בית שלמה אורח חיים מא

עבור הס"ת דהא המקומת אלו הם בכותל מזרח בע"נ שיעלה דמיהם לסך רב מ"מ הא ידוע שכמות המקום ההוא מה שלקחו ממקום ביהמ"ד א נו שוה רק דבר מועט דהא אינו מחזיק רק ערך א' אמה וחצי רק שעיקר שיווי המקום הוא מצד שצרפו המקום הזאת לשאר העזרה אשר בנו מחדש וא"כ א"צ להעלות בקדושה חמורה רק מה ששוה המקום בכמותו בעצמו כי זה לקחו מן הביהמ"ד שצריך להעלות אותו לקדושה חמורה. ובר מן דין נלע"ד דאף לד' המג"א די שנעלה לקדושה חמורה קצת מהמעות. ואף שהדין במכר והותירו צריך להעלות בה המותר לקדושה חמורה זה דוקא בשלא מכרו זט"ה במא"ה שאז צריך להעלות כל הדמים לקדושה חמורה דוקא. אבל כשמכרו זט"ה במא"ה שאז א"צ להעלות כל הדמים לקדושה חמורה ושרי למישתא בי' שיכרא רק משום שלא בנאו עכשיו אחרת מש"ה צריך לקנות מדמיו קדושה חמורה בזה די אם קנאו ממקצת הדמים קדושה חמורה ואם נחליט כד' המג"א היה אפשר ליישב בזה קושיות התוס' שם במגלה דכ"ז ע"ב ד"ה אבל התנו דר"ל דבכה"ג מיירי שלא בנאו עכשיו אחרת. ומש"ה דוקא בהותירו מותר וזה נכון ועכ"פ בכה"ג נראה דאף למג"א שרי כנלע"ד

תשובה כט סקאלא. יום א' כ"ג אייר. תרכ"ד לפ"ק

חיים וברכה למשמרת שלום. לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג בתורה ובחסידות ירא ושלם מ' דוד נ"י שו"ב דק' באטישאן

