בית שלמה אורח חיים מ

בתשו' פנ"י חא"ח סי' ז' שהשיב על בהכ"נ דק' הראדנא אם יש לה דין בהכ"נ של כרכים. וז"ל וצריך לדקדק פי' כרכים מהו דלכאורה נראה כיון דאמר בהכ"נ של כפרים שרי א"כ כל שהיא למעלה מן הכפר נקרא כרך ואפי' עיר בעלמא. אבל כד מעיינת נראה להוכיח דלא מקרי כרך אלא עיר גדולה שבגדולות שהוא מקום שווקים וירידים שבאים לשם מכל הצדדים תמיד אבל עיר גדולה שאינה מקום שווקים אע"פ שלפעמים באים לשם אורחים מעלמא אינה נקרא כרך. ראיה לדבר דגרסינן פ"ק דמגילה אריב"ל כרך שאין בה עשרה בטלנים נדון ככפר ופריך מאי קמ"ל תנינא איזהו עיר גדולה כו' ומשני כרך איצטריכא ליה אע"ג דמיקלאי לה מעלמא ופרש"י ז"ל דכל כרך אינו אלא מקום שווקין שנכנסין שם מכל צד וגדול הוא יותר מעיר גדול' דמקלעי לה מעלמא אנשים הרבה ויש הרבה מהן בטלין ממלאכה שאינן עושין מלאכה אלא במקומן אפ"ה בעינן קבועין דזמנין דלא משתכחי עכ"ל הרי ש"מ דלא מקרי כרך כ"א מקום שווקים שבאים שם מכל צד ומשמע שרוב פעמים יש בה י' בטלנין מעלמא כו' אלא ש"מ דבכרך רוב פעמים יש בה י' בטלנין כו' א"כ ש"מ דעיר גדולה אינה בכלל כרך שהרי במשנה שנינו איזהו עיר גדולה ואפ"ה כרך א"ל אלא ש"מ כרך הוא דוקא גדולה שבגדולות וכ"כ הר"ן ז"ל בהדיא דכרך פי' עיר גדולה שבגדולות ותדע שהרי שנינו לקמן במשנה אין מוכרין את של רבים ליחיד כו' דר"מ אמרו לו א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה א"כ מוכח בהדיא דשרי למכור מעיר גדולה לד"ה כו' אלא ש"מ דכרך שאני שהוא גדולה שבגדולות ומקום סחורה שבאים לשם תמיד ורוב פעמים רגילים אורחין לבא שם ולהתפלל שם כו' אלא ש"מ תדיר אורחים בעינן. ומדברי התוס' משמע דרוב ב"א בעינן לא מיעוט אורחין כו' מ"מ עולה מדבריו דבעינן שאורחים רגילים בה תמיד דאדעתא דידהו אקדישינהו כיון שתמיד הם מצוים בה ומקרי ג"כ ביהכ"נ קבוע שלהם. אבל משום שאורחין באים שם לפעמים אין שם כרך עליו ולענ"ד עפ"י מה שכתבתי דכרך קרי שרוב פעמים נמצאו בה י' בטלנין מעלמא. לא נמצא הרבה קהלות במדינה שיהי' דין זה שייך כ"א בקהלה שיש בה הרבה ירידים בשנה ואורחים חונים שם כמעט חצי שנה או יותר דאז הקדישו לדעתם כיון שצריך להם לכנוס לביהכ"נ ולקמן אכתוב דשרי גם בזה עכ"ל הפנ"י. ולענ"ד ראיה לדבריו גם מלשון הרמב"ן ז"ל בחי' פ"ק דמגילה שכ' וז"ל אלא בסתם כרכין המוזכרין בתלמוד שהם מדינות גדולות כענין שאמרו לקמן בבני העיר אבל של כרכין וכו' עכ"ל הרי דכרך האמור בש"ס פירושו עיר גדולה מאוד. דהא לשון מדינה אינו נופל רק על עיר גדולה כמבואר בב"י אה"ע סי' קכ"ח וא"כ הרמב"ן שכ' דכרך נקרא מדינה גדולה היינו גדולה שבגדולות כמ"ש הפנ"י וז"ל הרמב"ן פ' בני העיר וזו שאמר דביהכ"נ של כרכין כיון דמעלמא אתו לה הוי להו