס"ל כשטת רש"י ותוס' בפי' תלתא הדרי בכולהו דהיינו שלכ"א מהי"ט עופות יש להם ג' סימני טהרה אבל אין מקום להקשות אי לא ס"ל בזה כדעת התוס' די"ט עופת אינם דורסים דאדרבה כיון דפסק דאף אם יש לעוף ג' סימני טהרה אין לאכלו דשמא דורס הוא ע"כ דתופס כפרש"י כמו שהוכיחו הרשב"א והר"ן מדבריו בשטה זו בכמה הוכחת שסובר שכל הי"ט עופות טמאים וגם העורבין דורסין הן וזה הסימן החדש דליתא בכל העופת טמאים וישנו בפרס או בעזני' היינו סימן טהרה שאינו דורס ואף שמדברי רש"י שם דס"ב ע"ב מבואר דסי' החדש הוא שאין קרקבנו נקלף וכמ"ש התו' שם כבר עמדו בזה הקדמונים וברש"י שם דס"א ע"ב ד"ה מ"ד מבואר דס"ל דלא ידעינן כלל איזהו סי' החדש מ"מ הרשב"א והר"ן תפסו עיקר בדעתו שסובר דהסי' החדש הוא אינו דורס וכל העופת טמאים חוץ מפרס או עזני' כולם דורסין ועיין בבעה"מ ומש"ה פסק דאין עוף נאכל אלא במסורת אף אם יש לו כל ג' סימני טהרה דשמא ידרוס ומי"ט עופת טמאים הוא לשטתו ואח"ז נמשך המחבר או שנמשך אחר דעת הרמב"ם וכפי מ"ש הריב"ש סקצ"א בשטתו דהרוב מי"ט עופות טמאים והוא לשטתו יש להם ג' סימני טהרה בגופן ודורסין וא"כ לק"מ על הש"ך והפר"ח וחוץ מזה אני תמה על תמיהת הכו"פ דהא שיטת הש"ך בסק"ד הוא שהמחבר סובר שמדינא כל שיש לו ג' סימני טהרה בגופו מותר לאכלו אף אם א"י אם הוא דורס או אפי' בסי' א' אם ידוע שאינו דורס רק שמצד המנהג אין לאכלו אלא במסורת אבל מדינא מותר אם הוא באופן הנ"ל והיינו דפסק כשטת הרמב"י ולשטת הרמב"י כל עופת טמאים חוץ מפרס או עזני' כולם דורסים הם וא"כ אין התחלה לקושיות הכו"פ אבל התמי' אשר תמה כ"ת על הכו"פ אין לה מקום ומחמת טרדותי כי רבו מאד לא יכולתי להאריך יותר. ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה, שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק סקאלא

תשובה ב

החיים והשלום וברכה לכבוד ידיד עליון וידיד נפש כל חי. וידיד נפשי עוז הרב הגאון הגדול המפורסם שמו נודע בשערים וותיק וחסיד למאוד נעלה כש"ת מוהר"ר שלמה האבד"ק סקאלא נ"י

אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו כן בא אלי האיש מ' משה מרדכי נ"י והציע לפני שאלה זו תוארה היות שהוא איטר יד והתחיל להניח תפלין בימין של כל אדם אח"כ נתנו לו עצה שירגיש עצמו בכתיבה בימין של כל אדם ויניח תפלין בשמאל כל אדם וכן עשה ובעת שעשה כן לא היה רגיל בכתיבת יד ימין של כ"א אך כעת אשר עלה ברצונו ללמוד מלאכת סופר הרגיל עצמו לכתוב בימין הנ"ל אך עדיין אינו רגיל בכתיבה כמו בשמאל וכן שאר מלאכות עושה דוקא בשמאל והכה בדעתי היה שלא להשיבו כלל כי מורא עלה על ראשי לצוות לשנות הנחת תפלין מאשר עשה עד הנה. אמנם אח"כ נתיישבתי כי אדרבה לומר להניח תפלין כאשר עשה אדרבה חרד לבי יותר כי אפי' נימא דהרגיל עצמו חשיב כנולד כך מ"מ כיון דלא רגיל כמו בשמאל א"כ לא הוו הרגיל והמרדכי מיירי שהרגיל עצמו בטיב ולא הוו כאן כמו שולט בשתי ידיו כיון שאין שליטת הימין שוה לשל שמאל ע"כ לבחור הטוב בכל מה דאפשר יותר טוב לשנות הנחת תפלין ביד ימין של כל אדם. כי אז ממ"נ אם נימא אפילו דהוו כשולט בשתי ידיו בכתיבה מ"מ כשר בדיעבד בהנחת ימין מכ"ש בכתיבה המבואר בסי' ל"ב דאם כתב בשמאל פסול ובשולט בשתי ידיו מבואר במ"א דכשר בדיעבד גם יש לנו דעת סה"ת והרא"ש דאזלינן בתר יד כהה אפילו אם כותב בימין וכן דעת הר"ץ במרדכי ובפרט לפי הנראה לא הוו כשולט בשתי ידיו ומה שהניח עד הנה הנה ד' בעה"ע שמביא ב"י בסי' תרנ"א דאיטר יצא בדיעבד כשהניח בשמאל ע"כ לעשות רצונו דמר חפצתי והנני להסכים לדבריו אם דעתו יהי' כן ז"ז אין לחדש והיה בזה שלום כנפשו ונפש ידידו הדו"ש באהבה הק' שלמה משה במהר"י: תשו' הג' בעה"מ על ענין זה. יפה כיון ידידי הרב המאוה"ג המפורסם האבד"ק קאפיטשיניץ הנ"ל בהוראתו ואף לפמ"ש הסמ"ק ח"ל ולכך אומר הר' יחיאל אדם שהוא איטר שירגיל עצמו גם לכתוב בימין ואז יניח על שמאל דעיקר סלה בכתיבה כו' ע"כ ומבואר דאף שמתחלה היה איטר גמור וגם עתה אף שהרגיל עצמו לכתוב גם בימין מ"מ כ' גם בשמאל וגם עושה שאר מלאכתו בשמאל אפ"ה מניח בשמאל והוא לכאורה ממש כנ"ד ועיין במג"א סי' כ"ז רסק"י ויכול להיות שאף הדיעה ראשונה שבמרדכי שפסק שהרגיל ל"מ היינו דוקא להעשות איטר ע"י שהרגיל א"ע לכתוב או לעשות מלאכתו בשמאל אבל אם נולד איטר והרגיל א"ע בימין י"ל דמודה לדברי הר' יחיאל הנ"ל מ"מ פשוט לפענ"ד דיפה הורה הרב הנ"ל דאף אם נאמר דהרגיל הוי כנולד כך מ"מ אף בנולד כך לא מקרי שולט בשתי ידיו רק אם שולט בשתי ידיו בשוה כמבואר בפירוש בדברי הרמב"ם בפ"א מה' שבת הלכה י"ד וכ"מ בלשון המרדכי שכ' בסוף דבריו ח"ל ומה שכתב לעיל לדמותו לשולט בשתי ידיו אי נמי לר"י אלא ודאי נראה לי היכא שאינו שוה בשתיהן לכח איטר גמור חשבינן ליה ע"כ ותדע לך עוד דאם לא כן אין שיעור בכמה לקרותו רגיל שישתנה דינו מאיטר לשאינו איטר או להיפך. ובירושלמי דנדרים הובא בר"ו שם דף מ"ו מבואר דבתרי זימני מקרי רגיל ובס' תו"ש בא"ח סי' שכ"ה סק"מ ובסי' שס"ו סק"ב למד מזה דכ"מ שהוזכר רגיל דכוותי' הוא. וכ"נ שכ"ה בהך דא"ח סי' שפ"ד. וע' בס' בית מאיר בסי' קט"ו ס"ד ע"ש מ"ש בהג"ה והבן כי קצרתי וע' בחי' מהרש"א בח"א ביומא סוף דל"ח. (א) ומעתה הכי יעלה על הדעת שאם יכתוב שני פעמים ביד האחרת ישתנה דינו מאיטר לאינו איטר או להיפך לענין הנחת תפלין ולענין כתיבת סתו"מ. א"ו דהרגיל דבמרדכי הוא ע"ד שאמרו בש"ס בעירובין דמ"ט היתה בא' רגילה כו' ע"ש דהיינו שרגילה בה יותר מבחברתה. והרגיל שבסמ"ק היינו עכ"פ שהרגיל כ"כ עד ששולט בשתיהן בשוה וע' בא"ח סי' שפ"ו. אבל זולה זה אף אם גם משעה שנולד שולט לכתוב גם בימין כל שכותב בקלות וכתיבה נאה בשמאל יותר מבימין וגם לענין שאר מלאכות הוא כן אצלו איטר גמור הוא. דודאי כל אדם יכול לכתוב ולעשות מלאכה גם בשמאל רק שנוח לו לעשות בימינו וכל הנעשה בימינו המלאכה והכתיבה יותר מיופה ומהודר מהנעשה בשמאל. וכן באיטר הוא להיפך והא שכ' הפוסקים בדין אם כותב בימינו ושאר מלאכתו בשמאלו או להיפך. היינו שנוח לו לכתוב ביד שכותב בה יותר מביד האחרת. אע"פ ששאר מלאכות נוח לו לעשות ביד האחרת. ע"כ ברור שבנ"ד ר' משה מרדכי הנ"ל הוא איטר גמור כבראשונה בשגם שדעא הרבה פוסקים שאין הולכין רק אחר רוב המלאכות ולא אחר הכתיבה ומ"מ הזהרתי את ר' משה מרדכי הנ"ל שמעתה לא יכתוב שום אות רק בידו השמאלית כאשר נולד והרגיל מנעוריו עד שבמשך הימים שיוגמר לימודו במלאכת הכתיבה בכתב אשורית לא יכין לכתוב רק בידו השמאלית כשאר איטרי יד ואז הסתו"מ שיכתוב בידו השמאלית הם כשרים בלי פקפוק ולרוב טרדותי לא יכולתי להאריך יותר. בעז"ה יום ו' עש"ק ט"ז תמוז תריך לפ"ק פה סקאלא

