בית שלמה אורח חיים נא

אומרין אין שליח לד"ע י"ל דדוקא לענין דבר ערוה הוא שכ"כ. דטעמא דאשלד"ע הוא משום דדברי הרב כו' וה"ט שייך נמי בשותפין שהגביה א' מהם. אבל לענין אין שליחות לעכו"ם דאימעוט מגזה"כ דאתם גם אתם י"ל דלא אימעט רק בשליח בעלמא. אבל לא בשותף דאיכא למימר מגו דזכי לנפשי' ויש לעשות סמוכים לדברינו דהא בש"ס רפ"ב דקידושין דבעי ש"ס למילף שליחות בכל התורה מקרא דושחטו אותו דפסח. ודחי הש"ס ודלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגוי' ע"ש ומבואר דאף אם נאמר דבכל התורה אין שליחות כלל. מ"מ בפסח יש שליחות משום דאית לי' שותפות בגוי' וע"כ נמי להלכה דיש שליחות בכל התורה. מ"מ אף דבעכו"ם אין שליחות. מ"מ באית לי' שותפות בגוי' יש שליחות. וראיתי בס' נה"מ בסי' ק"ה סק"ג דסובר בפשיטות דלשטת התוס' הנ"ל. ה"ה בכל אותן שאינן בני שליחות אף שזכה א' מהם לו ולהם בשותפת לא מהני אף דאיכא למימר מגו דזכי לנפשי' ע"ש. ואין דבריו מוכרחים ואדרבה נראה כמ"ש מכח ראיה שהבאתי היוצא לנו מזה דעכ"פ לשטת רש"י ודאי קנה העכו"ם חלקו ולשטת התוס' יש להסתפק. והנה הקצוה"ח בסי' שמ"ח הוטב בעיניו שטת רש"י והנה"מ בסי' ק"ה שם הוטב שטת התוס' אבל בעניותינו מידי פלוגתא דרבוותא לא נפיק. וע' בח"מ סי' קע"ו סי"ב בהג"ה ובסס"י קע"ז ולכאורה יש להקשות על דעת רש"י דא"כ מאי פריך הש"ס בב"ק דנ"א בור של שני שותפים היכי משכחת לה אי דשוו שליח תרווייהו ואמרי ליה זיל כרי לן ואזל כרה להו אין שלד"ע ומאי קושיא והא משכחת לה בשאמר לחבירו שיכרה בור לשותפת ואזל וכרה על דעתו וע"ד חבירו דבכה"ג יש שליח לד"ע לפי שטת רש"י אבל באמת לק"מ דהא עיקר טעמא הוא משום מגו דזכי לנפשי'. ובבור ברה"ר לא שייך זכיי' כלל דהא באמת אינו ברשותו של אדם כמבואר בש"ס ב"ק דכ"ט ובפסחים ד"ו וע"ש בפרש"י וע"כ לא שייך לומר מגו דזכי לנפשיה. דהא באמת אין לו בו שום זכיה. רק דהתורה אוקמי ברשותי' להתחייב עליו. ומש"ה אף בשותפים אשלד"ע ולק"מ ז"כ. וע' באחרונים בח"מ סי' ק"ה ס"ב. ועכ"פ המתבאר דלשטת רש"י הנ"ל ודאי קנה העכו"ם חלקו בהמין שיקנה ולשיטת התוס' יש להסתפק וא"כ בנ"ד דאינו רק איסור שבות יש בזה סניף טוב להקל. (א) שלישית: הנה הארכתי בתשו' אחת בענין בכור. בישראל שקנה מקח עבור עכו"ם. דנהי דאין שליחות לעכו"ם ולא קנה הנכרי מ"מ לענין אם קנהו הישראל יש להסתפק הואיל ולא נתכוין לקנות לעצמו. ומקום הספק הוא עפ"י ד' התוס' בב"ק דק"ב ע"ב עש"ה. שנסתפקו בדין כיוצא בזה. וגם הבאתי שם שטת רש"י ותוס' בביצה דל"ט ע"ב ע"ש היטב. והארכתי בזה לפלפל בדברי הריב"ש בתשו' סי' ת"א הובא ברמ"א בא"ח