בית שלמה אורח חיים נז

תשובה מב סקאלא יום ג' תמוז תרל"ב

ה' ישפות שלום וברכה לכבוד הרב הגדול החריף ובקי החכם השלם שלשלת היוחסין מ' אורי שרגא פייביל נ"י האבד"ק יאס

תמול קבלתי יקרת מכתבו וע"ד שאלתו נדון טלטול בעירו בש"ק שעד כה הי' מטלטלים ע"פ הוראת זקינו הגאון מופה"ד מהרא"מ זצ"ל כי יש חריץ סביב העיר עמקו יוד ורחבו ד' ובכל דרך מבוא העירה יש גשר על החריץ. אמנם יש שראנק עליו במקום צוה"פ כעת ע"פ פקודה מהממשלה נלקח ממקום א' השראנק והגשר רחבה יותר מיוד אמות ולמנוע העם בעיר גדולה הזאת מלטלטל בש"ק ובפרט שכבר הורגלו בזה מכבר הוא מהנמנע כמעט לכן צידד כ"ת להתיר ע"י השני עמודים של השראנק שנשארו פס מכאן ופס מכאן וגם יש על הגשר שני לאמטערינס עומדים על עמודים ואף דבפריצה יותר מעשר אינה ניתרת רק ע"י צוה"פ מ"מ בעת הדחק כזאת נוכל לסמוך ע"ד הרמב"ם הט"ו מה' שבת הי"ב שמבואר מדבריו דלטלטל בחצר חף בפירצה יתירה מעשר מותר ע"י פס ד' או ב' פסין משהו וע"כ דס"ל דדוקא בפרוץ לרה"ר יותר מעשר אינו ניתר רק ע"י צוה"פ אבל בפרוץ לים שהוא כרמלית סגי בפסין ואף שהכ"מ כתב שם שד' הרמב"ם מטים לדברי הרשב"ם היינו לאפוקי מפרש"י אבל אינו מפרש כפי' הרשב"ם ממש רק דההיתר הוא ע"י פסין מטעם הנ"ל וכן משמעות לשון הרי"ף בפ"ק גבי הא דלשון ים וא"כ כיון שד' רוה"פ שכל רה"ר שלנו הוא רק כרמלית יש לסמוך ולהתיר ע"י הפסין והאריך ושאל חו"ד. זאת תשובתי הנה האמת שלשון הרי"ף והרמב"ם מורה כמ"ש כ"ת אבל כבר תמה הלח"מ שם במקומו ע"ד הרמב"ם בזה ואם כי מבואר שנפל איזה טעות ודילוג בלשון הלח"מ מ"מ מבואר שם דאף שעלה בדעתו דלדברי הרמב"ם צריך לחלק בין נפרץ לרה"ר או לכרמלית אכתי השאיר ד' הרמב"ם בתימה ולפע"ד אא"ל בזה מדמחלק הש"ס ד"ז ע"א בין פתוחה לרה"ר בין פתוחה לכרמלית אפלוגתא דת"ק וחנניה ול"ק הכי אמתני' דהרחב מעשר אמות ימעט דל"ש אלא בפתוחה לסרטיא ופלטיא אבל פתוחה לבקעה א"צ למעט ש"מ דאין לחלק בזה ואין לחלק ולומר דדוקא במבוי הוא דבעינן צוה"פ אף בנפרץ לכרמלית משא"כ בחצר דא"כ נסתר הקו' בש"ס ד"ו ע"ב ע"ש ועיין בתוס' די"א ד"ה מה יתר וכן מוכח להדיא מש"ס דצ"ט סע"א דפריך אלא ביתר מעשר א"ה אפי' מרוח א' נמי והתם