בית שלמה אורח חיים סא

הכי איתא ומש"ה לכ"ע אסור אף לשמואל וז"ב ע"כ אין מזה שום ראיה להקל ואדרבה נלע"ד מדסתמו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים והביאו להלכה הך דר' משרשיא דרחבה דיחיד לעולם אסור ולא חילקו להקל אם הרחבה אינו רחבה יותר מעשר משום דלדידן דקיי"ל כרב במבוי עקום לעולם אסור בבקעי בה רבים אף בפחות מעשר ומסתמא כל שאינו מטונף מקרי בקעי בה רבים ועוד ראיה דאם נאמר כסברת רו"מ לצדד היתר מחמת שהאדון יכול למנוע דרכם דרך הפרצה ההוא א"כ לא מקרי בקעי בה רבים כבר נפל כעת הך דבקעי בה רבים בבירא אף אם נפרץ פרצה לרה"ר דהרי כ' הריב"ש בתשו' הביאו הב"י בא"ח סס"י שצ"א דמש"ה מהני שכירות רשות משר העיר משום שדרך הרבים הוא לעולם של האדון ויכולת בידו לסלק הרבים מדרך הזה וליתן להם דרך אחר ע"ש וע"ש בהגהת רמ"א סי' הנ"ל וכ"כ הרשב"א בתשו' לענין לפתוח מרתף תחת חלל רה"ר הובא בב"י בטח"מ וע"ש בהג"ה בש"ע חו"מ סי' שי"ז ובסמ"ע שם סק"ד וא"כ לסברת רו"מ אף אם נפרץ לרה"ר ובקעי בה רבים לישתרי א"ו דזה ליתא כלל מטעמא דכתיבנא אמנם בנ"ד בלא"ה לכאורה יש להקל דהא זהו ממש דינא דר"י בש"ס ד"מ דאם כלה לרחבה א"צ כלום והיינו אף דרחבה נפרצה מצ"א כמ"ש רש"י ז"ל שם אלא שצריך שלא יהי' הפרצת זה כנגד זה וגם יהי' באמצע ולא מן הצד כמבואר שם בש"ס ד"ח וא"כ בנ"ד אם הבקעה שבנדון רו"מ פחותה מסאתים או אפי' יותר רק שהקיפה לדירה הוי הך דינא דש"ס הנ"ל שם ממש וכ"פ הטוש"ע סי' שס"ה ס"ג ע"כ אם פרצת הגדר לתוך הבקעה ופרצה של הבקעה לדרך הרבים אינם זה כנגד זה וגם הפרצה של תוך הבקעה היא באמצע ולא מן הצד לא איכפת לן אלא שכפי לשון מכתבו כל הבקעה היא שייך להאדון ויש בזה חשש דר' משרשיא זמנין דממליך ובני בה בתים והו"ל כלה לצדה ואסור וכ"פ כל הפוסקים והנה הט"ז ומג"א סי' שס"ה כ' בפשיטות דבחצר לא איכפת לן בקעי בה רבים והוכיחו מהך דינא דש"ס בעירובין ד"ח וה"ה שבסי' שס"ג ס"ג דחצר מותר בכ"ג אף בבקעי בה רבים ובס' אבהע"ו שם השיג עליהם ודחה הראיה שהביאו מסעיף ג' דשם נפרץ המבוי במלואו לחצר ונשתייר גופיפין מצדדי החצר ע"כ אף שהמבוי יש לו פתח לצד רה"ר ובקעי רבים מרה"ר זה לרה"ר זה דרך חצר ומבוי לא איכפת לן משא"כ היכא דחצר עצמה נפרצה לרה"ר אסור ע"ש ולפי"ז בנ"ד אף דמבוי ודאי אסור בנפרץ אסור מצדו ובקעי בו רבים היינו בנפרץ לרה"ר עצמו אבל כאן דלא נפרץ רק לבקעה והבקעה נפרצה לרה"ר ע"כ אף אם ניחוש כיון שהבקעה הוא של יחיד זמנין דמימלך ובני בתים והוי נפרץ מצדו מ"מ בציור נ"ד אף אם מבואות של עיירות שלנו דינם כמבוי שבש"ס מ"מ הא לדעת האהע"ו דין חצר ומבוי שוים לענין פרצה דבקעי