בית שלמה אורח חיים סב

וקצרתי. ועכ"פ כיון שבש"ע סתם בזה כדעת הרמב"ם א"כ בנ"ד שרי רק כיון שרו"מ הביא בשם הגאון נתיבות לשבת להחמיר ואין ספרו בידי וגם ראיתי בס' זכור לאברהם ח"ב שחוכך ג"כ להחמיר בזה ע"כ איני אומר בזה לא איסור ולא היתר ובשעת הדחק לדעתי המקיל לא הפסיד. רביעית שאל בדין המבואר בש"ס וש"ע דאם יש קטנה היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה דהוית שומר לאחריני בת כמה שנים תהי' הקטנה לענין זה הנה בבית בס' כ"ב מבואר דעד בת ט' שנים ויום א' מקרית אינה מוסרת עצמה לביאה ע"ש וצע"ק בסוגיות הש"ס דקידושין דפ"א ע"ב. אמנם אינו מבואר בב"ח שם מכמה מקרית יודעת טעם ביאה. אמנם המעיין בלשון רש"י ז"ל בקידושין שם סוף דפ"א מבואר דאם בושה לעמוד לפניו ערומה יש בה טעם ביאה עכ"ל ע"כ לעד"נ דבסתמא כל שבושה לעמוד ערומה לפני אנשים עד שתגיע לתשעה שנים ויום א' הוית בכלל קטנה היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה זהו הנלע"ד: חמישית שאל על הרמ"א שם סי' כ"ב ס"ה דבלילה בעינן ג' אנשים והטעם הובא בב"ש משום דחיישינן שמא יישן א' מהם ויתייחד השני עמה והק' רו"מ דלפ"ז מ"ש תרי מתלתא דשמא יישנו שנים עכ"ד. יידע רו"מ שדברי הרמ"א נובעים מדברי הראב"ד בס' בעה"נ בשער הפרישה שכ"כ בשם י"א שהוציאו כן מהש"ס דקתני בריש כתובות בכלה שפרסה נדה הוא ישן בין האנשים כו' ומוכח דבעינן שנים חוץ מהחתן וסברי דגם בעלמא היכא דאיכא איסור יחוד בעינן שלשה דוקא בלילה רק דשמירת נשים לא בעינן רק בכלה ע"ש ועל הש"ס ודאי דאין להקשות מ"ש שנים משלשה חדא די"ל דלשינה דחד חיישינן ולשינה דשניהם ל"ח כמ"ש בש"ס יבמות דכ"ו למיתה דתרי ל"ח ואף דבריש יומא ר"י הוא דס"ל הכי אבל רבנן סברי דאי איכא למיחש לתרי ולתלת נמי כמבואר בש"ס יומא די"ג כבר הרגישו בזה בתוס' ריש יומא ושם ביבמות ע"ש מה שתירצו ועוד י"ל דהכי קים להו להש"ס דאף אם ישנו שניהם אין איסור יחוד דאינו בא לידי עבירה דמימר אמר דלמא ביני וביני יקוץ או האי או האי משא"כ באחד (א) ואין להאריך עוד. את זה ראיתי להשיב לרו"מ באפס כח כי מאז הגיע מכתבו לידי לבי בל עמי וראשי כבד עלי ואינם במזג הבריאות וה' יגדור פרצותינו ברחמים ידידו דו"ש באהבה

תשובה מט סקאלא יום א' בדר"ח תמוז תרכ"א לפ"ק

שפעת שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מ' דוד שלמה נ"י