לא מיירי בנפרץ לרה"ר ע"ש בתוס' סד"ה מאי שנא וכ"מ בש"ס ד"ו ע"א דפריך אילימא ביתר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום ולא משני דמיירי בפתוח לכרמלית ובהא פליגי רב ושמואל א"ו דפשיטא ליה דאין לחלק כלל וע"כ אם נפרש ד' הרי"ף והרמב"ם כפשטן צ"ל דדוקא בנפרץ לים הוא דמותר בפסין אף בנפרץ יותר מעשר וטעמא נראה ע"פ מ"ש בתשו' מהרי"ט ס"א סי' צ"ד דהא דמבוי שצידו א' ים דאי ל"ח שמא יעלה הים שירטון הוי הים כמחיצה היינו אף בפירצה יותר מעשר וכן הוכיח דאף אם אין שפת הים גבוה עשרה מ"מ הים עצמו הוי מחיצה והא דנקט רש"י דשפתו גבוה עשרה רבותא אשמועינן למ"ד דחיישינן שמא יעלה הים שירטון ע"ש (וזהו דלא כמ"ש המג"א סי' שס"ג סק"ל והדברים ארוכים אכ"מ) והק' מהרי"ט שם דא"כ מה פריך הש"ס די"ב אהא דלשון ים הא טלטלי מטלטלינן ואמאי לא הא הים הוי מחיצה ותי' מהרי"ט דאף דים מתיר המבוי אף פירצה יותר מעשר מ"מ בחצר אינו מתיר כמ"ש הרשב"א דחצר שעשוי לתשמיש הצנע צריך מחיצה יותר ממבוי ע"ש ומש"ה י"ל ד' הרי"ף והרמב"ם דבהך דלשון ים מהני פסין אף בפירצה יותר מעשר כיון דהים עצמו מועיל במבוי אף בפירצה יותר מעשר אף דבחצר דצריך סתימה יותר ל"מ הים לבד עכ"פ מהני בצירף הפסין אבל בעלמא פשיטא לי דגם הרי"ף והרמב"ם מודים דבפרצה יותר מעשר אף בפרוץ לכרמלית ל"מ פסין רק צוה"פ דוקא. וגם בפשיטות יש לחלק ולומר כדאמר הש"ס גופי' שם בדי"ב לעיל מזה דא למ"ד דבעינן שני פסין אפ"ה בלשון ים די בפס א' משום דקל הוא שהקילו חכמים במכס ע"ש בחי' הרטב"א דמפו' לה לענין פרצת החצר שנפרצה לכרמלית של מים להתירו בהיכר כ"ד כשם שהקילו במים להתיר בו מחיצה תלוי והוא דלא כפרש"י וקצרתי ע"כ לדעתי אין בנ"ד שום היתר מחמת הפסין לבד ובלא"ה כיון ששטת הרי"ף והרמב"ם לא הובא בש"ע כלל ואף דהלכה כמאן דמקיל בעירוב הלא כתב הרא"ש בפ"ב דבעירוב אמרו ולא במחיצות ואף דהרא"ש כתב בלשון אפשר הריטב"א רפ"ט כ"כ בפשיטות. וכ"כ תשו' ריב"ש סס"י ת"ה בשם הרשב"א ועיין תשו' נו"ב מה"ת סי' מ"ב ותשו' ח"ס סס"י פ"ט ולרוב חולשת כחי לא יכולתי להאריך יותר ושלום תורתו יוגדל כנפשו ונפש דוש"ת באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה

תשובה מג סקאלא יום ו' עש"ק כ"ב תמוז תרט"ז לפ"ק. החיים והשלום לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג החריף מוה' אפרים זלמן נ"י מו"צ בק' טלוסט

מכתבו קבלתי יום ד' העבר ע"י הב"ד ואם כי אפפוני טרדות שונות וגם הנני טרוד כעת להשיב כמה עניינים שונים להשואלים מרחוק שקבלתי שאלתם ע"י הב"ד יום הנ"ל עכ"ז אמרתי להשיבו בלי איחור ע"ד שאלתו שאיש א' שבת בקהלתכם והוציא לעז על תיקון עירובין שבקהלתכם יען כי יש שם עקום א' פרוץ ורו"מ כותב שמקום ההוא מקום מדרון ביותר ומתלקט ביותר מיוד טפחים מתוך ד' אמות רק שיש בו שביל של יחיד. ואצל השביל יש לחי העומד מאליו גם כל המקום פרוץ אינו מחזיק ברחבו עשרה אמות ע"כ השאלה. זאת תשובתי הנה האיש שהוציא לעז על העירובין מחמת זה הוציא לעז על עצמו שלא למד הל' זו מעולם או למד ושכח וצירופי קילות שיש בזה עצמו מספר ואף שעל ההיתר שכ' המג"א סס"י שס"ג דמש"ה לא חילקו הפוסקים בין בקעי רבים או לא משום דס"ל דלא מקרי רבים פחות מס"ר וע"ז קשה לסמוך מכמה טעמים מ"מ בלא"ה עיקר חומרת המג"א מדברי התוס' בעירובין דכ"ב ע"א הוא תמוה שהוא נגד הש"ס במקומו דאי' התם בעא מיני' רחבה מרבא תל המתלקט י' מתיך ד' ורבים בוקעין בו חייבין עליו משום רה"ר אליבא דרבנן לא תיבעי לך השתא ומה התם דניחא תשמישתי' אמרי רבנן לא אתי רבים ומבטלי הכא דלא ניחא תשמישתי' לכ"ש כו' ומבואר דבתל המתלקט י' מתוך ד' לא מיבעי לי' אליבא דרבנן כלל דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא ואנן קיי"ל כרבנן וגם בתוס' עצמם בריש ד"ה דלמא שהביא המג"א דבריהם מבואר להיפך שכ' דבמעלות ומורדות שבח"ל לר"י חייב אבל לרבנן פטור משום דל"א רבים ומבטלי מחיצה והרי תל המתלקט ומעלות ומורדות בידי שמים הם ואפ"ה לרבנן ל"א רבים ומבטלי מחיצה ועכצ"ל דהא דכתב התוס' סד"ה הנ"ל דמחיצה שאינה עשוי בידי אדם אפי' רבנן מודי דאתי רבים ומבטלי מחיצה כוונתם דוקא בניחא תשמישתי' או ברחב עכ"פ יותר מבית סאתיים ולא הוקף לדירה כמו שהביאו דבריהם למעלה ומש"ה א"ש דא"י ובבל לא הוי רה"י ועיין בתשו' כנ"י מסי' א' עד סי' ז' ובתשו' ח"צ סי' ל"ז ובתשו' ב"א חא"ח סי' כ"ו והדברים ארוכים ליישב דברי המג"א עיין בקו"א שבש"ע להגאון מלאדי בסי' שמ"ה ואכמ"ל עכ"פ ביש סניף להקל יש לסמוך להקל ואני יודע שכמה גדולי הדור שלפנינו סמכו ע"ד המג"א בזה שלא מקרי בזה רבים פחות מס"ר ולא עשו תיקון עירובין בתל המתלקט אף במקום שהיה עובר שם דרך מפולש לרבים אמנם מנהגינו לתקן בצוה"פ בכה"ג. אבל בלא בקעי רבים רק שהוא שביל היחיד אין מקום להחמיר ובר מן דין הלא מצד הדין אף אם לא הי' תל המתלקט כיון שאין בכל הפרצה יותר מעשרה אמות אף בבקעי בה רבים אם אינה אלא פירצה א' דעת הגאון בעל אבן העוזר בסי' שס"ה שא"צ תיקון כלל דלא כהמג"א שם. ובתשו' הארכתי ובררתי שלדינא דעת האהע"ו נכון ולא מטעמי' אלא משום דכיון דבאותו צד עכ"פ עומד מרובה עה"פ לא גרע מלחי כמבואר בש"ס בעירובין ד"ה ע"ב וע"ש בתוס' וא"כ אף במבוי מפולש די בלחי מכאן וצוה"פ מכאן וכיון שהמבואות שלנו נתקנו בצוה"פ א"כ אף אם פרוץ במקום א' כיון שאין בפרצה יותר מעשר אמות די בלחי והיתר דעומד מרובה עה"פ מועיל כמו לחי אלא שלכתחלה יש לתקן כל הפרצות בצוה"פ כמבואר ברמ"א סי' שס"ג אבל מצד הדין, א"צ תיקון בכה"ג כלל ובנ"ד שבמקום הפרצה יש תל המתלקט כיון דלא ניחא תשמישתי' כמבואר בש"ס בשבת ד"ק ובעירובין דכ"ב. הנה אף לרב הונא דמחמיר בפרצה וסובר דאחד זה ואחד זה בארבעה כמבואר בש"ס בעירובין ד"ו אף אי לא בקעי בה רבים ופריך בש"ס התם על ר"ה מ"ש מדר"א ור"א ומשני עלה התם דאיכא גידודי ופרש"י שנשתייר מן הכותל ביסוד ג' או ד"ט גובה על כל הפרצה שאינה כוחה לעבור בה ע"ש ש"מ דבכה"ג אף ר"ה מודה דפרצתו בעשר וא"כ בתל המתלקט דלא ניחא תשמישתי' להילוך ועיין ברש"י בשבת ד"ק ובעירובין דכ"ב. א"כ הוי כאית בי' גידודי ועיין ברש"י שם בעירובין ד"ה דלא ניחא עש"ה ובסוגיא וא"כ אף ר"ה מודי דפרצתו בעשר מכ"ש לר"ח בעירובין ד"ו דקיי"ל כוותי' דפרצתו בעשר אא"כ בקעי בה רבים דפשיטא דבכה"ג לא מקרי בקעי בה רבים לזאת אין כאן מקום לפקפק ותקיימו וקראת לשבת עונג יתענגו על רוב שלום ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י חונפ"ק הנ"ל

