בית שלמה אורח חיים לו

מעשה שלו לבד כדאמר בירושלמי אי כשקבלו עליהם אפי' א' נמי וכדמפרש לה הר"ן התם וכ"כ המרדכי פ"ק דב"ב שם בביאור ד' הירושלמי הנ"ל. אבל הגבאי שנתמנה מבני החבורה לא נתמנה בפי' ע"ז רק שישגיח בכל עניני החבורה וביהכ"נ בכלל אבל לא נתמנה בפי' ע"ד כן שיהי' רשות בידו לבד למכור הביהכ"נ או חלק ממנו וא"כ הוי כסתם ובעינן זט"ה דוקא כדמוקי לה התם בירושלמי בהדיא וע"ש בר"ן במגילה ומרדכי דב"ב הנ"ל. וא"כ נראה דההחלטה שהחליטו אלו השנים המקום להרבנית ל"מ ולא מידי כל שלא נתברר שנעשה בהסכמת ז' טובי העיר או החבורה עוד יש דרך אחרת לפסול שטר החלטה זו של הרבנית אם לא יעידו שני עדים כשרים שראו חתימת ר' יעקב משה על החלטה טרם שנכתב בפנקס שהרבנית מכרה המקום לאשת ר' יעקב משה דאל"כ יש לחוש שמא חתם אח"כ בשקר על החלטה של הרבנית והקדים הזמן ואין כאן רק ע"א על ההחלטה. וכ"כ בתשו' מהרי"ט ס"א סי' ע"ט הובא דבריו בקצוה"ח סי' ס"ו סקכ"ד בכיוצא בזה ממש אמנם אף שראו עדים חתימתו מקודם אין בשטר הזה ממש מטעמא דכתיבנא למעלה אמנם בר מן דין ובר מן דין נראה דאין לאשת ר' יעקב משה וב"כ שום טענה על המקום הנ"ל כיון שהרבנית השניי' עמדה על המקום ההוא יותר משני חזקה א"כ נהי דאם הי' המקום של הקהל לא הוי להרבנית חזקה במקום ההוא דחוץ מה שתלוי בהחילוקים שנתבארו בש"ע סס"י קמ"ט אי מחזיקים בשל קהל או בביהכ"נ מ"מ בלא"ה כיון שהמקום הנ"ל מיוחד לעמידת הרבנית כמו בכל תפוצת ישראל ודאי לא הוי חזקה דכן דרך בכ"מ שכל עוד שהרב אב"ד בשם עומדת אשתו על מקום ההוא ואח"כ כשנתקבל רב אחר לשם עומדת הרבנית החדשה על מקום ההוא אבל אם נאמר ששטר החלטה של הרבנית מ' מלכה וגם השטר קנין של אשת ר' משה יעקב קיים א"כ הי' המקום של אשת ר' יעקב משה ולא של הקהל א"כ ודאי מועיל החזקה שהוחזקה הרבנית השניי' ועמדה וישבה על המקום ההוא יותר משלשה שנים וטוענין ליורשיה שאמה קנתה המקום מר' יעקב משה ואשתו וא"כ המקום שייך ליורשי הרבנית השניי'. אלא שבלא"ה נתברר שכל השטרות אין בהם ממש והמקום שייך להקהל כבראשונה והנה לכאורה יש מקום לבטל השטרות הנ"ל מטעם אחר דכיון דנאמר בסוף שטר החלטה של הרבנית שהותנה בפי' שאם יסע הרב מפה אין לו רשות לימכר המקום. א"כ ה"ה כשמת הרב דזיל בתר טעמא וכיוצא בזה כ' מהרי"ק בשורש קי"ב במי שהתנה עם הלוה שמחיוב להוליך הפרעון למקום המלוה והמלוה עקר דירתו ממקומו למק"א שאם אינו רחוק המקום השני מהראשון מחייב להוליך למקום השני והביא כמה ראיות דל"ד קאמר אלא כל שאין קפידא במלתא ושניהם דומין אמרינן דלאו בדוקא אתני ע"ש ואף שהש"ך בח"מ סי' ע"ג פקפק