היום קבלתי מכתבו וע"ד שאלתו נדון העירובין שרוצים לעשות ביושב זווינעטשקא שדרך המלך עובר באמצע ובשני רוחות שבצדדין יש הרים גבוהים והנה כבר דברתי עם רו"מ פא"פ מצד שאלת השואל. בנדון הדרכים שאין ההרים לישוב ההוא ועתה רו"מ שאל דאיך אפשר לחשוב ההרים שמשני הרוחות למחיצות דהא הוי היקף ולבסוף ישב דל"מ כמבואר בסי' שנ"ח שנית כיון דהם בידי שמים אתי רבים ומבטלי למחיצות כמ"ש התוס' בעירובין דכ"ב ד"ה דלמא ובשגם שדרך המלך הולך באמצע הישוב מפולש והאריך רו"מ ודבריו תמוהין מאד דהא ודאי בשני הרוחות שהדרך המלך הולך שם צריך תיקון צוה"פ מזה ומזה ולא נסתפק בזה השואל כלל ולפ"ז מאי איכפת לן מה שמחשבין ההרים שמן הצדדים למחיצות ולא אמרו דכל שלא הוקף לדירה ל"מ רק אם כל הארבע רוחות אין מוקפים לדירה אבל אם עכ"פ יש פירצה יותר מעשר ברוח אחת וגדרה אחר שנעשו הבתים הוי מוקף לדירה כמבואר שם ס"ב וה"ה אם עשה צוה"פ אח"כ במקום הפירצה כמבואר שם במג"א סק"ה ובסי' ת"א וכאן ששני צדדיו האחרים שמצד דרך המלך מזה ומזה הם פרוצים לגמרי וצריך לעשות שם צוה"פ מכאן ומכאן מאי איכפת לן ששני צדדיו מוקפים ע"י הרים. ושאלתו השני' הוא תמוה ביותר דהתוס' ל"כ רק אם רבים בוקעים במקום המחיצה אז המחיצה בטלה ע"י בקיעת הרבים אבל מה שרבים בוקעים ברוחת שמצד מזרח ומערב וההרים הם בצד דרום וצפון כמו בנ"ד מאי איכפת לן בזה, ותמהני על רו"מ שכ' מכתבו שלא בהשגחה כלל רק עיקר הספק היה אז להשואל ששאל לפני היה מצד שיש איזה דרכים גם מן ההרים עצמם לתוך הישוב לדרך המלך בזה יש להסתפק מכח דברי התוס' הנ"ל והובא דבריהם במג"א סי' שס"ג סק"ל וסק"מ ואף שכתב המג"א דאפשר דל"מ רבים פחות מס"ר מ"מ לא הוחלט וגם אייתי עלה הך דסי' שמ"ה ס"ז ושם לא הכריע הש"ע וכבר האריכו בזה האחרונים והב"א סי' כ"ו האריך מאד אלא שכפ"ד השואל אין רוחב הדרך שמה יוד אמות לזה אמרתי שאם אין שם בההר שמהצד רק דרך א' פחות מרוחב יוד אמות ודאי יש להקל ע"פ מה שהארכתי בתשו' דאף דמבואר בסי' שס"ה ס"ב דאם בקעו רבים שיעור בד"ט זהו במבוי שלא הותר רק בלחי וקורה אבל במבוי שניתר בצוה"פ לא איכפת לן בפרצה מן הצד בפחות מיוד א' דכיון דאף במבוי מפולש די בצוה פ מצד א' ומצד הב' לחי או קורה ועומד מעה"פ מהני כמו לחי כמבואר בש"ס ד"ה ע"ב ובזה חזקתי דברי האה"עו שם. אבל אם מפולש בשני מקומות אף מצ"א הנה הצר הזה עצמו יש לדמותו למבוי מפולש כמין ח' ועיין בתוס' ד' יוד ריש ע"ב וברא"ש שם וכיון שצריך צוה"פ דוקא בפירצה א' ועומד מעה"פ ל"מ במקום צוה"פ דליכא ק"ו דר"ה ברי' דר"י שם בש"ס ד"ה ודברי המק"ח בסופו בקו' תיקון עירובין בזה תמוהים דודאי בכל עיר ששני הפירצות הם בצ"א ד"מ בצד מערב יש בתים גם בצד מזרח העיר ודומה ממש להדין שבסי' שס"ג