בית שלמה אורח חיים מו

כמו שנראה מדברי הט"ז א"ח סי' קנ"ט והנו"ב מה"ת יו"ד סי' קמ"ב. וזה אינו מצד הלכה ודינא רק מצד טעמא דקים להו שהסתימה אינה סתימה מעליותא רק בכ"ח ובזפת ולא בשאר כלים א"כ כיון דבשאר כלים אינו סותם יפה או שאינה מתקיימת מה מקום לחלק בזה בין אם ניקב בשיעור טהרתו או לא ודוקא לענין נקב שבבע"ח יש לחלק בהכי דבנקב דמיטרפא בי' ל"מ סתימה שאינה מעלה ארוכה בנקב זה משא"כ בנקב דלא מיטרפא בי' ועיין תשו' נו"ב קמא יו"ד סי' י"ז וכ"ה בטבע בע"ח כמובן אבל ל"ש לחלק בהכי לענין נקב שבכלי שאין בו רוח חיים וע"כ כלל זה ל"ד הוא כמו שהארכתי בתשו' הקודמת ודברינו ברורים ב"ה כשמש ובהכי נדחה מ"ש כ"ת אחר כך לדחות ראייתי ממשפך ספ"ג דשאני התם שכך נעשה מתחלה והאריך ואין זה כלום דהא כאן אנו דנין אם הוא סתימה טובה וא"כ מה חילוק יש בין אם נעשה הנקב מתחלה או אח"כ ואדרבה בשל חרס מועיל יותר הסתימה לנקב שאחר כך מאם נעשה מתחלה כמ"ש בתשובתי בשם הר"ש שם והאריכות בזה אך למותר ועמ"ש בתשובתי הקודמת והגע בעצמך כו' כ' כ"ת ל"ד כלל דהא משנה מפורש בפ"ב מ"א כו' חוזר ועשה מהם כלים מקבלים טומאה מכאן ולהבא ולכן אם נפל נסר א' וחזר אח"כ ונתן נסר אחר הו"ל כחזר ועשה מהם כלים דמהני לקבל טומאה מכאן ולהבא אבל סתימת נקב ל"מ וז"פ עכ"ל ואין אומר ואין דברים דמתני' ל"מ בהכי רק דמן השבר עצמו עשה כלים חדשים וע"ש בפי' הרמב"ם. אמנם אי מיירי בגוונא שכ' כ"ת אדרבה יש נמי ראיה לדברינו מן המשנה דמה לי תיקון הכלי בנסר שלם או בחתיכת נסר וז"פ וכ"ת עשה מדבר פשוט פשוט להיפך וע' בהשגת הראב"ד פכ"ז מכלים הי"ז ובכ"מ שם עש"ה. ט) מה שרצה כ"ת ליישב דבריו מ"ש ליישב קו' התוס' בר"ה די"ט מעל פרש"י בלשון ראשון ואני בתשובתי דחיתי דבריו וישובו וכ"ת חזר וכתב דבריו שבקונטרוסו הראשון ולא חידש מאומה ליישב דחייתי והרואה יראה שאין מקום לדבריו ודחייתי לאו דחיה בעלמא הוא רק שדברי כ"ת אין להם מקום כלל ולרווחא הבאתי לשון רש"י עצמו בשבת דט"ז שמפורש כדברי ומ"ש כ"ת שאינו מבין פירושי בדברי מהרש"א בר"ה די"ט תמה אני שהוא פי' פשוט וא"א לפרש בא"א עכשיו ראיתי בס' קרבן ראשית שפי' כמ"ש. והנה בעתים הללו מחמת חולשת כחי שגם גוף הכתיבה קשה לפני איני משיב בשום ענין רק פ"א יוכשר בעיני החכם השואל או לא אני ב"ה מדקדק בתשובתי ומעולם אני אוהב אמת בפרט בתורת אמת אמנם לאשר כ"ת פעם ראשונה שלח דבריו לפני הנני משיבו עוד הפעם הזאת בענין זה. אמנם לא יטרידנו עוד הפעם כי לא אשיב עוד בזה כי כבר יצאתי י"ח במה שיש בו די. ובמקומי אני עומד שמצד הדין לענ"ד כוס זה כשר לברכה רק אם כבר הורה כבוד יד"נ חותנו הרב החריף וכו' להחמיר איני רוצה להורות שם נגד דבריו וכבר הורה מורה מומחה ואינו משיב בעתים הללו רק בדבר הנחוץ באמת להלכה למעשה כי בעוני כשל כחי מאד ואני עוסק ברפואת וה' יעזריני לחזק כחי לעבודתו ולתורתו הק' ית"ש ושלום תורתו יוגדל כנפשו ונפש הדוש"ת באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה

תשובה לג סקאלא יום ד' בדר"ח אדר ת"ר לפ"ק

בתשובת מ"ב סי' ק"א האריך ליתן טעם על מה שמברכין בתחלת כל מחזור גדול ברכת החמה והוא ע"פ הש"ס פרק הרואה שהוא בכל כ"ח שנה והוא מיוסד ע"פ תקופת שמואל ובאמת העיקר הוא תקופת רב אדא שהמחזור הוא בכל י"ט שנה הנקרא מחזור קטן ותדע דהא אי' פ"ק דר"ה שלח לי' רהב"א לרבא כד חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברוה לההוא שתא ולפי חשבון תקופת שמואל תמשך כ"פ תקוכת עד אחר הפסח בקביעות שלנו וע"כ דהעיקר כתקופת ר"א ע"כ האריך ליתן טעם ע"מ שבברכת החמה עושין כתקופת שמואל ע"ש וראיתי לחכם א' מחכמי זמנינו בתשובה שהקשה על קביעות שלנו שבכל שנת ששה עשר למחזור קטן תמשיך תקופת טבת עד שיתסר בניסן אף ע"פ חשבון ר"א ואין מעברין השנה לפי הקביעות שלנו ע"פ תיקון ר' הלל בן ר"י נשיאה לזאת האריך החכם הנ"ל דאנן ס"ל דאין הלכה דהא דרהב"א משום דרהב"א ס"ל כאחרים בסנהדרין די"ג ואין הלכה כאחרים משום דע"כ ר"י ור' יוסי שם בברייתא פליגי דר"י קאמר דאם חסרה תקופת תמוז עשרים יום עד חודש תשרי דהיינו שתקופת תשרי נופלת בכ"א לחדש אז מעברין ור' יוסי קאמר ששה עשר יום לפני הפסח מעברין דהיינו שתקופת ניסן נופלת בשבעה עשר בחודש ניסן דאז יפול תשרי אח"כ בכ"ד לחודש אז דוקא מעברין ופליגי דר"י ס"ל דיום תקופה גומר ורי"ו ס"ל דיום תקופה מתחיל וע"ש בסוגיא ואם נאמר דס"ל כאחרים ות"ל דבכה"ג מעברין לכל חד משום תקופת טבת דמשכה ואין אביב של תקופה בחידושה של לבנה בניסן לכל חד לשיטתו וע"ש בתוס' בסנהדרין ד"ה שמור אע"כ דל"ס כאחרים לזאת האריך החכם דאנן להלכה גרירן בכל אתר תקופת שמואל כמו לענין ברכת החמה בכל כ"ח שנה ולענין שאלת מטר ס' יום אחר התקופה ול"א לן מה שתקופת טבת נמשכת אחר חג הפסח עכת"ד. אמנם אישתמיט לי' דברי המ"ב בתשו' הנ"ל שלא הביאם כלל וגם הרמב"ם פ"ד מה' קה"ח ה"ב נראה דפ' כהא דרהב"א וכאחרים וגם מבואר מדבריו שם ס"פ יוד שהעיקר כתקופת ר"א לענין עיבור השנה ע"ש גם מ"ש דע"כ ר"י ורי"ו לא ס"ל הכי לאו ראיה הוא כלל דהא שפיר משכחת לה שתהי' תקופת תשרי בכ"א ולפני זה תהיה תקופת ניסן בט"ו וכן כשתהיה תקופת תשרי בכ"ב ולפני זה תהי' תקופת ניסן בט"ז כשתהי' תקופת ניסן בתחלת היום או בחצי היום כמ"ש התוס' שם