ע"ד מהרי"ק אלו נראה מדבריו דלא פקפק רק על מ"ש מהרי"ק דשבועתו שנשבע להוליך למקום הראשון מזקיקו להוליך למקום השני ע"ז פקפק הש"ך משום דבשבועה כתיב לבטא בשפתים ע"ש. אבל לענין גוף התנאי גם הש"ך מודה ואף די"ל דדוקא בתנאי דחיוב הוא דכ"כ מהרי"ק אבל לא בתנאי לבטל המעשה אמנם יש ראיה מש"ס בגיטין דע"ד וע"ש במשנה דס"ל לרשב"ג גבי איצטלית דתתן לו את דמיו ואף רבנן ל"פ אלא משום דלצעורי קא מכוון ומש"ה איצטלית דוקא קאמר אבל בעלמא מודה דמקיים התנאי בנותן דמיו כיון דיכול לקנות בדמיו איצטלא אמרינן דל"ד קאמר וע' בהרא"ש בסוכה דמ"א ובתה"ד סימן שי"א מ"מ נראה דדוקא בקיום התנאי לקיים המעשה הוא דאמרינן הכי אבל לבטל המעשה ודאי דאין מבטל אלא בתנאי דאמר ולא בא"א. ויש לי להאריך בזה אלא שאכ"מ. ועוד דהא ידוע פלוגתת הראשונים אי הלכה דבעינן תנאי כפול ושאר דיני תנאי דוקא וכתבו האחרונים דנהגו בקרקעות דבעינן משפטי תנאים דוקא וכאן לא היי הכי ועוד דכיון דסד"ד הוא כיון שכ' הרשב"א בתשו' סי' תתקע"ב דכל שספק בתנאי ל"א אוקמי בחזקת מ"ק אלא מוקמינן בחזקת הלוקח כ"ש כשהוא סד"ד אי מועיל התנאי לבטל המקח וע' במל"מ פט"ו מטוען והארכתי בזה מאד בתשו' אחרת ואכ"מ. ואף שכ' כמה ראשונים בגיטין פמ"ש דבשליח לכ"ע א"צ משפטי התנאים שהתנה עמו וטובי הקהל הם כשלוחי הקהל הלא הוכיח בס' א"מ סי' ל"ח סק"ד דזהו דוקא אם שינה השליח מכפי התנאי שהתנה עמו אבל כל שנתן השליח בתנאי שהתנה המשלח דין השליח כדין אם נתן המשלח בעצמו ותלוי בפלוגתא הנ"ל וע' בחיבורי פ' מצות חליצה מ"ש ע"ד רש"י שם בדף ק"ו בד"ה גט מוטעה ועוד דמבואר מדברי הר"ן פ' בני העיר דלענין מכירת דברים של בני העיר אין דינו כשליח המוכר אלא כמוכר משלו וע"ש בר"ן בשם הרא"ה וע' בזה בתשו' פנ"י ח"ב שנדפס מחדש בסי' צ"ט באריכות. וחוץ מזה נראה דודאי לא נכלל בתנאי זה כשימות הרב כיון שיש לחלק מצד הסברא די"ל דלא קפדו רק כשיעבור הרב דרך עליהם ויעקור דירתו למק"א ולא כשימות. וע' בש"ך סי' ע"ג סס"ק כ"ז ע"כ מצד זה אין לבטל השטרות. אבל מצד הטעמים הראשונים שכתבנו למעלה. נראה שהשטרות בטלין והמקום ההוא שייך להקהל כבראשונה ומחמת טרדות הימים לא יכולתי להאריך יותר. ושלום כנפשו ונפש דו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה כח סקאלא יום ה' ער"ח מנחם אב תרי"ג לפ"ק

