בית שלמה אורח חיים סט

פרצה בראשו הוא מטעם דבטל הפתח שנעשה בתחלה באותו צד כיון שעכשיו נעשה פרצה במקום שהיה סתום כמ"ש הט"ז שם זה לפע"ד הוא דוקא בענין שבמקום שהפתח הוא היו פרוץ מרובה עה"ע רק שנתקן בתיקון לחי או קורה דבזה כיון שע"י הפרצה הסמוך לו נתבטל הפתח בטל תיקון לחי או קורה ממנה כמ"ש רש"י ז"ל ד"ה ע"א אבל באם הפרצות כולם א"צ לשום תיקון משום דכולם נכשרו מהכשר ע"מ עה"פ לא איכפת לן אף שהכשר ע"מ עה"פ לא עדיף מתיקון לחי לענין זה ע"כ עדיף מהסברא. דזה אינו מטעם תיקון ולא שייך לומר דבטל התיקון. וראיה לזה מהא דפריך הש"ס ד' יוד ע"ב אהך דר"י וליחוש דלמא שביק פתחא רבה ועייל בפתחא זוטא. ופרש"י ת"ל דלמא שביק פתחא רבה. ובטל תורת פתח מני' ובטל לחי המתוקן בו ונמצא מבוי זה בלא תיקון ע"כ ומשני חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן וכו' ע"ש וקשה דא"כ במאי הוכשרו הפתחים קטנים. דהרי חזינן דאם הי' שביק פתחא רבה ועייל בזוטא. א"כ אין לפתחא רבה עוד דין פתח. א"כ כיון דאין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן א"כ ליבטל דין פתח מהפתחים הקטנים א"ו כיון דהפתחים הקטנים א"צ שום תיקון משום דנכשרו בע"מ עה"פ. כמ"ש הא"ר בשם הרשב"א בעה"ק הבאתיו לעיל. לא שייך לומר דבטל התיקון ואף דהכשר עומד עה"פ. לא עדיף במבוי מתיקון לחי. לענין זה ע"כ עדיף כנ"ל. ובנ"ד דכוותי' הוא. ע"כ אף להט"ז שרי בנ"ד וז"ב לענ"ד: אמנם כ"ז הוא בענין שכל הפרצות הם באופן שהעומד שבצדם מרובה עה"פ שבצדו כפי המבואר למעלה. אבל באם יש שם בצד ההוא פרצה אחת אשר הוא מרובה עה"ע שבצידה. הנה הפירצה הגדולה ההוא ודאי דצריכה לתיקון לחי עכ"פ כמבואר סי' שס"ג סל"ד ולד' הט"ז אם נפרצו הפרצות הקטנות אח"כ גם הקטנות צריכים תיקון וכבר כ' למעלה שצריכים דוקא תיקון צוה"פ לד' הט"ז. כמו בהך דינא דשס"ג ססל"ד ואף אם נאמר דלא כד' הט"ז עכ"פ ודאי לכ"ע צריך להשגיח דלא לישבק פתחא רבה כו' כמבואר בסי' שס"ג ססל"ד ואף שמסתמא ל"ח לזה כמבואר בש"ס ד' יוד ע"ב הובא במג"א שם סקל"ח אבל אם באמת היה כן צריך צוה"פ לכל פרצות הקטנות כמבואר שם בסי' שס"ג ססל"ד ע"כ היה הנכון לצאת מידי כל חששא לעשות צוה"פ בפתח האחת שם הפ"מ עה"ע. ולענ"ד מ"ש שם בהג"א ומחבר סי' שס"ג ססל"ד אא"כ עשה צוה"פ לזוטא. היינו שאם אינו רוצה לטרוח לעשות צוה"פ לפתחא רבה די שיעשה צוה"פ זוטא אבל אם יש פרצות קטנות הרבה ופרצה א' גדולה די שיעשה צוה"פ לגדולה והקטנים מותרים מטעם ע"מ עה"פ ואף ששבקי פתחא רבא לא איכפת לן לבטל צוה"פ דהא צוה פ אף במקום דלא מקרי פתח כלל רק פרצה כגון ברחב מיוד אמות ובאמת הגאון מוהרש"ק בס' תפארת שמואל פ"ק אות ויו הגיה באמת בהג"א שם דצ"ל לרבה במקום לזוטא ואף שא"א לחלוק על הש"ע שקבע בש"ע סי' שס"ג ססל"ד דאם עבד צוה"פ לזוטא מהני. עכ"פ אם עשה צוה"פ לרבה ולא לזוטא ב"ש דמהני מטעם הנ"ל. ובתשו' בית אפרים סי' כ"ח פקפק באמת למה מהני מה שעשה צוה"פ לזוטא ע"ש ואף שפקפק ג"כ על גי' מוהרש"ק הנ"ל דמה מהני מה שעשה צוה"פ לרבה זה אינו פקפוק מטעם הנ"ל דאף אם בטל פתחא רבה מהיות פתח רק הוי פרצה הא גם בפרצה גמורה מהני צוה"פ כמו ברחב מיוד אמות דודאי הוי פרצה ולא פתח דמהני צוה"פ וז"ב. אמנם עיינתי עוד בזה. וראיתי שבאם נפרץ צד א' בשני מקומות צריך תיקון במקום א' וכן אם נפרץ צד א' בכמה מקומות צריך תיקון בכל פרצה רק פרצה א' א"צ תיקון. אם הע"מ עה"פ אבל שאר פרצות צריכים תיקון אף שהע"מ עה"פ וחומרא זו נובע מדברי התוס' והרא"ש ד' יוד ריש ע"ב. דאיתא בש"ס במבוי הרחב יותר מעשר אמות דאמר שמואל משמיה דלוי דעושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי ע"כ ומשום דכיון שיש שיעור מבוי בפס זה כיון דמשכו הוא ד"א הוי להו כשתי מבואות וכ' שם התוס' והרא"ש דצריך למבוי זה צוה"פ דהוי כמבוי עקום כמין ח'. ע"ש וכן הוקבע בש"ע סי' שס"ג סל"ג להלכה שכ' המחבר ז"ל ומה שמן הפס עד כותל האמצעי של מבוי יש לו דין מבוי עקום שהרי אלו שני המבואות מתעקמים. ובאמצע פתוחים בשני ראשיהם לרה"ר ע"כ. ובודאי שכוונתו שחוץ ממה שצריך לתקן בפתח שניהם בלחי או קורה כמ"ש ה"ה פי"ז הכ"א וז"ל ונעשה כשני מבואות ונותן קורה על שניהם או לחי בזה ולחי בזה וחוץ מזה צריך ג"כ צוה"פ מן הפס עד כותל האמצעי של מבוי וכ"כ הגאון מלאדי בש"ע שלו סי' שס"ג סל"ט. וז"ל ומן הפס עד הכותל אמצעי של מבוי צריך לעשות שם צוה"פ וכו' ע"כ. והנה ד' הרא"ש והטור דהא דדינו בזה כמבוי עקום דוקא אם יש יוד אמות מהפס עד כותל אמצעי. ובב"י תמה עליהם כיון דקיי"ל כרב א"כ אפי' בד"ט הו"ל מבוי עקום וע' בט"ז מה שתי' על ק' זו ודבריו תמוהים וכבר תמה על הט"ז בסי' ק"נ שם ועיקר התי' הוא כמ"ש הד"מ ומג"א. דאין לו דין מבוי עקום לגמרי כד' הריצב"א שבתוס' שם ומ"מ ביותר מי"א החמיר שלא כד' הריצב"א וצ"ל דאף דהריצב"א לכאורה ע"כ ס"ל כד' הרשב"א הובא בב"י סי' שס"ד דמבוי עקום כמין ח' אין דינו כעקום כמין דלת. ובעקום כמין ח' דינו כסתום. ואנן קיי"ל בסי' שס"ד ס"ג דעקום כמין ח' דינו כמפולש ומסתימת המחבר משמע שם דדין עקום כמין חית שוה לעקום כמין דלת וא"כ אף בפחות מיוד אמות דינו כמפולש. מ"מ י"ל דשאני הכא כיון דשני הפתחים קרובים זל"ז שאין מפסיק ביניהם רק הפס בהא הוא ד' הריצב"א דלא הוי