בית שלמה אורח חיים מז

ג) הא לשיטת רש"י אין תקנה בעיבור א' מהחדשים לענין תקופת תשרי משום אד"ו ואם נעברי' לאדר ע"כ צריך לחסור אח"כ א' מירחי קייטא בכדי ליהדר לתשרי בדוכתא א"כ ל"מ לתקן תקופת תשרי בעיבורא דירחא ע"כ דברי החכם בזה ליתנייהו וחוץ מזה הנה ד' הר"ן בחי' שם דלענין תקופת האביב ל"פ אם יום התקופה מתחיל או גומר רק הכל תלוי בשעת התקופה אם נופלת בחידוש הלבנה. וא"כ לדידי' תקשי מקביעות שלנו. וחוץ מזה מה נענה לד' הרמב"ם שם בפ"ד וכן מבואר מד' הרמב"ן שבחי' הר"ן שם והר"ן הסכים עמו שעל תקופת האביב לבד מעברין אם נפלה בי"ו לחדש ותקשי על קביעת שלנו. וגם נראה שנוכל לומר דגם הראב"ד והרמ"ה ל"פ אהא כנראה מלישנא דרהב"א. אמנם כוונתם בהשגתם היא עד"ז. דהנה רש"י ז"ל עמד בסנהדרין על דלא פריך הש"ס גם על תקופת תשרי לכולהו תנאי ולעברי' לחדש א' כמו דפריך אאחרים ולעברי' לאדר ותי' רש"י משום דא"א למעברי' לחדש שלא יהיה ר"ה באד"ו וע"כ הא דפריך וליעברי' לאדר היינו לחסר אח"כ עבור זה חד מירחי קייטי והר"ן בחי' שם תי' בשם הרמב"ן דדוקא לענין תקופת האביב שמעברין בשבילה לבד פריך שפיר וליעברי' לאדר ויתוקן הכל עי"ז ולא יצטרכו לעבר השנה אבל לענין תקופת תשרי שאין מעברין בשבילה לבד רק בסיוע אביב או פירות אילן והא לא יתוקן ע"י עיבור החדש ע"כ מוטב לעבר השנה ויתוקן הכל ע"כ. ובזה נראה ליישב היטב מה שעמדו רש"י ותוס' בר"ה דכ"א על הא דרהב"א דהא אף אי משכה תקופת טבת עד י"ו בניסן ניעברה לאדר ויהי' התקופה בחידוש הלבנה ורש"י כ' משום זה דחידוש הלבנה הוא רק י"ד ימים והתוס' תמהו עליו מש"ס דסנהדרין דמ"א דמבואר דחידוש לבנה היא ט"ו יום ע"כ דחקו לפרש הא דקאמר רהב"א עד י"ו בניסן היינו אחר עיבור אדר או דעד ועד בכלל וכ"ז דחוק ולפי הנ"ל איש דדוקא לפי ההו"א דמיעוטו היינו י"ד יום מעברין והיינו אם נפלה התקופה ביום ט"ו ניסן ובין לשטת רש"י דטעמא הוא משום דחידוש הלבנה הוא רק י"ד יום. ובין לשטת התוס' משום דס"ל דיום התקופה גומר מ"מ תקופת תשרי שאחריו הוא ביום כ' ואף אי יום תקופה גומר יש עכ"פ מקצת החג בתקופה החדשה וא"כ משום תקופת תשרי א"צ לעבר רק משום תקופת אביב לבד ושפיר פריך ונעברי' לאדר ויתוקן בזה תקופת האביב אבל למה דמשני תנא מלמעלה למטה קחשיב. והיינו דאם התקופה בט"ו אין מעברין רק כשנפלה בי"ו וא"כ אף אם נאמר כדעת הר"ן שם דלענין תקופת האביב דבעינן שיהי' בחידוש אין חילוק בין אם יום התקופה מתחיל או גומר דהעיקר תלוי בנפילת התקופה אם הוא בחידוש. וכ"נ שהוא שטת התוס' בר"ה שלא תי' על