בית שלמה אורח חיים ס

ואולי ט"ס הוא ואכתי צ"ע ואולי יש לרו"מ פי' נכון בדברי התוס' בלי גמגום וכנראה מלשונו יוכל לכתוב לי רק שלא ילמוד לשונו לדבר גבהות נגד רבותינו מהרש"ל ומהרש"א וכדומה כי טובים צפרנם כו' ואם הראשונים כו' במה שכתב רו"מ על דברי הבכ"ש כבר האריכו בזה בס' תו"ש ובתשו' ב"א ויען אני טרוד מאד מכל צד וגם אני טרוד להשיב בענין גדול ועמוק בהיתר עגונה שהגיע אלי שאלה בנדון עגונה ממרחק וגם כחי כשל עדיין הוכרחתי להפסיק באמצע הפרק ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זלה"ה חופ"ק הנ"ל

תשובה מז סקאלא יום ה' כ"א טבת תרט"ו לפ"ק

ושלום תניינא לכבוד הרבני המופלג החריף ובקי מ' מנחם מענדיל נ"י

בזו הרגע קבלתי מכתבו וכל דבריו עברו לפני ואין בהם מתום ומרוב חפצו להשיג כ' שלא בעיון כלל והנה אני טרוד בעניינים נחיצים להשיב למעשה וגם איני רוצה לאבד הזמן ולהשיב על דברי רוח. שיש במכתבו הרבה טעותים רק אעפ"כ אשיב בקצרה בקיצור מופלג על תמצית דבריו בראש מה שהאריך להשיב על תמיהתי על הש"ע ורמ"א סי' שצ"ב. אחר כל האריכות שלו לא השיב מאומה על תמיהתי דהא מבואר ברא"ש ובקיצור פסקי הרא"ש ובטור דאף להרא"ש שפ' כל"ק דלרחבה מערבין אין מערבין לחצאין רק בצוה"פ או בפסין ומינה להרי"ף ורמב"ם שפ' דגם לרחבה אין מערבין לא מהני אף צוה"פ וגם להרא"ש לארכה אין מערבין אף בצוה"פ וכ"ז מבואר ברא"ש ורמזיו ובטור להדיא ומזה מבואר דעשה לחי לחצי מבוי דמהני פסין או צוה"פ לענין הפנימים אף לדברי האה"עו בסי' שס"ג סל"א ע"כ הוי כמו לרחבה וכן במבוי מבוי דינם שוה כמו לרחבה דמהני צוה"פ כמו בלרחבה כמבואר בקיצור פסקי הרא"ש וטור וגם בהרא"ש עצמו מבואר כן אלא שמעל' האריך להעמיס בדברי הרא"ש דברים שאינם ולא יוכל לומר כן בד' הטור ובקיצור פסקי הרא"ש ומ"ש מעל' דבעשה לחי וחצי מבוי הוי כמו לארכה כיון דבני הפנימים אוסרים על החיצונים הו"ל חיצונים רגל האסורה במקומה ואוסרת על הפנימית עכ"ד. לא ידע מה קאמר מה ענין רגל האסורה לכאן כיון דחיצונים אין להם דריסת הרגל על הפנימים דאל"כ אף צוה"פ לא מהני כדין פתח שבין הפנימיות לחיצוניות אם הפנימיות לא עירבה ועיין באה"עו סי' שס"ג סל"א ומה שדחה ראייתי דבלרחבה בעי צוה"פ מדמייתי ע"ה בש"ס פלוגתא דר"ע ורבנן ראייתי מתרתי לישנא דלל"ק הראי' דאי לרחבה סגי בלחי ולאורכה מהני צוה"פ כדברי המחבר ורמ"א מאי פריך רק מהא דלרחבה מערבין כמאן דלא כר"ע הא אף מלארכה ג"כ תקשי דהא עכ"פ בצוה"פ מערבין וכמאן דלא כר"ע ולזה לא היה משני הש"ס מידי דהא כלהו נפקי בחד פיתחא ולל"ב הראיה דאי נימא כהמחבר א"כ אין חילוק בין לארכה בין לרחבה אלא דלארכה צריך צוה"פ ולרחבה א"צ ולל"ב צריך צוה"פ אף לרחבה וא"כ מאי ענין פלוגתא דר"ע ורבנן לכאן הא אינהו מיירי ביש צוה"פ וכל דברי רו"מ מהבל ימעטו ומ"ש לתרץ תמיהתי על המג"א בסי' שס"ד האמת שאיני יודע מה לדונו שלא ידע מה כתב דודאי גם הרר"י מיירי בצוה"פ או בפסין דאל"כ בלא"ה חצר ומבוי א"א לחלק כלל כמבואר בירושלמי שהביא הרא"ש דנ"ט ואפ"ה