בית שלמה אורח חיים נח

ה"נ בנ"ד דע"י העץ המפסיק וקשור שם סותם טפי עכ"ל. הרי מפורש להתיר כהוראת כ"ת. אמנם יען איני מכיר' את רב האוסר. אומר שאולי נמשך אחר דברי הגאון החסיד זכר צדיק לברכה מלאדי בשלחן ערוך שלו סי' שס"ג סכ"ה שכתב אבל קורה שמקצתה בתוך עשרה פסולה שכיון שהחלל שתחתיו אין בו עשרה אין שם מבוי והקורה צ"ל ע"ג מבוי עכ"ל והנה אם כי הג' הנ"ל רב גוברי' אמנם דבריו שבכאן תמוהים מאד בפרט במה שנרשם ב"י ב"ח ומ"ש הט"ז צע"ג עכ"ל והלא בב"ח שם סימן י"ב מפו' להיפך שכ' שם וז"ל ואין חילוק בין כולה למעלה מעשרה ובין מקצתה תוך עשרה עכ"ל ואדרבה לד' הב"ח מותר כאן לטלטל אף לד' הרשב"א דלשטתו טעם הרשב"א האוסר הוא רק משום שהקורה עצמה רחבה עשרה ובזה נפקא מתורת קורה ושם מחיצה עלי' ומתורת מחיצה אינה מתרת משום שהוא מחיצה תלוי ומש"ה חלק על לשון הש"ע דמשמע ממנו שעיקר הרבותא של הרא"ש שהתיר וחלק ע"ד הרשב"א האוסר הוא משום שמקצתה תוך עשרה מש"ה אוסר הרשב"א וע"ז חלק הרא"ש והתיר ולד' הב"ח אף לד' הרשב"א אין חילוק בין אם הוא כולה למעלה מעשרה או מקצתה תוך עשרה רק שהרשב"א אוסר אף אם כולה למעלה מעשרה משום שהקורה רחבה עשרה ונפקא עי"ז מתורת קורה וכ"נ שהוא שטת המג"א סק"כ וע"ש בפרמ"ג ולענ"ד כמ"ש. אמנם שטת הש"ע נראה שהוא כמ"ש הט"ז סקי"ג דמחלוקת הרשב"א והרא"ש הוא משום שמקצתה תוך עשרה טפחים לארץ כי פי' המג"א בלשון הש"ע הוא דחוק מאד ושטת הש"ע והט"ז נסתייעו מדברי מהרי"ל הנ"ל ועכ"פ כיון דקיי"ל כהרא"ש מותר בנ"ד בלי פקפוק. אמנם אף לד' הג' מלאדי מ"מ טעמו משום שקורה אינו מתיר רק במבוי אבל צוה"פ דמתיר בכ"מ גם הוא מודה אמנם בלא"ה ד' הג' הנ"ל תמוהים כמ"ש (א) ויותר מזה לא יכולתי לעיין כעת ולהשיב באריכות ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה: שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה מה סקאלא יום ד' כ"ג ניסן תרי"ט לפ"ק

ה' ישפות שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מ' זכרי' מענדל נ"י מ"צ בק' קאלימיא

