בית שלמה אורח חיים נה

דכל הני דחיישינן הוא שמא יבא מכשול לישראל שני על ידו בלא ידע ואף שישראל השני כיון שלא ידע בהיתרא קאכיל מ"מ לפי האמת איסורא קאכיל רק שאנוס היה כיון דלא ידע וע' בתוס' ביצה דכ"ה ריש ע"ב ובתשו' ח"צ סי' כ"א משא"כ בהא דא"ח סי' ש"ז דלא אסרו חז"ל לקרות באגר"ש בכה"ג דאינו ידוע לו אם לא נכתבו בו צורך הגוף ואף אם אחר קריאתו יתוודע האמת שלא היה כתוב בו מצורכי הגוף ל"ל בה דחז"ל לא אסרו לו לקרות באם הוא אינו יודע וגדולה מזו מצינו בש"ס קידושין ריש דל"ט לענין ערלה בח"ל דא"ל לוי לישראל ספק לי ואני איכול ר"א ורבב"ח מספקי להדדי וע"ש בר"ן. ומ"מ בנ"ד כיון דאין חשש שיכשול את ישראל שיעבור ע"י בלא הודע רק שיעבור במזיד בכה"ג נתברר דדוקא בפירש או ביודע שבלי שום ספק יעבור אז דאסור מדרבנן לסייע ידי עוברי עבירה אף דאפשר לו לעבור בשלו או ממק"א. אבל באם אפשר גם ע"י צד רחוק שלא יעבור אין איסור בכה"ג כל שיוכל למצוא במק"א דהא בהא שכ' התוס' והרא"ש בפ"ק דע"ז לענין להושיט למומר דבר איסור אף שהדבר ידוע שיאכלוהו כמ"ש התוס' אעפ"כ כ' דאין איסור רק בקאי בתרי עוברי דנהרא. והיינו משום שאפשר לספק ע"י צד הרחוק שלא יאכלוהו וצ"ל דהא דקתני במתני' דספ"ה דשביעית ובגיטין דס"א משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה כו' וכולן ל"א אלא מפני ד"ש אף דאיכא למיתלי בהיתרא בדרך רחוק כדאי' שם בירושלמי והובא בתוס' גיטין והר"ש שביעית שם ואעפ"כ אינו מותר רק מפני ד"ש. משום שהוא תלוי רחוקה כמ"ש התוס' והר"ש שם. צ"ל דמיירי מתני' גם באופן שאין לה נפה וכברה שלה ולא אפשר לה לשאול אצל נכרי ואף שמצוי לה לישאל אצל ישראלת אחרת ל"מ כמ"ש המל"מ הנ"ל ע"כ צ"ל טעמא דמפני ד"ש. וא"כ בנ"ד נמי כיון שאפשר בדרך רחוק שלא יקבל המעות מן הב"ד בשבת לכאורה אפשר להתיר. אמנם באמת אין כאן צד היתר כלל דכאן הוי כמו בתרי עיברי דנהרא דאף שאפשר לו לחלל שבת בלעדי זאת מ"מ כיון שגם על ידו בא לידי חילול שבת הוי כמו בתרי עיברי דנהרא כמ"ש התב"ש באה"ע סס"י ה' סקי"ח. והנל"ש שם הביא ראיה ברורה לדבריו מד' התוס' בע"ז די"ד ע"ב בד"ה מקום ואף דמד' הריטב"א שם ד"ו ע"ב משמע לכאורה להיפך עש"ה מ"מ בלא"ה דבריו שם צע"ג מה שהביא ראיה מש"ס דב"מ שם ובודאי דנקטינן לחומרא כד' התוס' והב"ש ובפרט שדבריהם מוכרחים מצד הסברא ובכה"ג ל"מ אי איכא למיתלי בהיתרא בדרך רחוק כדמוכח ממשנה הנ"ל גם מד' התוס' דט"ו ד"ה אומר וע"ש בחי' הרמב"ן. ומה שהאריך רו"מ לצדד היתר משום דכיון דמנהלי הב"ד המה נכרים ואין שליחות לנכרי וא"כ הוי לפני דלפני כמ"ש רמ"א בהג"ה סס"י ה' ובב"ש שם ובתה"ד