ע"ד הביהכ"נ של נשים שנבנה מחדש בק' זאלישטשיק להיות שנתרבו בני הקהלה והיה הביהכ"נ של נשים הישינה הסמוכה לביהכ"נ הק' מקום צר לכל נשי העיר וכבר נשמע פתגם מעשה הרעה הנוראה שהיה ביוה"כ העבר בק' קאלימיא ר"ל ולא נמצא מקום מוכשר לעשיית ביהכ"נ נשים מחדש לא סמוך לביהכ"נ ולא לביהמ"ד ע"ה נתייעצו לעשות הע"נ ע"ג העזרה שבביהמ"ד ויען כי מקום הלז קטן מהכיל ע"כ עשו מדעתם שסתרו גבוה כותל מערב שבביהמ"ד עד קרוב לחציו. וגם בכוי בפנים סמוך לכותל הלזו עמודים בבנין אבנים ועליהם כיפה עד הראש מהכותל שנשאר ואח"כ עשו תקרה בנוי על חצר הביהמ"ד ועל הכותל מערב ועל הכיפה הנ"ל והתקרה זו נעשה רצפה לכותל של ע"נ שבנו למעלה ובקצה הכיפה לצד הביהמ"ד בנוי כותל דקה עד לתקרת הביהמ"ד עם סריגות כמשפט לע"נ. והנה אחר שכבר בזבזו בבנין הלזה סך עצום מאד וגם הוא שעת הדחק שא"א לבנות ע"נ במק"א נבא לעיין אם מותר לעשות שם ע"נ או אסור לעשות דהא אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ואף ביהכ"נ אסור לעשות מביהמ"ד לריב"ל וכר' פפי מכ"ש עז"נ שודאי קדושתה קלה מקדושת ביהכ"נ והנה שאלה זו נחלקת לארבעה ענינים ענין הראשון על עיקר הע"נ שנעשה ע"ג תקרת העזרה ענין השני חומר מזה על החלק מע"נ שנעשה על מקום כותל הישינה ענין השלישי חמור מכל הנ"ל על החלק מע"נ שע"ג כיפה שעל העמודים שבנו בחלל הביהמ"ד סמוך לכותל מערב הנ"ל הענין הרביעי נדון מה שסתרו למעלה את כותל הביהמ"ד וגם מה שהעמידו העומדים והמעיטו בזה חלל ביהמ"ד אם עברו בזה איסור תורה או דרבנן ומה הדין בדיעבד וזה החלי הענין הראשון על עיקר הע"נ שנעשית ע"ג התקרה שעשו מחדש ע"ג העזרה שבביהמ"ד הנה לכאורה יש בזה מקום להחמיר. ומקודם נבאר העזרה הלזו איזה קדושה יש בה והנה בתשו' מהרי"ט ס"ב חיו"ד כ' שנראה לו שעזרת ביהכ"נ אין בה משום קדושה. דאעפ"י שמתפללים שם המאחרים לבא לביהכ"נ מ"מ י"ל דאקראי בעלמא הוא כמו הרחוב דקיי"ל דאעפ"י שמתפללין בו בתעניות ומעמדות אין בו משום קדושה אמנם בסוף דבריו כ' ושמא הואיל ומתפללין שם תדיר כל זמן שנדחקים אע"פ שהוא אקראי לגבי זה המתפלל המקום נעשה קבע לעצלנים ע"ש והובאו דבריו במג"א רס"י קנ"ד בקצרה. אמנם לפ"ז עכ"פ אין בעזרת ביהמ"ד קדושת ביהמ"ד רק כיון שבביהמ"ד שלנו מתפללין ג"כ ע"כ יש להסתפק שמא יש להם עכ"פ קדושת ביהכ"נ לפי ספיקו דמהרי"ט. אמנם לכאורה יש מקום לומר דיש להעזרה דין קדושת ביהמ"ד כיון דפתוחה לביהמ"ד כדתנן בפ"ג דמעשר שני הלשכות הבנויות בחול ופתוחת לקודש תוכן קודש. והקדמונים מדמי קדושת ביהכ"נ לקדושת המקדש וע' בתשו' מהרי"ל סס"י קס"א. ואע"י דמסקינן בש"ס בזבחים דף נ"ו דרק לאכילת קדשים הי' קדש. משום דהתורה ריבתה כו' אבל אין חייבין משום טומאה מ"מ מדרבנן מיהו קדשי לכל מילי כדאמר התם בש"ס לעיל מיני' ורבא התם דמסיק לאכילה שאני לא פליג אשינויא קמא מדלא קאמר אלא וכ"מ מדברי הש"ס ביומא דבלשכת אלו