בית שלמה אורח חיים סו

ד"ג ריש ע"ב ע"ש וברש"י ויותר צ"ע מדברי התוס' שם בסוכה ריש די"ח סד"ה אין לבוד עש"ה. וע"ש בד' הקרבן נתנאל מ"ש על הח"צ בענין לבוד להחמיר. ולאפס הפנאי וחולשת מזגי הצרכתי להפסיק. ורו"מ יעיין היטב בכל דברינו בכדי להבין הדברים לאשורן: וטרם אצא אעורר את רו"מ עוד בד"א. הנה בש"ע סי' שס"ב ס' יוד הביא ד' הרמב"ם דאין צוה"פ מועיל לפרצה יותר מיוד אמות אא"כ ע"מ עה"פ וכ' המג"א בסקי"ז דברוח ג' של מבוי מהני כמ"ש סי' שס"ד ס"א כן הגיהו האחרונים עפ"י ד' ה"ה פט"ז הט"ז אמנם דברי המג"א תמוהים בראייתו דה"ה שפיר כ' לפי דמספקא לי' דשמא להרמב"ם ל"מ צוה"פ לפ"מ עה"מ אף בפרצה עשר ופחות. אבל המג"א דקאי ע"ד הש"ע דהא דל"מ לרמב"ם צוה"פ לפ"מ עה"מ דוקא בפרצה יותר מי"א ובודאי דכ"מ מסוגיות הש"ס די"א ע"א דלמאי דקיי"ל דלא כרב אף בפ"מ עה"מ מהני צוה"פ וא"כ מאי ראיה מרס"י שס"ד הא ע"כ שם מיירי בפרצה פחותה מי"א מדמועיל לחי וקורה מצה"ב. וא"ל כמ"ש התוס' ד"ו ד"ה ולחי דעושה לחי רחב עד שיתמעט האויר מיוד דאכתי קורה מא"ל. וזה ע"כ כוונת התוס' שם ד"ו ע"ב רד"ה וכ"ת ושם בברייתא ד"ו י"ל דלפי הס"ד כב"ש אתי' דבעינן לחי וקורה במשנה די"א ע"ב. וב"ה אליבא דחנניא דאמרי לחי וקורה מכאן ע"כ פליגי אב"ה דמתני' הנ"ל. או י"ל דלהס"ד ע"כ ברה"ר גם ב"ה אליבא דחנניא מחמרי להצריך לחי וגם קורה אבל על המג"א דאייתי מרס"י שס"ד תמוה מאוד וצ"ל דהמג"א כוונתו על מה שציין לרס"י שס"ד היא על מקור הדין דנובע מברייתא ד"ו ולפי הס"ד שם דמיירי מרה"ר ממש דרחב ט"ז אמה וע"כ הא דקאמר ת"ק עושה לחי וקורה היינו לחי רחב כמ"ש התוס' ואפ"ה מהני בצד הב' צוה"פ כנ"ל כוונת המג"א ועכ"פ אינו ראיה רק לרוח רביעית דהא רוח שלישית ע"כ אין הפרצה יותר מעשר בה מדמועיל לחי כנ"ל. וע"כ דעושה לחי רחב וא"כ אין הפרצה יותר מעשר וצ"ל דגם כוונת המג"א כן הוא. א"כ בנ"ד עכ"פ צריך להשגיח שמצ"א במקום צוה"פ אם רחב יותר מעשר לא יהי' פ"מ עה"ע אלא שבלא"ה שטת הרמב"ם תמוה מאד דבש"ס די"א שם רצה לאתויי דר' יוחנן ס"ל כרב מדאמר על מלתא דד' קונדיסין לכלאים התירו ולא לשבת וע"כ ביתר מעשר וכרב ע"ש. ולהרמב"ם מאי ראיה הא אף לדידן דלא קיי"ל כרב מ"מ בהך דקינדיסין שכל הרוחות פרוצין לגמרי ל"מ צוה"פ לפרצה יותר מעשר. וכבר עמד בזה שם בס' תו"ח לזאת אין מקום ליישב דברי הרמב"ם רק לומר דהרמב"ם ס"ל כשטת הריצב"א שם בתוס' ד"ה אילימא דבהך דר' יוחנן ע"כ לא מיירי בפרוץ לגמרי מד' רוחות רק בשתי רוחות ע"ש וא"כ עכ"פ מוכח דרמב"ם מודה דאף במפולש משתי רוחות לגמרי