הא דרהב"א דס"ל דיום התקופה גומר כמו שתי' בסנהדרין ל"ק דמעברי' לאדר כיון שהתקופה הוא בי"ו ממילא שתקופת תשרי הוא בכ"א ואם יום תקופה גומר אפי' מקצת חג ליכא בתקופה חדשה כדאי' שם בש"ס לר"י ותקופת תשרי לא יתוקן ע"י העיבור אדר משום אד"ו כמ"ש רש"י וא"כ אף שבשביל תקופת תשרי לבד אין מעברין מ"מ כיון שבלי עיבור חדש איכא תרתי תקופת אביב ותקופת תשרי וא"כ אף שאפשר לתקן תקופת אביב ע"י עיבור חדש אכתי לא יתוקן עי"ז תקופת תשרי ובכה"ג אין מעברין החדש אלא השנה כנ"ל בדעת הרמב"ן. והא דלא משני הש"ס דאחרים ס"ל דכולי חג בעינן ומש"ה לא עברינן לאדר דאכתי לא יתוקן תקופת תשרי כנ"ל י"ל דבלא"ה לפי הס"ד ע"כ דגם לענין תקופת האביב אי יום תקופה גומר אף אי נפלה התקופה ביום ט"ו מעברינן מה"ט ואף דבאמת לא מסתבר למימר הכי כמ"ש הר"ן. מ"מ ע"כ כיון דאחרים קאמרי הכי ע"כ דס"ל הכי אבל כיון דבלא"ה תקשי וניעברי' לאדר ניחא ליה לשנויי דתנא מלמעלה למטה חשיב ורק כשהתקופה ביום י"ו מעברין וא"כ ממילא אף אי לא בעינן רק מקצת חג בתקופה חדשה מעברין בכה"ג ולא מעברין לאדר מה"ט. אבל רהב"א בר"ה ס"ל דכוליה חג בעינן בתקופה חדשה וא"כ אף אי יום תקופה מתחיל שפיר מעברין אי משכה תקופת טבת עד י"ו ולא מעברין לאדר דהא אכתי לא מתוקן משום תקופת תשרי ובכה"ג לא מעברין החדש אלא השנה שיתוקן הכל כנ"ל. אבל ודאי דהלכה כר' יוסי בתרתי דרק מקצת חג בעינן בתקופה חדשה וגם יום תקופה מתחיל וא"כ אף אי משכה תקופת טבת עד י"ו בניסן שפיר יש תיקון ע"י דנעברי' לאדר כיון דאין בזה קלקול תקופת תשרי ולגבי תקופת האביב לבד נעברי' לאדר. וזהו השגתם ע"ד הרמב"ם ולפ"ז כיון דעפ"י קביעותינו בשנת ט"ז למ"ק התקופת ניסן הוא בי"ו לחדש ולא מעברינן לא לאדר ולא לשתא לא אתי לכ"ע (א) והמחוור לפענ"ד בזה הוא עפ"י הרמב"ם בס"פ יוד דחשבון התקופות הן למר שמואל הן לרב אדא הכל בקירוב הוא ובמהלך האמצעי. אבל במקום השמש האמת תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה בין בחשבון מי שחשב רביעי יום גמור (הוא תקופת שמואל) בין למי שמחשב לפחות מרביעי יום (הוא תקופת ר"א) ע"כ. ונראה שכן היה דעת ר' הלל מתקן קביעות השנים והמועדת דהא דשלח רהב"א לרבא היינו תקיפה במקום השמש האמיתי שהוא שני ימים מקודם והוא לא תבא לעולם בי"ו בניסן לפני קביעותינו וכ"ז בתקופת ר"א אבל בתקופת שמואל אף במקום השמש האמיתי תהיה אחר י"ו ניסן בכמה שנים דהרבה פעמים נופלת התקופה שבמקום השמש האמצעי שאנו מחשבין אחר הפסח. וא"כ אף שבמקום השמש האמיתי הוא בערך שני ימים