סי' ת"ן ובמג"א שם סק"י. ואכמ"ל וא"כ אם נימא דישראל הלוקח לא קנה חלקו של העכו"ם מטעם הנ"ל. אף שגם העכו"ם לא קנהו. לא איכפת לן בנ"ד בפרט שבעת שמגיע חצות היום של ע"ש שאז הגראלניא והמקומות שנכנס להעכו"ם קנה העכו"ם חלקו אז ע"י חצירו לרוב האחרונים דחצר המשתמרות קונה לעכו"ם ועכ"פ בצירוף כל הני טעמי היתרי פשוט לענ"ד דבאיסור שבות דרבנן ובשעת הדחק יש להקל. כל הנ"ל ראיתי להשוב לרו"מ הפעם ואם הייתי משיב לכל מי שאינו מבין דברי לא יספיק הזמן. רק נמצאתי כעת להשיבו יען אשר ראיתי שדברי הם נפלאים בעיניו מאד כספר החתום הראיתיו שב"ה אני מדקדק בדקדק יפה כל דברי אין בהם עקש ונפתל. ודי בזה ואמנם כגון דא צריכנא לאודעי שאם ימכור הישראל בהנוסח הנשלח ע"י הב"ד ימכור בא' משאר ימי השבוע ולא בע"ש כיון שצריך להשכיר חלק מהגראלניא והכלים העושין מלאכה יש לחוש לדעת האוסרין בסס"י רמ"ו להשכיר לעכו"ם בע"ש כלים שעושין בהם מלאכה ואף שי"ל דכאן כיון שאינם של הישראל ממש רק מושכרים אצלו. והוא משכיר לעכו"ם עד כלות המשך ומתנה לחלקו יהי' בשבת. א"כ הוי כמכירה. כיון שאין להישראל בהם בשבת לא קנין גוף ופירות ובמכירה ודאי נראה דמותר למכור אף בע"ש לעכו"ם אף כלים שעושין בהם מלאכה ואף שראיתי בפמ"ג בא"א בסי' רמ"ו סק"ט שרוצה להחמיר אף במכירה בזה אינו נלע"ד וסוגיין דעלמא יוכיח. מ"מ למעשה לבי מהסס קצת אם דומה למכירה לנדון זה דטעם החומרא דמחזי כשלוחו כמבואר בראשונים ספ"ק דשבת. ע"כ לא ימכור בע"ש רק ביום משאר יומי החול. ובשביל זה הי' לפני נוסח זה יותר מקובל ממה שימכרו לעכו"ם לגמרי בכל שבוע. כי ודאי כשמוכרין הכל לחלוטין. צריך למכור בע"ש לא קודם לכן כי איך ימכרו הכל ואח"כ קודם השבת אחר המכירה יהי' הישראל נושא ונותן בהעסק. וזהו ודאי הערמה מפורשת וניכרת. וכיון שימכרו בע"ש וצריך להשכיר גם אז הגראלני' עם הכלים חזר חשש איסור הנ"ל שאסור להשכיר לעכו"ם כלי שעושין בהם מלאכה בע"ש. הגם שכבר כתבתי שלדעתי יש להקל בזה מטעם הנ"ל. מ"מ כבר כתבתי שלבי מהסס קצת למעשה ע"כ הי' נראה לי יותר למכור בהנוסח הנשלח ע"י הב"ד וזה יכולין לעשות בא' משאר ימי החול והישראל יכול לעסוק בהעסק אף אחר המכירה כל השבוע עד חצות היום של ע"ש. כי כך התנו מתחלה שמחצות הלילה של מ"ש עד חצות היום של ע"ש יהי הכל של ישראל. ואם יבחר בעיני מעל' יותר למכור בכל ע"ש במכירה לחלוטין בפשיטות. עכ"פ עצתי שלא יכתוב שמשכיר לו הכלים רק שמשכיר לו הגראלניא עד כלות המשך בעד סך פ' ורשות ביד הערל להשתמש בהכלים המחוברים והתלושים עד כלות המשך בלי שום שכירות וטרם אלא לאודעי קבעינא. שלא יתלה שום אדם ההיתר