בהרבים וא"כ אף אי מימלך האדון ויבנה בתים משני צדדי הבקעה עד הפרצה א"כ העיר והבקעה שבנ"ד יהי' ממש בציור חצר ומבוי שבש"ס ד"ז ע"ב דהעיר שבנ"ד היא כמו החצר שבש"ס והבקעה שבנ"ד היא כמו המבוי שבש"ס וחצר לעולם מותר מטעם שנשארו בה גפופי' ולא מחזי כנפרצה לרה"ר או לכרמלית לדברי האהע"ו וא"כ לשטתו גם בנ"ד מותר בלי תיקון בפרצה זו. אמנם גוף דברי האהע"ו אינם מתקבלים אצלי כלל דבשלמא בש"ס שם לענין היתר לטלטל במבוי שכלה לרחבה והרחבה נפרץ מצד אחר לרה"ר שפיר אמרו דאם כלה באמצע הרחבה מותר לטלטל במבוי דאף שכלה פתח המבוי לרחבה והרחבה נפרצה מצ"א לר"ה לא הוי כאלו המבוי מפולש לרה"ר משום דכיון דכלה לאמצע הרחבה הרי ע"י שהרחבה יש לה גיפופי' מכאן ומכאן לצד הרחבה כראה שכלה לרחבה ולא לרה"ר וכן במבוי שנפרץ לחצר שהוא דינא דרב ובש"ע ס"ג לענין המבוי שפיר חילקו בזה אבל לענין החצר בדינא דרב וכן בנ"ד שמצד שנפרץ באמצע הבקעה אין היתר כיון שהוא של יחיד וזימנין דבני בתים והוי כלה מהצד מה אמרת דע"י הגיפופין של החצר לצד החצר וכן בנ"ד מחמת הגיפופים של הגדר של צד העיר יהי' ניכר שלא נפרץ לרה"ר זה אינו עולה על הדעת דע"י הגיפופים שלצד החצר בדינא דרב יהי' היכר שנפרץ למבוי ולא לרה"ר וכן בכ"ד ע"י הגיפופים שלצד העיר יהיה ניכר שהעיר נפרץ לבקעה ולא לרה"ר ז"א עולה על הדעת ואינו בנותן טעם למשכיל על הדבר בטוב טעם והאמת הוא שבתשו' א' הארכתי בדין שנחלקו הט"ז ומג"א שם עם האהע"ו לענין חצר שנפרץ מפולש או בעוקם והוכחתי לדינא כדעת האהע"ו דחצר שוה בזה למבוי דמפולש אוסר כמו במבוי ותמהתי גם על הרמ"א בסימן שס"ד רק שישבתי ודחיתי ראיות הט"ז ומג"א מהך דינא דרב ודס"ג דחצר לעולם מותר דמיירי בע"מ עה"פ דבזה ודאי דעדיף כח חצר ממבוי דמבוי מפולש לא מהני היתר דעומד מעה"פ משום דע"מ עה"פ ל"מ במבוי רק מתורת ק"ו מלחי כמבואר בש"ס פ"ק ד' ה' ואמרינן דיו כלחי ובמפולש צריך צוה"פ מצ"א ולא סגי בלחי משא"כ בחצר מהני עומד מרובה עה"פ בכל ד' רוחות כמבואר ברש"י ותוס' שם והך מתני' דקתני חצר שהרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו דהוי רה"י לשבת דמייתי בש"ס ד"ח נמי בכה"ג מתפרשת בע"מ עה"פ ולא כמו שנדחק בס' אהע"ו ליישב דמיירי באית בה גידודי ומסתייע מפרש"י לקמן דכ"ב והמעיין שם בפרש"י יראה שדברי האהע"ו תמוהים מאד וגם שא"כ מה פריך בש"ס בד"ח ע"א הא נמי תנינא עש"ה ואכמ"ל אבל האמת הוא שהך ברייתא דחצר שהרבים נכנסין לה כו' וגם הך דרב שמבוי שנפרץ לחצר מיירי בעומד מרובה עה"פ ובזה מותר בחצר במפולש אבל בפרוץ מרובה עה"ע ל"מ היתר פסין בחצר במפולש רק בעינן צוה"פ מצ"א ודלא כרמ"א רס"י שס"ד וט"ז