בית שלמה אורח חיים סח

העומד אף שסתם הרמ"א דבחצר לא איכפת לן במפולש מ"מ לענ"ד קשה להקל נגד דברי התוס' והרשב"א דבעי צוה"פ מצ"א ואם כבר יש צוה"פ מצ"א הנה בחצר מהני בצר הב' בנשתייר פס רחב ד"ט מצ"א או טפח מכאן ומכאן א"כ כל נפרץ במקום א' פרצה יתירה מעשר אמות ואינה במילואה לא איכפת לן אבל אם לא נתקנה רק ע"י פסין כל שנפרץ כנגד או בכותל מן הצד אפי' פרצה ד"ט ובקעי בה רבים צריך צוה"פ לחוש לד' התוס' והרשב"א זולת אם היה עומד מעה"פ דמהני בחצר בכל ענין אבל במבוי אם ניתקנה בלחי או קורה ונפרץ כעדה או מהצד פרצה ד"ט ובקעי בה רבים אף שהע"מ עה"פ צריך צוה"פ דוקא במקום הפרצה ואם ניתקנה בצוה"פ ונפרץ כנגדה או מהצד פרצה פחותה מי"א אם הי' הע"מ עה"פ א"צ תיקון כלום. דהוי כמו לחי או קורה ואם הפרוץ שם מעה"ע בעי תיקון לחי או קורה או אם נשתייר מן הכותל פחות ממשך ד' אמות דהוי כמו לחי כמבואר בש"ע סימן שס"ג סי"ב ומיושב בזה ק' מהרש"א על התוס' ד"ה ע"ב ד"ה אינו דין דמש"ה נקטו פס ד' אמות תוכיח דפחות מד"א מהני אף במבוי מתורת לחי וז"ב. ומזה נבא לנ"ד דמבואות דידן שנתקנו בצוה"פ אם נפרץ ברוח אחת פרצה פחותה מעשר ועמעה"פ לדעתי יש לסמוך על האהע"ו דלא בעי תיקון כלל בדיעבד אף שלכתחלה ודאי יש לחוש ולתקן כל הפרצות בצוה"פ כמ"ש הרמ"א בסי' שס"ג מ"מ בנפרץ בשבת. או בא"א לתקן יש לסמוך על האהע"ו וכנ"ל. אמנם כ"ז באם כל המבואות נתקנו בצוה"פ דוקא בכל המקומות והפירצה הוא רק בצד אחד והיא פחותה מיוד אמות וגם עומד מעה"פ זה הנלע"ד ברור. אמנם כ"ז הוא אם לא נפרץ רק פרצה אחת אבל אם נפרץ בצד א' שתי פרצות או יותר וכל פרצה הוא פחותה מיוד אמות. הנה האהע"ו כ' שאף בזה א"צ תיקון. ל"מ אם העומד מעה"פ. אלא אפי' פרוץ מרובה על העומד משכחת לה דשרי אי הוי כל הפרצות מצ"א בכה"ג שנתבאר סי' שס"ג סל"ד. ע"כ הנה לכאורה אף בזה דבריו ברורים דל"מ בעיר המוקפת חומה או כדומה בענין שאין בכל השלשה צדדים שום פרצה רק בצד רביעית. הנה לפרצה פחותה מי"א א"צ רק לחי וע"מ עה"פ הוי עכ"פ כמו לחי וכנ"ל. ואף אם יש פרצות בכל הג' מחיצות אם נתקנו בצוה"פ כל הפרצות ל"א לן בהפרצות שבצד רביעית. אף דהוי מפולש או מפולש בעיקום הנה א"צ בצד רביעית רק לחי כיון שבכל הצדדים יש צוה"פ ובמפולש דינא דצוה"פ מכאן ולחי מכאן וא"כ כיון שא"צ בצד הד' רק לחי הנה עומד מעה"פ הוי כמו לחי. אלא שמ"ש ואף בפרוץ מעה"ע משכחת דשרי בכה"ג שנתבאר סי' שס"ג סל"ד ע"כ כוונתו רק לפרצות הקטנות אשר העומד שבצדם מרובה עליהם. דאינהו לא צריכי לחי דהא משתרי נמי מצד עמעה"פ כמבואר בש"ס ד' יוד ע"ב וע"ש ברש"י ד"ה מרחיק. וכן מבואר ברמב"ם פי"ז הכ"א. וכן מבואר להדיא בס' עה"ק להרשב"א הביאו הא"ר