אין בה ישיבה כמו בעזרה עצמה וע' בש"ס דכ"ה ובתו' שם ובד"ח ע"ב וא"כ בחצר ביהכ"נ וביה"מ כיון דפתוחת לביהכ"נ וביהמ"ד יש להם קדושת המקומת הפתוחת להם. וכבר הרגיש מהרי"ט בזה לענין הפרדס שבעזרת ביהכ"נ אם נאמר דעזרת ביהכ"נ קדושה יש בה אם יש להפרדס קדושת העזרה מטעם שפתוחת לעזרה וע"ש וכיון שכן הא אויר עזרה כעזרה דמי כמ"ש התוס' בשבועות ריש די"ז דלא איבעיא להו בש"ס ע"ז כלל וא"כ גם אויר העזרה של ביהמ"ד קדוש כקדושת ביהמ"ד ואסור להורידו לקדושה קלה אבל באמת ז"א דא"כ תקשי אכל המדריגות של הקדושת שבמקומת שבמקדש דקדושתן זה למעלה מזה כדקתני בספ"ק דכלים והיכי משכחת לה והא כ"א כיון דפתוחת למקום קדושה חמורה תהוי קדושה כמוהו עכ"פ מדרבנן אמנם טעמא הוא דמבואר בש"ס ביומא שם דלשכות הבנויות בחיל ולה שני פתחים א' לקודש וא' לחול תוכה חול ומש"ה כל מקום שבקודש א"א להעלות מדרגתה למדרגות מקום הפתוחה לה יכוין שפתוחה מצד השני למקום הפתוח' ממנה. ומש"ה בעזרה שבביהכ"נ ובביהמ"ד כיון שפתוחה נמי לחוץ אף שפתח א' פתוח לביהכ"נ וביהמ"ד אין בעזרה קדושה משום זה ומש"ה לא עלה ע"ד מהרי"ט למצוא טעם זה לענין קדושת העזרה כמו שהרגיש בזה לענין הפרדס שיהי' קדוש בקדושת עזרת ביהכ"נ אם נאמר דהעזרה יש בה קדושה משום תפלת העצלנים. אלא שיש לתמוה על מהרי"ט שם במה שהביא הכרח לדבריו שכ' דהפרדס אין בו קדושה אף שפתוח לעזרה משום שנעשה לצורך חול והביא ראיה דהא שער נקנור לא נתקדש משום המצורעים ואף שפתוח לעזרה וע"כ כיון שנעשה מתחלה להיות חול. ואף שפתוח לקודש אין בו קדושה ולפי הנ"ל אין מזה ראיה כלל דהא חלל השער כשם שפתוח לעזרת ישראל כמו כן פתוח לעזרת נשים ע"כ אין בו קדושת עזרת ישראל ומשום זה יש לתמוה נמי על הצל"ח ס"פ כיצד צולין שחידש דלא מקרי פתוחת לקדש רק אם עשוי לצאת ולבא דרך שם דאל"כ אמאי צריך הש"ס לאוקמי התם דחלונות מיירי דשוו לקרקע עזרה. ות"ל דפתוחת לקדש ולפי הנ"ל אין כאן ראיה דהא עובי החלונות פתוחת לחוץ והוויין פתוחת לקודש ולחול ויש ליישב וע' בפרש"י זבחים דנ"ו ד"ה החלונות אבל על מהרי"ט יש לתמוה ובלא"ה יש לדחות ראיית מהרי"ט הנ"ל כעין מ"ש בש"ס ספ"ב דתענית לענין יום טוריינוס ואכמ"ל אבל עכ"פ ז"ב דאין בעזרה קדושת ביהמ"ד רק כיון שמתפללין בביהמ"ד ג"כ א"כ הוי כעזרת ביהכ"נ העזרה זו דנסתפק מהרי"ט בקדושתה וכיון דאף קדושת ביהכ"נ אינו רק דרבנן כמ"ש הר"ן פ' בני העיר א"כ בדיעבד כנ"ד י"ל דהוי סד"ר ולקולא. ובר מן דין אם לעשות מגוף ביהכ"נ ע"נ אין האיסור ברור בעני לומר דהוי הורדה מקדושה ואף דבמקדש הוי עזרת ישראל חמורה טובא מעזרת נשים כמפו' ספ"ק דכלים