ומג"א סי' שס"ה והארכתי בזה מאד בתשו' ועכ"פ דברי האהע"ו שכ' לדחוק ליישב דהך דרב דכיון שנשתיירו גיפופי' אינו דומה למפולש לרה"ר אינם מוכרחים וגם הם תמוהים כנ"ל וא"כ בנ"ד אין זה מקום היתר וקצרתי וסמכתי על המעיין היטב אלא שבעיקר שאלתו אף אם היה פרוץ לרה"ר ממש בפחות מעשר ורבים בוקעים בו הנה בדבר זה נחלקו המג"א והאהע"ו שהמג"א כ' להחמיר במבואות דידן אם נפרצה פרצה בד"ט ובקעי בה רבים והאהע"ו כ' דדוקא בזמן הש"ס דהיתרא דמבוי בלחי הוא בזה אוסר בש"ס וש"ע פרצה בד' אי בקעי בה רבים משא"כ לדידן דכל המבואות ניתקנו בצוה"פ אף אם נפרצו כמה פרצות בד"ט מצ"א כל שה"מ עה"פ ואין בכל פרצה יותר מעשר א"צ תיקון ע"ש והנה בתשו' אשר כתבתי זה כמה שנים הארכתי בדין זה מאד והעליתי לדינא בנדון המצוי בכמה עיירות שיש ריוח ד' ויותר בין בתי העיר שאם אין ריוח רק במקום א' א"צ תיקון מדינא כלל אף אי בקעי בי' רבים כל שאין הריוח רחב יותר מעשר ולא מטעם האהע"ו שהוא תמוה רק משום דמבואר בש"ס ד"ה דעומד מעה"פ מהני במבוי ק"ו מלחי וע"ש והנה בש"ס ד"ו מבואר דנפרץ מן הצד דומה למבוי עקום ע"ש וכ"ש הר"ן בתשו' הובא בב"י סי' שס"ד וכיון דקיי"ל דמבוי עקום דינו כמפולש וצריך צוה"פ מצ"א ולחי מצ"א לזאת בזמן הש"ס וש"ע שתיקון המבואות הי' ע"י לחי ע"כ אם נפרץ מצדו בד' ובקעי בי' רבים דינו כמפולש בעיקום וצריך תיקון צוה"פ במקום הפרצה והיתר דעומד מעה"פ ל"מ דהיתר דעומד מעה"פ במבוי ל"מ רק כמו לחי דדי לבא מן הדין להיות כנדון כמ"ש התוס' ד"ה ד"ה ק"ו ע"ש משא"כ לדידן דמתקכין המבואות בצוה"פ אם נפרץ מהצד פרצה ד"ט ובקעי בה רבים שוב א"צ תיקון רק תיקון לחי במקום הפרצה ע"כ היתר דע"מ עה"פ הוא כמו לחי מק"ו כמבואר בש"ס ד"ה ע"כ א"צ תיקון כלל במקום הפרצה זולת אם נפרצו אף שני פרצות כאלו אף בצד א' כתבתי שם להחמיר אם הבתים ארוכים ד' אמות מטעם דהוי כמבוי עקום כמין ח' והארכתי בזה מאד. אמנם כ' שם דכיון דהרמ"א כ' בסי' שס"ג דלכתחלה המנהג לתקן המבואות בצוה"פ דוקא ע"כ לכתחלה יש לתקן כל מקום פרצה בד"ט בצוה"פ דהא ע"מ עה"פ ל"מ במקום צוה"פ אבל בדיעבד או שא"א לתקן שם כל שלא נפרצה רק פרצה אחת שאין בה יותר מעשר ועומד מצ"א סמוך להפרצה הוא מעה"פ א"צ תיקון כלל ומזה נדון רו"מ על השאלה שבנדון שלו זהו הנ"ל ע"ד ברור. וע"ד השאלות אשר שאל בדיני איסור יחוד אשיבהו בקצרה ראשונה שאל הא דפתח פתוח לרה"ר אין בו משום יחוד אי בעינן שיהיו פתוח לגמרי דוקא או נימא כיון שאינו כעול במנעול פתוח קרינן בי' עכ"ד הנה לע"ד כל שאינו פתוח לגמרי לא מקרי פתוח בלשון הש"ס וראיה לזה מפ"ק דשבת גבי אסקופה משמשת שתי רשיות פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ והתם מבואר דדוקא פתוח לגמרי בעינן אז האסקופה כלפנים אבל כל שהפתח מוגף אף שאינו נעול הוא כלחוץ וע' באחרונים בש"ע א"ח סס"י שמ"ו ועוד ראיה יותר ברורה מש"ס בכמה דוכתי דמייתי הא דאמר"י א"ש שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שפתח הושיב פתוח ולא בזמן שהוא נעול וע' ברש"י זבחים ד' נ"ה ע"ב ד"ה בזמן ושם בזבחים קאמר פשיטא מוגף כנעול דמי ע"ש והיינו דעכ"פ לא מקרי פתוח וע' בירושלמי כתובות פ' המדיר סוף ה"ו ובתשו' הרשב"א א"ח סי' אלף רכ"א וע' בתשו' רדב"ז א"ח סי' קכ"ז וצ"ע וע' במראה הפנים שעל הירושלמי שם (א) שנית שאל אם יש בית שער לפני הפתח ופתח השער פתוח לרה"ר ופתח הבית אינו מכוון כנגד פתח השער הפתוח לרה"ר ע"כ שאלתו לענ"ד דאינו מותר רק בבית שפתחו פתוח לרה"ר או שעכ"פ אם פתח של חדר החיצון הפתוח לר"ה פתחו מכוון נגד פתח הפנימי אבל אם אינו מכוון לא וע' ברש"י בע"א ד' ס"א ע"א ד"ה וחלון עש"ה ובש"ע יו"ד סי' קל"א. שלישית שאל אם מותר להתייחד עם אמו ואשה אחרת מי אמרי' כיון דמותר עם אמו לבד א"כ האם הוי שומר כמו אם אשתו שם דאמרי' אשתו משמרתו כמו כן אמרי' דאמו משמרתו או לא. ורו"מ האריך בזה ודחק למצוא איזה חילוק ביניהם. והנה בפשוט יש למצוא מקום לחלק דבשלמא באיש ואשתו דאשתו אינה בסוג יחוד כלל שפיר אמרינן דהוית שומר לגבי אשה אחרת אבל חמו דיש בה סוג יחוד רק שהתורה התירה יחוד עם אמו די שתציל את עצמה אבל לגבי אחריני לא הוית שומר ולדינא נלע"ד דדין זה תלוי בפלוגתת הרמב"ם והטור שהרמב"ם פ' לא תתייחד אשה א' עם אנשים הרבה עד שתהי' שם אשתו של א' מהם והטור הביא דבריו וכ' עליו ואיני מבין דבריו כיון שאוסר אשה א' עם אנשים הרבה מאי נ"מ שאשה של א' מהם שם אכתי איכא למיחש לאחריני והב"י כ' ליישב ד' הרמב"ם וז"ל י"ל כיון דאשה של זה לא תזנה מפני בעלה שהוא שם חברת' ג"כ לא תזנה שתירא שזאת האש' ובעל' יגלו סודה ע"כ. וע' באחרונים ובד' הטור עכצ"ל דכיון דהבעל עצמו היא בסוג יחוד עם האשה אחרת שהוא שם רק שאשתו משמרתו וגם האשה אשר בעלה שם עכ"פ היא בסוג יחוד עם האנשים אחרים שהם שם רק שבעלה משמרה וכיון שהם עצמם הם בסוג יחוד רק שיחוד זה מותר להם מפני שיש להם שמירה עכ"פ אינם שומרים לגבי אחרים והרמב"ם סובר כיון שעכ"פ הם ודאי לא יזנו יהי' מאיזה טעם שיהי' ע"כ נעשים שומרים לאחרים. והכי משמע פשיטא דשמעתתא דשלהי קידושין דקאמר דאיש א' לא יתייחד עם הרבה נשים משום שנשים דעתן קלות ושמא שניהם יתפתו וא"כ שודאי אין חשש על אחת מהן נעשית שומר לאחרים ולד' הטור צריך לחלק

בדבר **((א) עיין בספר פתחי תשובה באה"ע סי' כ"ב סק"ח.)**