ד"ה י"ו לפני הפסח ע"ש וא"כ משום אביב אין מעברין לכל מר כדאית ליה משום דאפשר ליעברי' לאדר כפירכת הש"ס התם. אבל משום תקופת תשרי ע"כ מעברין משום דאאל"כ משום אד"ו כמ"ש רש"י שם ואי מעברין לאדר משום אביב. ע"כ צריך לחסר חד מירחי קייטא וע"ש בפרש"י וא"כ לענין תקופת תשרי לא מתקנינן בהא דהדר יהי' בכ"א לר"י ובכ"ב לרי"ו וע"ש בתוס' סד"ה שמור ובחי' מהרש"א שם וגם התוס' בסנהדרין שם כ' דהא דשלח רהב"א לרבא כו' ולא תיחוש לה היינו לומר דאחרים יחידאה הוא ואין הלכה כמותם. וש"מ דהלכה כאחרים וא"כ בשנת ט"ז למחזור קטן כשהתקופה ביום י"ו לניסן אין מעברין לא לאדר ולא לשנה. וא"כ הדר"ק לדוכתי'. והנה הראב"ד השיג על הרמב"ם שם בפ"ד ה"ב ע"ש. וכן הביא הכ"מ שם הט"ז השגה זו אות באות בשם הרמ"ה ולכאורה השגה זו תמי' דמה השיג על הרמב"ם הא עכ"פ גם הוא מודה דהא דרהב"א הלכתא הוא יהיה מאיזה טעם שיהי' ושפיר פ' הרמב"ם כרהב"א. אמנם נראה כוונתו דרהב"א ס"ל כת"ק שם בסנהדרין דבעינן כולי חג בתקופה חדשה ומש"ה שפיר ס"ל לרהב"א דאי משכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן מעברין משום דבעינן אביב בחודש ניסן וליכא וגם יהי' תקופת תשרי בכ"א וכיון דאיכא תרתי מעכבין וה"ה דהומ"ל דטעמא דרהב"א ע"כ משום דס"ל דיום תקופה גומר כמ"ש התוס' בסנהדרין שם ד"ה שמור וא"כ אף אי ס"ל דדי במקצת חג בתקופה חדשה מ"מ כשנופלת תשרי בכ"א אפי' מקצת חג ליכא למ"ד דיום תקופה גומר כדס"ל לר"י התם כדאי' שם בש"ס אבל כיון דודאי הלכה כר' יוסי וכיון דודאי הלכתא כר' יוסי בתרתי דדי במקצת חג בתקופה חדשה וגם יום תקופה מתחיל א"כ אף אי משכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן משכחת לה שפיר דתקופת תשרי יהי' ביום כ"א אם נפלה תקופת ניסן בתחלת הלילה או באמצע הלילה ועל תקופת אביב לבד אין מעברין כיון שאמרו בש"ס די"א דעל א' מהן אין מעברין ואף שאם נפלה תקופת ניסן בתחלת יום ט"ז או בחצות היום תפול תקופת תשרי בכ"ד ואף לר' יוסי ליכא מקצת חג בתקופה חדשה מ"מ יש להשיג על הרמב"ם דסתם וכ' דאם תהיה תקופת ניסן בט"ז בניסן מעברין זה נראה כוונת ההשגה. ונראה דע"כ הראב"ד והרמ"ה תרתי קאמרי כנ"ל מדכתבו וז"ל וכיון דמשכה תקופת טבת עד י"ו בניסן משכה תקופת תמוז עד בתר החג ואמטו להכי מעברין חדא דבעינן אביב בתקופת ניסן וליכא תו דבעינן כולי חג בתקופה חדשה וליכא כו' ע"ש. והדברים סותרים כיון דקאמרי דבכה"ג משכה תקופת תמוז א"כ ל"ל למימר דבעי מן כולי חג בתקופה חדשה וליכא הא בכה"ג ליכא אפי' מקצת חג בתקופ' חדשה אע"כ דתרתי קאמרי חדא דרהב"א ע"כ ס"ל דיום תקופה גומר א"כ בכה"ג משכה תקופת תמוז