בעי סילוק דריסת הרגל דוקא כמו דמשני הש"ס הני נפקי בהאי פיתחא כו' הא לא"ה אסור ולדברי הב"י שפסק כרי"ף ורמב"ם דלרחבה אין מערבין אף צוה"פ וסילוק דריסת הרגל ל"מ אף דהני נפקי בהאי פיתחא ולמה כתב המג"א דצוה"פ פשיטא דמהני הא להרי"ף ורמב"ם אף צוה"פ לא מהני אף בסילוקו מדהר"ג ולהרא"ש בעי צוה"פ וסילוק כמו שאמרו בש"ס אהך לישנא דלרחבה מערבין והרר"י ע"כ כרא"ש דאל"כ אף סילוק וצוה"פ לא מהני אלא שלכאורה קשה הא הרר"י פ' דאף לרחבה אין מערבין. אמנם כבר הרגיש בזה הגאון מוהר"ז מבראד בקו"א לתשו' ב"ח החדשות ואם יש ת"י מעלי העתק ממ"ש כעת יעיין תחלה היטב בתשובתי ואח"כ יראה מה השיג. ואז יראה אם כדין השיג והנה בד' התוס' וכי אויר. ב"ה כוונתי לדעתו מה שהרעיש ברעש גדול אמנם הקשיתי דאם הקרפף נפרץ מצ"א לרה"ר ומצ"ב לחצר כמה כ' התוס' דבעינן צוה"פ לצד רה"ר הא ע"כ מצד הלחי שבאמצע יצא הקרפף מתורת כרמלית כמ"ש מהרש"א דאל"כ מאי מהני צוה"פ לכרמלית ועיין בתוס' דכ"ד ע"ב ומכיון שיצא מתורת כרמלית הוי כמבוי וחצר שנפרצו זל"ז וא' מהם נפרץ לרה"ר דסגי בלחי כמבואר בש"ס רפ"ק ומעל' דחה דא"כ בכל מבוי מפולש אם העמיד לחי באמצע נימא שיהי' סגי בלחי גם לצד רה"ר ולא ידעתי מאי ענין שמטה אצל הר סיני ומאי נ"מ אם הקרפף הוא כרמלית או לא כיון שעושה לחי לצד החצר שוב אין דינו ככרמלית והוי כמבוי וחצר שנפרצו זל"ז כמו אם נימא דאין אויר חצר מייתרו דע"י הלחי אינו מייתרו כמ"ש מהרש"א. וגם ע"כ מיירי בכלה לאמצע החצר דאם לא כן אף אם אויר חצר כו' אסור מטעם שמבואר בש"ס ורש"י ד"ח ע"א. וכיון שכן אף אם אויר חצר כו' מכל מקום כיון שע"י הלחי שבינו לחצר אינו מייתרו כמ"ש מהרש"א א"כ סגי בלחי לצד רה"ר ומה ענין זה לדמיונו של מעל' בהעמיד לחי באמצע מבוי מפולש ע"כ המחוור בעיני כמ"ש בדרך האחרון שמיירי שהחצר נפרצה לרה"ר ואין להאריך עוד ומה שתמה עלי למה לא דקדקתי בלשון התוס' שהביא הרא"ש דנ"ט שכתב דמש"ה בעינן צוה"פ שלא יהי' כו' נפרץ במלואו למקום האסור לו ולדברי הו"ל לומר הטעם בכדי לחלוק הדיורין זמ"ז אין כאן תימה דטעם של שתי חצרות שנפרצו זל"ז אם לא נשאר פסין שהדין שמערבין א' ואין מערבין שנים אם עירבה כ"א לעצמה כ"א אסור אף בשלו משום שנפרץ במלואו למקום האסור לו אלא שהיתר חצר בעלמא הוא דוקא בפסין אבל הכשר מבוי הוא בלחי אבל כיון שהורגלו לערב יחד א"א לחלקם רק בפסין ולחי אינו מועיל וכל שלא נשאר פסין הוי נפרץ כא' במלואו למקום האסור לו ובחנם המה וכ"ז אני משיב על עיקר דבריו אבל כל דבריו נכתבו שלא בהשגחה כלל וחוץ מכבודו אני רואה מתחלה ועד סוף שאינו מכיר את ערכו והניקל בעיניו לדבר גבוהות אף נגד רבותינו הגאונים מהרש"ל ומהרש"א והוטב בעיני מה שאני רואה במכתב של הרב הגאבד"ק בוטשאטש שהוכיחו ע"ז ואיני יודע אם אשוב לו עוד כי איני רוצה להשיב רק אל המבקש את האמת לאמתו ולא לזולתו כי הזמן יקר ואינו כדאי לאבדו בחנם ובפרט שאני טרוד מאד בכמה טרדות שונות הנחוצת באמת לאמתה של תורה. ושלום כנפשו ונפש הדו"ש: שלמה במוהר"י זלה"ה

