בית שלמה אורח חיים לה

כדאי נגד כבוד המקום ב"ה וב"ש שברוב עם הדר"מ אמנם אם כוונתם לשם שמים בהפרדם מעל אחיהם או שאין המקום מכילם בכה"ג אף שאין יכולין למחות בידם ליפרד מהם זהו שאין בידם למחות להם לקבוע להם בית תפלה במק"א אבל אכתי יכולין למחות בהם מלהתפלל במקום ההוא שיש לכל אנשי ביהמ"ד חלק בו דהא אף בחצר דלא קיימא לאגרא אף דאם כבר דר בו א"צ להעלות לו שכר דזה נהנה וזה לא חסר הוא מ"מ לכתחלה יוכל למחות בו שלא ידור בו ואין בזה משום מדת סדום כמ"ש רמ"א בח"מ סי' שס"ג ס"ו ואף דגם אלו המתפללין הם מאנשי ביהמ"ד וגם הם שותפים במקום ההוא מ"מ כשבנאוהו מתחלה לא ע"ד שיהיו ביהמ"ד בנאוהו מתחלה וא"כ אין יכולין לכוף את רוב אנשי ביהמ"ד שיעשהו ביהמ"ד ויתפללו בו בעל כרחם בפרט שאין לומר בזה זה נהנה וזה לא חסר דידוע דאם נתמעטו המתפללין בביהמ"ד יזלו המקומות שבביהמ"ד וזה דבר שבממון הוא ועיין בתשו' הרא"ש כלל ה' סי' ג' וברמ"א ח"מ סי' קע"א ובר מן דין יש להם היזק כי עד עתה היה רשות בידם לעשות מבנין ההוא בית לדירת רב או השמש ועתה כשמתפללין בו נעשה קדוש ואין יכולין להורידו מקדושתו ועיין בא"ח סי' קנ"ד ס"ח ואף דאין אדם אוסר דשא"ש מ"מ כיון שגם הם שותפים יכול לאסור כמבואר בש"ע יו"ד סי' ד' ה' ואף דכ"ז הוא ע"י מעשה דוקא אבל בתפלה שהוא רק דיבור בעלמא מבואר בנדרים פ' השותפין שגם שותף אינו יכול לאסור חלק שותפו מ"מ הא ד' הרמב"ם גם שם להחמיר ועיין ברמב"ם פ"ז מה' נדרים ה"ב ובלח"מ שם ובש"ע יו"ד סי' רכ"ד ועיין במג"א סי' קנ"ג סקל"ח וגם י"ל שההליכה עם התפלה שבתוכו חשיב קצת מעשה ועיין בש"ס ע"ז דנ"ד וחוץ מזה לא מקרי לא חסר דהא יש בזה ביטול ביהמ"ד לפרקים כמו שבא בציור השאלה ע"כ מצד שורת הדין היה נראה דיכולים למחות בהם עכשיו אף שלא מיחו עד הנה אין להם טענת חזקה דחזקה שאין עמה טענה הוא וגם אין מחזיקין בשל רבים אמנם יש בזה אריכות רב ועיין בש"ע ח"מ סס"י קמ"ט ובאחרונים אמנם בלא"ה מהראוי שכיון שכבר הוא מקום לתפלה וכבר התפללו בו איזה זמן שלא לבטל התפלה ממקום זה בפרט שגדול השלום. אמנם במה שעתה רוצים לקבוע שם מקום תפלה גם בימי נוראים וידוע שא"א לעשות שם מקום תפלה בימי נוראים רק באופן שיבנו מחיצה בתוך חצר הביהמ"ד להכניס ממקום חצר ביהמ"ד לשם זה פשוט וברור שאין ברשותם לעשות כן בלי הסכמת הכל דמי יכול ליקח מאתם אפי' כ"ש שלא ברצונם ואם הי' נקרא ביהמ"ד של כרכים אף הסכמת כולם אינו מועיל אמנם אף אי לא נקרא כן צריך הסכמת כולם וח"ו להשיג גבולם מבלי הסכמת כולם ע"כ חלילה להם לאנשים הרוצים להתפלל שם לעשות כן מבלי הסכמת כולם. וכיון שא"א בתקנה זו שוב אינו באפשרי שיתפללו שם בימי נוראים ע"כ מהראוי שאז יתפללו בתוך אחיהם בביהמ"ד הגדול וברוב עם הדרת מלך ובפרט שבימים נוראים עיני כל ישראל צופות ומייחלות לרחמי שמים והן אל כביר לא ימאס ע"כ בימים האלו לא יתפרדו מתוך אחיהם ושלום על ישראל וה' יעזרינו על כבוד שמו וירום קרן ישראל במהרה והיה בזה שלום כנפשם ונפש הדו"ש וטובתם כה"י. שלמה במוהר"י זלללה"ה חופ"ק הנ"ל

תשובה כז סקאלא יום ג' כ"ו אלול תרכ"ד לפ"ק

כוח"ט לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה ובחסידות בנש"ק מוה' משה יהודה נ"י אבד"ק אוהרינין

ע"ד שאלתו בנדון מקום בביהכ"נ בע"נ בקהלה א' שנמצא כתוב בפנקס של החבורה איך שהחליטו מקום שבביהכ"נ של נשים במצריו המסומנים שם להרבנית מ' מלכה והיא היתה אשת הרב האב"ד דשם ונאמר שם שרשרת בידה וב"כ ויו"ח לעשות בהמקום הנ"ל כאדם העושה בשלו אך הותנה בפי' שכאשר יסע הרב מפה אין לו רשות למכור המקום וע"ז נמצאו חתומים שניים מראשי החבורה והיום נכתב בשלהי שנת תקצ"ו. ואחר זה נמצא כתוב משנת תר"ד איך שמכרה הרבנית מ' מלכה אשת הרב המנו"ח ז"ל את מקום הנ"ל לאשת ר' יעקב משה וחתומים ע"ז שלשה מראשי חבורה והר' יעקב משה הנ"ל הוא א' מהחתומים על ההחלטה הנ"ל. והנה אח"כ קבלו הקהל הנ"ל רב אחר לאב"ד מחדש וזוגתו הרבנית עמדה כמה שנים על המקום הנ"ל כי הוא מקום המיוחד בכל תפוצת ישראל במדינות אלו לעמידת הרבנית ולא נשמע שמיחה בה אדם בעולם ואחר מות הרב והרבנית הנ"ל נתקבל שם חתנו לרב ועמדה אשתו הרבנית שהוא בת הרבנית השנייה על מקום הזה ג"כ בהשקט ועתה קמה האשה אשת ר' יעקב משה או ב"כ להחזיק במקום ההוא מכח הכתב שבפנקס החבורה הנ"ל ושאל רו"מ חוו"ד בזה ולאשר אינני במזג בריאות גופי והזמן יקר מאד אשיבהו בקצרה: ר"ד לכאורה יש לפקפק על עיקר זכות של הרבנית מ' מלכה כיון שעיקר קנייתה הוא רק מכח השטר החלטה שבח"י ראשי החבורה וכיון שהשטר הזה לא בא מעולם לידה ונשאר ח"י החבורה שהם המוכרים במה קנתה ובשטר קנין אין קונין רק כשבא השטר ליד הקונה כמבואר בד' הרמב"ם והש"ע רס"י קצ"א ואם שהם בלא"ה פוסקים כר"א בב"מ די"ג דל"א עבז"ל אלא אף לדברי התוס' והרא"ש שבפוסקים כאביי דעבז"ל מ"מ היכא דלא מטא לידי' גם אביי מודה כדאי' בש"ס התם. והרא"ש שם סי' מ"ט כתב בשם הרי"ף דבשטר מכר אביי מודה דל"א עבז"ל. ועוד דודאי אף אביי ל"ק רק בח"י עדים אבל לא בח"י הבע"ד המוכר עצמו דהא אין אדם זוכה בשלו לאחר אם לא יזכה לו ע"י אחר כמ"ש הרא"ש בב"ק דק"ב והוא פשוט אלא שאפשר לומר כיון שראשי החבורה הם כשלוחים מהקהל ועיין בהגהת רמ"א ביו"ד ס' קס"ט סי"ז א"כ שפיר י"ל דהם זוכים מהקהל להקונה ואין