סי' רצ"ט אלא שרו"מ נטה צד להחמיר משום דברי הנל"ש שם שכ' דהא דאמרינן דאלפני דלפני לא מפקדינן הוא דוקא התם דאינו ידוע בודאי שימכור לכותי אחר ושמא ימכור לישראל אבל בדין הרמ"א שקונה אותו לסרס בודאי מה לי שכותי זה יסרס או שמכשול השני כיון שבודאי שכותי א' יעבור הישראל הוא המכשילו עכ"ד הנה אין דברי הנל"ש מכריעין דברי התה"ד ורמ"א אף להחמיר מסברא אלא שבלא"ה אין כאן צד היתר משום זה ול"ד להא דתה"ד ורמ"א כלל דבעובדא דידהו אין להישראל בעל התרנגולים שום עסק עם הכותי השני רק עם הכותי הראשון וכיון שהכותי הראשון לא יסרסם רק יתן לגוי אחר לסרסם הוי לפני דלפני כיון דאין שליחות לעכו"ם או אשל"ע והוי דומיא דלפני דלפני דבש"ס ע"ז די"ד ע"א אבל בכ"ד היא להיפך שהישראל מכאן שולח המעות לשם ליהודי החשוד לחלל שבת ואין ליהודי המשלח עסק עם הנכרי מוביל הב"ד כלל רק עם היהודי החשוד ע"כ הוי לפני ממש ולא לפני דלפני ואין ענין דין שליחות לכאן דהא הלאו דלפ"ע הוא שלא יכשיל את השני לעבור על איסור כל שנותן לפניו מכשול יהי' ע"י מי שיהי' אסור וכל מה שכתבתי הוא ברור בלי ספק יקרא את דברי במתינות ויבין הדברים לאשורן. ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. הכותב מתוך טרדות שונות ועצומת: שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל

תשובה לט סקאלא יום ג' ג' טבת תרל"א

שפעת שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג בתורה ובחסידות החכם השלם מ' צבי הירש נ"י

מכתבו קבלתי עש"ק העבר ומרוב סיבות שונות לא יכולתי להשיבו ואם כי עדיין לבי בל עמי הנני להשיבו בקצרה. ע"ד אשר שאל כ"ת אם מותר לצאת בשבת במקום שאין עירוב במנעלים גמי הנקראים קלאשין ע"ג המנעלים שטיוול. וחושש כ"ת אולי לא מקרי רק אצולי טינוף אם כי הוא דרך מלבוש כי לובשים אותם גם בעת תגבורת הקור להגן מן הצינה עכ"ד. ושאל חוו"ד הנה מצד זה הי' פשוט להתיר דאף באצולי טינוף כל שהוא דרך מלבוש לית לן בה כמבואר בטוש"ע סי' ש"א סי"ד וע"ש במג"א ובב"י שם סוף הסימן. אמנם מה שיש להסתפק בזה מחמת מחלוקת המחבר ורמ"א שם סל"ו בשני חגורות זע"ז ומדלא התיר רמ"א שם רק שני כובעים או שני אנפלאות זע"ז משום דכן דרך ללבשן בחול זע"ז כמ"ש בד"מ וע"ש במחה"ש ואף דבנ"ד נמי כמה אנשים שלובשין קלאשין ע"ג השטיוול גם בחול מפני הטיט או הקור מ"מ הא כ' שם בס' תו"ש דאם רוב המקומות אין דרכן בכך אף שבמקום הזה דרכן בכך אסור ע"ש וכ"ש בנ"ד שנראה שרוב ב"א אף במקום הזה אינם לובשים כן כ"א מיעוט הנשים וזה גרע יותר וע' בש"ס שבת דקמ"ד ע"ב ובתוס' דצ"ב ריש ע"ב. אמנם אעפ"כ דעתי שאין להחמיר דהא הב"י