בית שלמה אורח חיים מה

דהא מחט מתכות הוא ובכ"מ ל"א כל שטהר עכ"ד ויפה תמה אלא שכבר קדמו בתמיה זו שם במקומו בס' לב אריה ה) כ' כ"ת לפי דרכו הנ"ל ליישב הש"ס בזבחים ריש דצ"ה דמשני שניקב בשורש קטן דממ"נ אי יצא בנקב זה מתורת כלי א"כ הד"ק לדוכתי' דלאו כלי הוא ועוד דאמאי לא משני שניקב כמוציא זית וסתמו ותי' לפי דרכו דגם התוס' ל"מ סתימה רק משום דמועיל יוחד לרימונים ובכלי מקדש ל"ש לומר שיחדו לרימונים ע"כ ל"מ סתימה ומש"ה מוקי שניקב כש"ק ואף דבעינן נקב כמ"ז דוקא מ"מ מיירי בניקב כש"ק וסתמו וחזר וניקב כש"ק וסתמו עד שהשלים למ"ז ובכה"ג מועיל סתימה דל"ש כיון שטהר דהא לא ניקב בפ"א כשיעור וא"כ שפיר הוי כלי ואפ"ה נטהר מטומאה דפ"ח באו לכאן וכדאי' בשבת דקי"ב עכ"ד. וגם בזה לא כיון יפה מחמת כמה טעמים א' כמ"ש למעלה דא"א לחלק בהכי דא"כ אכתי תקשי מתני' דפ"ג מ"ג לר"א דס"פ המצניע כי דהא כ' התוס' שם בזבחים דגם שם נקרא כלי משום שאם הי' מייחדו לזתים או לרימונים הוי מקבל טומאה מכאן ולהבא וזהו דלא כדברי כ"ת ג' דלשטת התוס' שחלקו שם על פרש"י בהא דרצוף מרצוף אאל"כ בסתמו דא"כ פ"ח באו לכאן ואינו מקיים מצות שבירה בכלי הראשון שהי' צריך שבירה. אמנם אף לפרש"י י"ל דלא בעי לאוקמי בסתמו דא"כ תרתי למ"ל למיתני בחדא גוונא הא דכ"ח וכלי נחושת וכצ"ל ע"כ ליישב בזה ק' התוס' מה שהק' על פרש"י דא"כ ברישא נמי לישני הכי שחזר ותפרו ולפמ"ש א"ש: ועוד דאכתי לפ"ד כ"ת ל"ל לשנויי שניקב בש"ק דהא אף בנקב קטן שפיר משכחת לי' דניקב נקב קטן וסתמו וחזר וניקב וסתמו עד שהשלים למוציא זית ומ"ש ניקב כש"ק דנקט ע"כ אין מקום לדברי כ"ת בזה: ו) עמ"ש בתשובתי דלפע"ד דלענין קבלת טומאה אם גוף הכלי שלם רק שנשבר הבסיס שלמטה אף שא"י ליישב בלא סמיכה מקבל טומאה דלא בעינן שיהיה יכול ליישב בלי סמיכה דוקא רק בשבר כלי כו' ע"ז השיב כ"ת ממשנה פי"ח דכלים מ"ג והנה לא עיין כ"ת ברמב"ם ספ"ג דמבואר דחזר בו ממה שפי' בפיה"מ ומפ' למתני' דמיירי בשדה ותיבה המחזיקות מ' סאה ואינן מקבלים טומאה כשהם שלימים והיה הו"א דכשניטל א' מרגליו יקבלו טומאה דשוב אין עשוים לנחת קמ"ל דאפ"ה אין מקבלים טומאה כמקודם ולפ"ז אין לראיית כ"ת מקום ומ"מ אף לפי' הרמב"ם בפיה"מ אין משם ראיה לכ"ח וכ"ז דהא שם בשדה אין מקבלים טומאה לפי' הרמב"ם בפיה"מ אף אם יכול ליישב בל"ס רק שנוטה קצת לצד א' מחמת חסרון הרגל ובכ"ח קפדינן דוקא אם א"י ליישב בל"ס וע' ברפ"ד במשנה ורע"ב שם ד"ה וחכמים ועכ"פ המעיין במשניות ורמב"ם פי"ח ה"י י"א י"ב יראה שלא נמצא ד"ז דצריך שיכול לישב בל"ס רק בשברי כ"ח והא דכיסוי הלפס פ"ב מ"ה היינו משום דכשיש לו חידוד אין עשוי לסנן בו הירק ולא