מכתבו הגעני עש"ק העבר וע"ד שאלתו שבעירכם היה ביהמ"ד של יחיד שנדר ביתו לביהמ"ד וקבע אה"ק בצד דרום שלא היה יכול לקבעו בא"א וקבע אותו בטעות לדרום וככה התפללו בו לצד דרום. ואח"כ נמלכו הבעה"ב של הביהמ"ד לסתרו ולבנותו מחדש וקבעו המזרח כדינא וקבעו שם אה"ק עפ"י הוראת הרב המו"צ דשם. ועתה קצת מפקפין עליו לאשר זכה רוח זה להיות שם אה"ק וא"כ יש בזה משום הורדה מקדושה ורו"מ הביא ראיה להמו"צ מש"ס דמגילה דכ"ו ע"ב דקאמר רבא דלו תיבותא אותבוה וא"כ שינו אז אה"ק ממקום למקום אע"כ דבמקום מצוה ל"א לן בהורדה מקדושה עכ"ד ושאל חוו"ד זאת תשובתי הא ודאי שהורדה מקדושה אסור אף במקום מצוה. וראיה לזה מש"ס יומא סוף די"ב דא"ר יוסי שני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכ"ה. כו' כה"ד נמי לא משום מעלין בקודש ולא מורידין הרי שאנו מבטלין אותו ממצות עבודה כל ימי חיי הראשון משום זה ומה שהביא ראיה ממגלה הנ"ל לכאורה אדרבה יש להביא משם ראיה איפכא דהא התוס' בב"ב ריש ד"כ סד"ה הוא כתבו דע"כ לא ביטלו הארון שהי' ס"ת מונח שם ואסור לשנותה לד"א דמעלין בקודש ולא מורידין כו' ע"ש ומוכח להיפך מדברי רו"מ אלא שלכאורה דברי התוס' אינם מובנים דהא הורדה מקדושה אף לפי שעה אסור כדמוכח בש"ס מגלה דכ"ז ע"א וכ"כ הב"ח בא"ח סי' קנ"ד וא"כ מה הועילו בהא דלא מבטלי ליה. אע"כ דכוונתם דגם בעת ששמו שם הארון הי' הס"ת מונח בו רק אעפ"כ אם היה מבטלו הוי הורדה דהוי כאלו נעשו ממנו כותל כמ"ש בחי' מהר"מ מלובלין שם והיינו דבכה"ג שנעשה ממנו מחיצה אין לו קדושת אה"ק כמ"ש בהגהת רמ"א רס"י קנ"ד וזה כוונת המג"א שם סקי"ד וכיון שכן תקשי דאכתי הוי הורדה מקדושה לפ"ש למקום שהיה שם אה"ק ומקום מצוה ל"מ כנ"ל אלא ע"כ דזה ל"א לן וראיה ברורה עוד לזה מתשו' הרשב"א סי' תקפ"ב וז"ל ראובן היה לו בית סמוך לבהכ"נ לההיכל ובנה אותו בנין נאה ורצה לערב עם בהכ"נ כדי להרחיב בהכ"נ ועכבו הצבור בידו מחמת שהי' מקומות ישיבה שם שירדו ממעלתם כו' אבל הסכימו הציבור כולם שיעשה כל אותו בית היכל וכן עשה וכו' ע"ש וע' בתשו' צ"צ סי' ט"ן ועי' בתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי"ח ביאור תשו' רשב"א זו ומבואר שם דאחר שעירב ביתו עם הביהכ"נ רצה ראובן ליקח ההיכל ממקום שהיה עד עתה שם ולקבעו במקום שהי' ביתו רק שהקהל מיחו בו משום שהמקומות שהיה להם בצד ההיכל יפחתו דמיהן ע"ש ומשמע דלולא זאת אין מקום למחות אף שנשתנה מקום ההיכל וע"כ דהטעם הוא דזה לא הוי הורדה מקדושה כיון דביהכ"נ הוא וכלל הביהכ"נ לא הורד מקדושתו ומכ"ש בנ"ד דודאי כן הוא ודמי להא דמגלה הנ"ל וכ"מ מדברי המג"א סי' מ"ב סק"ג שכ' דכיון דעכ"פ באותו חתיכת הרצועה ישבה קשר מה לי במקום זה או במקום זה הן אמת שמדברי רשב"א הנ"ל נראה להקל אף בהא דהחמיר המג"א דהא כאן בא לסלק את ההיכל מכל המקום של הביהכ"נ שמכבר וליתנו במקום חדש שצירפו לביהכ"נ ואף שעכשיו נעשה ביהכ"נ א' הא שם ג"כ ע"י הקשירה נעשה א' ויש ליישב ולחלק. אמנם בהא דמגלה ובנ"ד ודאי א"ש כמ"ש המג"א להקל גם בנדון הרצועה וע"ש בא"ר מ"ש בשם זקינו הגאון מהרא"ש מדרש דויקח מאבני המקום וגו' וכ' האחרונים דאין ראיה כ"כ משם ולפע"ד יש לו ראיה מש"ס דמגלה הנ"ל הרי נתברר טעם