בש"ע מקיל לגמרי אף בשני חגורות ורמ"א לא הביא דעת הי"א להחמיר רק בשני חגורות אבל מ"ש הב"י בש"ע להתיר בשני חלוקים זע"ז לא הביא רמ"א חולקין אף דאין דרך ללבוש שני חלוקים זע"ז כדאי' בד"מ שם וע"כ דדוקא בשני חגורות החמיר משום דאין דרך לעולם לחגור בשני חגורות זע"ז אבל בשני חלוקים אף דאין דרך ללבוש זע"ז מ"מ כיון דדרך עכ"פ ללבוש כמה מלבושים זע"ז לא חילקו בין שאר מלבושים לחלוקים וא"כ מה"ט כיון דדרך ללבוש ברגל כמה אנפלאות זע"ז מה"ט מותר גם ללבוש שני מנעלים זע"ז ואף שמדברי רמ"א בסופו שלא כ' בפי' להתיר רק שני כובעים או שני אנפלאות ומוכח דלא פסיקא לי' רק במלבושים אלו שדרך ללובשן זע"ז מ"מ כיון שלא כ' בפי' הי"א לאסור רק בשני חגורות זע"ז והוא רק חשש דרבנן כמבואר בסה"ת בפרט שלד' רה"פ אין בזה"ז רה"ר יש לנטות להקל. אמנם העיקר נלע"ד דאף לד' המחמירין בשני חגורות היינו דוקא במקום שא"צ לו אז לחגור בשני החגורות להנאתו רק שמוציא א' לצורך חבירו או לצורך עצמו שצריך להוציא חגורה א' לצרכו למק"א אבל אם צריך להנאתו ללבוש שני חגורות זע"ז נראה דאף הי"א שברמ"א מודים וכ"מ מד' הט"ז סקכ"ה להדיא ומשמע מדבריו דאף אם אין דרך רוב ב"א לחגור זע"ז מ"מ כיון שצריך לזה להנאתו ללבוש זע"ז מותר וכ"מ שם להדיא בבאה"ט בדי הט"ז וכן בס' תו"ש שם שאף שכ' תחלה להחמיר באין דרך רוב המקומות ללבוש זע"ז ותיכף בסמוך אח"כ הביא ד' הט"ז להקל בחגורות הנשים מטעם שצריכה לכך והעתיק בדברי הט"ז שנוהגת קצת הנשים לחגור כן בשני חגורות ע"ש ומבואר כמ"ש. וכ"ש בנ"ד דיש להקל כיון דצריך ללבוש הקלאשין ע"ג השטיוול להנאתו והרבה ב"א לובשים כן בחול כנלע"ד: ב) וע"ד שאלתו בנדון שאיש א' הביא דורן לאיש אחר איזה חפץ ואמר שנותן לו החפץ ההוא במתנה אדון א' ממונה של שר א' וידוע שהחפץ ההוא גנוב ביד הממונה של השר כי הוא של השר ושאל האיש שהביאו לו עכשיו הדורן אם מותר לו לקבל הדורן ההוא וכ"ת כ' שנראה לו היתר מחמת כמה טעמים רק שמחמת שהאיש הלזה הוא ירא חטא ומתיירא משימצא דשימצא דאיסורא ולזה שאל חו"ד והנה כ"ת כ' בקיצור כמה צדדי היתר ואמרתי להשיב בקצרה מ"ש כ"ת שמצות השבת אינו בעכו"ם הנה אם כוונתו על מצות השבת אבידה. זה כ' כ"ת אח"כ ונדבר מזה לקמן אמנם אולי אגב ריהטא כ"כ וכוונתו על והשיב את הגזילה שזה ג"כ ליתא בגזלת עכו"ם אמת שכ"כ הג' מהרמב"ח בספרו יום תרועה בר"ה דכ"ח ובתשו' נו"ב קמא חיו"ד סי' פ"א והנה"מ רס"י שמ"ח ויישבו בזה דברי רמ"א באה"ע סי' כ"ח מ"מ אף לדבריהם עכ"פ מדרבנן חייב להשיב כמבואר בדברי הרמב"ם ריש ה' גזילה ובטור סי' שמ"ח אלא שלפ"ז הי' אפשר לומר דבנ"ד שהגנב היא ג"כ עכו"ם