לפקפק כיון דזכיה מטעם שליחות הוא א"כ לא חזרה שליחות של הקהל אצל הבעלים שהם הקהל ועיין בש"ס ספ"ב דגיטין די"ל בממון ל"ב שיהיה חזרה שליחות אצל הבעל כמ"ש בס' מח"א ה' שלוחין סי' ד' והנה"מ רס"י קפ"ה. אמנם אכתי כיון שגם חלקם נכלל במכירה הנ"ל יש מקום לבטל הכל דהוי כקני את וחמור ועיין בסמ"ע סס"י ר"ג. וכאן גרע טפי כיון שנכלל הכל בסך א' כמ"ש הר"ן ספ"ב דקידושין משום שיכול לומר במקח שלם אני רוצה אלא שבלא"ה בלא מטא לידי' גם אביי מודה כנ"ל אלא שבאמת אין זה פקפוק דכיון שנכתב בכתב החלטה שקבלו מהרבנית כל דמי המכירה א"כ קנתה המקום בכסף ואף שבמקום שנוהגין לכתוב השטר אין קונין עד שיכתוב השטר מכל מקום כיון שהמנהג לכתוב השטרות כאלו בתוך הפנקס של החבורה א"כ מהני אף שלא הגיע השטר ליד הקונה שנית י"ל כיון שפ' רמ"א בסי' ס' ס"ו דכל שנכתב נתתי הודאת בע"ד כמאה עדים ובודאי הוי באוה"מ ועיין בתשו' נטע"שע סי' מ"א א"כ י"ל דה"ה בנ"ד שנכתב שהוחלט בהסכמתו דכוותי' הוא. ועוד דבלא"ה כיון שראשי החבורה הם כשלוחי הקהל וכל מעשי הקהל א"צ קנין כמבואר בהגהת רמ"א סס"י קס"ג ועיין בחי' רמב"ן לב"ב ריש ד"ט ואכ"מ וכיון ששטר זה הוא רק שטר הודאה מועיל בכה"ג אף שעדיין לא יצא מת"י המוכר ועיין בש"ך סי' פ"א ס"ק ס"ה. אמנם כ"ז לשטר החלטה של הרבנית אבל שטר השני של אשת ר' יעקב משה נראה שאין בו ממש כלל דכיון שלא נכתב בו שהעדים כתבו השטר מדעת הרבנית מ' מלכה שהוא צוותה לכתוב השטר אין בו ממש דהוי מפי כתבם כמ"ש הראשונים בפ"ג דיבמות ובפ"ב דכתובות ועיין בש"ך סי' ל"ט סק"ט ובב"ש באה"ע סי' מ"ב סקט"ו מ"ש בשם הרשב"א בתשו' ועיין בתשו' נו"ב קמא חאה"ע סי' נ"ח ולדעת הרי"ף בכ"ע כל שנשאר השטר ת"י העדים ולא מסרי עדיין ליד בעה"ב הוי מפ"כ ע"ש ברי"ף פ"ג דיבמות ובחיבורי שם ועיין בש"ע ח"מ סי' מ"ו סל"ה ובאחרונים שם וא"כ האי שטרא לית ביה ממשא נוסף לזה אם אין המנהג פשוט שיהיה כל שטרי קנין ממקומות בביהכ"נ נכתב רק בפנקס החבורה לבד דיש פיסול מטעם דלא הגיע עדיין ליד הקונה וכמ"ש בריש דברים דהני טעמי בתראי לא שייך בשטר בתרא הנ"ל שהעדים חתומים בו ולא הבע"ד אלא אף אם המנהג פשוט כן ל"מ האי שטרא מטעם מפי כתבם כדכתיבנא אמנם נראה לבטל החלטת של הרבנית הנ"ל מטעם אחר כיון שרק שנים מראשי החבורה חתומים על החלטה ולפי המבואר בש"ס ר"פ בני העיר בעינן דוקא ז' טובי העיר וכ"מ להדיא בירושלמי שם והובא בראשונים דבפחות מז' טובי העיר שמכרו ל"מ המכירה וכ"כ בתשו' הרשב"א ח"א סי' תרי"ז בפי' וכ"כ בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' קע"ה וראיתי בתשו' פנ"י חא"ח סי' ד' שכתב שדי ברוב