נעשה לקבלה רק לכיסוי וכיסוי כ"ח טהור אמנם אף אם נאמר דאף בכלי שלם שנשבר הרגל וא"י ליישב בל"ס מ"מ ודאי דלא גרע מניקב דמועיל תיקון לדעת כל הקדמונים חוץ מריב"א שנדחה דעתו ומה שהביא כ"ת מפ"ג דכלים מ"ד מחביות שנשברה ודבק ממנה חרסים זה בשבר כלי דל"מ תיקון בכ"ח משום דכל, כ"ח שטהר וכבר חילקו כל הקדמונים דחביות שניקבה מהני תיקון וה"ה או כ"ש בנשבר הרגל לבד אף שלא היה יכול ליישב בל"ס. והרי בנט"י דודאי קפדינן אמנא ובניקב ככ"מ או עכ"פ בנקב המטהר מטומאתו פסול לנט"י ובשהכלי שלם רק שנשבר בסיסו וא"י לישב בל"ס אף דלשטת התוס' והרא"ש והטוש"ע פסול לנט"י מ"מ אינו פסול לכ"ע כמ"ש הב"ח והט"ז סי' קנ"ט ומכ"ש לענין כוס של ברכה דלרוב פירושו הראשונים ז"ל בפי' חי הנאמר בכוס של ברכה א"צ שיהי' הכוס שלם רק לפי' חכמי נרבונא שבתוס' שפי' הכי ותר"י בש"ס ברכות דחי פי' זה אף שאנו חוששים לדבריהם מ"מ מה מצא הכוס חן בעיני כ"ת להחמיר בו יותר מכל הני דבעינן כלי מד"ת באין חולק כמו כל הני דקחשיב להו בתוספתא ס"פ מחט וטבעת שהבאתי בתשובתי והובא בהר"ש רפ"ד מכלים וע"ש בהר"ש דחשיב כל הני דבעינן כלי דוקא ולא שברי כלי כל הני דחשיב בתוספתא דידים והר"ש כ' ב' פירושים על הא דאי' בתוספתא אין מקדשין אי קידוש אפר פרה או קידוש ידים ורגלים ולא מספ"ל שמא הפי' הוא דאין מקדשים קידוש היום ועכ"פ ודאי דהא דכוס של ברכה קולא טובא מנט"י ומכל הני דבעינן מה"ת כלי כדחשיב להו בתוספתא והר"ש הנ"ל דלא כד' כ"ת שמגבי' חומרא זו דכוס שלם מאד להחמיר יותר מכל הני ועל כיוצא בזה אמרו יציבא בארעא כו' ועכ"פ תיקון ודאי מהני כנ"ל: ז) על מ"ש בתשובתי שכ"ת אישתמיט לי' ד' הב"י בא"ח סי' קנ"ט שכ' בפי' התוספתא דידים דאפי' בשבר כלי שא"י ליישב בל"ס מועיל תיקון שיוכל ליישב בל"ס וכשר לנט"י ומזה שפטתי לנ"ד וכ"ת בא להשיב על דברי והאריך והביא ד' התוספתא דס"פ מחט וטבעת שהבאתי בתשובתו והובא בהר"ש רפ"ד דכלים וכ' כ"ת בפשיטות דחכמים ל"פ ברישא אר"מ רק לענין טומאה אבל לענין אי הוי כלי לענין קידוש והזאה ומילוי והצלת צ"פ והצלת אויר כ"ח גם חכמים מודי לר"מ דאף בכ"ח שטהר מהני תיקון ומזה דחה ראייתו מהב"י דאף דכ' דלענין נט"י מהני תיקון מ"מ כיון שלענין טומאה ל"מ תיקון לחכמים י"ל דה"ה לענין כוס של ברכה גם כ' כ"ת לדחות תמיהתי שתמהתי בתשובתי על הריב"א מסיפא דתוספתא הנ"ל לענין כ"ז וכ"ע וכ"ת כ' דלק"מ דהא בסיפא לענין כ"ע וכ"ז לא קתני כלים לענין טומאה רק דהוי כלי לענין קידוש מ"ח ואינך לכן ל"פ חכמים דבזה גם ברישא חכמים מודים לר"מ ח"ב ופשוט ולכן אף שהמג"א בסי' קנ"ט כ' דלענין נט"י מועיל סתימה מודה דלענין טומאה ל"מ סתימה ולכן שפיר י"ל