מקודם עכ"פ הוא אחר י"ו בחדש וזה נראה מבואר בלשון הרמב"ם שבכ"א מחשבין התקופת לכל מר כדאית ליה מקדמת חשבון התקופה שבמקום השמש האמיתי על חשבון התקופה שבמהלך השמש האמצעי בערך שני ימים דלא כמו שנראה מד' המפרש שם. וכ"ה באמת לפי המבואר אח"כ ברמב"ם בפרקים שאח"ז ואכמ"ל וא"כ שפיר כ' המ"ב שע"כ החשבון והקביעות והמועדים שלנו הוא רק עפ"י תקופת רב אדא ולא עפ"י תקופת שמואל. זהו מה שנלע"ד ברור ואמת וה' ינחיני בדרך אמת: שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה לד סקאלא יום ג' כ"ד סיון תרכ"ד לפ"ק

אשוב ואו"ש לכבוד הרבני המופלג מ' יהודא נ"י מק' חראסקוב

מכתבו קבלתי ולרוב טרדותי לא יכולתי לעיין בו עד עכשיו וע"ד שאלתו בנידון הס"ת בכפר שמחזיק הפ"פ מחזיק הס"ת בבית התלמוד ולפעמים כשיש מנין בימי החול מתפללין שם אמנם ביום ש"ק מוכרחין להתפלל בבית הגדול שדר בו המחזיק הפ"פ עם אשתו וקורין שם בס"ת וקשה בעיני מעל' טלטול הספר בכל שבת ממקום למקום ע"כ הוטב בעיניו יותר שיחזיק הס"ת במגדל שקורין אלמיר שבבית הגדול ואף שהבעה"ב דר שם עם אשתו אין בזה חשש משום שהאלמיר מחזיק ארבעים סאה וכ' המג"א בסי' ר"מ סקי"ט דאין בזה בית מיחוש אמנם הט"ז ביו"ד סי' רפ"ב סק"ד אוסר והנה"כ חולק עליו ע"כ שואל חוו"ד. הנה בט"ז היטב לראות דלהט"ז גם לענין זה אסור אבל מ"ש בשם הנה"כ לא דק דהנה"כ מתיר אף בארגז קטן ליישב עליו מטעם שכ' שם אבל בהא שמחמיר הט"ז משום אהל זריק לא השיג על הט"ז. אמנם האמת שדברי הט"ז הם תמוהים מאד דמה ענין אהל זריק לכאן דא"כ תקשי מתני' רפ"ח דאהלות דמזה הביא רמ"א בתשו' סי' ל"ד והובא בנה"כ ראיה דבכה"ג חולקת רשות לעצמה ואם נאמר דהא מתני' ר"י בר"י הוא דפליג ארבי כיון דסתם מתני' כר"י אתי' הו"ל למיפסק כוותי' וגם הרמב"ם פי"ב מה' ט"מ ה"ב פ' כסתם משנה הנ"ל. וגם זה הביא רמ"א שם אע"כ דאין זה ענין לאהל זרוק דל"פ רבי ור"י אלא בשעה שהוא זרוק אבל בשעת הנחתו ודאי הוי אהל לכ"ע וכן מפורש בש"ס נזיר ריש דנ"ה בברייתא דהתם ר"י ברי"א תיבה כו' וזרקה כו' טמאה ואם היתה מונחת טהורה ואף שהתוס' בעירובין סוף ד' ל"א כ' דפלוגתייהו דרבי וריב"י הוא דוקא כשמונח אבל בשעת זריקה אפי' ריב"י מטמא. ע"כ כוונת התוס' שם במ"ש כשמונח היינו כשמהלך על הארץ ולא בזריקה באויר וכ"כ בחי' מהרש"א שם ושטתם בעירוכין הוא כמו הפירוש אחר שבתוס' נזיר ריש דנ"ה ושטה זו ל"פ אשטה ראשונה שבתוס' נזיר שם רק בפירושא וגירסא דשמעתתא דהתם אבל לדינא ל"פ ולשני השיטות בעת שמונחת ודאי לא הוי אהל זרוק ושמי' אהל