מזט"ה והביא ראיה מהא דרשאין בני העיר דאף ברוב בני העיר סגי ע"ש ולענ"ד דאף דרוב בני העיר הוי ככולו כמו בכה"ת וכדאמר הש"ס בריש מס' הוריות וכ"כ בחי' הרמב"ן שם במגילה דהא דקאמר במעמד אנשי העיר מסתברא במעמד רוב אנשי העיר מ"מ ז' טובי העיר דקאמר בעינן ז' דוקא ולא סגי ברובן כיון דנחית למנינא דאל"כ הול"ל ד' מזט"ה ועיין בש"ע ח"מ סי' ר"ו ס"ב וס"ג וכ"מ להדיא בתשו' הרשב"א ורשד"מ הנ"ל. מ"מ אף במקום דסגי ברוב רובא מתוך כולו בעינן דהיינו שיתאספו כולן מתוכן יסכימו רובן כמ"ש מהרי"ק שורש ק"פ בשם מהרימ"ינץ ורשד"מ חיו"ד סי' צ"ז בשם הרשב"א ומהרי"ק ומהרלב"ח וע"ש ברשד"מ סי' פ"ב וכ"כ בתשו' מהרי"ט ס"א סי' ס"ח ומ"ע לענין זט"ה נלע"ד כמ"ש דלא סגי ברובן ומכל מקום בנ"ד אין נ"מ דהא החתומים לא היה רק שנים אלא שלא יבא בע"ד לחלק ולומר על פי הירושלמי שם במגילה דקאמר ג' מביהכ"נ כבהכ"נ ומשמע דלענין מכירת ביהכ"נ או מקומת ביהכ"נ סגי בג' מביהכ"נ וא"כ לד' הפנ"י דברוב זט"ה סגי נימא דבג' מביהכ"נ דכוותי' הוא וא"כ סגי בשנים לזאת בררנו דבבהכ"נ לא מהני רובן. אמנם בלא"ה אין זה כלום דהרמב"ן והר"ן מפרשי להא דג' מביהכ"נ כביהכ"נ היינו בביהכ"נ יחידים כמו ביהכ"נ של טרסיים דבש"ס דילן שם אבל ביהכ"נ שאינו מיוחד ליחידים כמו בתי כנסיות שלנו בעינן זט"ה דוקא וא"ל דאף דהחתומים לא היה רק שנים מכל מקום כיון שכתב הרמב"ן בחי' שם בפי' ד' הירושלמי דקאמר אי כשקבלו עליהם אפי' א' נמי פירושו אם כשקבלו עליהם הציבור כששמעו במכירה זו ורצו בה אפי' א' נמי ע"ש וא"כ בנ"ד נמי נימא שמא כיון שהיה כ"כ בפנקס החבורה וכבר היה הפנקס אצל הרבה מאנשי החבורה ברבות השנים והם שתקו הסכימו בודאי ז' על ההחלטה דז"א דמבואר שם בחי' הרמב"ן דהסכמה בפי' בעינן אבל בששמעו ושתקו לא מהני דמפ' הא דקאמר בירושלמי אלא אנן קיימין בסתם כלומר ששתקו או שלא שמעו כלל ע"ש ומבואר דאף בשמעו ושתקו לא מהני אם לא הי' במכירה זט"ה אף שאחר כך שמעו כולם ושתקי ואף שהמרדכי פ"ק דב"ב סי' תפ"ב כי דבמעמד אנשי העיר מקרי כל שזט"ה עשו בפרהסיא ואין מוחה ע"ש וכ"פ רמ"א בא"ח סי' קנ"ג מ"מ דוקא בהא דקתני רק במעמד אנשי העיר ומזה מייתי המרדכי ראיה דאי בעינן שיסכימו בפי' לא הול"ל במא"ה דהא כולם עשו ע"ש. אבל בהא דקתני שמכרו זט"ה בעינן הסכמה בפי' ואדרבה מדברי המרדכי נסתייע דבריו אלה. ואף שמבואר מדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל דאם מכר הגבאי לבד מהכי. וא"כ בנ"ד אולי החתומים נתמנו אז לגבאים מבני החבורה נראה ברור דהרשב"א מיירי בנדון דידי' שנעשה הגבאי ע"מ כן למכור הכרם כאוות נפשו כמבואר שם ובהא בודאי מועיל