בית שלמה אורח חיים סה

ע"ש וע' בתוס' די"ב ריש ע"ב והובא במג"א סי' שנ"ו סק"ב. וכ' המג"א דע"כ מיירי שמתלקט יוד מתוך ד"א דבלא"ה לא הוי מחיצה ע"ש. ולכאורה ק' דא"כ אמאי לא פריך הש"ס עלה דאמת המים כדפריך לעיל די"ב ולישני דהבמ"ע במתלקט י"ט מתוך ד"א א"ו מוכח דאי לאו דמתלקט י"ט מד"א מותר למלאות דאינו חולק רשות לעצמו וע"כ מיירי מתני' במתלקט י"ט מד"א ולק"מ. ולכאורה ק' דטעמא מאי דהא מים חולקים רשות לעצמן אף אינו מתלקט י"ט מד"א כמ"ש המג"א סי' שמ"ה אלא דא"כ אמתני' גופי' תיקשי דהא מים הוי כרמלית אף בפחות מעומק י"ט כמפו' בש"ס שבת ד"ק ע"ב שהבאתי למעלה. אלא שלק"מ דהא ודאי שאין לדמות רה"י לרה"ר דברה"ר יש חילוק רשיות דגובה או עומק מג' ועד י"ט הוי כרמלית וביוד הוי רה"י ברוחב ד"ט ובפחות מד"ט כל שגבהו או עמוק מג"ט הוי מקום פיטור. אבל ברה"י אין חילוק רשיות ובור ברה"י אפי' עמוק כמה רה"י הוא. וכן בגבוה כמה. וע' בתוס' שבת ד"ט סע"א והא דמדמה רש"י שם בעירובין דפ"ז רה"י לרה"ר היינו דכיון דבעומק יוד אף שרה"ר מהלכת בו אפ"ה חילק רשות לעצמו אף שע"כ רה"ר מהלכת בתוכו ואעפ"כ ע"י העומק הוי רה"י. היה דחולק רשות לעצמו ברה"י מחצר שהוא בתוכו ונתחבר לאמת המים שחוץ לחצר שיהיה כרמלית כמוהו. וכבר כתבנו למעלה דברה"ר מהלכת בו לא הוי רה"י בעומק יוד ורוחב ד' עד שיהי' מתלקט ד"ט מד"א. ומש"ה גם ברה"י אינו חולק רשות לעצמו רק בכה"ג ולק"מ. והנה הא ודאי דהך דאמת המים שבחצר דאין ממלאין ממנה ודאי מיירי אף באמה שאין רה"ר מהלכת בו כלל גם מחוץ לחצר דסתמא קתני ובכה"ג ודאי דמה"ת כה"י הוא אם מתלקט י"ט מד"א כמ"ש המג"א סי' שמ"ה סקי"ד. וא"כ אף בלא דברינו הנ"ל תיקשי דהא אף שכ' המג"א שם דאף במתלקט י"ט מד"א הוי כרמלית הוא מטעם שכ' הפרמ"ג משום שהמים מכסים מלמעלה והבאתי למעלה סמך לזה מדברי הראב"ד. וא"כ אמאי אין ממלאין בחצר ממ"נ אי נדע שיש עומק יוד אף מחוץ הוי רה"י ואם מחמת שהמים מכסים נטעה שאין עומק יוד א"כ בכה"ג אין חולקים רשות לעצמם וא"כ עכ"פ המים שבחצר רה"י הם. אע"כ דלק"מ חדא דרוב אמת המים יש בשיעור כל המים יותר מבית סאתיים ואז הוי כרמלית מדרבנן כמו קרפף אף בעומק יוד ורוחב ד' ועוד דאכתי שמא יטעו ויאמרו דבחצר יש עמוק יוד ולא מחוץ והוי כרמלית ומש"ה אין ממלאין ומש"ה אין סתירה לדברינו הנ"ל וגם מדברי המג"א עצמו נראה מוכרח כחילוק הנ"ל. דהא כ' בסי' שס"ג סק"ל דבמקום שהספינות עוברת משם לנמל לא הוי הים מחיצה משום דא"ר ומב"מ וק' דא"כ למה כ' בסי' שמ"ה סקי"ד דאם הים מתלקט י"ט מד"א הוי הים רה"י מה"ת הא א"ר ומבמ"ח במקום שהספינות הולכות לנמל וכבר העיר קצת בזה הג' מהרש"א בתשו' כנ"י והרואה יראה דאין תי' כנ"י שם מספיק ליישב הק' באופן