בית שלמה אורח חיים מד

לענין סתימות כלי אין מקום לחלק בזה. אמנם האמת שלק"מ מתרי טעמי חדא דע"כ הא דכיילי דאין מועיל סתימה רק לכ"ח בזפת ע"כ לאו כללא הוא דבכלי עץ ודאי דמועיל סתימת זפת דהא במשפך שסתמו בזפת בפ"ג דפליגי בי' תנאי ולר"ע דקיי"ל כוותי' מועיל סתימה בשל עץ ולא בשל חרס וכ' שם הר"ש דאף דזפת הוי סתימה בכ"ח דהנקב שנעשה אח"כ אינו חלק ושוה מש"ה נדבק בו הזפת היטב. משא"כ בנקב של משפך שעשאו היוצר מתחלה והוא חלק לא נדבק בו הזפת יפה ואינו מתקיים ואפ"ה מועיל בשל עץ וא"כ עכ"פ אנו רואין דבשל עץ ודאי מועיל סתימה לנקב. וא"כ אף אם נפרש הא דחזקי' דמיירי שסתמוה בזפת לק"מ ועוד דודאי הא דאינו מועיל סתימה רק לכ"ח בזפת לאו כלל גמור הוא וכבר הרגיש כ"ת בעצמו מד' המג"א סי' קנ"ט סק"ו. והוציא כ"ת דבריו מפשטן. ופירש דמיירי שנקב ע"מ לסותמו ומש"ה אף קודם שסתמו לא נתבטל מתורת כלי כמ"ש הנו"ב שם ומש"ה שפיר מועיל סתימה עכ"ד נמשך כ"ת אחר דבריו הקודמים לחלק בהכי לענין אם מועיל סתימה. וכבר כתבנו למעלה דאין מקום לחלק בזה וחוץ מזה לשון המג"א שכ' וניקב ותחב בו דבר אחר מהני ל"מ דמיירי שניקב ע"מ לסתמו. וגם ע"ד הנו"ב הנ"ל חלק בתשו' בית אפרים סי' נ"ג בטוב טעם ואחריו החזיק בתשו' ח"ס. דל"ד לברזא כלל. אמנם האמת הוא כמ"ש בתשו' בית אפרים שם דמצינו סתירה בזה לכאורה במשניות ותוספתות בזה. וע' ברמב"ם והשגת הראב"ד וכ"מ פ"כ מכלים ה"ג ואני מוסיף ותמהני על הנו"ב שנתקשה על שטת הרשב"א דאמאי בסתם הנקב בסיד וגפסיס חזר להיות כלי לפסול המקוה הא אין מועיל סתימה לנקב רק כ"ח בזפת הא מבואר שם בכ"מ דסיד וגפסיס הוי חיבור טפי מזפת וכן במשנה ב' פ"י מכלים מבואר דסיד וגפסיס וזפת הוי חיבור טפי מבעץ ועופרת לענין צמיד פתיל ובפ"ל משנה ג' לענין כלי זכוכית מבואר דבעץ הוי חיבור טפי מזפת. אע"כ צ"ל כמ"ש הב"א שם דלאו גזה"כ הוא או הל"מ איזה מקרי סתימה. רק מסברת חז"ל הוא איזה סתימה הוי סתומה מעליא שסותם הנקב היטב וגם עתיד להתקיים וזולת זה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אם הוא סותם ומהודק היטב וגם עתיד להתקיים זה ודאי הוי סתומה ולכן יפה כ' המג"א כנ"ל ע"ש בתשו' בית אפרי' והגע עצמך גיגו' או חביות שנעש' כלי מכמ' נסרים ע"י חשוקי' שמבחוץ שמהדקן ואם נפל נסר א' ונעשה נקב גדול ושמו תחתיו נסר אחר והדקן בחלוקים מבחוץ כמו שהי' הכי יעלה על הדעת שאינו כלי כבתחלה ומה לי נסר או חצי נסר אם דבקו היטב ועתיד להתקיים ודאי הוי כלי ע"י הסתימה ואף חיבור ע"י טיט שמחברין כמה חתיכות אבנים זל"ז הוי כלי כמו תנור שבתורה. וכן במשנה ספ"ה דפרה. והא שכ' הרמ"א סי' ר"א ס"ז דחיבור אבנים יחד ל"מ כלי כבר עמדו ע"ז האחרונים וע' תשו' ח"ס סי' רי"ז וכ"ש בנ"ד שבית קיבול של הכלי הוא שלם. וא"צ שיסתום שום דבר רק שהבסיס נשבר וכיון שקבעוהו בחיבור יפה תוך בסיס של ברזל לפע"ד שנעש' כלי שלם כבראשונ' דודאי א"צ שיהי' כל הכלי נעשית מעשת א' וכי כוס של פרקים שגוף הכוס הוא מחתיכה א' ובסיס שלו מחתיכה אחרת אם הכלי מחובר להבסיס ודאי מקרי כלי וע' בש"ע א"ח סי' ער"ט וסי' שי"ג ס"ו וסי' תקי"ט ס"ב ואין חילוק אם כל הכלי הוא ממין א' או משני מינים כמו בהא דש"ע יו"ד סי' ק"כ ס"ז. וע"ש בב"י ואחרונים וע' במשנה למלך פי"ג דכלים משנה י"א ודוחק לומר ולחלק דשאני בכל הני דנעשה כן מתחלה להיות של פרקים משא"כ בנ"ד דנעשה מתחלה מחתיכה א' כעין החילוק שבש"מ א"ח סי' קנ"ט ס"ה דודאי לענין נ"ד אין לחלק בהכי ול"ד להא דסי' קנ"ט כלל כיון דעתה תיקנו באופן שיוכל ליישב בלי סמיכה פ"ח באו לכאן וז"פ. ע"כ לפענ"ד דכוס זה כשר לברכה אמנם אם כבר נשאל חותנו ידידי הרב כ"י והורה שפסול לברכה איני רוצה להכשיר בעובדא זו שנשאל עליו מ"ש כ"ת ליישב קוש' התוס' בר"ה שם על שיטת רש"י בלשון ראשון דהא הא דאין כ"ז חוזרין לטומאה ישינה היא משום דטומאת כ"ז הוא רק דרבנן. וכיון דר"מ אזיל בתר מעמיד שפיר אחיתו בה רבנן טומאה ישינה עכ"ד תירוצו תמוה דמה בכך שעכשיו מקבל טומאה מה"ת לר"מ הא עכשיו לא נטמא רק שנטמא כבר וכיון דגם בעת שנטמא לא היו עליו רק טומאה דרבנן ל"ג רבנן שתחזור לאותה טומאה וז"ל רש"י בשבת ד' ט"ז אבל בכלי זכוכית דעיקר תחלת טומאתו ליתא אלא מדרבנן ל"ג רבנן שתחזור טומאה ישינה ע"כ הרי כמ"ש וא"כ שפיר הק' התוס' ע"ד רש"י גם מ"ש כ"ת לתמוה ע"ד המהרש"א שם בר"ה והאריך מאד הוא תמוה והברור בכוונת מהרש"א שכוונתו לתמוה ע"ד התוס' שאדרבה לפי הגי' שלנו בתוספתא דגרסינן בדריב"נ טמא משום כ"מ וצדק תי' א"כ לפי רבינו שמואל ואשר האריך ר"ת בביאור ד' הרמב"ם פ"ו מפרה ה"ז שהביא הט"ז סי' קנ"ט והביא ד' הנו"ב סי' קמ"ב ודחאם ופי' פי' אחר הנה לפמ"ש למעלה נדחה פי' כ"ת שאין לחלק בכך וע"ש בפרמ"ג סי' קנ"ט שפי' ד' הרמב"ם כפי' הנו"ב ובחיבורי. להלכות מקוואות הארכתי וכאן לא יכולתי להאריך יותר מחמת טרדות הימים וחולשת כוחי. ושלום כנפשו ונפש הדוש"ת באהבה שלמה במוהר"י זללה"ה

תשובה לב סקאלא יום א' כ"ח תשרי תר"ל

ושלום תניינא לכבוד הרב המופלג החריף ובקי מ' צבי הירש העליר נ"י