דינו כמפולש והרא"ש והטור ס"ל כוותי' באינו מופלג מכותל אמצעי יוד אמות אבל בעקום כמין ח' גם הריצב"א מודה וכ"כ בחי' מהרש"א ד"י ע"ב בתירוצא קמא בביאור דברי הריצב"א שוב ראיתי במחצית השקל כ"כ בביאור ד' הד"מ ומג"א והנה המחבר בש"ע סל"ג סתם דבכ"ע הוי כמבוי עקום כדעתו בב"י והרמ"א הביא ד' הרא"ש והטור ולא הכריע אבל האחרונים הכריעו כד' הב"י וע"ש במג"א ועתה נבא לנ"ד הנה ל"מ אם הבית או הבתים אשר מצידם הפרצה מכאן ומכאן הם משוכים לצד הרחוב משאר הבתים משך ד' אמות כמצוי לפעמים ד"מ אם הפרצות הם בצד מערב. והבתים העומדים באמצע הפרצות הם משוכים לצד מזרח ד' אמות יותר משאר הבתים שמצדי הפרצה לדעתי ודאי דומה להך דסי' שס"ג סל"ג דדינו כמבוי עקום כמין חית. ובזה לפמ"ש המהרש"א אף הריצב"א מודה. וכיון שכן אף אם אין מקצה מזרח הבתים הנ"ל שבצד מערב עד הבתים שבצד מזרח יוד אמות הוי מבוי עקום ואף הרא"ש והטור מודי דהא. לא הקילו בפחות מיוד אמות רק מכח ד' הריצב"א. וכיון שלפמ"ש המהרש"א אף הריצב"א מודה בזה ודאי דין זה כמבוי עקום בעלמא דקיי"ל כרב דא"צ יותר מיוד א' אלא בד' טפחים סגי אלא אף אם הבתים שבאמצע הפרצות עומדים בשוה עם שאר הבתים אשר בצדדי הפרצה לענ"ד ג"כ י"ל דכיון שעכ"פ הבתים ארוכים ד' אמות א"כ הבתים שבצדם דינם כשתי מבואות. שכיון שיש מראש מיצר מערב של הבתים האמצעים עד מיצר מזרח ד' אמות והבתים הנ"ל עומדים בין הפרצות ויש בהם שיעור מבוי דהא במבוי כל שאין הכשר מצד הפס שמן הצד שיהי' מתורת לחי. דהיינו שרחבו הוא יותר מד"א כמבואר בש"ס ד"ה ריש ע"ב ובש"ע סי' שס"ג סי"ב דינו כאלו נפרץ במלואו ולא מהני היתר פסין. וא"ב כיון שאם הי' פרוץ במלואו דהיינו שלא הי' שום בתים בצד מערב בצדדי הפרצות מצד זה ומצד זה ודאי הוי דינו כמבוי עקום דהא זה הוא דין התוס' והרא"ש ממש בד"י ע"ב דהא עכ"פ יש במשך הבית או הבתים שבאמצע הפרצות ד"א. ע"כ דין הבתים שבצפון ודרום כשתי מבואות ודינו כמבוי עקום ה"ה נמי כשיש בצד מערב מצדדי הפרצות בתים עכ"פ כיון שהפרצה שבין הבתים מתחיל מקצה מערב הבתים ומשך הבתים שבין הפרצות הוא ד' אמות ע"כ חולקת שתי החלקים שבצפון ודרום לשתי מבואות ודין מבוי עקום להם ולע"ע אינני מחליט הדבר לגמרי אבל דעתי נוטה יותר להחמיר אבל באם אלו הבתים שבאמצע הפרצות משוכין או אפי' בית א' מהם שבין הפרצות משוך לצד מזרח ד"א יותר משאר הבתים שעומדים בצדדי הפרצות ודאי פשיטא דדומה ממש לדין התוס' והרא"ש שהובאו בש"ע סי' שס"ג סל"ג דהוי כמבוי עקום. והנה לדברי הט"ז בסי' שס"ד סק"ב וכ"ה ד' המג"ש שאף במבואות דידן צריכים תיקון בעקמומית ע"כ אם יש הרבה פרצות