הנ"ל ולפי הנ"ל שיש חילוק בין גובה התל להעומק מטעם הנ"ל לק"מ ואעפ"כ למעשה אינו מקיל רק באופן שכתבתי במכתבי הקדום שבצד א' יעשו צוה"פ בכל מקום שבקעי בה רבים ולצד השני א"צ רק באופן שהדרכים שבצד השני אין רוחב כל א' מהם יותר מעשר אמות. ואם יש א' מהם שרחב יותר מעשר אמות יעשה לו צוה"פ רק במה שכתבתי בשלהי מכתבי שהצוה"פ לא יהי' בתחתיתו ממש עכשיו ראיתי שהאמת הוא שכל השיפוע נחשב למחיצה וכאלו זקוף כולו. רק דלא הוי רה"י עד למעלה היינו במקום שעלה לגובה י"ט. אבל המחיצה נחשב כל ההר כאלו זקוף לגמרי רק שיש לדקדק שבמקום שיעמוד הקנים יהי' מתחיל שיפוע כ"כ שמתלקט י"ט מד"א וד' התו"ש סי' שמ"ה סק"ב צע"ק בעיני ואכ"מ והמעיין היטב בדברינו הנ"ל יבין הדברים לאשורן: אחר כותבי בא לידי תשו' ח"ס חא"ח וראיתי שם סס"י פ"ט ונראה מלשונו שם שגם הוא מפרש בדברי התוס' עירובין דכ"ב הנ"ל דאתו רבים ומבטלין מחיצתא היינו ע"י שבקעי רבים ברה"ר תוך היקף המחיצות. ונשתוממתי על המראה ואני במקומי עומד והנה בד' המג"א סי' שס"ג סק"ל מפר' כדברי דרבים מבטלין מחיצות היינו שבקעי במקום המחיצה. וזה כוונת המג"א ג"כ בסק"מ. וכ"כ שם בפירוש בס' מחה"ש שכ"כ התוס' הנ"ל. וכבר כתבתי בכאן בריש דברינו שא"א לפרש דברי התוס' לומר שבקיעת הרבים תוך המחיצות ובטלו המחיצות. וכאן נוסיף אומץ דהא גם לר"י דס"ל דא"ר ומ"מ אף במחיצות שנעשו בי"א ע"כ דאין בקיעת רבים שבתוך ההיקף מבטלין דהא ירושלים לא הוי רה"ר כיון שדלתותיה נעולות בלילה ואף ר' אפרים שמביא המאור ר"פ ע"פ דסובר דרה"ר לא מערבא אפי' בדלתות ודאי כוונתו דהוי כרמלית כדאי' בש"ס דק"א ע"א על ירושלים ונראה שזהו דעת ר' אפרים שהביא המרדכי פ' מי שהוציאוהו והובא בתה"ד סי' ע"ג בשם ה"ר אפרים מרעגנשבערג. וע' במהרי"ל סוף ה' ע"ח. אבל בתה"ד שם האריך דהעיקר כרש"י דירושלים לאו כרמלית הוא אלא כחצר שאינה מעורבת ע"ש וע' ברש"י ד"ו ע"ב ד"ה ירושלים ובדק"א שם וע' במג"א סי' שס"ג סקכ"ז אבל עכ"פ גם להר' אפרים לא הוי רה"ר זולת הרשב"א בעה"ק סובר דפלטיא אף כשמוקפת הוי רה"ר ויחיד הוא כמ"ש הח"צ סס"י ל"ז ומ"ש הח"צ שם שנראה שהוא ג"כ ד' ר"א הנ"ל צע"ג. דר"א לא ס"ל רק דכרמלית הוא ולא רה"ר. וגם דברי הרשב"א צ"ע דהא ירושלים עכ"פ לא הוי רה"ר קודם שנפרצו בה פרצות ומ"מ כל הפוסקים הסכימו דאף מדינה גדולה שהוקפה מחיצות דין רה"י עליו כמ"ש הרמב"ם ריש ה' עירובין וע"ש בה"ה ופשיטא דגם לר"י הוי הכי דלא קאמר דרבים מבטלין מחיצה. רק באם דרך הרבים מפסיק בין הפסין כמ"ש הרמב"ן במלחמות. ויותר מזה נראה מבואר בתוס' דכ"ב ד"ה קשיא דאם נאמר דר"י סובר שתי מחיצות דאו' ודאי דלא איכפת לן מה שהרבים בוקעין בין שתי המחילות כיון דלא בקעי במחיצות