בית שלמה אורח חיים ה

תשובה א סקאלא. יום ג' ר"ח סיון תרכ"ח לפ"ק

שפעת שלום. לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מוה' זכרי' מענדל נ"י מ"צ בק"ק קאלמיא

ע"ד תמיהתו שתמה על תשו' אשכנזיות שהביא הב"י בא"ח סימן ל"ב דאע"ג דגבי ציצית קי"ל שאם ניתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר כשיעור מן הקרן כשר היינו דוקא בציצית דכתב ועשו להם ציצית כלומר בשעת עשיה דוקא קפיד קרא אבל תפילין מרובעת הל"מ וכל שעתא בעינן מרובעת ע"כ והובא בט"ז שם סקל"ד. ותמה כ"ת דבשיטות הו"ל לחלק כדמחלק הש"ס בפ' הקומץ דף ל"ה דאף דגרדומי ציצית כשרים היינו משום דתשמושי מצוה נינהו. אבל רצועת תפילין דתשמושי קדושה נינהו לא וכ"ש לבתים עכ"ד. ואני תמה על תמיהתו ואומר אני ולטעמיך תקשי על ר' סמא שבש"ס פ' התכלת דף מ"ב שהיה סבור דאף אי בציר אח"כ ממלא קשר גודל פסולין וכי לא שמיע ליה הא דבני ר"ח דגרדומי תכלת כשרין ורבינא נמי אמאי לא אקשיה ליה מהא דבני ר"ח אלא דזה אין לו ענין לגרדומי תכלת כלל דהא הציצית הם כמו שהיו רק הטלית הוא שנפסק. אמנם האמת הוא דל"ש להכשיר גרדומים רק כמו גבי ציצית דלשון ציצית משמע אפי' כ"ש כדאמר הש"ס שם דף מ"א ציצית אין ציצית אלא יוצא ואין ציצית אלא משהו אלא ששיעורן הל"מ הוא והלבוש בס' י"א וברס"י י"ב כתב דשיעור ציצית הוא רק מדרבנן משום הוי ציצית וכן באזוב דאף אזוב כ"ש מקרי אזוב ושיעור טפח שבאזוב דקאמר הש"ס בנדה דכ"ו הוא הלמ"מ ועיין ברמב"ם פי"א מהט"צ ה"א. ועיין בתיו"ט ספי"א מפרה להכי גרדומין כשרין כיון דעכ"פ שם ציצית ואזוב עליהם. אבל בנקרע הטלית ולא נשאר כמלא קשר גודל דהא דצריך דוקא קשר גודל הוא משום דכתב על כנפי בגדיהם שיהיו הציצית על הכנף ואם היו בקרן הם תחת הכנף כמ"ש הפוסקים בזה אין חילוק בין אם נעשה כן מתחלה או אח"כ כיון שפיסולו ממקרא מפורש ומש"ה הצריך רבינא לומר דהא דקפיד קרא שיהיו הציצית על הכנף דוקא הוא רק בשעת עשיה כדכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו' ואם הי' הלמ"מ עד"ז גבי תפלין מרובעת שיעשם תפלין מרובעין דוקא היו הדין כמו בציצית אבל הש"ס קאמר תפילין מרובעת הלמ"מ משמע דלאו אשעת עשייתן קפיד קרא וכל שעתא בעינן מרובעת וזה החילוק שכתב התשו' אשכנזית הנ"ל והוא ברור ונכון. והנה הלבוש כתב בסי' י"א דשיעור אורך הציצית הוא רק מדרבנן משום נוי ציצית וברס"י י"ב כתב וז"ל השיעור שאמרנו באורך הציצית כבר ידעת שאינו מה"ת רק שחכמים נתנוה לעשות כן לכתחלה דבהכי הוי נוי ציצית אבל מה"ת אפי' בכ"ש סגי דציצית כ"ש משמע הלכך אם עשאן מתחלה כשיעורן ונפסקו החוטין ונתקצרו פחות משיעורן כשרה דלא