בית שלמה אורח חיים לט

קחשיב כותלין לא קחשיב תדע כו' אלא קדושתו אי כלפנים אי כלחוץ ע"ש ומפורש שלא כד' הרמב"ם ומה שהביא שם בכ"מ סעד לדברי הרמב"ם מן הירושלמי פ"ח דכלאים הנה הירושלמי הזה הוא ג"כ במקומו ביומא אבל גם שם אין הפי' שהספק הוא אם הוא ממדת חוץ או ממדת פנים. אלא שהספק הוא אי קדושתי' כחוץ או כפנים ומה דקאמר מה דכתיב וארבעים אמה הוא ההיכל לפני הדא אמרה מבפנים היינו דאל"כ הוי מ"א אמה עם גובי הכותל וכפי' המפ' שם ולענ"ד שגם הירושלמי סובר כמסקנא דש"ס דילן דחללא חשיב כותלים לא קחשיב וזה כוונת הירושלמי דא"ל ר"מ לר' יוסי והכתיב ויעש את בית קה"ק עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב הדא אמרה מבחוץ היינו שאם תאמר שכותלים נמי קחשיב ומזה הוכחת מפסוק וארבעים אמה שדין הכותל כלפנים מדלא כא' מ"א אמה וא"כ א"צ אלא פרוכת א' ונותנה לסוף הארבעים של היכל כדסבר ר' יוסי במתניתין דיומא והוא כתי' בתרא שבתוס' שם סד"ה ועבוד ע"ש א"כ לפ"ז תקשי מקרא רויעש את בית קה"ק דאי כתלים נמי קחשיב ודין הכותל כלפנים א"כ הוי כ"א ובפסוק כתי' עשרים אע"כ דחללא קחשיב כותלים לא קחשיב ע"כ מספקא להו בקדושתי' ועבוד שתי פרוכת ודברי הרמב"ם אלו אין בידי ליישב אלא לומר שמ"ש ממדת הקודש היינו אם הוא מקודש בקדושת הקודש או בקדושת קה"ק וגם מ"ש והניחו אמה יתירה היינו שבמקדש ראשון לא הי' חלל הכל רק ארבעים ועשרים כי אמה טרקסין הי' בבנין ובבית שני הי' אמה עוד פנוי היינו האמה טרקסין ומש"ה קרי לה אמה יתירה אבל הוא דוחק גדול לפרש כן וצ"ע ועכ"פ מבואר מדברי רש"י שלולא דכ' הכל בכתב הי' מותר להוסיף על עובי הכותל ולמעט חלל הקודש וא"כ לענין כותל של ביהמ"ד דאין שיעור לעובי' וגם לחללו מה בכך שהעבו את הכותל אלא שי"ל דשאני התם דאם הוסיפו על עובי הכותל הי' נעשה לצורך המקדש לעשותו כתבנית הראשון דכ' הכל בכתב אבל בכאן שלא נעשו העמודים רק שיהי' לצורך שיעמדו עליהם הכיפה מלמעלה שיכניסו אותה לתוך הע"נ אולי אסור לעשות כן משום דממעט חלל האויר של הביהמ"ד ואולי דומה לנותץ מן ביהכ"נ דהא ע"י הסתימה אף שאינו מפקיע מקדושתו מ"מ אינו יכולין להתפלל וללמוד במקום הסתימה. והוי כאלו נתוץ חלק מביהמ"ד ויותר מזה הביא הא"ר בשם תשו' ר"י הלוי דהמעכב מלבנות ביהכ"נ הוי נתיצה אמנם נראה דאף אם נאמר דנתיצת ביהכ"נ אסור מה"ת ובס' פרמ"ג מספקא לי' וכ"נ קצת מלשון הרמב"ם בס' המצות ל"ת ס"ה מ"מ דוקא נתיצה ואבודה אסור מה"ת כדכ' בקראי הא כנ"ד וגם המעכב לבנות ביהכ"נ ודאי אינו רק מדרבנן הא למה זה דומה למניח ידו על שם הקדוש או מנטף עליו שעוה מלמעלה ואינו מניחו להסירו דודאי אינו בכלל מאבד השם שיהי' אסור מה"ת ומכ"ש לענין נתיצת ביהכ"נ ועוד דאף נתיצת קצת מגובה כותל מערב של ביהכ"נ לא ברירא לי אם עשו בזה איסור ודעתי נוטה יותר שלא עשו איסור בנתיצה דהא אף לענין נתיצת המזבח יהעזרה מפורש ברמב"ם פ"ו מיסודי התורה שאינו אסור רק דרך השחתה ועיין ברא"ם ר"פ ראה ודרך השחתה לא מקרי רק באופן שאינו מתכוין רק לאבד ולהשחית ולא לשום תיקון וז"ל רמ"א בתשו' סי' ק' אות יוד וששאלת בתשו' רב האי כו' אי קשיא הא דאמרינן גבי סוטה וכתב ומחה ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ומחה על המים כו' אלא ר"ל דה"ק מאחר שבא להוציא מידי ספק ומידי איסורא אין זה בכלל איסור מחיקת השם שאנו לומדים ממה שכתוב ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' וגו' ולכן אינו אסור רק כשעושין דרך מחיקה ודרך אבודה להשם אבל כשאנו עושין זה לשום צורך ותיקון שרי וא"כ למד אחיתופל ק"ו יפה מה לצורך תיקון בטן לא מקרי מחיקה ושרי לצורך תיקון העולם כולו לא כ"ש. ולכן קאמר ר"ה גאון שאין ללמוד איסור שבועות מאיסור מחיקת השם דמאחר שבא להוציא מידי ספק כו' לא עוברין שום עבירה כי זהו תיקון משא"כ לענין שבועות שוא זהו הנ"ל בזה והוא אמת ויציב עכ"ל רמ"א הרי דכל שעשה לשום תיקון דבר שבעולם אינו בכלל אבידת השם וכן מורה לשון המסכת סופרים גבי דיו שנפלה על הכתב מותר למוחקה שלא הי' כוונתו אלא לתקן מוכח מלשון זה דבכוונתו תליא מילתא וכיון שלא כיון אלא לתקן בין אם הוא מתקן או לא לא עבר משום מחיקת השם כיון דכוונתו לא הי' דרך אבידה להשם רק לתקן ואף שכמה פוסקים החמירו במחיקת השם דאף שכוונתו לתקן אסור ה"ה הרא"מ ר"פ ראה והר"י אכסנדרני הביאו ב"י ביו"ד סי' ער"ו. ועיין בש"ג פ' שבועות העדות והארכתי בזה בכמה תשו' מכל מקום לענין נתיצת מזבח והיכל מפורש ברמב"ם שאינו אסור רק דרך השחתה ועיין ברא"מ שם וכל שלא כיון דרך השחתה לא עשה איסור בפרט בענין ביהכ"נ שלא מצינו מפו' שיש בנתיצה איסור תורה. דהא כל קדושת ביהכ"נ אינו רק מדרבנן כמ"ש הר"ן במגלה. רק שמלשון הרמב"ם בס' המצות שכ' הזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל כו' משמע קצת דגם ביהכ"נ בכלל אזהרה. אף שאין זה הכרח גמור דהא כ' ג"כ ומאבד ספרי הנבואה. ומפו' ברמב"ם בחיבורו שמאבד ספרי הנבואה אינו לוקה רק מכות מרדות. וכן בס' המצות סיים וכל מי שעבר על ד"ז שהרס דבר מן ההיכל והמזבח והדומה לזה או שימחה שם משמות ה"ז לוקה. משמע דוקא בזה לוקה. מ"מ אף אם נאמר דאף בנתיצת ביהכ"נ יש איסור תורה משום שמאבד בתי עבודת האל וכ"ז אם כיון לאבד עבודת האל מלעבוד בהם את השם. אבל כאן אדרבה כיוונו להרחיב בתי עבודת השם יען כי לא הי' מקום לעשות עזרת נשים לתפלה ע"ג חצר הביהמ"ד לבד כי הי' קטן מהכיל ע"כ הרחיבו הע"נ גם על מקום הביהמ"ד ועי"ז בנו הע"נ. עכ"פ אף שאין בע"נ קדושת ביהמ"ד עכ"פ הם נתכוונו להרחיב מקומות של עבודת השם ולא לקצר ואין זה בכלל נתיצה להשחית מקומת עבודת השם ח"ו. בפרט כפי ציור השאלה תיקון גדול תקנו בביהמ"ד שע"י בנין הע"נ הזדקקו להגביה כותל ביהמ"ד ולסתור התקרה הישינה שהיתה חלושה והי' בה תיוהא רבה שהצריכו לסמכה מתחלת בנינה בקורה גדולה ובעמודים תחת הקורה. ועתה הגביהו הכתלים ועשו תקרה חדשה ומעילה והסירו העמודים. והנה להגביה כותלי ביהמ"ד דבר גדול הוא דכ' לרומם את בית אלוקינו וגם בבית השני עשו ההיכל גבוה משל ראשון לקיים והי' הבית האחרון גדול וגו' וגם העמידו חרבותיו שעשו תקרה חדשה וגם הסירו העמודים אשר בתוך שלא הי' נאה לפני הביהמ"ד לעשות עמודי עץ בתוך. והשתא לפני מלך ב"ו כו' וגם הרחיבו בזה חלל הביהמ"ד אשר כמעט יעלה כפי העמודים הנאים אשר עשו מחדש סמוך לכותל מערב אשר הכיפה נסמך עליהם וכפי ציור הענין הי' מכבר עמודים כאלו בצד צפון סמוך לכותל מערב אשר העמידו שם תיבות עם ספרים. רק בצד דרום לא הי' עמודים. ועתה עשו עמודים כאלו גם בצד דרום. אדרבה עכשיו מהודר הבנין יותר מבראשונה. וכל הוצאת הגבהת הכתלים והתקרה החדשה. עשו ע"ד לגבות ההוצאת מהמקומות שימכרו בע"נ. ודאי תקינום שעשו בביהמ"ד יותר על קלקולם ואין בזה משום נתיצה דרך השחתה: אמנם לענין גוף הנדון הנצרך עכשיו למעשה הנה אף אם נאמר שעשו אף איסור של תורה בהנתיצה. א"א לומר שיוכרחו לסתור כל מה שבנו ולהעמיד הכל כבראשונה בפרט עכשיו שהתקרה החדשה אשר עשו על כל הביהמ"ד הוא נסמוך על הכיפה שע"ג העמודים והתקרה הוא מסיד וגפרית ויכול להיות שבסתירת העמודים גם התקרה תפול. מאיזה טעם נכריח לעשות כן ואין לתלות זה בפלוגתת אביי ורבא ריש תמורה דסובר רבא כל מילי דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ ואף בדבר שא"א שהמעשה יתבטל מעצמו כמו באונס שגירש שהגירושין קיימים מטעם שכ' התוס' שם. אפ"ה מפלפל שם בש"ע בזה בפלוגתא דאביי ורבא דהיכא דהאיסור כבר נעשה וא"א לתקנו ל"א א"ע ל"מ כמ"ש מהרי"ט ס"א סי' ס"ט כמפורסם באחרונים. וה"נ אם נתוץ ע"ד השחתה. אף אם יחזור ויבנה כבראשונה לא תיקון האיסור. והכי אם א' ימחוק השם ח"ו נכוף אותו לחזור ולכותבו מטעם זה. ואף שמדברי התוס' שם ד"ה רבא אמר מוכח דלא כמהרי"ט מדהק' מצורם אוזן בכור מ"מ תירוצם שתי' אקושייתם שייך נמי הכא וגם אין להחמיר לקנוס שלא ליתן המקומות שבע"נ בחלק שע"ג הכותל לאלו שנעשה העבירה בשבילם. כמו במבטל איסור שאסור למי שנתבטל בשבילו ואם הנתיצה איסור תורה אף שוגג קנסינן אטו מזיד לר"י דקיי"ל כוותי' ובאחרונים ביו"ד סי' צ"ט פלפלו בזה. דהרי אנו רואין שלא בכל דוכתי אמרינן כן. והרי