מכתבו קבלתי וע"ד אשר שאל בעובדא שנתקלקל וניתק החבל שע"ג הצוה"פ במק"א שעובר ע"ג דרך המלך והשרים לא הניחו לתקנו וציוה כ"ת להכריז שאסור להוציא מרשות לרשות כי הפרצה שם רחבה יותר מעשרים אמה ונחלק א' עליו שם ואמר שמותר ע"י לחי לבד לזאת הוא מבקש תשובתי בזה. זאת תשובתי הנה זה החילק אינו יודע בין ימינו לשמאלו ומשנה שלימה שנינו ריש מס' עירובין והרחב מעשר אמות ימעט וכו' וגם שם בדט"ו ע"ב שנינו כל פירצה שהוא כעשר אמות מותרת מפני שהוא כפתח יתר מכאן אסור וגם שם בברייתא דט"ז א"י נפרצה ביותר מעשר אסור והדין שוה בזה בין במבוי בין בחצר וע' בתוס' שם די"א ד"ה מה יתר ומה שגומגם כ"ת לפ"ז ע"ד המג"א בסי' שס"ב סקי"ז עפ"י מה שהגי' בס' מחה"ש שצ"ל כמ"ש רס"י שס"ד וראייתו הוא דאף שמפולש לרה"ר ורוחב רה"ר הוא ט"ז אמה ולפי"ז תקשי אמאי סגי בלחי מכאן לזאת מפ' כ"ת דלא כבעל מחה"ש דכוונתו להביא ראיה דמהני צוה"פ בפרוץ מרובה על העומד ולא על יותר מעשר עכ"ד כ"ת ובזה אין דברי כ"ת נכונים דבעשר או פחות מבואר מלשון הש"ע דגם להרמב"ם מועיל צוה"פ גם בפרוץ מרובה עה"ע אף בכל הרוחות ואף שה"ה בפט"ז נסתפק בזה לד' הרמב"ם מ"מ מדברי הש"ע מבואר דהכריע להקל גם להרמב"ם ביתר או פחות. והדין עמו מסוגיות הש"ס די"א דגם ר' יוסף לא קאמר רק מדברי רבינו נלמד חצר שרובה פתחים וחלונות אינה ניתרת בצוה"פ והיינו לדברי רב דקאמר אתניי צריך למעט כמבואר שם בסוגיא אבל אנן דקיי"ל דא"צ למעט מכ"ש בעשר אף שפ"מ עה"ע מועיל צוה"פ וכמ"ש התוס' שם סד"ה אילימא בשם השר מקוצי וע"ש בב"י ומ"מ כפי פסק הש"ע אין מקום לדברי כ"ת ועכצ"ל בדברי המג"א כפי' המחה"ש והא דמועיל לחי מצד הב' עכצ"ל דעושה לחי רחב כמ"ש התוס' ד"ו ד"ה ולחי וכמ"ש גם כ"ת. אמנם בלא"ה יש לתמוה על המג"א לפי הנ"ל דאף שהתוס' הוכרחו לפרש כן היינו לפי הס"ד דקתני כיצד מערבין רה"ר אבל הש"ע ברס"י שס"ד שפסק כהמסקנא דה"ק כיצד מבואות המפולשין לרה"ר א"כ מנ"ל להוכיח דאף ביתר מעשר מועיל צוה"פ ותדע דהא רב אמר התם הלכתא כת"ק וע"כ לדידי' מיירי בעשר דהא הוא קאמר בדי אתניי צריך למעט וע"ש בתוס' בד"ה חצר ובחי' מהרש"א שם בתוס' רד"ה אילימא ואף אם