מועיל צוה"פ גם לפרצה יתירה מי"א. ואף דלפי מ"ש בסי' ק"נ על הרא"ש בסקנ"ג י"ל דהרמב"ם לא מפרש ממש כריצב"א רק בפרוץ מרוח א' מיירי מ"מ אין נראה דמצ"א ל"ד כלל לכלאים מארבע רוחות ע' היטב בלשון ריצב"א שבתוס' ודברי הח"ס א"ח סי' פ"ח ד"ה וריצב"א צ"ע שכ' בלשון הריצב"א היפך ממ"ש התוס' בשמו ואולי מבואר בריטב"א בזה בשטת הריצב"א כמ"ש שם בח"ס בד"ה תו. ואין ס' ריטב"א כעת ת"י ומ"מ הגם שלדעתי אין להחמיר גם לד' הרמב"ם בשתי רוחות גם במפולש גם בפרצה יתר מעשר מ"מ זה ודאי צריך להשגיח לדעתי שיהי' הצוה"פ סמוך להבתים ולא רחוק מהם וע"ש בח"ס בסוף הח"א. ויש בזה אריכות רב ואכ"מ כי אין הפנאי והבריאות מסכים עמדי ומ"מ יעשה רו"מ באופן זה שאצל ההר יעמוד עמוד א' שיהי' עוביו יותר מאמה וגבהו י"ט ואח"כ יעמיד הקנה של צוה"פ והקנה הא' יעמיד בקצה של א' מהבתים ויניח החבל עליהם ואח"כ יעמוד קנה א' בקצה השני של הבית וקנה א' בקצה של הבית שנגד הבית הנ"ל שדרך המלך מפסיק באמצע ויניח החבל עליהם ואח"כ יעמוד קנה בקצה השני של הבית הנ"ל וקנה האחר סמוך להעמוד שיעשה אצל ההר שכנגדו וימשך החבל עליהם וכן יעשה בצד השני של המבוי רק שידקדק בתחלה בקצה א' שבאם יהי' פ"מ עה"ע בפרצה יותר מעשר אמות ירבה בקנים באמצע עד שלא יהי' בין קנה לחבירו יותר מי"א כמ"ש הח"ס שם בסוף התשובה עצה זו הגם שעצה זו לא נתקבלה בעיני שלא יהי' עי"ז פירצה יתירה מי"א וע' בש"ת סי' שס"ג סק"ט מ"ש בשם תשו' אהל יעקב. מ"מ כיון שכבר נהגו לעשות בכעין זה בכ"מ שהפרצה רחבה מאד יעשה כן ונוכל לסמוך ע"ז לכתחלה כי בלא"ה נראה יותר בד' הרמב"ם כמ"ש למעלה בפרט שרה"פ חולקים על הרמב"ם ובצה"ב א"צ להשגיח בזה ואף בפרצה יותר מעשר מותר לכ"ע בצוה"פ ולא יכולתי להאריך יותר ושלום

וע"ד אשר כתבתי במכתבי שישכרו הרשות על עשרים שנה. והי' דבר חדש בעיניו ובעיני כל הלומדים א"י מהו הדבר חדש הנה מה שכתבתי שישכרו על זמן קצוב ולא בסתם זהו גלוי לכל יודעי ספר שבלי זמן קצוב יש כמה עקולי ופשורי להמבואר בש"ע סי' שפ"ב. והחשש היותר מצוי מחמת ששוכרים רק ממונים של המלך אם שוכרים סתם כיון שנסתלק מהיות ממונה עוד נתבטל השכירות משא"כ בשכרו לזמן תוך הזמן כמבואר שם סי"ד והנה נראה שדרך הגדולים והרבנים הקודמים הי' לשכור הרשות על חמשים שנה כמבואר בלשון ב"ח החדשות סי' ד'. ונראה שהא שלא בחרו להם לשכור על יותר מזמן הנ"ל. ובפרט לד' הא"ר שפ' דבשכרו לזמן אף אם מת תוך הזמן לא נתבטל השכירות וא"כ היה יכולין לשכור אף לאלף שנה. אע"כ דלא רצו להתיר לשכור בפ"א לזמן רב מאד דלא להוי