ובשעת זריקה באויר לכ"ע לא הוי אהל. דפלוגתתם הוא בהולכת כמ"ש התוס' בחגיגה דכ"ה ד"ה אהל וכ"כ המל"מ ברפי"א מהט"מ ע"ש בד"ה עוד נראה ויותר מזה כ' המל"מ שם דנראה דבמהלכת בארץ לא הוי אהל זרוק רק כשמהלכת באויר כל שאינו בזריקה בהא פליגי רבי ור"י ב"י. אבל במונחת לגמרי ודאי דלא מקרי אהל זרוק לכ"ע. וכן פרש"י בגיטין ד"ח ע"ב בפי' וז"ל בד"ה רבי מטמא כו' אהל המוטלטל אינו אהל בשעת טלטולו כו' ע"ש ודברי הט"ז תמוהים מאד ובכדי שלא נשוי להט"ז ח"ו לטועה חשבתי ששטתו נכון עפ"י ד' הרשב"א בתוספות בעירובין שם ריש דל"א והמעיין בצדק יראה משטחיות דברי הרשב"א שסובר דאף במונחת ממש הוי אהל זרוק ואפ"ה לא תקשי לי' מתני' רפ"ח דאהלות משום דהרשב"א הוא הר"ש מחבר פי' המשניות בסדר זרעים וטהרות והר"ש ברפ"ט דאהלות כ' דהא דמצלת דוקא לענין כלים הנתונים בתוכה דכיון שאינה מקבלת טומאה חוצצת בפני הטומאה לענין הכלים שבתוכה אבל למה שתחתיו וע"ג אינה מצלת דלא נחשבת אהל וע"ש ברע"ב וכן פי' הרא"ש שם בפירושו. והכ"מ רפי"ט מהט"מ בד"ה כ' הראב"ד א"א אין כאן טעם חילק בא"א בין הני תרתי משניות דרפ"ח ורפ"ט ע"ש. (והוא חילוק הראב"ד בהשגות שם פי"ג ה"ד לענין כלי גללים שאינם באים במדה. ודברי הכ"מ שם סותרים למ"ש כאן למעיין היטב. אמנם זה אמת שבזה מחילוק הרמב"ם עם הראב"ד ותוס' אי צריך ביטול דוקא אם סותם הכלי כמבואר ברמב"ם וראב"ד וכ"מ שם פט"ו ה"ב וע' בפי' הרע"ב ותיו"ט שם פ"ו מ"ב ואכמ"ל) ואף שד' הרמב"ם רפי"ב ורפי"ט אינו כן וגם הראב"ד בשני המקומות הנ"ל כד' הרמב"ם בזה. וכבר הרגיש כן בתיו"ט רפ"ו ורפ"ט דאהלות וכ"נ שהוא שטת ר"ת בתוס' עירובין וכן מבואר משטת רש"י בגיטין הנ"ל דכל שמחזקת ארבעים סאה חולקת רשות לעצמה והוי אהל בפ"ע כשהוא מונחת לגמרי אליבא דכ"ע מכל מקום יש מקום לשטת הט"ז ע"פ ד' הר"ש והרא"ש והרע"ב והכ"מ הנ"ל דלדידהו ע"כ לאו אהל בפ"ע הוא. וע"כ הא דחוצץ לענין הכלים שבתוכה משום שאין מקבלת טומאה הוא ולאו אהל הוא וא"כ ל"מ להא לענין חציצה בפני הס"ת לכל מילי. שוב ראיתי בס' בכ"ש בעירובין שם שעמד ע"ד הט"ז הנ"ל בכמה דברים שכתבתי וגם הרגיש בד' הרשב"א הנ"ל אלא שכ' דלשטת הרשב"א ע"כ מתני' דרפ"ח אתיא כר"י ב"י וכ' דדברי הרשב"א יחיד הם ע"ש ולדבריו גם לד' הרשב"א י"ל יותר כר"י ב"י דסתם מתני' דאהלות כוותי'. אמנם לפמ"ש למעלה דעת הרשב"א לאו ד' יחיד הוא שכ"ד הרא"ש והרע"ב והכ"מ והרמ"א בתשו' הניח בצ"ע. והנה אף דבהך דינא דישיבה ע"ג ספרים בלא"ה הקילו

הב"ח **((א) עיין בפ"י בר"ה דכ"א מה שתי' לקושיא זו.)**