אטרחוהו רבנן לתקנו בכ"פ שיתקלקלו כו' ע"כ. והנה לכאורה מדברי רש"י בהתכלת ריש דף מ"ב משמע איפכא שכתב וז"ל והדקתני משהו דבמשהו נמי מתכשרי גרדומי ע"כ ולא קאמר דהא דקתני משהו היינו מה"ת אבל מדרבנן בעינן שיעור. אלא דלק"מ דא"כ מה פריך הש"ס התם ממה דקתני ציצית אין לה שיעור והוצרך לשנויי אין לה שיעור למעלה ולא משני דאין לה שיעור מה"ת אלא ע"כ דפסיקא ליה דהברייתא אף מדרבנן קאמר והא דלא משני דאין בו שיעור נמי בגרדומי מיירי ז"א דהא קתני נמי כיוצא בו לולב אין לו שיעור ובלולב אין חילוק בין מתחלה ובין גרדומים. ונראה להביא ראיה לדברי הלבוש דבש"ס בנדה הנ"ל תני ר"א חמשה שיעורן טפח ופריך התם דאיכא עוד כמה דברים ששיעורן טפח ומשני להו ע"ש. ואמאי לא פריך מציצית דפסקינן הלכתא בדמ"א דמשולשת ארבע שהוא טפח כדאיתא התם. ובין אי על כל אורך הציצית קאי כשיטת הרמב"ם והרא"ש או אגדול קאי כפי' ר"ת או אפתיל קאי כשיטת רש"י שם אכתי עכ"פ נאמר בציצית שיעור טפח ולדברי הלבוש א"ש דכל השיעורין דמייתי התם הוא הלמ"מ כמו כל השיעורין כדאיתא בש"ס ריש עירובין דף ד'. אבל שיעורא דציצית מדרבנן הוא. ובש"ס שם בנדה דפריך מקורה טפח ומשני בדרבנן לא קמיירי אלא בדכתיבן ולא מפרשי שיעורייהו ע"ש. ושם בקורה כל מצוותן מד"ס הוא וע"ש בפרש"י. מ"מ י"ל ה"ה בציצית אף שמצוותן מה"ת הוא מ"מ כיון ששיעורן רק מד"ס ל"ק. (א) אלא שאין זה ראיה דהא משני הש"ס נמי שם בנדה דבפלוגתא לא קמיירי ובציצית נמי פלוגתא דב"ש וביה הוא כדאיתא שם בפ' התכלת. והנה לדברי הלבוש בלא"ה א"ש הא דהוי ס"ד דר"ס דשיעורא דקשר גודל מעכב גם אח"כ ות"ל דגרדומי מצוות כשרים וגם ל"ק קושיות כ"ת דדוקא גבי ציצית דשיעורא רק מדרבנן הוי הכי ולא בדאורייתא ושיעורא דקשר גודל מה"ת הוא וכנ"ל. ועיין בפמ"ג א"ח במ"ז סי' י"ב סק"ג. ולכאורה דברי הלבוש צ"ע דהא גרדומי אזוב כשרין אף דשם השיעור הלמ"מ כנ"ל וגם ל"ש לא אטרוחוהו רבנן אלא שי"ל דבאזוב יש טעמא דאתי משיורי טהרה כמו גבי נט"י. ועיין בתשובה חת"ס יו"ד סי' רכ"ז ומיושב בזה בפשיטות הקושיא שהביא שם בשם רב א' דלמה גרדומי שופר ולולב פסולין ולדברי הלבוש לק"מ אלא שהלבוש בסי' תקפ"ו ס"ט כתב גם גבי שופר שמה"ת שופר כל דהוא כשר דשופר סתם אמר רחמנא ומה שנתנו חז"ל שיעור שופר ד' גודלים הוא בכדי שיהיו נראה מעט לכאן שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע ע"ש. וכ"כ הפרמ"ג שם והנה הגם שמדברי הרא"ש בר"ה דכ"ז סי' ואו נראה לכאורה הכי דכתב דמש"ה נקט כדי שיאחזנו לפרש הטעם למה נתנו בו שיעור טפח בכדי שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע ע"ש. אבל מדברי הש"ס בנדה הנ"ל