בי לומר שאני מתיר לעסוק בגראלניא בשבת ע"י מכירה לנכרי וזה שנים רבות אשר ע"י התחדשות בענין האקציז הי' קשה מלהניח לשבות בעסק זה ביום השבת ואז שאלתי ע"ז מאנשי עירנו בחיי כבור אדמו"ר הרב הגאון הק' זצוקללה"ה מבוטשאטש וכ' אליו בזה פלפול לצדדי להיתר בשעת הדחק ע"י מכירה והשיב לי שאין רצונו לומר בזה לא איסור ולא היתר. בפרט שבאמת יש בזה כמה חששות ואז השבתי להשואלים אני איני רוצה להזדקק בזה. אם יבואו לפני מורה אחר ויכתוב להם נוסח שטר מכירה לא אמחה בידם וכן עשו ונסעו לרב א' סמוך לכאן וכ' להם נוסח שטר מכירה. וע"ל דלא אפשר לי לאשתמוטי באיזה פעם מהשייכים לגבולי אני אומר לאיזה למדן בכאן עצתי לכתוב שטר מכירה בנוסח זה או בנוסח זה ואני אומר בפי' שאינני אומר לא איסור ולא היתר אף ע"י שטר מכירה יהי' באיזה אופן שיהי' רק הואיל שכבר נשתרשו במו"מ זה בעתים הללו ויש הפסד גדול אם ישבית העסק לגמרי ביום שבת ואף אם יורו להם להחמיר לא ישמעו מוטב לכתוב שטר מכירה בנוסח טוב ומועיל. ממה שיכתבו כ"א מן הבא בידו שלא יעברו ח"ו על איסור לגמרי ועכ"פ כשמוכרים באוה"מ אין למחות לדעתי כי יש להם בשעת הדחק על מה שיסמוכו ודי בזה. ב) וע"ד שאלתו בה' נדה הנה במה דסיים אפתח. מה שהק' מעל' על תשו' מע"צ הובא בס' ס"ט סי' קצ"ו שנשאל באשה שתתחילה לספור ז"נ ובאמצע ימי הספירה מצאה כתם טמא והתחילה לספור מחדש ז"נ ואח"כ אמרו לה איזהו טועות שגם על הכתם שנמצא בימי הספירה צריכה להמתין חמשה ימים קודם ספירת ז"נ ומאז בא ספרה שני ימים ואח"כ נתוודע לה שא"צ להמתין ה' ימים בזה ויכולה לספור מיום שאחר מציאת הכתם. ועתה השאלה אם יצרפו הימים הקודמים לספירת ז"נ והשיב המע"צ דאחר שלא כיוונה אז לספירה לא עלו לה. ובפרט למאן דבעי ספורין לפנינו וע"ז תמה מעל' שהוא נגד המשנה והטוש"ע דחרשת ושוטה פקחת מתקנות אותן. ואיך סופרת ז"נ והא לאו בני כוונה נינהו עכ"ד מעל' ולק"מ דהא קאמר הש"ס בחולין דל"א ע"ב כוונה דחברתה כוונה מעליותא הוא ע"ש וכאן לענין ספירה נמי י"ל כן. ואע"ג דבשוטה לא מהני עע"ג ועיין בתוס' בחולין די"ב ע"ב וביבמות דק"ד ע"ב ובגיטין דכ"ד ע"ב מ"מ בענין הספירה והבדיקה קים להו דמהני כוונת חברותיה ובפרט דכיון שהן הן הבודקת וטובלת אותן מהני כוונתן ולק"מ. אמנם על טעם השני שבתשו' מע"צ שכ' דכיון שהסיחה דעתה אז שמא ארגשה ולאו אדעתה ע"ש זהו ודאי תימה שהוא נגד המשנה והטוש"ע הנ"ל ותמהתי על רו"מ שלא הרגיש בזה דא"כ בשוטה מה מהני ז"נ דלמא ארגשה וע' רפ"ק דנדה ד"ג דקאמר והאיכא שוטה מודה שמאי בשוטה וע"ש. אמנם באמת שבלא"ה טעם השני שבמע"צ הוא תמוה כי למה לנו לחוש שמא