נדחוק בדברי המג"א שסימנא בעלמא ציין לדברי הש"ע רס"י שס"ד וכוונתו למקור הדברים שהוא הברייתא בד"ו וראייתו מהס"ד דכיצד מערבין רה"ר מ"מ דברי המג"א הם מדבר ה"ה פט"ז הט"ז שכ"כ כמ"ש ג"כ המחה"ש וה"ה כ' כמבואר פי"ז בדין הכשר מבוי המפולש ודאי דמקשי כנ"ל אלא שבכונת ה"ה היה אפשר לפרש דלא כפי' המחה"ש אלא כמו שפי' כ"ת דהראיה הוא על פ"מ עה"ע ולא על יתר מעשר דכיון דה"ה ספוקי מספקא לי' לד' הרמב"ם דשמא אף בעשר ס"ל דל"מ צוה"פ בפמעה"ע ולצד זה שפיר הוכיח דבכה"ג עכ"פ מהני צוה"פ ברוח שלישית אבל בדברי המג"א אאל"כ כמ"ש למעלה אלא אי נאמר דה"ה מיירי בעשר כפי' כ"ת והמג"א ביתר מעשר כפי' המחה"ש וראייתו מהס"ד וזה נראה דוחק וצ"ע ומ"ש כ"ת מדברי הרשב"א הובא בה"ה פי"ז שכ' תיקון רה"ר דלת מכאן ולחי או קורה מכאן ורה"ר הוא יותר מעשר וכ' כ"ת ליישב עפ"י דברי תוס' ד"ו ד"ה ולחי ע"כ בלא"ה לק"מ דל"מ דל"ק ע"ד הרשב"א שהביא ה"ה רפי"ז ה"ג דהתם במפולש לרה"ר איירי ולא ברה"ר והיינו באינו רוחב ט"ז אמה כמ"ש ה"ה שם וא"כ י"ל דגם אינו רוחב יותר מעשר ואף לדברי הרשב"א שהביא ה"ה שם בה' יוד דמיירי ברה"ר עצמה נמי לק"מ דהא להרשב"א משכחת רה"ר בפחות מרוחב ט"ז אמה כשאורכו לאורך רה"ר כמ"ש ה"ה בשמו רפי"ד ונראה דלדעתו א"צ אף שיהי' ברוחב י"ג אמות ושליש מה"ט שכ' הרשב"א וכ"מ מלשון הש"ע בסי' שמ"ה ס"ח וס"ט. וע' בס' תפארת שמואל בפ"ק אות ד' וי"ל דגם הרא"ש מודה בזה אלא שהוסיף בשם ר"י דאף ברחבם לאורך רה"ר הוי רה"ר בי"ג ושליש אבל באורכן לאורך רה"ר הוי רה"ר אף בפחות מי"ג אמות ושליש וגם התוס' אינם מחלקים בכה"ג בין אם רחבם י"ג אמות ושליש או פחות דלא כמו שנראה מדברי הת"ש שם וא"כ שפיר י"ל דמיירי אף ברחבו עשר או פחות ולק"מ ועכ"פ זה שכנגדו א"י מה היה לו ואם לא למד אף משניות ראוי לגעור בו בגערה כי אם אינו בר הכי מה לו להכניס א"ע בדיני עירובין להכשיל רבים ח"ו ודין זה אף תינוקות של בית רבן יודעים שפרצה יתירה מעשר אינה ניתרת אלא בצוה"פ את זה ראיתי להשיב לכ"ת מתוך טרדות שונות ושלום תורתו כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה מו סקאלא יום ג' ה' טבת תרט"ו לפ"ק