במכר חמץ בפסח וכן שאר איסורי הנאה דלרוב הפוסקים הדמים מותרים אף לדידי' אף שעבר במזיד איסור תורה. דהמכירה באיסור הנאה איסור תורה הוא. מדגלי רחמנא גבי נבילת או מכור לנכרי ולכאורה אינו מובן דמשום לאו דבל יראה קנסו ואסרו החמץ לאחה"פ אף בשוגג ואונס אף שעבר רק בשוא"ת ובמכירת חמץ שעבר אדאורייתא בקום ועשה לא קנסו. וכן בהרביע כלאים אף במזיד היוצא מהם מותר וכן בכלאי זרעים. וכן בכלאי אילן דמותרים הפירות אף למי שהרכיב במזיד כמפו' בטור יו"ד סי' רצ"ה. וע' בט"ז יו"ד סי' רצ"ז סק"ב ובדרישה שם. ובבי"ש אה"ע סס"י ה'. וכבר כ' הר"ן בע"ז ר"פ השוכר. כיון שאינו אלא קנס דרבנן משום דעביד איסורא אין לנו לחזור אחר חומרת ואין לך אלא מה שמנו חכמים ע"ש. ויש לי בזה מקום אריכת. אלא שלענ"ד אינו סובל בכאן אריכות אחר שלענ"ד אין בכאן איסור תורה. וגם קשה אף להחליט שעשו איסור דרבנן. כיון שלא עשו דרך השחתה וכנ"ל אמנם אחר כל הנ"ל אין בידי להקל לגמרי מטעמים הנ"ל לבד כי אחר שנקבע בש"ע שהעלי' הוי ספק מקודשת. וגם לענין החלק הכיפה אף שהבאנו ראיה עצומה מגג ההיכל אכתי קשה להקל נגד דברי הרדב"ז שמפשטות דבריו מבואר ההיפך כמ"ש למעלה. אמנם אם יסכימו כל טובי העיר עם אנשי' למכור המקומות שע"ג המקומות הנ"ל נראה לצדד היתר דהא אף ביהכ"נ וביהמ"ד מותר למכור עפ"י ז' טובי העיר במא"ה אף למשתי ביה שיכרא. ומקודם נבאר אי ביהמ"ד של ק' זאלישטשיק יש לו דין ביהמ"ד של כרכין דליתא במכירה או לא. והנה בתשו' מ"ב הובא במג"א כ' וז"ל אך נראה דכל מקום כשבונין ביהכ"נ אם אינו בונה אותה אלא בשביל אנשי העיר לבדן כגון באתרא דלא שכיחי רבים דאתו מעלמא זהו נקרא כפר ואע"ג דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים. כיון דלא קביעי בעיר אלא דרך עראי עוברים ושבים לאו כרך הוא אלא כפר ואפי' שבני העיר לא בנו אותה מכיסן לבד אלא גם אחרים שמחוץ לעיר סייעו להם לבנין ביהכ"נ אין בכך כלום. מאחר שאותן אחרים שסייעו לא שכיחי התם רק לפרקים ודאי אדעתא דבני העיר נתנו להם לעשות בביהכ"נ מה שירצו בני העיר ולהכי לאו כרך הוא אלא כפר כו' אמנם כ"מ דשכיחי רבים מעלמא שבאין להתפלל שם כגון מקום שהסוחרים מתקבצים שם תדיר לסחורה מסתמא מתחלה כשבנו ביהכ"נ אדעתא דידהו ג"כ בנאוהו והקדישוהו ויש לו דין כרך כו' עכ"ל. והנה מ"ש ברישא דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים ההוא לפרקים אין כוונתו דבמקום ששכיחי רבים עו"ש תמיד יש לו דין כרך דהא כ' בסוף דבריו כיון דלא קביעי בעיר ש"מ דבקביעות תליא מילתא וכל דלא קביע רק עוברים ושבים דרך ארעי לאו כרך הוא משום דלאו אדעתא דידהו בנאוהו ולפ"ז פשוט דזאלישטשיק אין דין כרך עלי' וכן מבואר יותר