בית שלמה אורח חיים לד

בביהכ"נ של ראובן לגמרי הוי הורדה מהקדושה וכ"ת הביא סיוע לזה מד' הט"ז סק"ז בסי' קנ"ד ומדברי המ"ב סי' נ"ז. והנה מדברי הט"ז אין ראיה מוכרחת דאף אי נימא דבכה"ג לא הוי הורדה כשאין משתמשין בה לשום מצוה מ"מ סובר דכיון שא"א להשתמש בה קדושה חמורה מותר להשתמש בה קדושה קלה אבל בתשו' מ"ב מפורש כן וכ"מ שם במ"ב סי' נ"ו. אלא שבתשו' פנ"י ס"א חא"ח סי' ד' השיב להחכם השואל שעלה ע"ד בנידון ביהכ"נ שנשרף שמחיובים הקהל לבנותה דוקא על מקום הקדום ולא לשנות על מק"א משום דהוי הורדה מקדושה דאין המקום קדוש עתה כמו בתחלה והגאון בעל פנ"י האריך ודחה דבריו בחזקת יד דבכה"ג לא הוי הורדה וזהו להיפך מד' המ"ב ואין לחלק דשאני התם דצריך לעשות מעשה לגונזה א"כ עושה מעשה בהורדת הקדושה משא"כ בהא דהפנ"י וע"ש הא בביהכ"נ כמי צריך לעשות גדר סביבו כמ"ש הט"ז סי' קנ"ג סק"ג וזהו גניזתה וג"ז הוי מעשה ועיין ברש"י ותוס' ע"ז ריש דס"ד הגם שאינו דומה לגמרי ובאמת ד' המ"ב צ"ע ואין להם הבנה כיון דהיריעה כמו שהוא הוא פסולה מה הורדה איכא וא"ל דאכתי קדושת יריעה אית בה ועומדת ללמוד בה תינוקת ועיין בש"ס גיטין ד"ס ומזה י"ל דל"פ על הפ"י ז"א דהא אסור להשהותה יותר מל' יום בלי תיקון או יגנוז וא"כ אם אינו רוצה לתקנה ומכ"ש בהך דמ"ב דיש פקפוק אם תיקון מועיל מה הורדה איכא. והך דמ"ב רס"י נ"ז אפשר לדחוק דמשום מעלין בקודש קאמר דילפינן מקרא במנחות דצ"ט וכיון שאפשר לתקן צריך לתקן להביאו לידי קדושת ס"ת משום מעלין בקודש אלא דמלשונו מבואר דמשום אין מורידין קאמר וגם בסי' נ"ו לא הביא האי דמעלין כלל. ועוד דפשיטא דהא דקאמר מעלין בקודש היינו אם בא לחדש בו תשמיש חדש ועיין בבעה"מ ור"ן ר"פ בני העיר ומש"ה ל"ק אד' הפ"י מהא דמעלין ואכתי הא דמ"ב מפיקפק בעיני בפרט דנראה ברור דאין מקום לומר דגניזה הוי הורדה רק בתשמיש קדושה דהקדושה שלהן הוא התשמיש לזאת אם מבטלין מזה ע"י גניזה הוי הורדה אבל בקדושה עצמו כמו בס"ת בכ"מ שהוא קדושתה עמה. ומש"ה א"ש דיאשיהו גנז את הארון אף דהורדה מה"ת הוא כדאי' במנחות דצ"ט כיון דגנז הארון עם העדות שבתוכו לא הוי הורדה אמנם בנ"ד שפיר הוי הורדה אמנם כ"ת דאייתי לסייע מד' הט"ז בסי' קנ"ד. ולדעתי משטת הט"ז יש ראיה להיפך דהא קשה על שטתו מש"ס מפורש ביומא סוף די"ב דקאמר ר' יוסי שני אינו ראוי כו' כהן הדיוט משום מעלין כו' ולד' הט"ז מוטב שיהיה כהן הדיוט ממה שלא יהיה ראוי כלל ועכצ"ל דכיון שאם עבר ועבד עבודתו כשרה כדאי' שם ריש די"ג מש"ה אינו ביטול לגמרי משא"כ כשיהיה כה"ד ע"פ המלך ואחיו הכהנים כמ"ש התוס' שם די"ב הוי הורדה וא"כ בנ"ד לא הוי הורדה אף שאין מתפללין בו עכשיו כיון דראוי להתפלל בו אף לכתחלה ואפשר לדחות אלא שבלא"ה חלקו על הט"ז כדמוכח מדברי המג"א שם ססקי"ד וגם בבכ"ש במגילה האריך בראיות ברורות לדחות ד' הט"ז ולפע"ד נראה ראיה לנ"ד דאסור ממשנה במגילה דכ"ז ע"ב דקאמר ר"מ דאין מוכרין ביהכ"נ של רבים ליחיד מפני שמורידין מקדושתו וס"ל דליחיד ליכא קדושה כדאי' שם בש"ס והנה הא ודאי דתפלה של היחיד קדושה כמו