מצ"א וכלן פחותים מיותר מיוד אמות צריך דוקא תיקון צוה"פ מכלות כותל של הבית שלצד הרחוב עד כותל שבצד השני של הבתים היינו ד"מ אם הפרצות הם בצד מערב צריך לעשות צוה"פ מקצה כותל מזרחי של הבתים שבין הפרצות שבצד מערב עד הבתים שבצד מזרח ובין הפרצות אם העומד שם שבצד הפרצות מרובה עה"פ באופן הנ"ל א"צ תיקון כלום דהא שם די בתיקון לחי והכשר דע"מ עה"פ הוי כתיקון לחי וכנ"ל ואם שם יש פרצה שהפרוץ שם מרובה עה"ע באופן הנ"ל צריך שם תיקון לחי. ולדעת המג"א סי' שס"ג סקכ"ז והסכמת אחרונים דמבואות דידן א"צ תיקון בעקמומית וכן המנהג א"כ אם יש מצד מערב הרבה פרצות רוחב ד"ט ובקעי בה רבים יש לעשות לכל הפרצות צוה"פ רק אחת מהם אם שם הע"מ עה"פ א"צ לעשות לה תיקון משום דהוי כתיקון לחי ואם הפרוץ שם מרובה עה"ע יתקן האחת בתיקון לחי וכ"ז דוקא אם כל הצדדים זולת צד מערב כולם אינם פרוצים כלל או שהם פרוצים ונתקנו בצוה"פ אמנם כ"ז מעיקר הדין לענין דיעבד אם נפסק הצוה"פ בשבת אד שא"א לתקן במקום זה צוה"פ דהוי נמי כדיעבד אבל לכתחלה יש לתקן הכל בצוה"פ כמ"ש הרמ"א בסי' שס"ג סכ"ו זהו הנלע"ד בדינים אלו

תשובה נד סקאלא יום ד' ז' תמוז תר"כ לפ"ק

ישאו הרים שלום לכבוד אה' ידידי הרב המופלג בתורה ובחסידות איש חמודות הזקן שקנה חכמה ויראתו קודמת לחכמתו מוה' יעקב משה נ"י שהיה מ"צ בק' קאסוב היושב בעה"ק צפת תובב"א

מכתבו קבלתי. וע"ד תורה בא אלא שלשונו מגומגם קצת. אמנם המכוון משאלתו הוא ע"ד העיר שישראל ונכרים דרים בה. אלא שאינם דרים בערבוביא רק שהישראלים דרים בשכונה בפ"ע והנכרים בשכונה בפ"ע רק שהנכרים הולכים ובאים תמיד דרך שכונת ישראל ברגל ובחמורים וגמלים לישא וליתן ולשדות וכרמים ועיירות וכפרים אם צריך לשכור הרשות מהנכרים להתיר הטלטול בשבת או א"צ ע"כ תורף שאלתו. והנה הא ודאי ששאלתו הוא באופן ששכונת הישראל מתוקנת כהלכתה לענין היתר טלטול וגם יש תיקון בין שכונתם לשכונת הנכרים כמבואר במג"א סי' שס"ג סקכ"ז ובסי' שפ"ו סק"ג. אלא ששאלתו הוא אם דריסת הרגל של הנכרים אוסר. והנה בש"ס בעירובין דע"ה ע"ב בעכו"ם בפנימית ושני ישראל בחיצונה קאמר דנכרי ה"ה כרבים ואוסר וטעמא משום גזירה כמבואר שם בש"ס ומבואר דלולא דאיכא למיגזר לא הוי אוסר אף שע"כ דריסת רגלו דרך החיצונה הוא לא הוי כאלו דר בחיצונה ומשום דטעמא דעכו"ם אוסר הוא משום שמא ילמוד ממעשיו ובכה"ג דאינו דר שם בקביעות ל"ח והא שפ' הרמב"ם בפ"ב מה"ע הי"א בישראל ונכרי בפנימיות וישראל בחיצונה או להיפך דאוסר הנכרי על החיצונה עד שישכור שהרי רגלי ב' ישראלים ונכרי מצויים שם ע"ש אין הטעם משום דכיון דהנכרי יש לו דריסת