אשיב ואו"ש לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי כ"ש מ' מנחם מענדיל נ"י

מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו בנידון העירובין בק' הנ"ל שתיקון צוה"פ נמשך ע"פ רוחב דרך המלך וקנה א' עומד בצד צפון ברוחב להלאה מהדרך והשני עומד בדרומו להלאה והחבל למעלה ובאורך הדרך בצ"א עומד הטעליגראף אשר הוקם מחדש מטעם המלך והיא ג"כ כתמונת צוה"פ שהשפודין הם על העמודין והחבל של התיקון עירובין הוא למטה מהשפוד של ברזל שע"ג הט"ג ע"כ נסתפק רו"מ כיון שהט"ג עשוי כתמונת צוה"פ ממש א"כ חולק העיר לשני מביאות וא"כ קנה א' מצוה"פ עומד במבוי א' מהתיקון והשני במבוי השני ובודאי דשתי חצירות או שני מבואות ופתח בינהם ועשו תיקון לא' לא מהני לחבירו ע"כ שאלתו. והנה רו"מ בעצמו הרגיש כיון דעיר של יחיד אין מערבין לחצאין וכל העיירות שלנו כן דינם כמבואר במג"א סי' שצ"ב הוי כמבוי א' וחזר ודחה דהא כבר כתב הרא"ש דנ"ט דבצוה"פ שפיר יכולין לחלוק עכ"ד ואני תמה שלא השגיח היטב בדברי הרא"ש דהא כ' שם בשם התוס' דלרחבה מערבין היינו דוקא בצוה"פ או בפסין ומבואר מזה דלאורכה אין מערבין לחצאין אף בצוה"פ והאמת שגם דברי המחבר בש"ע תמוהים מאד בסי' שצ"ב דהא שם בס"ד סתם דאין מערבין לחצאין ולא חילק בין לאורכה בין לרחבה והיינו עפ"י מ"ש בב"י דהלכה כרי"ף ורמב"ם שפ' כל"ב ובס"ו כ' דדוקא בלחי וקורה אין מערבין לחצאין אבל בפסין או בצוה"פ מערבין לחצאין והא אף לל"ק דלרחב' מערבין הוא דוקא בצוה"פ או בפסין כמ"ש הרא"ש וכ"ה בקיצור פסקי הרא"ש שם לד' הרא"ש שפ' כל"ק וכ"ה בטור א"כ לאורכה אין מערבין אף בצוה"פ ולד' הרי"ף והרמב"ם שפ' הב"י כמותם אף לרחבה אין מערבין אף בצוה"פ א"כ דברי הש"ע תמוהים ויותר מזה תמוהים דברי רמ"א שכ' דלרחבה מערבין אף בלחי וקורה והיא היפך דברי הרא"ש וטור וגם המג"א הרגיש להק' על רמ"א ויותר מזה תמוה שהרמ"א כ' כמו שנת"ל סי' שס"ג ושם בסי' שס"ג סל"א מבואר להיפך דליחלק מבוי לשנים לא סגי בלו"ק וזה דומה לרחבה כמבואר ברא"ש והך דסי' שס"ג הוא ירושלמי מפו' ומבואר שם דנתנו אלו ואלו אף הפנימים אסורים אף שהחיצונים אין להם דרך עליהם וזה

ודאי

**((א) צ"ע דלא הביא דברי המג"א סס"י שס"ב דאעפ"כ יש לשלוף הקנה אמצעי מפני הרואין ובעיקר הדין תמה אני על עצמי שלא הביא דברי הגאון בעל אבן העוזר שכתב ראיה ברורה מש"ס עירובין ד"ג דבעינן דוקא שהחלל שתחת הקנה יהיה גבוה יו"ד והשיג על הב"ח והט"ז וכן ראיתי בס' נשמת אדם מהג' בעל חיי אדם כלל ע"א שהביא כן מביאורי הגר"או ואף שהח"א דחק לדחות הראי' זו מ"מ גם הכרעת דעתו נראה כן להלכה ולכן דברי הגאון מלאדע זיל לאו יחידאה נינהו. אמנם לענין צוה"פ נראין דברי אאמו"ר הגאון ז"ל ואי לאו דמסתפינא היה אפשר לפענ"ד ליישב בזה דברי הרמב"ם החמורים בפי"ז מה' שבת הי"ד וז"ל שם כמה יהי' פתח המבוי ויהיה די להכשירו בלחי או קורה גבהו אין פחות מיו"ד טפחים ולא יותר על כ' אמה ורחבו עד יו"ד אמות בד"א שלא היה לו צוה"פ אבל אם הי' לו צוה"פ אפי' היה גבוה מאה אמה או פחות מיו"ד או רוחב מאה אמה הרי זה מותר ותמהו עליו כל נושאי כליו עיין במ"מ שם ובס' אהע"ו בסי' שס"ג ובספר ישועות יעקב סי' הנ"ל ובתשו' ברית אברהם חא"ח סי' ט"ו שהאריכו בזה ולפי האמור אפשר ליישב דכוונת הרמב"ם והש"ע היא דכלפי מה שאמרו דבלחי או קורה בעינן שהחלל שתחת הפתח יהיה גבוה י"ט אבל בצוה"פ אף לדידן דס"ל דצוה"פ בעינן דוקא למעלה על הלחיים מ"מ אם אחר שנתן הקנה העליון נתן עוד קנה או דף על הלחיים מן הצד ונתמעט הפתח מי"ט ג"כ מועיל כמש"כ אאמו"ר זללה"ה הכרעת דעתי להלכה ובקורה ל"מ בזה לפי מה דכתבו האחרונים שהבאתי ודו"ק.)**