בית שלמה אורח חיים סז

שלא יטרידייני עוד בכ"פ בי לא רק לרו"מ אני צריך להשיב וגם א"א לי לבטל מלומודי כ"ע וכחי כשל מאד בעו"ה בעתים הללו ואם יצטרך איזה פעם בדבר הנחוץ לו למעשה יוכל לכתוב רק באופן שאשיב לו בקצרה לדינא כי הכתיבה קשה לפני מאד וגם מזיק לי מאד כעת לשמירת בריאת גופי. וזה הפעם שאני משיב נגד המערערים כי משום זה רציתי למשוך ידי אחור מבלי השיב לקהלתכם כלל כאשר כתבתי לרו"מ כבר כי ידעתי שדברי לא ייטבו בשום פעם להחושבים עצמם ללומדים בקהלתכם כי לא באלה חפצם לקבל האמת ממי שאמרו רק לקנטר ולמה לי לבלות זמן יקר בחנם נגדם והאלקים אמת ידריכיני בדרך אמת ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה: שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל

תשובה נג סקאלא ב' ו' סיון תר"ז לפ"ק

אשיב ואומר שלום אל כבוד ידידי הרב המופלג בתורה ויראה כ"ש מ' יעקב משה נ"י מ"צ בק' קוטב

ע"ד שאלתו וז"ל יודיע לנו דעתו בעירובין בעיר שאינה מוקפת חומה. ומכל מקום עומד מרובה על הפרוץ בכל ד' רוחית והפרצות מתוקנין בצורת הפתח רק בצד אחד באמצע יש פרצות פחותין מעשר בין בית לבית הגם דלכתחלה יש לתקנן מ"מ בא"א לתקן מה דינם כי לכאורה הגם שנותן על המבואות חומרא דחצר ומבוי מ"מ כיון שבכל הצדדים מתוקנין כד"ת. ובצ"א באמצע הפרצות ההם הפחותין מעשר ואינם במלואם הגם דבקעי רבים בהם לא ידענא וכי במבוי המתוקן בלחי או בנשתייר גיפופי לא בקעי בו רבים גם אם יש לחלק בין פרצה א' ובין הרבה פרצות כיון דבצד א' הם ובמה יהי' התיקון כי בודאי בלחי סגי עכ"ל מעל'. והנה בגוף שאלתו נחלקו האחרונים ז"ל ואמרתי לברר הדברים בס"ד הנה מבואר בש"ע סי' שס"ה ס"ב דמבוי שנפרץ מצדו אי בקעי בה רבים אף פרצה ד' צריכה תיקון וכתב שם המג"א וז"ל ואמרינן בגמרא ד"ה דחצר פרצתו ביוד אמות וכמ"ש ס"ג וצ"ע במבואת שלנו אם יש להם דין חצר לענין זה כו' ויש להחמיר עכ"ל ובספר אבן העוזר שם כתב על דברי המג"א דפשוט דשרי. דדוקא במבוי שניתר בלחי וקורה בזה אוסר בש"ס וש"ע בפרצה ד"ט כיון דיש כבר פתח בצד הרביעי שבו לחי או קורה לכן כל שיש עוד פתח לא התירו דחד פתחא שרי ולא שנים. אבל לדידן דכל מבואות נתקנו ע"י צוה"פ כו' כיון דאין שום פתח רק מצ"א אפי' נפרץ בצד א' כמה וכמה פרצות שרי רק שלא יהיה ח' מהם יתר מיוד אמות ל"מ אם הצד זה שנפרץ הוא עומד מרובה על הפרוץ פשיטא דשרי דלא גרע מלחי כמ"ש בש"ס ד"ה אפי' בפרוץ מרובה על העומד משכחת לה דשרי אי הוי כל הפרצות מצ"א בכה"ג שנתבאר סי' שס"ג סל"ד ע"ש אבל אם נפרץ משני צדדים וכל פרצה ד"ט אוסר עכ"ל האה"עו ובתשו' בית אפרים חא"ח סי' כ"ה האריך מאד