בית שלמה אורח חיים נד

והוא נגד סוגיות הש"ס שם בע"ז ד"ו סע"א (א) דמיבעיא להו אי משום הרוחה או משום לפני עורכי מאי נ"מ דאית לי' בהמה לדידי' א"א משום הרוחה אסור ואי משום לפ"ע הא אית ליה בהמה לדידי' ליכא אף איסור דרבנן וע' בקונ' אבני מלואים שבס"ס ט"א בחגיגה דמ"ג ואף שהר"ן נמי כ' שם דמדרבנן מיהא אסור אף בדלא קאי בתרי עוברי דנהרא. ע"כ הר"ן רק אכוס יין לנזיר קאי ולא על אמ"ה לב"נ דהא הר"ן כ' שם דטעמו שהרי מחויב הוא להפרישו מאיסור וזה ל"ש רק בישראל משום דכל ישראל ערבין זב"ז כמ"ש הריטב"א שם וזה ל"ש בעכו"ם וכ"כ הש"כ אבל לד' רש"י קשה. וכאמור ע"כ נלע"ד מוכרח כד' הריטב"א בע"ז ד"ו שכ' וז"ל מהו ה"מ לענין לפ"ע כו' דכל היכא דתבעי' לי' סתמא דומיא דמתני' והא דנזיר ואמ"ה שאנו חוששין לתקלה כל היכא דמצי עביד איסור שלא על ידינו לית משום לפ"ע כו' אבל מ"מ אי תבעי ליה בפי' לאיסורא נהי דמשום לפ"ע ליכא אכתי איכא איסורא משום מסייע ידי עוברי עבירה כו' כדקיי"ל שאין מסייעין ידי ישראל בשביעית ואפי' לומר החזיקו אסור ולא עוד אלא שאנו חייבים למחות בידו דכל ישראל ערבין זב"ז כו' ע"ש שסוף דבריו צ"ע ואכמ"ל. ומש"ה לק"מ ע"ד התוס' והרא"ש מש"ס דע"ז דנ"ה הנ"ל דשם כיון דודאי דורך פירותיו אלו בטומאה אסור לסייע לו בכל ענין כמו בפירוש כמ"ש הריטב"א וסרה בזה תמיהת הש"כ ע"ד התוס' והרא"ש שדבריהם בע"ז ד"ו רע"ב סותרים לדבריהם בשבת ריש ד"ג ולפי הנ"ל אין כאן מקום סתירה דשם בשבת שרואה שהישראל עושה עבירת ההוצאה או ההכנסה בכל ענין אסור לסייע כנ"ל ולפ"ז צריך ליישב ד' התוס' בחגיגה די"ג סע"א וקידושין דנ"ו הנ"ל דהא שם ג"כ הכי הוא אלא שלק"מ דבחגיגה שפיר תירצו כיון דבכה"ג דיש כותי אחר שרוצה ללמדו כיון דליכא לפ"ע דאו'. אף אם נאמר דיסברו התוס' כמ"ש רש"י בע"ז דנ"ה הנ"ל דגם בעכו"ם איסור דרבנן איכא בכה"ג בתבע בפי' או בידוע ודלא כנראה מד' הריטב"א והר"ן דהוא רק משום דמחויב למחות דל"ש רק בישראל אפ"ה שפיר תירצו קושיות הר' אלחנן דמש"ה בקש ר' אמי קרא דלא עשה כן וגו' דיש ל"ת מד"ק נוסף על איסור דרבנן אלא שבלא"ה מבואר מד' התוס' והרא"ש בריש שבת כד' הריטב"א והר"ן הנ"ל וגם ניחא ד' התוס' בקידושין דנ"ו דעל לשון רש"י הוא דהקשו דכ' דעבר על לפ"ע וע"ז הקשו דהא על לפ"ע אינו עובר שיוכל לקנות מאדם אחר אבל באמת אינו קושיא כ"כ על פרש"י די"ל דאינו מצוי שיקנה בהמה מנכרי ואף דמצי לקנות מישראל אחר בכה"ג יש לפ"ע כיון דגם הישראל האחר יעבור על לפ"ע כמ"ש המל"מ פ"ד מה' מלוה ה"ב וע"ש שהוכיח כן מלשון התוס' בחגיגה הנ"ל וע' בתשו' הג' רע"א סי' קצ"ד. וראיתי בס' פ"ת יו"ד