א' לה תר בנ"ד טעם הב' נראה כיון דבראשונה בטעות קבעוהו בכותל דרום כמ"ש רו"מ הא קיי"ל כב"ה ברפ"ה דנזיר ומייתי לה בש"ס בכ"ד דהקדש טעות לא הוי הקדש אף בקדושת הגוף א"כ לא חל על המקום ההוא קדושה חמורה כלל כיון שבטעות היתה וראיה עוד לזה דהא כמה פוסקים המתירים לקדור שם שנכתב בטעות ולגנזו והא ודאי דגניזר הורדה מקרי כמ"ש בתשו' מ"ב סי' נ"ו וסי' נ"ז ובט"ז א"ח סי' קנ"ד סק"ז. נהי דקדושת השם יש עליו בכ"מ שהיא דכ"מ שהוא קדושתו עליו וע' בנו"ב קמא חיו"ד סי' ע"ו. אמנם אעפ"כ ע"י הגניזה הוא מורידו מקדושת ס"ת כמ"ש בתשו' מ"ב הנ"ל א"ו דכיון דבטעות נכתב במקום ההוא בס"ת ל"א לן ועוד ראיה מש"ס דערכין ד"י ע"ב דמכתשת של משה נתפגמה והביאו אומנין ותיקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה נטלה את תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה ע"ש. וכבר עמדו האחרונים דאיך אפשר ליטול הא מכתשת כ"ש הוא ויש בה משום ל"ת כן ע"ש מה שתירצו ועכ"פ תקשי הא הוי הורדה מקדושה לחתיכה שנתחבר כבר להמכתשת דהא גניזה הוי הורדה כנ"ל בפרט דעכשיו אינו ראוי לכלום א"ו דכיון דבטעות חיברו דאלו הי' יודעין שלא תפטם כבראשונה לא היו מדבקה אין בו קדושה ואין בזה משום הורדה מקדושה טעם הג' דכיון דגם אז ודאי ידעו הקהל שלא יאות למיעבד הכי לקבוע האה"ק בצד דרום ולהתפלל לצד דרום רק שסברו שכיון שא"א לקבוע לצד מזד"ר העולם יש לקבעו יותר לצד דרום ודאי שהיה דעתם שאם יוכלו אח"כ לבנות הביהמ"ד הזה מחדש יבנוהו ע"ד שיוכל לקבעו כדינא ולהתפלל לצד שמתפללין בו כל ישראל וא"כ עכשיו שבנו כן אין בזה משום הורדה מקדושה כמ"ש הט"ז בסי' קנ"ד סק"ז לענין הארון שאחר גזירת הריקום ימ"ש ע"ש. טעם הרביעי דהא כ' בתשו' מ"ב סי' ל"ג דבני העיר שסתרו ביהכ"נ ישן ובנו במקומו ביהכ"נ חדש דפקע קדושה מהראשונה וחל על החדשה וע"ש בטעמו וכן הסכים המג"א בסי' קנ"ג סקכ"ז. ואף שכ' המ"ב דזהו דוקא אם סתרו הישינה עפ"י זט"ה במא"ה. הא מבואר בהגהת רמ"א שם סט"ז דכל שזט"ה עושין כן בפירסום מקרי במא"ה וא"צ לומר הן או לאו. ועוד דביהמ"ד דידן דמי לביהכ"נ של טרסיים וכיון שמיוחד לאנשים המתפללים בו כל שהסכימו כולם סגי וע' בחה"ר וריטב"א ור"ן פ' בני העיר. ומש"ה אף דעירכם ודאי הוי כרך מ"מ ביהמ"ד דנ"ד הוי כביהכ"נ של טרסיים ושפיר מזדבנא ובפרט לד' המ"ב שם דבכה"ג אף בכרכים מצי לאפקועי קדושתה. וע' במג"א סקט"ז וגם י"ל דל"ק המ"ב דבעינן דוקא בהסכמת זט"ה במא"ה אלא משום דשם התיר להוציא האבנים והעצים לחולין. ואף שסיים המ"ב שם דאין כח ביד זט"ה בלא דעת אה"ע להפקיע מקדושתי' רק עילוי לקדושה חמורה י"ל דאזיל לשטת המחמירין בסי' קנ"ג ס"ד. אבל לפי מה שהכריע המ"א שם בסק"ד להקל מלשון הרמב"ם די בקדושה כיוצא בה וא"כ שפיר נפקע קדושה הראשונה ע"י מה שבנו עכשיו אחרת וגם יש לצרף קצת דעת בעה"מ שסובר דכל היכא דמעמידין בקדושתו א"צ עילוי וכיון שמעמידין עכ"פ כללות ביהמ"ד בקדושתו י"ל דסגי בהכי. מכל הלין טעמי שפיר הורה הרב המו"צ להעמיד עכשיו בביהמ"ד החדש במקום הראוי. ומחמת שאיני במזג הבריאות לא יכולתי לעיין בספרי האחרונים מזה. וכתבתי את הנלע"ד בהשקפה ראשונה ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל

תשובה למד סקאלא יום ו' עש"ק ט"ו כסליו תרט"ו לפ"ק

שפעת שלום ורב ברכות טוב לכבוד אהובי ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מ' יעקב יוסף שפירא נ"י מק' פמארין. בק' בארשטשוב

מכתבו קבלתי. וע"ד שאלתו. בעכו"ם א' שהי' לו חתיכה שעוה. ונתן חציו לע"ז לנרות אם מותר לקנות ממנו חציו השניי' לנרות של מצוה. וכ' רו"מ להתיר. דאף שמבואר בא"ח סי' קנ"ד סי"א דנרות של שעוה אפי' לאחר הביטול אסורים להדליקם בביהכ"נ. היינו באופן שנקרא עליהן שם ע"ז. ומש"ה מאיסי לגבוה כמבואר בש"ס בע"ז דמ"ז בבעיא דר"ל שמשם מקור דין זה אבל בנ"ד שהחתיכה שעוה לא נאסרה עדיין כלל ולא חל עלי' שם ע"ז מעולם ואף אם הניחו הח' שעוה לפני הע"ז פ' המחבר בש"ע סי' קל"ט ס"י דמותרת. ואף דלדעת הרמב"ם אסור בכה"ג כמ"ש הש"ך שם סקנ"ג. ולד' הב"ח כל בע"נ יש לו להחמיר. מ"מ בנ"ד שאינו ידוע אם הי' בבית תרופתם כלל לד"ה מותר אף לנרות של מצוה עכ"ד. ואני מוסיף על דברי רו"מ טעמים נכונים להתיר חדא דמלשון הרמב"ם עצמו פ"ז מה' עכו"ם הט"ז ששם מבואר דעתו להחמיר אף בדבר שכיוצא בו אינו קרב לגבי מזבח מ"מ דוקא בנמצא בפנים היינו לפנים מן הקילקולין ומבואר שם דמצאו חוץ לקילקולין. אינו אוסר רק בדבר הקרב לגבי מזבח אלא שמדברי הב"ח מבואר שכל שנמצא בבית תרופתם יש לחוש שמא נכנס לפנים מן הקילקיל יע"ש. ובס' שעה"מ פ"ח מלולב הוכיח מדברי הב"י סס"י קל"ט שכן בד' הרמב"ם דעתו הגם שזה ג"כ צ"ע מהיכן למד הב"י והב"ח לפרש כן בד' הרמב"ם להחמיר כ"כ. אבל גם לדעתם דוקא עכ"פ בידוע שהי' בבית תרופתם. אבל בספק בזה ודאי יש להקל דמנ"ל להחזיק איסור ואחזוקי איסורא לא מחזקינן וע' ש"ך יו"ד סי' פ"ג דזה עדיף משאר חזקה או רוב ועוד דיש להעמיד הח' שעוה בחזקת היתר דמעיקרא. ועוד דאף שהב"י והב"ח כתב בפשיטות דלדברי הרמב"ם דתקרובת נאסר אף שאין כיוצא בו קרב ע"ו המזבח גם ביטול ל"מ כמו בכל תקרובת ע"ז אבל בספר שעה"מ שם כתב דאף לד' הרמב"ם מכל מקום כל תקרובת שאינו כעין פנים מועיל לה ביטול והביא ראיה ברורה מן הש"ס בע"ז ד"נ ע"א עש"ה ובפרש"י ותוס' שם וכן מד' הרמב"ם בפ"ח הי"ב ע"ש וכ"מ לפע"ד מלשון התוס' שם בד"נ עש"ה והנה ד' רה"פ דחף דבע"ז עצמה קיי"ל כרבנן דרבי במשנה דכ"ג דמכרה או משכנה לא ביטלה אבל בנוי ע"ז ומשמשיה אם מכרה או משכנה ביטלה וכן הכריע רמ"א בסי' קמ"ו ס"ח ועיין בט"ז סס"י קל"ט ובש"ך שם סק"ז. והטעם מבואר בחי' הרמב"ן ר"פ ר' ישמעאל ובר"ן שם הובא בב"י סי' קכ"ט דדוקא בע"ז סברי רבנן דמכרה או משכנה לא בטלה כדאמרינן בש"ס משום דמימר אמר איידי דדמיה יקרים מזבין לי' לעכו"ם ופלח לי' משא"כ בנוי ע"ז ע"ש וה"ה והוא הטעם בתקרובת ע"ז שאינו כעין פנים דמהני בהי