לחלוק על האה"עו והחזיק בדברי המג"א וכתב שם דמ"ש האה"עו בטעמו דש' וש"ע דאסור בנפרץ מהצד פרצה ד"ט ובקעו בה רבים משום דחד פתחא שרי ולא שנים הנה טעם זה לא נמצא כלל בש"ס וש"ע ואם נאמר דהאה"עו לא דק בלשונו וכוונתו דאיכא למיחש דשבקי פתחא קמא רבה כמבואר בש"ס ד' יו"ד הך טעמא אליבא דר"א ור"א מ"מ הא מבואר בש"ס ד"ה דאם יש פס ד' מתיר בפרצה עד עשר וטעמא כמ"ש רש"י שם משום דמבוי אינו נפסל בפתחים הרבה. וא"כ שבקי בני מבוי פתחא קמא כו' לא איכפת לן ע"ס וא"כ אף אם בקעי בה רבים י"ל כן וע"כ טעמא דבקעי בה רבים אסור משום דהוי כמבוי עקום כיון דמפולש בעקום ודינו כמפולש כיון דבקעי בה רבים בהך פרצה וכן מבואר בתשו' הר"ן סי' ע"ב הביאו הב"י סי' שס"ד ע"כ העלה הב"א דבמבוי אם נפרץ מן הצד בד"ט ובקעי בה רבים אף אם עשו לראש המבוי צוה"פ צריך תיקון בפרצה מן הצד עכ"פ בלחי כדין מבוי מפולש שצריך צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן ובחצר בכה"ג ל"א לן דחצר עקומה אין דינו כמפולש וכיון שיש צוה"פ מצ"א אף שנפרצה מצדה ובקעי בה רבים א"צ תיקון במקום הפרצה כל שאין פרצתה במלואה או בי"א וזה הס' אשר נסתפק המ"א אם דין מבואת שלנו דינן כמבואת שבזמן הש"ס או דינן כחצרות והעלה להחמיר ע"ש בתשו' ב"א שהאריך בזה ואני בעניי רואה אני דברי האה"עו נכונים וברורים דדוקא היכא שנתקן פתח המבוי בלחי או קורה אם נפרץ המבוי מן הצד אף בפרצה ד"ט ובקעי ב"ר צריך תיקון צוה"פ אבל באם נתקן כל המבוי ע"י צוה"פ כנהוג עכשיו אף אם נפרץ פרצה בצד א' כל שאין בפרצה ההוא יוד אמות אף אם בקעי בה רבים כיון שעכ"פ עומד מעה"פ א"צ שום תיקון וטעמא הוא שאף שודאי שדברי הבית אפרים בזה נכונים שטעמא דבקעי בה רבים הוי פרצת מבוי מן הצד בד"ט הוא מטעם דהוי כמפולש בעקום. וכמבואר בש"ס ד"ו דמדמי בש"ס מבוי שנפרץ מצידו למבוי עקום מכל מקום יש חילוק דבאם ראש המבוי נתקן בלחי או קורה ודאי דצריך תיקון נמי במקום הפרצה שמן הצד דבקעי ב"ר והתיקון הוא בצה"פ כדין מבוי המפולש שצריך תיקון בלחי או קורה מכאן וצוה"פ מכאן ולא מהני בזה עומד מעה"פ משום דהא דעומד מעה"פ מהני במבוי ילפינן בש"ס ד"ה בק"ו מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בע"מ עה"פ מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מעה"פ ומכ"פ הכשר דעומד מעה"פ לא עדיף מהכשר לחי דכ"מ דלחי אינו מועיל אינו מועיל נמי הכשר דע"מ עה"פ משום דאיכא למימר דיו אסוף דינא וכ"כ שם התוס' ד"ה ע"ב בד"ה ק"ו מחצר דמה"ט אינו מועיל הכשר דע"מ עה"פ רק במחיצה רביעית דמבוי אבל שיועיל ע"מ בכל ד' מחיצות ליכא למילף דדיו לבא מן הדין להיות