מכתבו מיום כ"ו דנא קבלתי ולחולשת כחי וטרדותי אשיבהו בקצרה כמדבר על לב חכי"ב ואבא ע"ס קונדרוסו. א) עמ"ש בתשובתי דעכ"פ גם לד' כ"ת כשר הכוס לברכה משום ס"ס דהא אף לד' הריב"א אי הולכין אחר המעמיד תורת כל' עליו כמבואר בתוס' שבת דט"ז ור"ה ד"יט ע"ז כ' כ"ת דאף אי הולכין אחר המעמיד י"ל דל"מ סתימה ולכן הקו' התוס' בר"ה על ריב"א דמנ"ל דר"מ סובר הולכין אחר המעמיד וי"ל טעמו דמהני סתימה עכ"ל. ובאמת דברי ברורים כשמש דהא התוס' שדחו פי' ריב"א כ' דא"כ מנ"ל דר"מ אזיל בתר מעמיד וגם מדהאריכו התוס' בשבת להביא התוספתא דפליג ר"מ ארבנן בהא של דלהס"ד שהוא שטת הריב"א בר"ה הוי ס"ל דר"מ ל"פ בזה אחכמים ואפ"ה שפיר מטמא משום דאזיל בתר מעמיד והרי מפו' כדברינו וגם מצד הסברא כיון דלמ"ד דהולכין אחר המעמיד נעשה ע"י הסתימה ככלי מתכות ובכ"מ ל"א הך כללא דכל שטהר כמ"ש גם כ"ת אח"כ. וגם כיון שנעשה מכ"ח כ"מ פנים חדשות באו לכאן א"כ ודאי מקבל טומאה מכאן ולהבא לכ"ע והן אמת שמדברי הריש פ"ב מכלים מ"ב מוכח להדיא איפכא שהק' על הש"ס דשבת הנ"ל דקאמר ור"מ הוא דהכל הולך אחר המעמיד מהא דכ"ח שטהר וכו' ותי' התם לר"מ דל"ל הך סברא ע"ש וזה להיפך מדברינו אמנם דברי הר"ש אל מרפסן איגרא וכבר עמד בס' מים טהורים שם ע"ד הר"ש הנ"ל ותמר עליהם וכי ג"כ כמ"ש דאי הולכין אחר המעמיד אף לרבנן דכ"ת שטהר אעפ"כ טמא בהא משום המעמיד מהני טעמי דכתיבנא ועכ"פ לד' התוס' ודחי ברור כמ"ש בתשובת כנ"ל: ב) עמ"ש בתשובתי דהתוס' בחולין דנ"ה באו ליישב מתני' דפ"ב דכלים כו' ותמה כ"ת דהא התוס' שם בקושייתם כ' ואי בעינן יחוד לקבל רימונים כו' ומבואר דקושייתם על הש"ס ס"פ המצניע ומבואר דס"ל כשיטת הריב"א דאף בכלי שלם שניקב אמרינן כל שטהר עכ"ד והכה אני עוסק בדברי התוס' אלו ואיך לא ראיתי מה שכתבו אבל כ"ת לא ראה דברי חי' מהר"ם שי"ף שם שכ' וז"ל והא דהקשו וא"ת כו' אשברים דהכא הקשו אף שהזכירו בקושייתם ואי בעי יוחד כו' כשניקב כמוצא זית משום שסמכו אהוכחתם כבר דשוין ע"ש. אף שנראה שמהר"מ שי"ף לא נחית לדברי התוס' בר"ה הנ"ל וספוקי מספ"ל אי בכלי שלם שניקב מועיל תיקון וגם פסיקא לי' דהא דחתכו חוליות דומה לכלי שלם שניקב. ולענ"ד דאף שמדברי הר"ש והרא"ש בפ"ב דכלים מ"ב מבואר כן מ"מ לדעת התוס' עכצ"ל דחתכו חוליות דומה לשבר כלי וכ"ה מהסברא ומש"ה הוצרכו לתירוצי. והתוס' ודאי אזלי לשטתם בר"ה כאשר פירשתי בתשובתי ומ"מ תמיהת כ"ת אינו תמי' כנ"ל אמנם אני דקדקתי יותר בלשונם שלא כתבתי על קושייתם רק על ישובם משום דאף אם הקשו נמי על הא דשבת מ"מ בזה יש ליישב ולחלק בין כלי שלם שניקב כמ"ש התוס' בר"ה עפ"י התוספתא אלא דאכתי צריך ליישב הא דפ"ב דכלים ומש"ה הוצרכו לתירוצם ובתירוצם מתיישב הכל גם המדקדק בלשונם מתירוצם והלאה שדברו הכל משברים. ובלא"ה דברינו מוכרחים דאל"כ מה ענין קושייתם ופלפולם אהך מתני' דכלים דמייתי הכא ולא העמידו דבריהם בשבת ס"פ המצניע שהוא מקורם לזה כיון שע"ז סובב קושייתם ופלפולם