סי' קנ"א כ' בשם תשו' אמונת שמואל סי' י"ד שפקפקו ע"ד רמ"א דבגמרא אמרו נ"מ היכא דיש לו בהמה אחרת ול"א דיכול לקנות בהמה אחרת וכיון דל"מ בגמרא רק ביש לו בהמה אחרת לא שרינן בגוונא אחרינא עכ"ד. ותמהני הלא בתוס' חגיגה וקידושין הנ"ל מפו' כד' רמ"א. אלא שבמקנה שם כ' דבאמת רש"י אינו סובר כן וע' בס' נל"ש סס"י ה' ולפמ"ש גם בד' רש"י אינו מוכרח שיחלוק בזה על התוס' אלא דאינו קושיא לדידי' מטעם הנ"ל. ועכ"פ נתברר דבאם ידוע ודאי שיעבור עבירה אף שהוא מזיד אסור לסייעו מדרבנן אף שאפשר לו לעבור בלעדו דלא כד' הש"כ לפי' הדגמ"ר וכ"ע מודי בזה אף התוס' והרא"ש בפ"ק דעכו"ם ובעכו"ם בכה"ג נמי מחמיר רש"י ובזה נראה דאין דעת שאר הראשונים כמותו. אבל בישראל עובר עבירה כ"ע מודי דאסור בכה"ג. והנה רו"מ הביא בשם תשו' שבו"י והוא בתשו' שבו"י ח"ג סי' כ"ג. שנשאל ע"ד הש"ע א"ח סי' ש"ז סי"ד דמותר לקרות באגר"ש שהביאו לו בשבת דשמא יש בו צורך הגוף והק' השואל התינח שהמקבלו מותר לקרות בו אבל הכותב שיודע שאין בו צורך הגוף ויגיע בשבת לחבירו יהא אסור לכתבו. והשיב בעל שבו"י דגרמא כזו אין בו חשש איסור ודומה להא דרבה ספ"ב דב"ק זרק כלי מראש הגג והי' תחתיו כו"כ כו' ה"נ בשעה שכותב לא עביד איסורא כלל ואין זה אפי' גרמא כלל דמי יימר שיבא לידי קריאה בשבת דאולי יתעכב בדרך או המקבלו לא יקרא בו מחמת איזה סיבה ע"ש והנה מ"ש להביא ראיה מהא דרבה הוא תמוה מאד דאין זה ענין לכאן וכאן נמי פשיטא דבשעת הכתיבה אין איסור והאיסור הוא בשעת השליחות האגרת דאז ע"י השליחות שלו בא חבירו לידי איסור ואני תמה על השבו"י דהא מפו' בברייתא בפסחים ד"מ ע"ב ובע"ז דס"ה ע"ב בבגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנו לנכרי מטעם שמא ימכרנו הנכרי לישראל ומש"ה אמר רבה הנ"ל בפסחים שם בארבא דחטי דטבעא בחישתא ובע"ז שם בכרי דחיטי דנפל עליו יי"נ למכור אף לנכרי שמא ימכרנו לישראל ואף באיסור דרבנן אסור למכור לנכרי מחששא זו כמבואר בש"ע יו"ד סס"י פ"ו ובסי' קי"ב סי"א וע' בתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סס"י ע' וחיו"ד ססי' קפ"ו ומפו' בש"ס חולין ובש"ע סס"י פ"ו הנ"ל דאף דבר מועט כמו ביצה נבילה וטריפה אסור למכור לנכרי שמא ימכרנו לישראל וע' במג"א סי' תס"ז סק"ב ובס' מנ"י כלל מ"ו סקל"ד ואף דגם בודאי איסור איכא ספיקי, טובי דשמא יאכלנו הגוי בעצמו ואת"ל שימכרנו שמא לא ימכרנו לישראל רק לנכרי אחר והשני יאכלנו ומכ"ש בספק איסור דג"כ אסור למכור לנכרי אם יש חשש שימכרנו לישראל וע' בש"כ סס"י נ"ז ובתשו' מהרי"ט חיו"ד סי' ב' ול"מ לפי הס"ד דרבה בע"ז דט"ו ע"ב דזבין