עד בתר החג דהיינו אף אם תקופת ניסן היה בליל י"ו וא"כ תהי' תקופת תשרי ביום כ"א מ"מ למ"ד דיום תקופה גומר שפיר משכה תקופת תמוז עד בתר החג כדס"ל לר"י התם וכדאי' בש"ס. שנית אף אם נאמר דרהב"א סובר יום תקופה מתחיל כיון דתני בברייתא דעל א' מהן אין מעברין ע"כ ס"ל לרהב"א כת"ק דבעינן כולי חג בתקופה חדשה וליכא וכיון דאיכא תרתי מעברין כנלע"ד בביאור השגתם. וא"כ לפי שטתם לק"מ על קביעתינו דאף כשתפול ניסן בליל י"ו אין מעברין. אמנם כפי הנראה לפעמים נופלת תקופת ניסן ביום י"ו בשנה ההוא שהוא ט"ז למ"ק וזה לא א"ש אף לדידהו וראיתי לחכם הנ"ל שכ' בתשובה דכשנופלת ביום י"ו בלא"ה לק"מ לפי המבואר בדברי רש"י בר"ה שם דכ"א דהא דבעינן זמן אביב בחידושה של לבנה לא קפדינן איום החדש רק חשבינן מן המולד והא דקאמר עד שיתסר בניסן ל"ד רק עד שיתסר ממולד ניסן. וא"כ לפי החשבון שבכלות ט"ו שנים מהתחלת המחזור נופלת תקופת ניסן ט"ו יום ושלשה שעות ומחצה בקירוב אחר המולד וא"כ כשהתקופה היא ביום י"ו ע"כ כלו ט"ו יום שהוא חידושה של לבנה לשטת התוס' שם ובסנהדרין בליל י"ו וכיון דקיי"ל דיום תקופה מתחיל א"כ חשבינן שבתחלת ליל י"ו הוא מתקופת האביב אף שלא נפלה התקופה רק ביום י"ו. וא"כ שוב הוי התקופה בחידושה של לבנה היינו קודם שכלו ט"ו יום משעת המולד והוא עצה נכונה. אלא שכבר הרגיש החכם בעצמו שאאל"כ דזמן אביב מהמולד מנינן דא"כ מה פריך הש"ס שם בסנהדרין על אחרים וליעברו לאדר דכיון דמנינן מן המולד מה נועיל במה שנעברי' לאדר והחכם הנ"ל רצה לרפאות שבר זה ולומר דרש"י ס"ל כשטת הרמ"ה הנ"ל (ותמי' שלא ראה רק דברי הרמ"ה שבכ"מ ולא ראה ד' הראב"ד שלפנינו במקומו הגם שנראה שהשגת הראב"ד זו לא היתה בספרי הרמב"ם שלפני הכ"מ) דמשום אביב לחוד אין מעברין רק בדאיכא תרתי היינו שגם לא יהי' חג האסוף בתקופה חדשה ומש"ה פריך דליעברי' לאדר היינו דאף דלא נתקנו בזה האביב. מ"מ כיון דאחרים ס"ל דיום תקופה גומר כמ"ש התוס' ד"ה שמור א"כ י"ל דאחרים ס"ל דרק מקצת חג בתקופה חדשה. אמנם כיון שתקופת ניסן הוא בי"ו א"כ תקופת תשרי הוא בכ"א ואי יום תקופה גומר אינו בכה"ג אף מקצת החג בתקופה חדשה כנ"ל ומש"ה כיון דאיתא תרתי מעברין כנ"ל. ומש"ה אף אם לא נתקן אביב במה שנעברי' לאדר מ"מ עכ"פ נתקן בזה שיהיה מקצת החג בתקופה חדשה ועל תקופת האביב בלבד אין מעברין כיון דליכא תרתי עכ"ד וליתא מכמה טעמים. א) הא שטת רש"י דאחרים ס"ל יום תקופה מתחיל כמ"ש רש"י שם בסנהדרין ד"ה תנא. ב) דא"כ מאי פריך וליעברו לאדר כיון דהעיבור אינו מתקן האביב רק החג הסוכת למה אדר דוקא דנקט רב ליפרך דליעברי' לחד מהחדשים שקודם החג.