עצמן ודוקא בבין הפסין שבוקעין במקום המחיצות עצמן הוא דס"ל לר"י דרבים מבטלין המחיצות וכ"כ בחי' מהרש"א שם בתוס' ד"ה חייבין ע"ש. וכיון שכ' התוס' שם סו"פ דלמא וז"ל וי"ל דמחיצה שאינה עשוי בידי אדם ל"ח מחיצה כולי האי ואפי' רבנן מודי דא"ר ומ"מ ע"כ. היינו דכיון שהמחיצות אינם עשיות בידי אדם ל"ח מחיצה כולי האי ואפי' רבנן מודי בזה לר' יהודה דבכה"ג א"ר ומ"מ וכבר בררנו דהא דלר"י א"ר ומ"מ הוא דוקא בבקעי במחיצות עצמן כמבואר בתוס' ומהרש"א הנ"ל. ובמחיצות שאינם עשוין ביד"א גם רבנן מודי בהו לר"י דדוקא בכה"ג א"ר ומ"מ אבל בבקעי תוך היקף המחיצות ודאי דלא"ר ומ"מ כמו לר"י במחיצות שביד"א וגם מדכתבו בקושייתם שם ותימה דלרבנן כל ארץ ישראל תעשה רה"י ע"י סילמא דצור כו' משמע דלר"י ניחא. וכבר הוכחנו דגם לר"י לא"ר ומ"מ רק אי בקעי על המחיצות וח"כ לא ניחא גם לר"י לפי הס"ד שלא ידעו לחלק בין מחיצות שבי"א לבי"ש. אע"כ דלר"י ניחא משום שבקעי רבים על המחיצה היינו על סילמא דצור מח"ל לא"י. וא"כ גם מה שתי' לרבנן דמחיצה שאינה עי"א גם רבנן מודי ע"כ שבכה"ג הוא ולא בבקעי תוך היקף המחיצות וז"ב כשמש. ועתה אוסיף לברר שהג' הנ"ל כ' שם. שתל שביד"ש אינו מועיל להתיר במקום מחיצה רק במקום מחיצה רביעית שדי בלחי וקורה ומחיצת תל הוי עכ"פ כלחי וקורה. והנה דבריו נסתרים מדברי הב"י במקומו שתמה על הטור שכ' שהתל עולה במקום לחי והא עולה במקום מחיצה וע"ש מ"ש לתרץ ומש"ה כ' רמ"א באמת שהתל הוי כמחיצה וע' ביד אפרים ולד' הג' בש"ע הנ"ל אינו רק במקום לחי. וחוץ מזה דבריו נסתרים מדברי רש"י ד"ח שכ' בד"ה צדו א' לים שכ' דרנ'נזי א' מתוקן בלחי וקורה וא"כ הי' הים במקום מחיצה השלישית ואפ"ה לולא החשש דשרטון הוי מהני הגידוד של הים במקום מחיצה השלישית ועוד דכיון דמבואר שם דאם יש בצד א' ים ובצ"א לחי וקורה מותר לטלטל לולא חשש שרטון מכ"ש היכא דאיכא בשני צדדים מחיצה של תל דהא תל עדיף מלחי וקורה כמ"ש הג' הנ"ל בעצמו וגם מן הש"ס דכ"ד ע"ב מבואר דגם במבוי מפולש שיש בצ"א גדודין של נהר גבוה עשרה ומצה"ב לחי מותר לטלטל במבוי וע"ש ברש"י ד"ה היכי ובד"ה לשביל ובתוס' דיה וליעבד לחי ובמג"א סי' שס"ה סק"ט. וגם מדברי מהרי"ק שמ"ו מבואר להדיא דהרים שמקיפים את כל העיר מכל הצדדים מועיל כמו מחיצות אף הרים שנבראו מימות עולם רק משום שהעיר יתירה מבית סאתים ולא הוקף לדירה. אבל אם גדר פרצה יותר מעשר אמות או עשה צוה"פ לפרצה זאת מועיל כמבואר בסי' שנ"ח ואלו ראיות חזקות נוספות להראיות החזקות אשר כתבנו למעלה שכל כי הני מילי לימרו משמאי ויסכרו פי המערערין ובגוף הדבר דאתאן עלה ע"ד המערער שערער על הוראתי בנ"ד מכח ד' הג' מוהרש"ז בש"ע שלו סס"י שס"ג הנה כבר הארכנו