חמרא לישראל חשוד למכור לנכרי מטעמא דקאמר לנכרי קא מזבין לישראל לא קא מזבין ודאי דקשה לכאורה דא"כ בכל הכי דאסרינן למכור לנכרי שמא ימכרנו לישראל דאטו לישראל קא מזבין לנכרי לא קא מזבין אלא אפי' למאי דהדר ביה רבה ואסר הא הק' שם התוס' ד"ה לנכרי מ"ש מלפני דלפני די"ד ותי' שני תירוצים א' דבישראל דמוזהר על לפ"ע הוי חד לפני דאסור למכור לישראל חשוד שלא ימכור לנכרי ויעבור על לפ"ע תי' ב' דבמכירת בהמה יש חשש שהישראל יעבור על איסור שבת בשאלה ושכירות ונסיוני והוי רק חד לפני ע"ש. וזה ל"ש באיסור מכירת דבר איסור לנכרי שמא ימכור לישראל דבזה ל"ש שני תירוצי התוס' הנ"ל וחוץ מזה הא זה הספק שמא יאכלנו הכותי בעצמו זה ודאי ספק טוב הוא דהא קאמר הש"ס בע"ז דט"ו סע"א דר"ה זבין ההוא פרה לעכו"ם משום דאימר לשחיטה זבנה ואייתי ראיה מהא דב"ה בשביעית דמותר למכור פרה החורשת בשביעית מפני שיכול לשוחטה ע"ש וע"ש בראשונים וא"כ אמאי אסרינן למכור ביצת נבילה לנכרי שהוא רק איסור דרבנן ואיכא למיתלי שהנכרי בעצמו יאכלנה א"ו דהא דמתירין בספיקא דאימר לשחיטה זבנה הוא רק לענין לאו דלפ"ע היכא שאין לחוש שיבא הישראל לידי מכשול על ידו בשוגג רק שחשוד על השביעית לעבור ולחרוש במזיד ועובר הראשון על לפ"ע בכה"ג הקילו בספיקא דאימר לשחיטה זבנה וע' בתשו' פנ"י ס"א חיו"ד סי' ג' ובחי' הרמב"ן בע"ז דט"ו ע"ב בד"ה והא דאמר ועפ"י דבריו מובנים דברי התוס' שם ד"ה רה"ט אבל כל היכא דאיכא למיחש שיבא מכשול על ידו לישראל אחר שיאכלנו על ידו באיסור כהך דביצת נבילה אסור וע' בהגה"ת אלפסי פ"ק דע"ז אהא אלפני דלפני לא מפקדינן וע' תב"ש סי' ט"ז סקי"ח ונסתרו דברי השבו"י הנ"ל גם דברי הפר"ח ביו"ד בדיני ס"ס אות י"ח כ' עש"ה. אמנם גם קושיות השואל ל"ק לפע"ד **(שלא בדין גמור ורבא מתרץ דבאמת אפ"ל דקודם שתלד ל"ק יש"ה דרפי' מרפיא בידי' מעיקרא כיון דעכ"פ מחיובין להחזיר שוב לא החזיקו כדין וע"ז חפש הש"ס לאשכוחי נ"מ ואמרינן א"ב ששמעו בו שמת ולא מת (היינו ששמעו קול מהם אומרים מת ומהם אומרים לא מת) ואחר כך מת (פי' דנודע שהקול מהאומרים מת הי' אמת) דלאביי מהני החזקה דאף דהיה חייבים להחזיר מכח ס' גזל כיון דלהולד ל"ש ס' גזל כמו שביארנו לעיל מ"מ כיון דעכ"פ לא היה שלא בדין גמור וא"כ מהני כמו דהוכרח לתרץ ירושה הבאה מאלי' שאני ולרבא גם בזה לא מהני כיון דחייבים להחזיר שוב רפי' מרפיא בידי' והוי החזקה שלא כדין ולא מהני ובזה מתירוץ כל הקושית הן לשיטת הרשב"ם והן לשיטת הרמב"ם כנלע"ד ברור