כנידון כמו לחי וע"ש ומזה הטעם עצמו הנה במבוי מפולש שצריך צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן הנה אם בצ"א הי' צוה"פ ובצה"ב הי' ע"מ עה"פ ודאי דמהני שפיר דהוי כמו לחי מק"ו כמבואר בש"ס הנ"ל אבל אם בצ"א הי' לחי או קורה ובצה"ב הי' ע"מ עה"פ ודאי דל"מ במקום צוה"פ דע"מ עה"פ לא מהני במבוי רק במקום לחי או קורה ולא במקום צוה"פ דדוקא לענין לחי או קורה יש ק"ו מחצר דמה חצר שאינו ניתר בלחי וקורה ניתר בע"מ עה"פ מבוי שנית כו' אבל לענין צוה"פ הא גם חצר ניתר בצוה"פ ועוד הרי ודאי הכשר דצוה"פ עדיף מעמה"פ דהרי צוה"פ מהני אף לפירצה יתר מעשרה אמות כמבואר במשנה ריש מכלתין וע"מ עה"פ לא מהני לענין פרצה יותר מעשר אמות כמבואר במשנה דט"ו ע"ב. וגם דצוה"פ מהני לכל ארבע רוחות כמבואר במסקנת הש"ס די"א סוף ע"א וע"מ עה"פ לא מהני במבוי בארבע רוחות כמבואר בתוס' הנ"ל ומש"ה שפיר קאמר האה"עו דבזמן הש"ס שהי' התיקון של המבוי בלחי או קורה מש"ה אם נפרץ המבוי מן הצד בד"ט ובקעו ב"ר דדינה כמבוי המפולש בעיקום דבעינן דוקא צוה"פ במקום הנפרץ ע"כ אין הכשר דע"מ עה"פ מתיר במקום צוה"פ אבל לדידן דמתקנין הכל בצוה"פ אם נמצא ברוח אחת שנפרצה בה פרצה רק שאין בה רוחב יותר מיוד אמות כיון דעכ"פ אף אם נאמר דהוי כמבוי המפולש בעיקום די לתקנם בלחי או קורה כיון שכבר יש בצ"א שכנגדה וכן בהצדדים שמצדה צוה"פ א"כ כיון שדי לתקן הפרצה בלחי או קורה א"כ שוב א"צ נמי לתיקון לחי או קורה כלל דהא יליף בש"ס ד"ה מק"ו דע"מ עה"פ מועיל כמו לחי או קורה. ח"ב ואמת. אמנם זהו דוקא במבוי אבל בחצר כיון שפ' רמ"א רס"י שס"ד דאף במפולש די בתיקון חצר משני צדדיו ואין חילוק בחצר בין מפולש לסתום א"כ אין מקום להחמיר כלל בנפרץ מן הצד אף בבקעי ב"ר בפרצה פחותה מיוד אמות כלל דל"מ אם עומד מעה"פ דהא מהני בכל ארבעה רוחות כמבואר ברש"י ד"ה ע"ב ד"ה ניתרת וכמפורש במשנה דט"ו ע"ב. ואף בפ"מ עה"ע סגי לדברי הרמ"א תיקון פסין אף במפולש וכל שנשתייר פס ד' מצ"א או פס טפח מכאן ומכאן סגי בשני הצדדים כמו בצ"א ע"כ לדברי הרמ"א ודאי דבחצר אין מקום לדין נפרץ מהצד להצריך תיקון ובאמת אני תמה על הט"ז ומג"א לאיזה צורך כלל כ' ברס"י שס"ה דבחצר ל"א לן בבקעי בה רבים כיון דכבר כתב הרמ"א ברס"י שס"ד דבחצר ל"א לן במפולש ודי בתיקון חצר משני צדדים א"כ פשיטא דאין מקום להחמיר בנפרץ מן הצד דהא אף בנפרץ מפולש זה נגד זה לא איכפת לן כל שנשתייר גיפופי ולא נפרצה במלואה מכ"ש היכא שנפרצה בעיקום אלא שבאמת שורש דברי הרמ"א שברס"י שס"ד לא נרשם לא בהג"ה ולא בד"מ איו מקור מקומו ונראה שהוציא כן מהש"ס דמבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו דחצר מותרת כמבואר בש"ס ד"ז ע"ב וקאמר שם בש"ס ד"ח דאף זה כנגד זה נמי חצר מותרת ואף דלרבה מתוקמ' מלתא דרב בזה שלא כנגד זה מ"מ חצר מותרת בכ"ג אף זה כנגד זה וכגי' מהרש"ל שם ברש"י ד"ח ע"ב ד"ה ולרבה שמוחק תיבות אפי' חצר וכ"ד הת"ח שם ולא כמהרש"א שדבריו שם תמוהים. אמנם תמהתי שלא הביא דברי התוס' והרשב"א שמבואר מדבריהם דאף בחצר שנפרץ מפולש צריך צוה"פ מצ"א וגם פסין מצה"ב עיין בתוס' דצ"ד ע"א ד"ה מאי שנא וכן בתוס' ד"ה ע"ב סד"ה אינו בדין שכ' מה לפס ד"א שכן לא מהני אלא במחיצה רביעית תאמר בעומד מרובה דמהני בכל ד' ע"כ וע"כ בחצר מיירי דבמבוי אף עומד מרובה לא מהני רק במחיצה רביעית כמבואר שם בתוס' סד"ה ק"ו ואפ"ה פס ד' לא מהני אף בחצר רק במחיצה רביעית וע"כ צריך צוה"פ במפולש כמבואר בתוס' דצ"ד הנ"ל. וראיתי שבס' אה"עו שם בסי' שס"ה לעיל מיני' הרגיש בדברי התוס' דצ"ד הנ"ל דמוכח מדבריהם דמפולש אסור אף בחצר וכן בספר בית אפרים הביא דברי אה"עו הנ"ל שהרגיש בדברי התוס' הנ"ל דצ"ד ופלפל הרבה בד' התוס' הנ"ל והוציא מדבריהם דמוכח מדברי התוס' דאף בחצר אם מפולש בעקום דהיינו שדופן הרביעית פתוחה ונתקנה ע"י פסין ונפרצה מן הצד בעי צוה"פ וכן משמע באמת מדבריהם שם וע"ש במהרש"א וגם באה"עו סם מביא בשם הרשב"א בעה"ק ש"א סי"ד דבחצר מפולש דינו כמו מבוי מפולש דבעי צוה"פ מצ"א וכן העתיק בתשו' ב"א סי' כ"ו באורך דברי הרשב"א הנ"ל. אלא שתמהני מדוע לא זכרו כלל להתפלא על הרמ"א ברס"י שס"ד שכ' נגד דברי התוס' והרשב"א ולדברי התוס' והרשב"א צ"ל דההוא דחצר שהרבים נכנסים לה בזו ויוצאין לה בזו דהוי רה"י לשבת דמיירי בעומד מרובה עה"פ דבכה"ג ודאי מועיל בחצר בכל הרוחות כמבואר ברש"י הנ"ל ודוקא במבוי לא מהני כמ"ש התוס' שם ד"ה סד"ה ק"ו משום דדיו כמו לחי כיון דלא ידעינן דפ"מ עה"מ במבוי דמהני רק בק"ו ואמרינן דיו וכנ"ל אבל לענין חצר ודאי דמהני ע"י ע"מ עה"פ בכל הרוחות ולפ"ז גם הך דרב דמבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו נמי אפשר לאוקמי בהכי שנשתייר בחצר עומד מעה"פ וזהו החילוק שבין חצר למבוי דבמבוי אף בע"מ עה"פ לא מהני רק באם עשו מצ"א צוה"פ שוב מהני אף שנפרץ כנגדו או מן הצד פרצה פחות מי"א כיון שעכ"פ במחיצה שנפרצה נשתייר עומד מרובה עה"פ מהני במחיצה רביעית כמו לחי אבל אם משו תיקון לחי או קורה ונפרצה כנגדו או מהצד לא מהני תיקון דע"מ עה"פ ואף אם גם במחיצה ראשונה ג"כ עומד מעה"פ לא מהני דהכשר ע"מ עה"פ לא מהני במבוי רק כמו לחי או קורה משא"כ בחצר דהכשר ע"מ עה"מ מהני בכל ד' מחיצות כלל הדברים אם הפרוץ מרובה על