תשובה מח סקאלא יום א' י"ד מרחשוון תרי"א לפ"ק

שפעת שלום לכבוד אה' יד"נ הרבני המופלג בתורה ויראה ירא ושלם בנן של קדושים כש"ת מו"ה בנימן וואלף נ"י

מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו בדין גדר העיר שנפרץ בפחות מעשר לבקעה גדולה ובקעה ההוא נפרצה במלואה מצד אחר לדרך הרבים והבקעה ההוא הולכת לפני המבצר והשר יש בידו למחות לרבים שלא לבקוע בפרצה ההוא. אמנם לע"ע אינו מוחה ורבים בוקעין בה בעגלות וכדומה ורו"מ רוצה לצדד היתר לענין עירוב דלא מקרי פרצה לאסור. יען כי ברשות השר למנוע בקיעת הרבים ואף דלע"ע אינו מונע י"ל כל הראוי לבילה כו' עכ"ד רו"מ ולע"ד פשוט דאין זה סמיכה דשאני התם בהך דבילה וכן כל הנך דמדמי להו בש"ס להך דבילה דיש שם דרשה דבילה אינה מעכבת וכן כל הני כמ"ש ר"פ כיסוי הדם ובפ' בתרא דנדה משא"כ בעלמא ואף אם היה עומד לכך שימנע השר להרבים מ"מ רוב הפוסקים פסקו דלא כר"ש דאמר כל העומד לשרוף כשרוף דמי וכל העומד לזרק כזרוק דמי וע' בח"מ וב"ש ופר"ח באה"ע רס"י קכ"ד ואף להפוסקים שפסקו כר"ש מ"מ הא כתבו התוס' בסוטה דלא קאמר ר"ש רק במקום דאיכא מצוה ע"ש בתוס' דכ"ה ע"ב ובאמת חילוק זה מבואר בש"ס במנחות סוף דק"א ע"ש ועפ"י שיטת התוס' הנ"ל נראה שצדקו דברי הש"ך בח"מ סי' צ"ה סק"ט לדינא ע"ש היטב ואכמ"ל אלא שאם היה ברור שעומד לכך שימנע האדון בקיעת הרבים וגם היה ברור דבמניעת האדון שוב לא מקרי בקעי בה רבים היה אפשר לצדד ולומר כל העומד עפ"י החילוק המבואר בש"ס שם דק"ב בין העומד לפדות כו' משום דלא מחוסר מעשה וע"ש ברש"י ד"ה לן ממש אלא שהפר"ח שם כ' דמסוגיות הש"ס בכ"ד מבואר דלא ס"ל האי חילוקא ובפרט בנ"ד דאינו עומד לכך וגם בלא"ה אף אם הי' כבר מנע האדון אינו מועיל להתיר הפרצה דלא מקרי לא בקעי בה רבים רק כשהיא מטונף או מקולקל כמ"ש רש"י והגה"א בפ"ק דעירובין ד"ו אבל ז"ז מקרי בקעי בה רבים אף שכעת אין רבים בוקעים שם יהי' מאיזה טעם שיהי' ע"כ לפנ"ד אין בטעם זה היתר ובש"ס פ"ק דעירובין ד"ז אמר"י א"ר ל"ש אלא בסרטיא מכאן כו' ומסיים בה משמי' דר"י אם היה המבוי כלה לרחבה א"צ כלום כו' ע"ש כל הסוגיא. וברש"י שם ד"ח