ומירושלמי ר"פ לולב הגזול דחשוב לה בהדי דופן סוכה טפח ואיזוב טפח משמע להדיא דשיעור טפח של שופר הוי הלמ"מ כמו שיעורא דסוכה ואיזוב. וכ"מ לישנא דש"ס נדה דקאמר דהני דקתני דשיעורן טפח וקחשיב שיעורא דשופר בהדייהו כתיבן ולא מפרשי שיעורייהו ומוכח להדיא מהאי לישנא דעכ"פ שיעורן דהני מה"ת הן. וכ"כ בס' כפ"ת בר"ה דכ"ז דשיעור טפח דשופר מה"ת הוא ולשון הרא"ש אפשר ליישב בכמה אנפי. אמנם גם לדברי הלבוש ששיעור טפח דשופר הוא רק מדרבנן נמי א"ש דל"ש להקל בגרדומי שופר כיון דטעם דגרדומי ציצית כשרים הוא רק משום דלא אטרוחוהו רבנן וזה ל"ש בשופר. אלא שנראה דשיעור שופר מה"ת הוא כמ"ש ולדברי הלבוש דרס"י י"ב צ"ל דגם שיעורא דרצועות הוא רק מדרבנן מדבעי ר"פ בדל"ה להכשיר גרדומי רצועות ולא דחי ליה רק משום דהם תשמושי קדושה. אלא שעיקר דברי הלבוש בטעמו דרס"י י"ב צ"ע דמדברי התוס' בנדה שם סד"ה תחלתו משמע להיפך ע"ש היטב ומ"מ ב"כ וב"כ תמיהת כ"ת אין לה מקום וכמ"ש. (ב) וע"ד אשר התפלא כ"ת ע"ד הכרו"פ רס"י פ"ב שתמה ע"ד הש"ך והפר"ח שהחזיקו בדעת הרבה קדמונים דסי' דורס ואוכל הנאמר לענין עופת טמאים היינו שנועץ צפרוניו בבע"ח ודורסן כמו לענין דריסה הנאמר בסי' נ"ז לענין טריפות. ותמה הכרו"פ דהא המחבר שפ' דאפי' יש לו ג' סימני טהרה בגופו אין לאכלו דחיישינן שמא דורס הוא ע"כ סובר כשיטת רש"י ותוס' דפי' תלתא הדרי בכולהו היינו דכל י"ט עופת טמאים יש להם לכ"א ג' סימני טהרה דלא כשיטת רמב"י בבעה"מ והרשב"א והר"ן דסובר דכל עופת טמאים חוץ מעורב ל"ל אלא סי' א' טהור וכיון שגם עורב אין לו רק ב' סימני טהרה א"כ עוף שיש לו ג' סימני טהרה ודאי דטהור וע"כ סובר המחבר כשטת רש"י ותוס' והתוס' פלפלו אם הי"ט עופת דרסי או לא. ואם נאמר דסי' דורס היינו כבסי' נ"ז מה מספקא להו הא נץ ודאי דורס כדאי' רפא"ט ודריסת הנץ והוא מי"ט עופת וע"כ דלא ס"ל בפי' דורס כפי' הקדמונים הנ"ל עכ"ד והפליא כ"ת עליו מאד דהא דריסת הנץ שברפא"ט הוא עוף אשפרוויר כמו שפירש"י רפא"ט והנץ שבעופת טמאים אינו עוף אשפרוויר כמ"ש התוס' שם דס"ג ד"ה נץ עכ"ד כ"ת, ופשיטא ליה לכ"ת שהכו"פ אישתמיט ליה דברי התוס' אבל באמת אאל"כ שהכו"פ יעלים עין מדברי התוס' בשטה זו דעסיק בה אלא שכ"ת במחכ"ת לא כיון יפה בפי' דברי התוס' שתפס בפשיטות שהתוס' שם לא חלקו על רש"י רק על פירושו כאן מה שפי' בדס"ג שם שנץ שבעופות טמאים הוא אישפרוויר וע"ז חולקים שאינו עוף אשפרוויר אבל בפי' דרוסת הנץ שבר"פ א"ט מודי ליה לרש"י שהוא עוף אשפרוויר אבל האמת הוא שזה דחוק מאוד לומר ששני מיני נץ הם אבל האמת הוא שהתוס' כוונתם שבין נץ האמור כאן לענין עופת טמאים ובין דריסת הנץ שבר"פ אינו עוף אשפרוויר וזה הנץ האמור בר"פ לענין דרוסה ולענין סי' עופת טמאים הוא עוף אחד שאינו עוף אשפרוויר והוא נועץ ציפורניו בבע"ח ושדי זיהרא אבל לא מקרי דורס לענין סי' טומאה לא לפרש"י במשנה דנ"ט ד"ה הדורס ולא לפי' התוס' דס"א ד"ה הדורס ועיין בתוס' שם דנ"ג ד"ה שאר עופת ודברי הכו"פ נכונים והג' מהרי"ב בר"פ ציין על פרש"י שם בד"ה הנץ אשפרוויר לעיין בדברי התוס' אלו דס"ג ד"ה נץ וכוונתו שהתוס' חולקים גם על פרש"י דהכא וס"ל דדרוסת הנץ לאו היינו אשפרוויר. והא שלא חלקו בר"פ על רש"י משום דעל פרש"י דר"פ לא תקשי קושייתם שהקשה על פרש"י שבדס"ג וכיון שהוכיחו שהנץ שבדס"ג שבעופת טמאים לאו היינו אשפרוויר א"כ ממילא דנץ דר"פ הכי הוא דשניהם נץ א' הם. אמנם אין אני דוחה דברי כ"ת מכל וכל שמצאתי רב קדמון שסובר כוותיה והוא בעה"מ מנחת יהודא שבס' דעת זקנים על התורה ס"פ שמיני שכתב וז"ל גם טועים העולם לקרא לנץ אשפרוויר שהרי נץ מכ"ד עופת טמאים שאינם דורסים ואותו עוף שאנו קורין אשפרוויר הוא דורס כן מצאתי בסמ"ג וכו' ואמנם בפ"ג דחולין שנינו דריסת הנץ בעוף הדק ודריסת הגס בעוף הגס ופרש"י הנץ אשפרוויר כו' ושמא לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד עכ"ד הרי כדברי כ"ת אלא שכתבו בלשון שמא אבל דבריו צ"ע שכתב להסכים דברי רש"י לדבריו והרי רש"י כתב גם לענין סימן דעופת טמאים בדס"ג דנץ האמור שם הוא עוף אשפרוויר ולדבריו א"א לומר שנץ שבעופת טמאים הוא אשפרוויר כמו שחלקו התוס' שם בדס"ג באמת על פרש"י מכח קושיא זאת גם תמהני שלא ראה דברי רש"י במקומו שם בפ' שמיני שפי' הנץ אשפרוויר וכ"כ הרמב"ן שם בחומש ושהוא דורס

ועכ"פ **((א) תורת אמת היתה בפי' כי פי' מוכרח להמעיין בדברי תוס' סוכה דף ז' ע"ב ד"ה סוכך ע"ש היטב ובס' פ"י שם

(ב) עיין בתשו' ח"ס סי' רנ"ו שהאריך בזה וגם בתשו' חסד לאברהם חיו"ד סי' פ"ז וכתב שם תי' א' לישב קושית הגאון מהרש"ך דלתכשר דינו שנתאדמה משום דהוי גרדומים וכתב לחלק דוקא שיעור הוא דאמרינן גרדומי דאם נתקטן משיעור כשר ולא כן בפסול דגופו עש"ה והנה על כל דברי אחרונים הנ"ל יקשה לכאורה מתשו' תה"ד בפסקי' סי' כ"ב הביאו בד"מ ובהגהות ש"ע באו"ח ס"ס תרמ"ט דכתב דלהכי כשר אתרוג חסר בשאר ימים משום דבאו משירי מצוה והוי כמו גרדומי תכלת ואזוב והיא לכאורה נגד כל דברי האחרונים הנ"ל בתי' והיותר פלא דהא חסר מהשיעור כביצה פסול בשאר הימים ול"א דהוי כמו גרדומים והוא ההיפך מתשו' חס"ל הנ"ל אלא דבאמת התק"ד בעצמו שם מסיים וז"ל ואף את"ל דאין הראיות ברורות לגמרי מ"מ מפני הרואים (כנלע"ד להגיה) תמי' זאת להתיר לכן אין לבנות יסוד על דברי תה"ד הנ"ל:)**