סי' שס"ג סקמ"ב וז"ל ואויר שמן הפסין לכותלים א"צ כלום שהרי ניתר בע"מ עה"פ ע"כ. וא"כ אף שיש פרצה בכותל שכנגדם או שבצדם כיון שנתקנו ע"י צוה"פ ולא היה צריך בכותל הרביעי רק לחי משתרי בע"מ עה"פ במקום לחי אבל הפרצה הגדולה שהפרוץ מרובה עה"ע שבצדה. דהא א"א לאשכוחי שצד זה יהיה פרוץ מרובה עה"ע אלא בגוונא שיש בה פרצה אחת עכ"פ. שמרובה עה"ע שבצדה. כה"ג שבסי' שס"ג סל"ד הא ודאי דאף אם אין פרצה אחרת בשום צד צריכה הוא עכ"פ ללחי כמבואר בתוס' שם ד"ה ועושה פס ובמג"א סי' שס"ג סקל"ז ובא"ר שם בשם הרשב"א ומכ"ש בנפרץ בין הבתים דבית ודאי דאינו עולה משום לחי. דסתמו יש ברחבו ד"א וא"כ כ"ש בנפרץ בשאר הצדדים אלא שמתקנים בצוה"פ דודאי צריך במקום הפרצה שהפרוץ שם מרובה עה"מ שבצידה תיקון לחי עכ"פ אבל בהפרצות הקטנות שהעומד שבצדם מרובה על פרצתם א"צ תיקון כלל ובלבד שיהי' עומד א' שבצידם מרובה עה"פ אבל עומד מעה"פ בשני הצדדים ל"מ היכא דאיכא למימר דאתי אוירא דהאי גיסא כו' דודאי לא מהני כמבואר בש"ס שם וע' במג"א סי' שס"ב סקט"ז אלא אפי' היכא דל"ל הכי כגון שהעומדים הם מן הצד וע"ש במג"א. מ"מ יש להחמיר שכן הוא ד' האהע"ו בסי' שס"ב דקיי"ל דעומד מרובה עה"פ בשתי רוחות לא הוי עומד וע"ש בת"ח ד' יוד ע"ב אמנם כ"ז הוא באם נעשה כן מתחלה שלא קרבו הבתים ברוח רביעית זא"ז ונשאר בינתים וע"ש פרצות פחותין מי"א אבל אם לא הי' הפרצות מתחלה רק נפרצו אח"כ או שהיה מתחלה צוה"פ במקום הזה ונתקלקל הנה לכאורה יש מקום להחמיר עפ"י ד' הטור ריש סי' שס"ה דנפרץ מראשו פרצתו בד' ולא כ' דדוקא שנפרץ בקרן זוית וכ' הב"ח והט"ז שם דס"ל דבפרצה שנפרצה אח"כ יש להחמיר בד' אי בקעי בה רבים למסקנת הש"ס דמחלק בין בקעי בה רבים או לא והנה ל"מ אם היה שם ברוח רביעית פרוץ מרובה עה"ע כגוונא דסי' שס"ג סל"ד דע"כ צריך לתקן פרצה ההוא בלחי כנ"ל אם נפרץ עוד פרצה אחת ד"ט אף שהפרצה קטנה והעומד שבצדה מרובה עה"פ דודאי צריכה תיקון לד' הט"ז דהא אהך דינא גופא דסי' שס"ג סל"ד כ' הט"ז ברס"י שס"ה דדוקא היכא שהיה כך מתחלה. אבל אם נפרץ אח"כ צריך תיקון במקום פירצה הקטנה מחמת שע"י פרצה קטנה הלזו נתבטל פתח הגדול שבאותו צד כמבואר שם אלא אפי' לא היה בצד רביעית רק פרצות קטנות שבמקום כל הפרצות הי' עומד שבצדם מרובה עה"פ הנה אף שאם היה רק פרצה אחת לא היתה צריכה תיקון משום ע"מ עה"פ אבל כיון שיש פרצה שניי' בצד זה י"ל דצריכה תיקון לד' הט"ז דהא הכשר דע"מ עה"פ לא עדיף מתיקון לחי כמש"ל מדברי התוס' וכיון שאם היה לחי שם נתבטל לד' הט"ז ה"ה די"ל דיתבטל ההכשר דע"מ עה"פ ולדעת הט"ז נראה שצריך בפירצה אחת צוה"פ דוקא בכד' שלא יתבטל ההכשר שבפרצה האחרת שבצד זו שהכשרה בלחי או מצד ע"מ עה"פ דמועיל במחיצה רביעית במבוי כמו לחי כמו בהך דינא דסי' שס"ג סל"ד שאם שבקו פתחא רבה ועייל בזוטא שבטל התיקון וצריך צוה"פ דוקא לזוטא שאז הזוטא כסתומה כ"ה לד' הט"ז בכל ענין שנפרץ אח"כ בראשה פרצה שניי' ורבים בקעי בה ותמהני על מ"ש בס' פרמ"ג במשבצות סי' שס"ה סק"א דלד' הט"ז סגי שם בתיקון לחי או קורה ודבריו תמוהים שאם היה סגי בתיקון לחי או קורה א"כ לא היה צריך תיקון כלל דהא ע"מ עה"פ הוי כמו לחי וכנ"ל והא ע"כ מיירי בע"מ עה"פ שם במקום פרצה ההוא דהא הט"ז כ' ליישב בזה ק' הב"י שהקשה על הטור מהך דסי' שס"ג סל"ד. ושם במקום הפרצות הקטנות ע"מ עה"פ כמש"ל א"ו דלד' הט"ז צריך צוה"פ דוקא במקום שנפרץ מראשו. וא"כ אם נפרץ ברוח א' ל"מ אם פרצה א' מעה"פ שבצידה דצריכה תיקון ותיקנה בלחי ונפרץ אח"כ עוד פרצה בצד זו דבעי תיקון שם בצוה"פ לד' הט"ז דזהו דינא דהט"ז ממש אלא אף אם כל הפרצות דשם הי' העומד שבצדם רב עליהם. י"ל דלד' הט"ז לא תשאר פרצה רק אחת ושאר הפרצות צריך לתקן בצוה"פ דוקא וכנ"ל אך אם רק מטעם זה הוי הדעת נוטה להקל דהא כל הקדמונים באמת אינם סוברים כד' הטור וס"ל דגם מראשו בעשר אם לא נפרץ בקרן זוית וכדמשני הש"ס בד"ו וגם בד' הטור יש שטות אחרת דהמג"א כ' בסי' שס"ה סק"ג ליישב ד' הטור דדוקא בתיקון קורה כ' דפרצה מראשו בד' אבל בתיקון לחי פרצתו ביוד ומש"ה ל"ק מסי' שס"ג סל"ד. וא"כ בנ"ד דע"מ עה"פ הוי נמי כתיקון לחי כמבואר בש"ס ד"ה ודאי דאין בזה חשש וגם הב"ח תי' בתי' הראשון דהטור מיירי בפרוץ מעה"ע ומש"ה ל"ק מסי' שס"ג סל"ד. וא"כ בנ"ד שרי ע"כ אין לחוש במלתא דרבנן להחמיר כשטת הט"ז והב"ח בתי' הב' ובפרט שדבריהם תמוהים דא"כ מאי פריך הש"ס ד"י ע"ב אהך דר"י מ"ש מדר"א ור"א הא לדבריהם שאני ושני משום דשאני בדר"י שנעשה כך בתחלה משא"כ בהך דר"א ור"א שנפרץ אח"כ וכבר הרגיש בזה בס' קרבן נתנאל פ"ק אות כ"ט. וראיתי בתשו' ב"א הנ"ל שהרגיש ג"כ בק' זו על הב"ח וט"ז והאריך ליישב אבל דבריו דחוקים. וגם בס' אהע"ו רס"י שס"ה כ' דדברי הב"ח והט"ז בזה דחוקים ורחוקים. וביושב דברי הטור נלע"ד עיקר כתי' קמא של הב"ח דמיירי בפרוץ מעה"ע אלא שעכצ"ל דהטור לא מפרש הך דראשו בד' שבש"ס ריש ד"ו כמו שפרש"י שם ד"ה מראשו שהיה מבוי רחב כ' אמה, וסתמו עשר אמות כו' ונפרצה פרצה באותו הסתומה ע"כ. דהא הב"ח כ' ליישב ד' הטור דאף דהש"ס שם פריך מראשו נמי נימא פתחא הוא והוצרך לשנויי כגון שנפרץ בקרן זוית הוא קודם דידע הש"ס הך חלוקא בין בקעי בה רבים אבל לבתר דמסיק הש"ס הך חלוקא א"כ א"צ לשנויי דמיירי בקרן זוית אלא דמסתמא בקעי רבים מראשו ע"ש: וא"א דמצייר כרש"י א"כ אף אם לא בקעי רבים כיון דהפורץ מרובה עה"ע א"כ שוב מובטל העומד והוי כאלו גם