דרבים ולא מצו מזבני לה כו' והוי להו דרבים לאו דוקא דאפי' דרבים נמכרת הוא אלא הוי להו רובא דעלמא קאמר כלומר שהוא של עולי בבל כדאי' בנדרים פ' השותפים ע"כ. והנה מן הש"ס מוכח דרוב ביהכ"נ אינם נקראים בשם ביהכ"נ של כרכין דאל"כ איכפל תנא לאשמועינן במתני' דקתני ביהכ"נ נמכר במידי דלא שכיחי אלא שהי' אפשר לדחות דהא התנא לאו להכי אתא רק לאשמועינן איזה קדושה חמורה מחברתה דמעלין בקודש. אמנם בפ' השותפין דקתני ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה כו' וביהכ"נ וטעמא משום דיכולין למכור בזט"ה במא"ה כמ"ש הר"ן שם וע"כ בכפרים מיירי דביהכ"נ של כרכים לא מצי מזבני והוי כמו דבר של עולי בבל כמ"ש הרמב"ן הנ"ל וא"כ אמאי סתם לן תנא כיון דרק מיעוטא הוא דנקראים ביהכ"נ של כפרים וגם אמאי לא קתני נמי ברישא כגון הר הבית והעזרות וביהכ"נ של כרכין א"ו דביהכ"נ של כרכין מיעוטא דמיעוטא אינהו ומש"ה א"ש וזה ראיה ברורה לדברי המ"ב והפנ"י הנ"ל. אלא שראיתי בתשו' מוהר"מ מינץ סי' פ' האריך בעניני אמירת קדיש דביש מקומות התושב דוחה האורח וביש מקומות שמשפט א' לגר ולאזרח הארץ וכ' שם וז"ל וראיתי פסק מוהר"י מולין ז"ל דיהיב טעמא לשני המנהגים דהנהו דנהג המשפט א' כו' טעמייהו משום דאמרינן פ' בני העיר ארשב"נ אר"י ל"ש כו' אבל של כרכים הו"ל דרבים ולא מצי לזבוני כו' ומעתה סתם ביהכ"נ בקהילות חשיבות כשל רבים כיון שבאים שמה אורחין אמרינן מסתמא דכ"ע נתנו בבנינה לכן יש לאורח זכות כמו תושב כו' ע"ש ומבואר מלשונו דסתם ביהכ"נ בקהלות דינה כשל כרכים וזהו דלא כמ"ב והפנ"י הנ"ל אמנם אף אם ספיקא הוא מ"מ כל קדושת ביהכ"נ אינו רק דרבנן כמ"ש הר"ן וכמ"ש הפנ"י שם ג"כ בסוף דבריו ע"כ אית לן למיזל לקולא ועוד נלע"ד דאף אם נחליט דברוב המקומת הו"ל של כרכין כיון שבאין לשם אורחין אף דלא קבוע בעיר מ"מ כיון שעכשיו נמכרת לצורך ע"נ והט"ז כ' בסי' קנ"ג סק"ו דאף ביהכ"נ של כרכין יכולין למכור אפי' לצורך ביהכ"נ של יחיד וכבר כ' למעלה דביהכ"נ של נשים ודאי עדיפא מביהכ"נ של יחיד ואף להחולקים על הבעה"מ מודי דאין זה הורדה ויכולין למכור אפי' ביהכ"נ של כרכים לצורך ביהכ"נ ש"נ כמ"ש המבי"ט הביאו המג"א ואין מקום להחמיר רק משום שהוא ביהמ"ד ומקרי הורדה בזה ודאי דברי המ"ב והפנ"י ברורים ואין חולק עליהם דודאי לא מקרי ביהמ"ד של כרכים כ"א בתי מדרשות שבירושלים או של שאר עיירות גדולות מאד שאורחים קבועין שם אבל בעוברין דרך ארעי עו"ש נראה דלכ"ע אין להם דין ביהמ"ד של כרכין דהא ודאי בשעת שהם עוברים ושבין אף שהולכין לשם להתפלל אבל אין הולכין לשם ללמוד אם אינם קבועים שם וע"כ לכ"ע יכולין למכור לביהכ"נ ע"פ זט"ה וכיון שכן יכולין כמי למוכרו לביהכ"נ של נשים ובר מן דין הא כתב שם בתשו' מ"ב