מלתא דרבנן כחוכא ועיין תשו' ח"צ סי' ואו אבל בתשו' ח"ל שם פקפק גם על שכירות לחמשים שנה שכתב די"ל דהרשב"א דוקא נקט שנה או שנתים דמסתמ' אין דרך להקפיד על זמן כזה אבל על חמשים שנה שדרך המלך להקפיד לא תועיל השכירות לאחר שסילקו להממונה. והנה הא ודאי דחמשים שנה דנקט הח"צ ל"ד נקט אלא על זמן רב קפיד ומחמת שהשאלה היה על חמשים שנה השיב כן. וגם שדרכם הי' בכך לשכור על חמשים שנה כמבואר בתשו' ב"ח הנ"ל. ומ"מ נראה כיון שהב"ח נראה דלא חש ולא ערער על הרב משודליב ששכר הרשות משכירו דשכירו של המלך על חמשים שנה וגם הח"צ לא החליט לאיסור עכ"פ אני מתיר גם לכתחלה לשכור על עשרים שנה שהוא מיעוטא דמינכר מחמשים שפקפק הח"צ אבל על יותר מזה אין רצוני להתיר לכתחלה ויהי' זה נרשם לזכרון שאחר עשרים שנה ישכרו הרשות שנית וכן עשה הרב שהביא הב"ח ע"ש: (א) וע"ד הברייא הויז שהצרכתי ששוכרי הב"ה ישכירו לאיש אחר והאיש אחר יחזיר וישכיר להמחזיקים בשותפת עם נכרי וכתב רו"מ שהשותפים שאלו למה לא בחרתי שהם ישכירו העסק לאיש אחר בשותפ' עם נכרי ויתנו בתחלה ודרך זה ישר לפניהם יתר כי בושה לפניהם שיהי' הם עם נכרי בשטר א' הנני תמה עליהם ועל רו"מ הכי לא ידעתי שדרך זה ניקל יותר ואפוכי מטרתא ל"ל וגם לפ"ז למה הצטרכתי לדרך שכתבתי כלל היה לי להניח דרך רו"מ שישכירו העסק לנכרי לבד על כל השנה וכן עושין כל הרבנים ששמעתי. אלא שלא הוכשר בעיני דרך זה מתרי טעמי. א' כפי שאמרתי לרו"מ פא"פ שאין לך הערמה ניכרת יותר מזה שהעסק יהי' שייך להנכרי והישראלים עוסקים בה לבד כל השנה וקונים ומוכרים לבד כל השנה והדבר רק כצחוק בעלמא ולא התירו חז"ל ענין כזה והוא גרוע יותר ממתנת בית חורן שאמרו בש"ס נדרים ס"פ השותפין דכל שהוכיח סופו על תחלתו אינו כלום. אף דשם בעינן שיאמר בפי' אח"כ מ"מ אין לך אמירה בפי' אחר כך יותר מזה שנושא ונותן בה כל השנה ועושה כל התפעלות להרויח ומצטער על הפסדו ועוד דהא באיסורי שבת הנעשים ע"י עכו"ם חששו חז"ל טובי למראית עין במקום דאיכא למיחש ומי איכא מראית עין יותר מזה שרואים שהעסק היא של הישראל ועיין תשו' צ"צ סי' ל"ה אבל לפענ"ד דבכה"ג אסור מצד הדין כמ"ש שנית דהא מפורש בש"ס ספ"ק דע"א ובטוש"ע סי' רמ"ג דאסור להשכיר לנכרי מרחץ ותנור משום שנקרא על שמו והנכרי עושה בו מלאכה בשבת ויאמרו שהעכו"ם היא שכיר יום של הישראל ופשוט דברייאהויז דכוותי' היא ואף שכתב רמ"א שם ס"ב דאם אינו של הישראל ממש רק ששכרו מעכו"ם וחזר והשכירו לעכו"ם שרי הא כתב רמ"א הטעם משום שאין שם הישראל נקרא עליו ומבואר דאם שם הישראל נקרא