העומד פרוץ וא"כ הו"ל פרצה יותר מעשר דאינו ניתר בלחי וקורה כמו שפרש"י ז"ל ד' יוד ע"ב ד"ה יעשה פס דבכה"ג פרוץ רבה עה"ע ונמצא פתח רחב מעשר ע"ש א"ו דמיירי שכל המבוי אינו רחב יותר מעשר או אפשר דמיירי שכל המבוי רחב יותר מעשר אלא שהפתח וגם אם נצרף הפרצה וגם העומד שבין הפרצה להפתח לא יהא רחב יתר מעשר וכגון שנשאר עומד ג"כ מן הצד ובזה אין מקום לומר כיון שפ"מ העה"ע יתחשב העומד שמהצד ג"כ כפרוץ ויהיה פתח רחב מעשר דכעומד מהצד ליכא למימר הכי כדמוכח להדיא מהש"ס שם ד"י ע"ב בהך דר"י דמבוי רחב ט"ו אמה דמרחוק ב"א ועושה פס ג"א ול"א דהא עכ"פ נשאר פתח יוד אמות דהא יש פרוץ מרובה עה"ע וכן במתנ' דקתני והרחב מעשר אמות ימעט דמשמע אם רחב י"ב אמות וכדומה יסתם הב' אמות וישאר פתח יוד אמות ול"א כיון שהפרוץ מרובה עה"ע יהיה העומד כאלו אינו ונמצא פתח רחב יותר מעשר א"ו שלגבי עומד שמן הצד ל"א הכי וצ"ל בדברי רש"י ד' יוד הנ"ל. דאע"ג דרש"י פי' הכי בק' המקשה דלא ידע עדיין מתירוצא דאתי אוירא דהאי גיסא כו' אעפ"כ גם המקשה ידע לחלק בזה לענין אם העומד באמצע הפרצות דאם פ"מ עה"ע דמבטלו להעומד לגמרי והוי כאלו כולו פרוץ י' משא"כ באם העומד מן הצד מכ"ש למסקנת הש"ס דבעומד באמצע אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' דודאי החילוק נכון דבעומד באמצע כל שהפ"מ עה"ע ואף בפרוץ כעומד מבואר שם בש"ס דבזה הוי כפרוץ מרובה עה"ע ובזה נתבטל האויר לגמרי כמ"ש רש"י שם משא"כ בעומד מהצד וע' במג"א סי' שס"ב סקט"ז וקצ"ע דמוכח מברייתא שהובא בש"ס דט"ז ע"א דאיתא בברייתא שם. ומארבעה טפחים עד עשר אמות כו' ואם הי' פרוץ כעומד כנגד העומד מותר הפרוץ אסור. וה"ה אם היה הפרוץ מרובה כמו שפרש"י ז"ל שם ובלא"ה לר"פ דקיי"ל כוותי' הך דפרוץ כעומד ע"כ בנכנס ויוצא דהיינו שהפ"מ עה"ע כמבואר שם בש"ס ורש"י ואפ"ה נגד העומד מותר וש"מ דל"א בפ"מ עה"ע אף באמצע דיהיה העומד כמאן דליתא. וכן במשנה פ"ד דכלאים תנן נפרצו בה פרצות הרבה אם הע"מ עה"פ מותר ואם הפ"מ עה"ע כנגד הפרצה אסור ע"כ וש"מ כנגד העומד מותר וכ"מ ברמב"ם פ"ז דכלאים. ואין לי לע"ע יושב ע"ז אלא לומר דכלאים שאני בזה משבת ודוחק היא ואין להאריך עוד בזה. כלל הדברים מהנתבאר לעיל שאף אם נפרצו כמה פרצות אם כולם הם מצ"א. והם פחותים מעשר. וכולם ע"מ עה"פ דהיינו שבכל מקום מהפרצות יש עומד בצ"א מרובה על הפרצה. א"צ שום תיקון ל"מ אם הי' כך פרוצים מתחלה דאף הט"ז מודה אלא אף בנפרצו אח"כ אף שלדעת הט"ז יש להחמיר מ"מ ד' יחידאה הוא. ועוד נלע"ד די"ל דאף הט"ז מודה בנ"ד דאף דזה אמת הוא שהכשר ע"מ עה"פ לא עדיף במבוי מתיקון לחי כמ"ש התוס' ד"ה מ"מ בנדון זה דתיקון לא מהני בלחי לד' הט"ז אם נפרץ