דכיון דל"מ סתימה לטומאה ה"ה דל"מ סתימה לענין כוס של ברכה עכ"ד כ"ת והנה אף לפי מה דפשיטא לי' לכ"ת בביאור התוספתא הנה כבר כתבתי דהרבה יותר מדאי חפש כ"ת לבקש צדדים להחמיר בזה ולהגדיל חומרא של שלימות הכוס ששורשו רק מדרבנן ואינו לרוב הפוסקים יותר מקידוש מי חטאת דבעי כלי מה"ת כמפו' בקרא ואם לקידוש מי חטאת ודכוותי' מקרי כלי מכ"ש דמקרי כלי לענין זה ואף אי הוי מספ"ל אי לדמוי לקידוש ואינך או לטומאה הו"ל למיזל לקולא בדרבנן כי האי שאינו אליבא דכ"ע אמנם בעיקר הדבר מה דפשיט לי' לכ"ת לדידי פשיטא לי איפכא והנה הגם שלכאורה מד' הר"ש פ"ה דפרה משנה ה' בד"ה ולא בשולי המחץ משמע כד' כ"ת שחכמים מודים בהא לר"מ. אמנם לדעתי אאל"כ דמה טעמם יש בזה מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא ובפרט דבכל דוכתי בדאורייתא לחומרא אזלינן וכאן ניזל בתר איפכא הכא לקולא והכא לקולא ועיין בתוס' שבת דצ"ה בד"ה ערמינהו ע"ש היטב ובחי' מהרש"א שם. ועוד אם נאמר כד' כ"ת א"כ דין כ"ח וכ"ע וכ"ז בני בקתא חדא נינהו ודינייהו שוה לענין זה וא"כ אמאי תני להו בתוספתא בתרתי רישא וסיפא הו"ל לכללינהו בחדא וזה תימה רבה לדרך כ"ת א"ו הא בדותא הוא אלא שקידוש ואינך וקבלת טומאת דין א' להם והחילוק היא בין רישא לסיפא דברישא בשברי כ"ח ס"ל לרבנן דכל שטהר כו' וה"ה דאינו מועיל תיקון למשוינהו כלי לענין קידוש ואינך ובסיפא בכ"ע וכ"ז חכמים מודים לר"מ דמועיל תיקון לענין קידוש וה"ה דהוי כלי לענין קבלת טומאה וז"ב כשמש והכי משמע להדיא מדברי הרמב"ם פ"ו מפרה אדומה ה"ג וה"ד שבה' ג' בדפנות הכלים ושולי המחץ שהוא רישא דתוספתא הנ"ל לא כתב דמועיל בהו תיקון והיינו משום שהם שברי כ"ח ואינו מועיל תיקון לרבנן דקיי"ל כוותייהו ובה' ד' בשולי כ"ע וכ"ז שהוא סיפא דתוספתא הנ"ל כ' דמועיל בהו תיקון כמפורש בתוספתא והיינו כמ"ש והר"ש הנ"ל ע"כ נקט למילתי' אליבא דר"מ דוקא וכ"ז ברור בעיני כשמש ודלא כמ"ש כ"ת: ח) הנה כ"ת האריך בקונטרס הראשון לפסול הכוס משני טעמים טעם הראשון משום ד' הריב"א שס"ל דכ"ז דומה לכ"ח ואמרינן כל שטהר שעה א' כו' וא"כ אף אם הי' התיקון תיקון טוב ל"מ שיחזיר להיות כלי מצד הדין טעם השני אף לד' התוס' דכ"ז ככ"מ דמי ול"א בי' כל שטהר ואם הי' מתקנה תיקון מעליא הי' חוזר ונעשה כלי מכל מקום התיקון שעשו בזה לאו תיקון הוא משום דאינו מועיל סתימה רק לכ"ח בזפת אבל לשאר כלים ל"מ סתימה.. והאריך כ"ת בזה מאד והקשה על הש"ס בשבת דקי"ב דמיבעיא להו ניקב כמוציא זית וסתמו כו' עד שהשלימו למ"ר והא בכלי עץ מיירי ול"מ סתימה והאריך ליישב דהא דל"מ סתימה בשאר כלים הוא בשכבר נתבטל מתורת כלי ע"י הנקב אבל אם הנקב קטן משיעור