ע"א ד"ה אבל זה כנגד זה פרצת חצר כנגד המבוי אסור והאי כנגדו דקאמר רב ואוקימנא טעמא דאיסור כשלא עירבו הא עירבו מותר האי כנגדו ל"ד כו' ובצדי רחבה אפי' זה שלא כנגד זה אסור משום דכותל רחבה מאריך המבוי והוי כמבוי ארוך עד כותל שכנגדו ואסור מידי דהוי אמבוי עקום שיש יותר מעשר בעקממותי' דלכ"ע אסור כו' ע"ש ולכאורה יש לתמוה דמאי דוחקי' דרש"י ז"ל לפרש דהך דהכא דמיא למבוי עקום ביותר מעשר ולפ"ז באם לא הי' רוחב הרחבה יותר מעשר מותר הא אליבא דרב מבוי עקום הוי כמפולש אף בעשר ופחות כמבואר בש"ס ד"ו ואם נאמר כסברת רו"מ א"ש דהא בש"ס ד"ו מסקינן דלר' תנן בר רבא דקיי"ל כוותי' הא דקאמר רב מבוי עקום דינו כמפולש אף בעשר ופחות היינו דוקא דבקעי בי' רבים והנה בש"ס כאן דף ח' קאמר רב משרשיא דרחבה דיחיד בכל ענין אסור דזימנין דמליך ובני בה בתים והוי כמבוי שכלה לצדי רחבה ואסורי לפ"ז ע"כ מיירי דרחבה רחב יתר מעשר דאל"כ אף לרב לא א"ש דכיון דרחבה דיחיד הוא ובידו למנוע בקיעת הרבים משם וא"כ כי כלה לצדה רחבה מאי הוי הא טעם החומרא דכלה לצדי רחבה היא משום דהוי כמבוי עקום כמ"ש רש"י ז"ל שם והא בלא בקעו רבים אף לרב לא הוי כמפולש עד יותר מעשר אע"כ דמיירי ברוחב הרחבה יותר מעשר ולזה כ' רש"י דבכה"ג לכ"ע הוי כמפולש וזה ראיה לכאורה לסברת היתר שכ' רו"מ אבל באמת אין זה ראיה דהא הנך אמוראי שבש"ס ד"ח אמימרא דר"י דאם הי' מבוי כלה לרחבה קאי ולא אמימרא דרב דמבוי שנפרץ לחצר קאי והנה בש"ס שם דהך מימרא דר"י דשמואל הוא ולא דרב ואף ר' יוסף דשני דרב אדרב נמי ל"ק כאן שעירבו היינו דאתי' נמי כרב וי"ל דר"י כרב עביד אבל אינו בא לומר דדוקא כרב הוא ולא כשמואל היפך מדברי אביי ע"ש בסוגיא ובפרש"י שם ועוד דהא קאמר בש"ס ריש ד"ח שם ולמאי דס"ד מעיקרא כו' בעירבו קמיפלגי בדר' יוסף ושטת רש"י שם דרב לא"ל דר' יוסף ואף בכלה באמצע רחבה אסור ורב יהודא אית לי' דר' יוסף וע"ש בפרש"י ולפ"ז הך דר' יהודא דשמואל הוא וסובר כר' יוסף דכלה באמצע רחבה מותר ואפ"ה בכלה בצדי רחבה אסור ומשום דהוי כמבוי עקום כמ"ש פרש"י ומש"ה הוכרח רש"י לפרש דמיירי שרוחב הרחבה הוא יותר מעשר דמסתמא