למעלה לברר הדברים כשמלה: אמנם אחת ראיתי להעיר אשר לא עלה ולא יעלה על לב המערער. שכיון שרוצים להעמיד הצוה"פ לרוחב הדרך סמוך אל ההרים א"כ אם הדרך רחב ט"ז אמה י"ל דהוי רה"ר אחר שרבים בוקעין תמיד ממקום למקום על דרך המלך ולרה"ר עצמו אינו מועיל צוה"פ כמבואר בש"ס ד"ו ויותר מזה החמיר בהג"א אף אם אין הדרך רחב כ"כ ע"ש בהג"ה המתחלת הלכה כת"ק וע' בתוס' ד"ו ד"ה וכ"ת וברא"ש שם ובה"ה רפי"ד ובש"ע סי' שמ"ה סי"ט והארכתי במק"א ואכ"מ ובשלמא בכל העיירות שדרך המלך הולך באמצע כיון שיש עכ"פ בתים גם בהצדדים שדרך המלך בינהם א"כ עכ"פ יש שם ד' מחיצות ובכה"ג לרבנן דכ"ב דקיי"ל כוותייהו ל"א רומ"מ. אבל בנ"ד שנראה שאין בתים מן הצד במקום הזה רק בשני הצדדים שנגד דרך המלך ובפרט שיעמיד הצוה"פ סמוך לההרים א"כ יש חשש בזה להסוברים דגם עכשיו יש רה"ר. וכבר האריך הרחיב בזה בתשו' ב"א חא"ח סי' כ"ו. ע"כ מהראוי לעשות בנ"ד כמ"ש בתשו' ב"א סס"י הנ"ל בד"ה ובספר כו' לעשות לשתי הרוחות עמוד מכאן ועמוד מכאן רחב אמה ע"ש וא"כ הוי נמי שם ד' מחיצות. ובנ"ד יעשה כן בין ההרים ובין הצוה"פ והגם שנראה שגם העמודים מן הצוה"פ עצמם מועילים אם הם בעובי רחב אמה עכ"ז יותר טוב להציב בינם ובין ההרים עמוד מכאן ועמוד מכאן או מעץ או מאבנים שיהי' גובהים יוד טפחים ובזה כבר יצאו מחשש זה. עוד א' ראיתי להעיר בנ"ד כי אולי יש במקום הזה תוך הכפר תוך היקף התיקון גינות וזרעים ובימי הקיץ שהגינות זרועות הזרעים מבטלין הדירה והוי כל המבוי כקרפף שלא הוקף לדירה כמבואר בסי' שנ"ח ס' יוד. לזאת אם יש שם גינות זרועות צריך להשגיח אם מקום הזרוע אינו רק מיעוט דאם הוא רוב אף אם הוא בכמה מקומות ובכל מקום אינו רק מיעוט כיון שע"י צירוף הוא רוב דין כל המקום כקרפף שלא הוקף לדירה. ואם כל הגינות בצירוף הם רק מיעוט צריך להשגיח עכ"פ שיהיה בכל מקום ומקום פחות מבית סאתיים ואז מותר עכ"פ לטלטל במקום שאינו שרוע אף מבית לתוכו. וע' בט"ז ומג"א סס"י שנ"ח ובתשו' ח"צ סי' נ"ט ובתו"ש סי' שנ"ח סקכ"ו וצריך להשגיח ע"ז היטב. כי גם אנכי משגיח ע"ז בכאן בכל קיץ שהיקף התיקון מרובה מאד מחמת המרחץ ויש גינות באמצע זולת גינה שהוא גדורה בגדר סביב בלי פרצה וגובה הגדר הוא עכ"פ יוד טפחים הגינה זו אינה מזקת לשאר מקום. והחכם עיניו בראשו. והנה בתשו' ח"צ שם סי' נ"ט הביא בשם תשו' דיש להקל בשעת הדחק מחמת ספיקו של הרא"ש בדכ"ד וע' בקיצור פסקי הרא"ש שם. ובפסקי תוס' ולענ"ד ק' להקל נגד סתימת הש"ע. ומה שצדד הח"צ שמא במדינה או עיר כולה יש להקל יותר הנה בתשו' מהרי"ק הנ"ל שורש מ"ו החמיר בפי' לכן אין בידי להקל אם לא באופן הנ"ל גם מ"ש הח"צ שם להקל דא"ל לבוד בדבר ממשיי המפסיק. דבריו צ"ע מש"ס ריש סוכה