עליו אסור. וכ"כ הט"ז שם ססק"ב וכ"מ להדיא בספר פרמ"ג שם ובהברייאהויז הזה ודאי שם הישראלים המחזיקים נקרא עליו דהא הם הנושאים ונותנים בשנה כולו בעסק זה ע"כ הדרך של רו"מ שהוא הדרך הקל שעושים כל הרבנים לא הוטב בעיני מטעמים שכתבתי ומטעמים אלו גם הדרך שבחרו להם המחזיקים אינו נכון מחמת אותם הטעמים עצמם אבל הדרך שהמצאתי הוא מסולק מכל פקפוק דאין זה הערמה ניכרת כלל כיון שהישראל מחיוב לעסוק כל ימות החול והריוח שייך לו וגם החשש דלא ישכיר מרחצו לנכרי ג"כ ל"ש דהא הישראל המחזיק המשכיר לישראל אחר ודאי דאינו עושה איסור והשני שמשכיר להמחזיקים בשותפות עם נכרי ג"כ אינו עושה איסור דהא לא נקרא הברייאהויז מעולם על שמו ואינו חל איסור של חז"ל לא על השוכר ולא על המשכיר וכבר נתפרסם דרך זה לפני רבנים מובהקים ותפסוהו כמרגליות ואשר אמרו המחזיקים שד"ז להם לכלימה להשתתף עם נכרי. הנה איני מבין מה הכלימה הזאת ואם יתרחש להם איזה מוסחר טוב בריוח גדול בשותפת עם נכרי ודאי לא הי' נמנעים ואין להם ריוח גדול יותר מזה להנצל עצהיו"ט מחשש איסור שבת ואף שאסרו חז"ל להשתתף עם נכרי לכתחלה מ"מ להשתתף כמו בנ"ד ל"ש החשש הנאמר בש"ס דשמא יתחייב לו שבועה כמובן בשהגם שיוכל לפרש בפי' שהנכרי נותן לו בנאמנות בדיבור בעלמא בפרט שהרמ"א בא"ח סי' קנ"ו הביא יש מקילין בעשיית שותפות עם העכו"ם בזה"ז ועיין ברמ"א ביו"ד סי' קנ"א סס"א ובש"ך שם סק"ז. ודברי הג' מהר"ש בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קמ"ח תמוהים מאד בזה ואכ"מ ועכ"פ בנ"ד ודאי דאין חשש ובפרט שעושה כן בכדי להנצל מאיסור שבת וז"ב

תשובה נב

וע"ד שאלתו בש"ץ שטעה ואחר חזרת תפלת שחרית שהיה לו לומר חצי קדיש אמר ק"ש עם תתקבל ונחלקו הלומדים כת א' אמרו שיאמר אח"כ אחר ס' קדושה ח"ק וכת ב' אמרו שיאמר אח"כ ק"ח בלא תתקבל ורו"מ דעתו שיאמר אח"כ שנית ק"ש עם תתקבל והאריך רו"מ מאד ובאמת הענין אינו סובל אריכות ולא פלפול דדברי כת הא' לא ניתן להאמר כלל דמי גרע אשרי שאמר אח"כ משיר של יום שאומרים אח"כ ק"ש אמנם המחלוקת של כת הב' עם רו"מ תולה במה שנחלקו המג"א והא"ר רס"י תרצ"ג לענין ק"ש שאחרי ס' קדושה בליל פורים ואם שהפרמ"ג בספרו נועם מגדים סס"י י"ד כתב שאין בידו להכריע אם כהמג"א או כהא"ר מ"מ בספרו פרמ"ג שם כ' שבהמקומות שהיה שם המנהג כהמג"א וכן המנהג בכל גלילותינו לזה העיקר כד' הכת הב' לומר ק"ש בלא תתקבל ז"ז אני מבקש את

רו"מ **(א) בספר יהושע סי' ז' קצב זמן על עשרה שנים כלשון הרמב"ן בבדה"ב לכן יש לנהוג כן למעשה כי היא דבר נקל.)**