סל"ג דע"י שני הפרצות והבתים שבאמצע הוי כמבוי עקום כמין ח'. אמנם כ"ז אם הבית או הבתים שבאמצע ארוכים ד' אמות שהוא שיעור מבוי כמבואר שם סל"ג. אבל בנ"ד דההר נחשב כמחיצה אף שהמחיצה נחשב גובה ההר מה שלמעלה מיוד מתוך ד' ועיין ברש"י בשבת ד"ק ע"ב ד"ה אות מבוי מ"מ נראה דחשבינן בתל המתלקט כאלו זקוף כולו כמ"ש רש"י שם וא"כ אין נכנס לתוך משך המבוי באורך ד' אמות ועוד דהא בלא"ה יש לתמוה על הדין דסל"ג דאמאי נימא דע"י הפס שבאמצע דינו כמבוי עקום הא לא מצינו מחיצה לאיסור ועיין בעירובין דצ"ב צ"ג וע"ש במק"ח. אמנם לק"מ דהא בלתי הפס הי' פירצה יתר מעשר ולא הוי מהני לחי א"כ הפס הוא המתיר ע"כ שפיר יש לדונו כמבוי עקום. משא"כ בנ"ד דאף אם הי' הדרך רחב עד השיפוע ששם יש גובה עשרה לא איכפת לן דהא הגובה של עשרה הוא במקום המחיצה א"כ לא מוגרע בזה במה שיש עוד שם הפסק הר בין שני הדרכים דל"מ מחיצה לאיסור ועוד דהא הש"ס ד"ו מדמה דין מבוי עקום לדין מבוי שנפרץ מצידו עש"ה ועיין בתשו' הר"ן סי' ע"ב והובא בב"י סי' שס"ד ובמבוי שנפרץ מצידו מבואר שם בש"ס דבאיכא גדודי מותר אף לר"ה ופרש"י משום שאין נוח לעבור בה וא"כ כ"ש לר"ח שם דקיי"ל כוותי' דמותר בכה"ג. וא"כ בנ"ד שהדרך עובר על תל המתלקט יוד מתוך ד"א דודאי לא ניחא תשמישתי' ולעבור דרך שם כמבואר בש"ס דכ"ב ע"ב וגם בלישנא דש"ס שם מדמי להו לגדודי וע"ש בפרש"י ד"ה דלא ניחא וא"כ לא איכפת לן בבקעי בה רבים כל שהוא פחותה מעשרה אמות וחוץ מזה כיון שהמג"א נוטה להקל בכה"ג כיון שאין עוברים שם ס"ר וד' הכנ"י בתשו' להקל דגם התוס' ל"כ דבמחיצה שבידי שמים אתי רבים ומבטלי מחיצתא דוקא במקום שדינו כקרפף כמו ב"ס ולא הוקף לדירה אבל בנפרץ במקום א' פירצה יתירה על י"א וגדרה מהני לצרף התל למחיצה אף שבקעי בה רבים עש"ה והג' אאליון נראה שהסכים עמו ויותר מזה כראה ד' מבואר דכל שלא ניחא תשמישתי' בכ"ע ל"א אתי רבים ומבטלי מחיצתא אף במחיצות שביד"ש עכ"פ יש להקל בנ"ד באם אין רוחב דרך שעל ההרים כעשרה אמות ואף דלכאורה כיון שבקעי רבים על מקום ומצדדי הדרך אין שם דבר המפסיק בין מקום הדרך ובין שאר צדדי ההר א"כ י"ל דנתבטל המחיצה לגמרי כמו בפרצה ד"א ובקעי בו רבים דאף דלא בקעי רבים בכל רוחב הפרצה ל"א דהוי כפרצה בפחות מד' ואינו אוסר אלא דודאי כיון דעכ"פ בקעי רבים בפירצה ההוא ורוחב הפרצה ד"ט אוסר לר"ח דקיי"ל כוותי' בסי' שס"ה ס"ב וא"כ ה"כ נימא לכאורה דכיון שבקעי רבים על מקום, א' מההר נדון כל ההר גם מה שבצדדין לפרצה אלא שנראה שז"א דודאי א"ל דאם יש דרך באיזה מקום