(א) בקושי' זו הרגיש המ"א בסי' שמ"ז ע"ש ומה יפה אף נעים ד' גאון ישראל הרא"ס מרגליות בתשו' סי' נ"ג דלא מקרי מסייע רק אם מסייע בגופו או בממונו משלו דרך שאלה אבל במכרו לגמרי לא מקרי מסייע והרי קיבל דמים ומוכרו לגמרי וברשותו דלוקח קאי דהרי לא אמרו לא תמכור נפה וכברה רק לא תשאיל ובכ"מ שאסרו משום לפ"ע קתני לא ימכור כו' העתקתי דבריו הקדשים כו' המה קילורין לעינים ושפתיים יושק משיב דברים נכוחים ובזה מיושב דברי רש"י ז"ל בטוב ונלע"ד עוד הוכחה לזה מש"ס ע"ז דכ"ב דאיתא שם רשב"א אומר לא ישכור אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי זה עושה מלאכה בחוש"מ אבל נכרי מאי שרי דאמרי ארוסא אריסות' עביד א"ה כותי נמי כו' אלא נכרי מותר משום דאמרי' לי' וציית כותי נמי ציית כותי לא ציית א"ה מאי איריא משום דנקראת על שמו ת"ל משום לפ"ע חדא ועוד קאמר חדא משום לפ"ע ועוד מפני שנקראת על שמו והקשה התוס' שם בד"ה א"ה דאמלתא דרשב"א גופי' היה יכול להקשות ת"ל משום לפ"ע ואמאי קאמר א"ה ונלע"ד ליישב קושייתם דהנה הריטב"א הקשה שם וז"ל קשה היכא שביק תנא טעם דלפ"ע דאורייתא ונקט אידך טעמי דהוי משום מ"ע בעלמא כו' ע"ש ונראה ע"פ מה דהביא אאמו"ר הג' ז"ל לקמן סי' ק"י בשם הט"א (ואינו לפני) דמפרכת הש"ס דהכי ע"כ מוכח דגם בכה"ג דלא קאי בתרי עוברי דנהרי יש איסור מדרבנן ע"ש וע"כ משום מסייע ואע"ג דנקט הש"ס משום לפ"ע ע"כ הכוונה משום מסייע כמו שכ' הש"מ ב"מ ד"ה על הא דאיתא שם דאלת"ה אנן חיותא לרעיא היכא מסרינן הא עברינן משום לפ"ע פי' ואע"ג דהיכא דאית לי' בהמות מדידי' דבלאו דידן מצי עביד איסורא לית בי' משום לפ"ע כדאיתא פ"ק דע"ז מ"מ אין לנו לגרום איסורא דמסייע ידי עוברי עבירה והכי נקטי' קרא לרווחא דמלתא ע"כ ומיושב קושיית הריטב"א דאין כאן רק איסור דרבנן ולכאורה אכתי קשה דעכ"פ מאי עדיפת טעם הזה משום דנקראת ע"ש דנקט לי' מטעם דלפ"ע ובפרט דאיסור חשדא קיל משאר איסורי דרבנן ועוד דבמקום ובאופן דל"ש חשדא מותר לפי טעם הזה יותר הוי ליה למנקט הטעם דלפ"ע דבכל גונא אסור להכי קשקיל וטרי המקשן מאי דעתו של רשב"א בזה דאם נכרי ג"כ אסור ונקיט כותי לרבותא וכש"כ נכרי כמ"ש התוס' שם ד"ה אבל וא"כ נאמר דמש"ה קאמר טעמ' דנקראת ע"ש דמטעם זה לנכרי ג"כ אסור לשכור אף דלא שייך בי' לפ"ע ולאחר מסקנת הש"ס דנכרי מותר פריך א"ה ות"ל משום לפ"ע על דרך שביארנו ומתרץ חדא ועוד קאמר והיינו דבטעם דנקראת ע"ש נכלל בזה תרתי א' משום דחשדינן ליה דהוי שליחו של המשכיר ועוד משום לפ"ע דבאמת במכירה בגונא דיש שדה אחר לשכור לית ביה משום לפ"ע רק משום דנקראת ע"ש דלא יצא מת"י הישראל לגמרי ולהכי אית ביה משום מסייע דהיא משום לתא דלפ"ע כמ"ש בש"מ הנ"ל ודוק היטב כי נכון היא.)**