ובתשו' פנ"י דבזה"ז אף בכרכים שרי דשאני טובי העיר שבזמנינו מבזמן הש"ס ואע"פ שהמג"א כתב דזה דוקא כשבנאוהו משלהם הנה איני כדאי להרהר אחר דברי המג"א אבל תימה לי דהא כ' שם בתשו' מ"ב דלפ"ז אין ראיה מבבא בן ביטא משום דהסנהדרין הוי עכ"פ כראשים שבזה"ז ואם נאמר דדוקא כשבנאוהו משלהם ק' דהא המקדש שני נבנה ממעות של כל הגולה וגם הנכרים התנדבו לזה כמבואר במקרא ובריש ס' עזרא ואף שכ' המ"ב שם שכ"כ הב"י בשם מרדכי ישן ושם בבנאוהו משלהם מיירי הנה באמת דברי המרדכי ישן הנ"ל לקוצר השגתי הם תמוהים דהא כ"כ בשם ראב"י. והא הראב"י בכה"ג שבנאוהו משלהם מיקל אף בזמן הש"ס כמ"ש הב"י בריש הסי' בשם ראבי'. ויותר מזה תמוהים דברי הב"י בסוף הסי' שכ' דהמרדכי ישן בשם ראב"י לטעמי' אזיל ע"ש. והא אדרבה קשה מזה כנ"ל ואכמ"ל. אמנם אף שהב"י כ' בשם מרדכי ישן בשם ראב"י דבעינן דוקא כשבנאוהו משלהם. הנה דברי הראב"י מובאים במרדכי שלפנינו ריש מס' ב"ב סי' תפ"ב ושם מבואר דבזה"ז שבוררים טובי העיש אף בכרכים מהני וסתמא קתני ולא הותנה דבעינן דבנאוהו משלהם ע"י היטב וגם בתשו' מהרי"ל סי' ל"ו שכ' סמך למנהגינו דתושב דוחה אורח מקדיש דהואיל וכל צרכי העיר מוטלין על הציבור כו' ואין יכולין לכוף את האורח לתת עמהם כלום לכ"ז מסתברא דה"ה כל הוצאת ביהכ"נ שלהם דהא קמן שיכולין למכרו אפי' דכרכין כדפ' ראב"י פ' בתרא דמגילה. ולהכי המנהג בכל הקהלות שבן העיר דוחה האורח ע"ש. ולא הותנה שבעינן דוקא שבנאוהו משלהם וא"כ כיון שלא מצאנו להחמיר בסתם קהילות לדונם לכרכים רק ד' מהרי"ל הובא בתשו' מוהר"מ מינץ הנ"ל והרי הוא עצמו מיקל בתשובתו כד' הראב"י דעכשיו אף ביהכ"נ של כרכים איתא במכירה. ומש"ה לענין קדיש התושב דוחה את האורח. והכי קיי"ל כמו שנמשכו אחר זה כל האחרונים והכי נהוג בכל גלילותינו דהתושב דוחה את האורח לענין קדיש ומכ"ש היכא שאינו ידוע אם בנאוהו משלהם או לא. דיש להקל עכשיו בקהלה כמו ק' זאלישטשיק ודכוותה מחמת כל הני טעמי דלעיל ובפרט שיש לנו לצרף כל הני טעמי להקל שנתבארו למעלה. בפרט שק' זאלישטשיק איננה עיר גדולה. וגם עכשיו ברוב המקומות אף הקטנות יש הרבה ירידים בשנה יותר מק' זאלישטשיק ובפרט שבעת בנין הביהמ"ד ודאי היתה קטנה מכמות שהוא עכשיו כמו שהיא ברוב עיירות. אשר מתגדלים בכל פעם ממה שהי' ברבוי אוכלסין. ואם נאמר דבכל כה"ג אין ביהכ"נ נמכר שוב נפל כל דיני מכירת ביהכ"נ בבירא א"ו דדין כרכים אינו מצוי. ואולי משום זה השמיט הבה"ג הך דינא דביהכ"נ של כרכים ליתא במכירה ובפרט שיש סניף גדול דעת ראבי' והאחרונים שבזה"ז אף ביהכ"נ של כרכים איתנייהו במכירה וגם לצרף הנך טעמי להיתר דלעיל כנלע"ד ועוד אחת יש לדבר בנ"ד דהא ד' המג"א דביהכ"נ אף של כפרים אין יכולין למוכרה רק כשבנו