מן ההר שלא לידון כל משך ההר למחיצה דהדרך אינו מבטל המחיצה רק במקום ההוא דבקעי בה רבים ולא בשאר דוכתי וראיה לזה מדברי המג"א בסי' שס"ג סק"ל שכ' דהא דהים נחשב למחיצה הוא דוקא במקום שאין הספינות עוברים משם לנמל דשם הוי הים מחיצה הא במקום שעוברים משם לנמל לא הוי מחיצה משום דאתי רבים ומבטלי מחיצתא כמ"ש התוס' דכ"ב ע"ש ועיין בזה בתשו' כנ"י באריכות ומבואר דל"א כיון דבמקום א' בקעי רבים מים לנמל תתבטל כל המחיצה של הים ה"נ דכוותי' ע"כ היה נראה להקל בכה"ג אף שיש כמה מקומות שבקעי בהם רבים על ההרים שמצד זה ומצד זה כל שאין רוחב שום דרך יותר מיוד אמות מטעם הנ"ל אף שהוא מפולש מזה לזה לא איכפת לן מהנך טעמי בתראי הנ"ל אלא שלמעשה

איני

**((א) בהגהות פרישה שם כתב דמיירי דוקא דיתכוונו האנשים להקיץ אלא שא"א שלא ינום חד מניהי' לפרקים ולא חיישינן שיניימו תרווי' אבל כשלא נתכוונו להקיץ אסור לפ"ז ואין היתר אלא לדעת הרי"ו (שהביא הב"ש סק"ט) שמשמעות הפוסקים דלא כדבריו אולם קצ"ע בעיני דברי הש"ס סוכה דכ"ו דאיתא שם דאין ישנים סוכת ארעי חוץ לסוכה מ"ט אמר רב אשי גזרה שמא ירדם א"ל אביי אלא הא דתנן ישן אדם שינת ארעי בתפילין אבל לא שינת קבע ליחוש שמא ירדם אמר רב יוסף ברי דרב עילאי במוסר שינתי' לאחרים מתקיף לי' רב משרשיא ערבך ערבא צריך ופירש"י שמא אף היא ישכב ויישן אלא אר"ב ב"ח אר"י במנוח ראשו בין ברכיו עסקינן ע"כ. והנה הרב התניא בקונטרס אחרון בה' פסח סי' תל"א העיר על הא דקיי"ל דשנים קורין לאור הנר בשבת שאם יבוא אחד להטות יזכרנו חבירו וכ"כ אחרונים בסי' תל"א לענין בדיקה וכתב ח"ל וצריך לחלק בין זה להא דאמרינן פ"ב דסוכה דל"מ מוסר שינתי' לאחרים משום דערבך ערבא צריך ולדעתי מזה לק"מ דש"ה דשניהם אינם ישנים מש"ה לא חיישינן שמא יישן א' מהם דאז יראה חבירו שהיא ישן ויקיץ אותו או לא יקרא משא"כ גבי סוכה. וגם לד' להא דיחוד דחיישינן שמא יישן א' מהם ואין היתר רק בג' ש"ה דחיישינן שיצרו תקפו ולא יקיץ את חבירו וזה ל"ש גבי שבת ובדיקה אולם הא צ"ע דלפי הוכחת אאמו"ר ז"ל דלשיני' דתרי ל"ח הוי לי' להש"ס לישני דמיירי במוסר שינתי' לשני אנשים ואז ל"ח שמא יישן שינת קבע. והי' אפשר לומר דמפני זה העתק רש"י בלשון הש"ס בד"ה מוסר שינתו לאחר ולא כ' לאחרים משום ה"ט דבתרי לא שייך קושיית הש"ס ועכצ"ל דהש"ס עדיפא מני' משני אולם קצת דוחק בעיני אבל לפי תי' הב' שכתב אאמו"ר הג' ז"ל לק"מ. אך אכתי צ"ע דברי רש"י בסוכה דהא ביום לשינה פתאומיות ל"ח ובגיטין דכ"ח כ' רש"י דשמא יפשע וגם זה צ"ל יאכמ"ל.)**