ארגשה אחר שבדקה ומצאה טהורה בחזקת טהורה היא כמבואר במשנה דנדה דס"ח וע' בתוס' ריש גיטין ד"ב ע"ב סד"ה ע"א ובחי' מהרש"א שם וכבר הארכתי בענין זה בכמה תשו' שבימי ספירתה בחזקת טהרה הוא ואכ"מ ע"כ לפענ"ד לא כ' המע"צ טעם השני רק לסניף בעלמא לטעם הראשון וע"ד אשר הרעיש מעל' על נשי קהלתו לאשר אין שם מורה קבוע וכאשר מוצאת כתם ע"כ צריכה לע"ע לטמא מספק וכן כשנמצאת כתם בימי ספירתה צריכה מספק להתחיל לספור מחדש ואח"ז בעבור דרך שם מורה והיא מראית הכתם לפני המורה ואומר שכתם טהור הוא. הוא חושבת הימי נקיים מעת שהתחילה לספור קודם מציאת הכתם. ומעל' כותב שהוא עון פלילי מכח דברי המע"צ הנ"ל. ואני אומר שיש בדבר זה להקל ולהחמיר דאם באמת כבר הסיחה דעתה לגמרי מלספור אותו היום כי סברה שודאי כתם טמא הוא. או שסברה שודאי לא תמצא מורה הוראה עד אחר עבור ימי ספירתה ולזאת התחילה לספור מחדש מיום שאחר מציאת הכתם בזה ודאי הדין כדברי מעל' שאף שאח"כ עבר שם מורה הוראה והורה שהכתם טהור אין יום זה עולה לנקיים כדברי המע"צ ע"כ אין הנקיים מתחילין עד יום שאחר מציאת יום הכתם. וע' בס' ס"ט סי' קצ"ו ס"ק ל"ד סד"ה ועפ"י ע"ש אבל אם לא הסיחה דעתה לגמרי מלספור יום מציאת הכתם לז"נ והיתה מסופקת מה יעלה לה ומתי ישלימו הז"נ שלה ואף שע"כ התחילה לספור מחדש יום שאחר יום מציאת הכתם מחמת שלא יודעת דין הכתם שמצאה עכ"ז לא הסיחה דעתה לגמרי ביום מציאת הכתם. והיתה סבורה שאם יבא חכם תוך ימי הספירה ויאמר שהכתם הוא טהור אז תחשוב הז"נ מיום שהתחילה לספור קודם מציאת הכתם ואם יאמר החכם שטמא היא. או שלא יבא כלל. תחשוב מחשבון האחרון בזה אני אומר שאם בא חכם וטיהר יכולה לחשוב מחשבון הראשון ואף שלפי חשבון השני היו

חושבת

**((א) ואני אומר דע"כ א' משני הטעמים שנתן אאמו"ר הג' ז"ל מוכרח מהא דאיתא בא"ח סי' ש"ע ס"ב בהג"ה בשם מהרי"ק וז"ל א' ששכר בית מן העכו"ם והשכיר א' מן הבירה לחבירו אם מתחלה לא שכרה אדעתא דהכי הוי לי' כאלו כל הבירה שלו והשכיר א' מהבתים לחבירו אבל אם שכרה מתחלה אדעתא דהכי הוי לי' שני בתים ול"מ אע"פ שיש לא' מהם תפיסת יד בבית חבירו וע"ש במ"א סק"ו דמעת ששכרה לא יוכל לסלק לחבירו מן הבית וקשה אע"פ שהם שליחי ישראל הא צריך שגם המזכה יהיה ישראל כמבואר בתוס' ב"מ דע"א ע"ב ד"ה בשלמא ע"ש ובמח"א ה' זכי' סי' ל"ג. ובקצה"ח סי' קס"ג וכ"ד ובנה"מ סי' ק"ה סק"ב וא"כ במה קנה הישראל הב' הבית לענין עירוב ע"כ מא' משני טעמים שכ' אאמו"ר הגאון ז"ל. ומשמעות דברי הש"ע שהישראל השני לא נתן מקודם מעות להשוכר בעת שהלך לשכור מהעכו"ם משמע ששם ההיתר ע"פ טעם הב' של אאמו"ר ז"ל.)**