עכשיו אחרת אבל כשלא בנו עכשיו אחרת אין יכולין למוכרה אף כשיש ביהכ"נ אחרת וא"כ בנ"ד אף שלא ימכרו רק דבר מיעוט מקדושת ביהמ"ד וגם יש ביהמ"ד אחרות בעיר מ"מ י"ל דאסור למכור לדעת המג"א הנ"ל. והנה דעת הט"ז רס"י קנ"ב הוא להיפך דכל שיש להם ביהכ"נ אחר מותר למוכרה. והנה לכאורה דבריו אינם מובנים. דהא כל ההיתר לדעתו לסתור הישינה ביש להם ביהכ"נ אחרת הוא מטעם שכ' הר"ן הובא בט"ז שם דלפישעותא שלא יבנו לעולם לא חיישינן וא"כ איך מותר למכור ביהכ"נ ביש להם אחרת אף שהם מוכרים אדעתא שלא יקנו ביהכ"נ אחרת כלל. אלא דלק"מ דדוקא בסתירת ביהכ"נ כיון דלא נפקי הקדושה ממקום ביהכ"נ בכדי כמ"ש הר"ן ואף שלדעת הרמב"ן שזט"ה במא"ה יכולין להפקיע הקדושה בכדי היינו במתכוונים לכך להפקיע ממנה הקדושה כמ"ש הרמב"ן דהוי כתשמישי מצוה לאחר גמר מצותן שנזרקין. אבל כשרוצים לבנות על המקום שהי' ביהכ"נ הישינה לא נפקי הקדושה בכדי מהמקום. ומש"ה אי איכא למיחש שיפשעו ולא יבנו לעולם אסור לסתור הישינה משא"כ במכירה שנפקע הקדושה על הדמים שפיר כ' הט"ז דיכולין למוכרה. דאיך מצינו שבני העיר מחויבים להיות להם כמה בתי כנסיות והא שכ' רמ"א אסור למכרו דהא אף לסתור אסור היינו לפי הטעם משום צלויי חזינן דאי ליכא דוכתא לצלויי אסור לסתור. ואף לפי הטעם משום פשיעותא מ"מ כ' האחרונים דטעמא דצלויי נמי איתא ומכ"ש דאסור למכור ביהכ"נ בשאין להם ביהכ"נ אחרת כנלע"ד ליישב ד' הט"ז. והנה במחלוקת שבין הט"ז ומג"א אם כי אין תלמוד כמוני מכריע מ"מ הראיות מכריעות יותר כד' הט"ז. חדא מלשון רמ"א עצמו שכ' וכ"ז אם יש להם ביהכ"נ אחרת ולד' המג"א העיקר חסר מן הספר. שנית הנה בדברי הר"ן בשם הרמב"ן שממנו מקור דין הרמ"א מפו' כד' הט"ז שכ' וז"ל ומ"מ כל שאין להם אלא ביהכ"נ אחת אסור למוכרה דאמרינן לא לסתור איניש ב"כ עד דבני ב"כ אחריתי הלכך בשיש להם אחרת מותר למוכרה דהו"ל כהפריש ז' אתרוגים כו' והרי מפו' כד' הט"ז. שלישית אני תמה מאד על ד' המג"א דאי מיירי הש"ס דוקא כשבנו עכשיו אחרת. א"כ אמאי פליגי במתנה ואיכא מאן דאסר ואף מאן דשרי והכי קיי"ל היינו דוקא מטעמא דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' כו' והו"ל כמכר הא בלא"ה אף שצריך דבר אחר שתחול הקדושה עליו. מ"מ הא חל הקדושה על ביהכ"נ החדשה שבנו כמ"ש המג"א עצמו סקכ"ז בשם המ"ב. וכ"כ בדעת הרא"ש בתשו' והנמק"י. ואלו ראיות מורות כד' הט"ז אמנם לחוש לד' המג"א. הנה כפי שרוצים ליקח עכשיו ס"ת חדשה כי הספרים ישינים שלהם אינם מתוקנים כראוי. א"כ יוכלו למכור המקומות לנשים. ויקחו מהמעות לקנות ס"ת דהא לקנות קדושה חמורה מותר לד"ה כל שיש להם ביהכ"נ אחרת כמ"ש המג"א שם דבזה מותר אף לכתחלה אליבא דכ"ע ואף שדמי המקומות יעלו יותר מכפי שיצטרכו ליתן