איו כמ"ש בתשובתי: ג) אחר שלא הונח לו לכ"ת במ"ש שהתוס' בחולין אין סותרים דבריהם שבר"ה ובשני המקומות סוברים כהר"ש והרא"ש דבכלי שניקב ל"א כל שטהר כמ"ש מהרש"א ומהר"ם מלובלין בשבת דט"ז וכ"ת לא הונח לו בזה וכ' איפכא דהתוס' ס"ל כריב"א דאף בכלי שלם שניקב איתא לכללא דכל שטהר ומה שחלקו בר"ה על הריב"א הוא לפימ"ש בחולין דכל דמועיל יחוד בלא תיקון ל"א כל שטהר ומש"ה בכלי שלם שניקב כמוצא זית דמועיל יחוד לרימונים מש"ה מועיל נמי תיקון עכ"ד בקונטרס הלזה. והיינו דהתוס' ס"ל גם כלי זכוכית יש בהם מדות דכ"ח שבס"פ המצניע ובקונט' הקדום כ' כ"ת ליישב ד' הריב"א שלא תקשה עליו ממשנה מפורשת פ"ג מ"ג שמבואר שם דלכלי שלם שניקב מהני תיקון וכ' כ"ת ליישב דלריב"א טעמא דמתני' דמהני תיקון משום דאכתי שם כלי עליו אף דניקבה כמוצא זית מ"מ אם יחדו לרימונים מקבל טומאה אבל בכלי זכוכית ס"ל להריב"א דאין בו ה' מדות שבכ"ח וכיון שניקב טהר לגמרי ול"מ יוחד ע"כ גם תיקון ל"מ והתוס' חלקו בזה וס"ל דאף בכ"ז יש ה' מדות עכת"ד כ"ת בשני הקונטרסי' בענין זה וראשונה דבריו הם נגד ד' מהרש"א ומהר"ם לובלין בשבת דט"ז בשטת התוס' ודבריהם ברורים ומוכרחים וחוץ מזה הנה הגם שבסברתו קדמוהו הר"ש והרא"ש שם שכ' ועוד דעדיין כלי הוא לקבל בה רימונים מ"מ הם ל"כ זה רק לסניף אבל עיקר טעמא הוא משום דבכלי שלם שניקב שם כלי עליו כמ"ש הר"ש והרא"ש שם מתחלה וגם בפ"ב מ"ב אבל כ"ת עשה מזה יסוד מוסד לפלוגתת ריב"א ותוס' ליתא מכמה טעמים חדא דדוחק גדול לומר דבזה יפלגו ריב"א ותוס' אם בכ"ז יש ה' מדות דכ"ח או לא וממש לא ניתן להאמר ועוד דא"כ מה חלקו התוס' בר"ה על ריב"א דאכתי שפיר י"ל דהא דניקב והטיף לתוכו אבר מיירי שניקב כמוצא רמון דל"מ עוד יוחד ובזה התוס' מודים לריב"א לדעת כ"ת. ועוד דאכתי מה יענה ריב"א למתני' דפ"ג מ"ג לר"א דס"ל בשבת דצ"ו דכשניקב כמוציא זית טהור ול"מ יוחד לרימונים וע"ש בפרש"י וכ"פ הרמב"ם רפי"ט ועכנ"ל לפע"ד לריב"א דמיירי מתני' דפ"ג בשניקב פחות משיעור מוציא זית והרבותא הוא דאף שאח"כ אחר שעשאה בזפת נשברה ובגיסטרא שיעור הנקב כמוציא משקה כדאי' ס"פ המצניע. ואם היו נעשה גיסטרא מתחלה ל"מ סתימה אח"כ כמבואר בסיפא דמתני' אעפ"כ מועיל ברישא כיון שבעת הסתומה הי' כלי שלם ולא הי' הנקב כשיעור המטהר מש"ה מועיל הסתימה דאף שנשברה אח"כ ונעשה גיסטרא מועיל הסתימה דמעיקרא כצ"ל לריב"א אבל התוס' וכל הראשונים חולקים עליו ופי' דבניקב כשיעור מיירי ואפ"ה מועיל סתימה משום דבכלי שלם שניקב ל"א כללא דכל שטיהר וע"כ ד' התוס' בחולין יתפרשו כמ"ש בתשו' הראשונה ולא כדעת כ"ת: ד) תמה כ"ת ע"ד מהרש"א ומהרמ"ל שבתוס' חולין דנ"ה הנ"ל