שלמה במוהר"י זללה"ה חונה פה הנ"ל

תשובה ג

שפעת שלום וברכה. לכבוד הרב המופלג החריף ובקי מ' אריה ליב בערינפעלד נ"י

מכתבו קבלתי עם הפרשיות. והנה רו"מ כ' שמה שנטשטש הקלף אינו מן הדיו רק מזליפת המים. לפי דמיוני אינו כן רק שמתוך שנתלחלחו האותיות מן המ"ם נעשה הקלף שחור בחלל האותיות ובין האותיות ע"ד העובדא שבתשו' נו"ב קמא אהע"ז סי' פ"ה והנה כבר ראה רו"מ דברי הנו"ב להכשיר בדיעבד וגם שפיר קאמר רו"מ דאף הפרמ"ג בא"ח סי' ל"ב בא"א סקל"ד מודה דכאן ל"ש לומר דהוי דיו ע"ג דיו כיון דמתחלה היו כתיבות האותיות וגם מה שתמה רו"מ ע"ד הנו"ב שכ' לשטת ר"ת בתוס' גיטין די"ט אף אם כתב האותיות משחיר טפי ל"מ. וכ' דהא אף לשטת ר"ת דדיו אינו מעפצים עכ"פ הקלף מעופץ שחור הוא וש"מ דאם כתב האותיות משחיר טפי מועיל. האמת הוא כמו שדחה רו"מ דאף הנו"ב לשטת ר"ת ל"ק רק דהוכחתו דאם נאמר דנעשה ממי עפצים דיו הוא א"כ הוי דיו ע"ג דיו אבל בשאר צבע שחור ל"ק ואני מוסיף דהא אף בכתב ע"ג כתב כל שהתחתון פסול לכתוב בו הוי הדיו שלמעלה כתב גמור כדאמר שמואל גיטין די"ט באבר ומוקי לה להא דר"ח במיא דאברא וע"ש בפירש"י ובב"י ב"ח באהע"ז סי' קכ"ה וכ"ש בכתב ע"ג קלף נשחר בצבע שחור שאין כשר לכתוב בו וז"ב. אלא שרו"מ היו לו לדחות ראיית הנו"ב מר"ת דשאני ההם דהוי דיו ע"ג דיו משא"כ בנידון הנו"ב ובנ"ד וא"כ מפירש"י ורה"פ י"ל ראיה ברורה להכשיר כמ"ש הנו"ב ומר"ת אין ראיה ליפסל כנ"ל וא"כ יש להכשיר בפשיטות (ב) וזה נראה כוונת רמ"א בהג"ה באה"ע סי' קכ"ה סט"ז שכתב נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאסין עד שנראין שדבוקין. ומ"מ נראה שאין האותיות נוגעין כשר והיינו דבבה"ג מיירי שע"י הגיפלאסין נראה כנגיעה. אמנם אין הדיו של הנגיעה שחור כמו גוף האותיות ומש"ה כשר ונראה דהרמ"א מיירי שע"י הגיפלאסין נראה כנגיעה בעצם האות ואפ"ה כשר כל שאינו משתנה לאות אחרת ועמ"ש לקמן ואפ"ה כשר משום דכיון שאין הדיו שחור שם כמו הדיו של גוף האות כבנדון הנו"ב ונדון שלנו ומש"ה כשר. ובזה סרה מה שגמגם הב"ש סקס"ט ע"ד הרמ"א דהרמ"א מיירי אף שנראין האותיות עצמן דבוקין בעצמותן

ע"י **((א) בהגהות לתשו' חיו"ד הארכתי בזב דלענ"ד לאו כללא הוא ושם יבואר. (ב) כן מבואר בתשו' נו"ב מה"ת חאה"ע סי' קי"ג בהחשש השלישי להכשיר בזה לפסק הלכה בלי שום חשש.)**