שנתבטל מתורת כלי על ידו מהני סתימה ואני השבתי ע"ז וז"ל ואין חילוקו מתקבל כלל דדוקא לענין טריפות הוא דמחלקינן בהכי דדוקא בניקב דמינה מיטרפא ל"מ סתימה דסופו ליסתר משא"כ בנקב דלא מינה מיטרפא מהני סתימה כדאי' בש"ס יבמות כו' אבל לענין סתימת כלי אין מקום לחלק בזה עכ"ל וע"ז השיב כ"ת עכשיו וז"ל סברא זו מבוארת במשנה פ"ג דכלים מ"ג וז"ל חבית שניקבה ועשאה בזפת ונשברה אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית טמאה מפני שלא בטל שם כלי מעליה חרס שניקבה ועשאה בזפת כו' טהור מפני שבטל שם כלי מעליה וע"ש ברמב"ם ובר"ש וברע"ב דהיכא דנתבטל שם כלי מעליה ל"מ סתימה עכ"ל כ"ת ונשתוממתי על המראה מה חידוש חידש כ"ת בהביאו המשנה הזאת הלא הבאתי משנה זאת ודברי הרמב"ם והר"ש בריש תשובתי הקודמת אלא שדברי כ"ת אלו המה שלא בהשגחה כלל דהא לפי' הרמב"ם והר"ש מיירי משנה זו אף בניקב בכדי טהרתו שהוא כמוציא זית ואפ"ה מועיל הסתימה משום דאף שבניקבה זו נטהרה מטומאתה עכ"ז שם כלי עליה אף שניקבה ועוד דמאי מייתי כ"ת ממשנה זו הא במשנה זו בכ"ח מיירי ובכ"ח מהני סתימה בזפת משא"כ בשאר כלים דהא עיקר דברי כ"ת לפלפל ולהקשות על הש"ס בשבת הנ"ל דמה מועיל סתימה דהא בכלי עץ ל"מ סתימה וע"ז חילק כ"ת דאף דל"מ סתימה בשאר כלים זהו דוקא בשניקב בכדי טהרתו אבל בשבת דמיירי שניקב רק כמוציא זית ובכלי עץ שיעור בכדי טהרתו הוא כמ"ר מש"ה מהני הסתימה וא"כ מאי מייתי כ"ת ממשנה זאת ואף שאנכי כתבתי כעין סברא זו לעיל סוף אות ג' ליישב משנה הנ"ל לשטת ריב"א אבל כ"ת לא נחית לזה רק הביא פי' הר"ש והר"מ והם בניקב כמוציא זית שהוא כדי טהרתו מפרשי למתני' אבל גם לפי פירושי לשיטת ריב"א אין זה ענין לכאן כלל וכ"ת ל"ד בזה כלל דדוקא בכ"ח בזפת דהוי סתימה מעליא אלא דחז"ל קבלו דכ"ח שטהר שוב ל"מ אף תיקון יפה שתחזור להיות כלי לקבל טומאה ולשיטת ריב"א אף בכלי שלם שניקב הוי הכי בזה שפיר יש לחלק דאם הנקב לא הוציאו מתורת כלי לענין טומאה היינו שהוא נקב קטן שאינו מיטהר בהכי אם סתמו מועיל הסתימה דאף שנשבר ונעשה גיסטרא אח"כ דשיעור נקב שבגיסטרא היא כמוציא משקה אפ"ה מועיל הסתימה הראשונה כיון דאז הי' כלי שלם ולא נטהר מחמת הנקב כי לא ניקב בכדי טהרתו לזה שפיר הי' מועיל אז הסתימה שוב הוי כאילו לא ניקב כלל (א) משא"כ לענין החילוק שבין כ"ח לשאר כלים לפי ד' כ"ת שד' הראב"ד שאין מועיל סתימה רק לכ"ח בזפת הוא כלל

מוחלט

**(א) ומזה ראי' לדברי הט"ז באו"ח סי' י"ב בסוף התשו' עיין במ"ז ובהגהות לב"ש ובספר שערי תשובה שם והבן אבל עכ"פ מקרי פנים חרשות כמו דפשטינן בש"ס שבת שם ובעירובין דכ"ד ועיין בתשו' ח"ס חח"מ בהשמטה סי' קפ"ט.)**