אין בזה לתא דוהשיב אף מדרבנן וגם י"ל דאף לד' השעה"מ פ"א מה' גזיל' שהביא ד' מהרמב"ח הנ"ל וחולק עליהם נמי מודה בנ"ד שהגנב ג"כ עכו"ם אבל אני תמה על הגדולים הנ"ל שנראה שבמח"כ העלימו עין מד' התוס' בעירובין דס"ב ע"א שמבואר בדבריהם דאף בגזלן ונגזל עכו"ם חייב הגזלן בהשבה כמו בישראל ע"ש ומרהיטת לשונם משמע שדומה ממש לגזלן ונגזל ישראל עש"ה בסוף דבריהם ועכ"פ זה ודאי מבואר מדבריהם דחייב בהשבה רק שי"ל קצת לפרש בכוונתם דלפי האמת אינו משום עשה דוהשיב רק משום דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כדאי' בריש תמורה ריש ד"ו ועיין בנו"ב שם. (א) ובס' המקנה בקו"א ע"ד הרמ"א רס"י כ"ח הנ"ל. ועכ"פ מבואר דגם בנ"ד איתא בהשבה עוד כתב כ"ת וז"ל ובפרט שכל הדין שאין מקבלין חפץ שידוע שגנוב הוא רק מטעם השבת אבידה תה אינו בעכו"ם עכ"ל האמת שכ"מ בנה"מ סי' ל"ד ססק"ה אבל ברמב"ם רפ"ה מה' גניבה ורפ"ה מה' גזילה ובטוש"ע רס"י שמ"ו וברס"י שס"ט כ' דעון גדול הוא לקנות שום דבר גנוב או גזול משום שמחזיק ידי עוברי עבירה וא"ל דדוקא בלקנות שייך ה"ט דלא עכברא גנב משום שע"י שקונה ממנו הוא גונב אבל לקבל מהם במתנה ליתא לה"ט דז"א דאמרו בכמה דוכתי בש"ס אי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא הוו יהיב לי' מתנה א"כ מתנה שוה למכר ועוד דלד' הנה"מ שם כל שהישראל השני עושה בו אח"כ איזה שינוי הוא הגזלן מחדש אמנם אף לד' הקצוה"ח שם מ"מ כל שאכלו הישראל אחר כך מחיוב הוא לשלם לבעלים הראשונים משום מזיק וחוץ מזה י"ל דדוקא בגנב מישראל דקנהו הגנב לענין אונסין מש"ה לא מקרי השני כגונב או גוזל מיד הבעלים כדין גזול ולא נתייאשו הבעלים דמקרי אינו ברשותו של הנגזל וע"ש בקצוה"ח אבל בגזילת נכרי אם נימא דאינו בכלל השבה רק במ"מ ברשותי' דמרי' קאי משום דכל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ כמ"ש הנו"ב שם וע' במקנה רס"י כ"ח א"כ דומה לפקדון דכל היכי דאיתא ברשותי' דמרי' הוא וא"כ לכ"ע הוי השני כגוזל מרשות הבעלים וע"ש בקצוה"ח. וגם בב"ש סי' כ"ח סק"ה מבואר דבלוקח גניבת או גזלת

עכו"ם

**((א) ובזה יש מקום אתי לפ' דברי הש"ס בתמורה ד"ו ע"ב דאמרינן דנ"מ בין אביי ורבא בהא דאעל"מ בשינוי קונה שכ' רש"י בשינוי שמשנה מדעת המקום אי קונה או לא ונלאו חכמי לב ליישב דבריו דאכתי קשה דמאי נ"מ הא הש"ס תי' כל הסתירות שיש על אביי ועל רבא עיין בתשו' מהרי"ט סי' ס"ט (ועיין לק' בהגהותי בסי' נ"ז) ובזה ניחא דנ"מ לענין גזילת עכו"ם דאין בו עשה דלהשיב רק דאעפ"כ חייב להחזיר משום אי על"מ כמ"ש המחברים הנ"ל וזה לרבא אבל לאביי אין חייב להחזיר וזה נכון.)**