תשובה מד סקאלא יום ד' ז"ך מנחם אב תרכ"ז לפ"ק

שפעת שלום וברכה לכבוד הרב המופלג החריף ובקי מ' משה רוזין הבבד"ק האסיאטין רוסיא

היום הזה קבלתי מכתבו כי לא הייתי בביתי עד הנה וגם היום איני יכול לבא בארוכה כי אני חלוש מאוד מטורח הדרך וגם לבי בל עמי לעיין מחמת כמה סיבות שונות לזאת אשיב בקצרה ע"ד שאלתו בעירכם שיש מקום עשוי כצוה"פ ממש היינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג למעלה מעשרה רק באמצע הגובה כמו גבוה חמשה טפחים מן הארץ עשו האדונים עוד קנה ברוחב מקנה זה לקנה שכנגדו אם יש להתיר הטלטול עי"ז כיון דעד הקנה האמצעות ליכא גובה עשרה וגם הוא באמצע הלחיים והוי צוה"פ שעשאו מן הצד ומן הקנה האמצעית ליכא גובה עשרה עד הקנה עליון ודעת כ"ת להתיר לטלטל וכ' שרב א' כ' לשם שאסור לטלטל עי"ז וכ"ת האריך להתיר ושאל חו"ד הנה תיכף בקראי מכתבו תמהתי דמה זו שאלה דדין זה בדמותו כצלמו מפורש בס' מהרי"ל בלקוטי דינים שבסוף הספר מהרי"ל ואולי אינו ת"י כ"ת אעתיק לשונו וז"ל חצר הי' כלה לכרם והקיפוה בצוה"פ מג' צדדים והיה שם למטה מן צוה"פ עץ א' מחובר לרוחב הפתח שהיה גפנים קשורים בו ושאלו מאחר דאותו העץ קשור מן הצד ולמטה מעשרה אם מבטל צוה"פ שלמעלה הימנו והשיב מהר"י סג"ל דקיי"ל דצוה"פ מועיל שם בפרוץ מרובה בד' רוחות והפסקת המן נראה דאין מבטל דהא אשכחן דהרשב"א אסר קורת מבוי שהיתה עבוי ביותר שגבהה מקצתה למעלה מעשרה ומקצתה למטה ומדמה לה לקורה מכוסה במחצלת דקורה אין כאן ומחיצה אין כאן והרא"ש דוחה דשאני הכא כ"ש דהוי סתימה טפי