תפלת הציבור דאל"כ הי' אסור ליחיד להתפלל ביחידות בביהכ"נ דהא גם הורדה לפי שעה אסור כמ"ש הב"ח בסי' קנ"ד הובא שם בט"ז ומג"א רק דבביהכ"נ של רבים יש תוספת קדושה שאומרים בה קדוש וקדושה וברכו משא"כ בביה"כנ של יחיד וזהו כוונת הש"ס דקאמר דליכא קדושה היינו שאין אומרים בה דבר שבקדושה כמו שפרש"י שם ומבואר מזה דזה שמבטלה מלעשות בה תשמיש קדושה דמעיקרא הוי הורדה וא"כ הרי איסורא דנ"ד מפורש במשנה וש"ס ואף דרבנן דפליגי אר"מ היינו מטעמא שכ' רש"י דס"ל דכיון דשקיל דמי ומעלי ליה בקדושה מעילה שוב מותר להוציאה לחול לגמרי מכ"ש להורידה אבל מודים לר"י דבכה"ג הוי הורדה ואף שבעה"מ יש לו שטה אחרת הרי בחה"ר הקשה קשי' חמורה על שטת בעה"מ והסכים לפרש"י ואף שהט"ז סי' קנ"ג סק"ו נראה שתפס שטת בעה"מ ועיין במג"א סקכ"ז מ"מ גם לשטתם נראה דרבנן ל"פ אר"מ בהא וגם מד' רש"ל הובא בט"ז וב"ח סי' קנ"ד דמותר להניח יריעות פסולין ושאר ספרים באה"ק בעת שס"ת בתוכו דעדיין בקדושתו קאי כיון. שהס"ת אז בו נראה קצת דכל הורדה מקדושה האיסור משום שאין משתמש בו שוב הקדושה הגדולה שמקודם ולא מה שמשתמשים בו הקדושה הקלה מעתה דאל"כ היה אסור להניח בו קדושה קלה גם עכשיו שמשמש ג"כ לקדושה הגדולה דהא הורדה לפ"ש ג"כ אסור כמ"ש הב"ח א"ו כמ"ש וא"כ ה"ה כשמפקיעה לגמרי מבלי להשתמש בה לא קדושה קלה ולא קדושה חמורה אלא שיש לדחות ולומר דס"ל דכיון שאין משמש בה קדושה קלה רק בעת שמשמש הקדושה חמורה לא מקרי הורדה משום דמיבטל קדושה קלה לגבי קדושה חמורה והוי כאלו אין משמש רק קדושה תמורה אבל מהא דר"מ במשנה הנ"ל נראה ראיה נכונה. והנה בתשו' ח"צ סי' מ"ה כ' שזוכר שראה בספר חסידים שאם היתה יריעה כתובה בס"ת בכתיבה שאינה יפה ומצא אחר כך סופר אומן מצוה להחליף היריעה בנאה הימנה ע"ש ובאמת כ"ה בספר חסידים סי' תתע"ט וזה מפורש כנגד דברי המ"ב וביוחד נגד ד' המ"ב דסי' נ"ו ע"ש אלא שלכאורה דברי הס"ח תמוהים מאד דכיון דהס"ת עתה כשרה והוא בקדושת ס"ת איך התיר להסיר ממנה דף או יריעה דעתה אין בה רק קדושת חומש או יריעה והוא הורדה גמורה במעשה שאסור מה"ת. ועוד דהרי בברייתא הובא בש"ס שבועות די"א הובא בתשו' ח"צ שם קתני מצא אחרת נאה הימנה כו' שחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיון עולמית. והשתא התם דמן הדין מותר לפדותה דפרה קדשי בה"ב הוא וגם לב ביד כו' וע"ש בתוס' ואפ"ה בכה"ג כיון שנעשית בהכשר גנאי הוא להוציאה לחולין כמ"ש רש"י שם אף שמצא אחרת נאה הימנה. כ"ש בהך דס"ח דמה"ת אסור להוריד עכצ"ל דבהך דס"ח מיירי שעדיין לא תפר היריעה להס"ת או שלא נגמרה הס"ת בשלימות או שבעת שחיבר היריעה להסית נתנה עד"כ שכאשר יזדמן אח"כ סופר מובהק יחליפנה באחרת ע"ד שכתב הט"ז בסי' קנ"ד סק"ז לענין אה"ק והך דס"ח סי' תתע"ט אלעיל מזה סי' תתע"ח קא ע"ש ע"כ בנ"ד אף אי הוי ביהכ"נ של עכשיו יפה מביהכ"נ של ראובן אינם רשאין לבטל מלהתפלל בביהכ"נ של ראובן מכ"ש שכפי שכ' כ"ת הביהכ"נ של עכשיו שרוצים לבנות הוא עומדת במקום התורפה. שלישית שכיון שראובן נתן רוב הממון משלו לצורך בנין בית מקוה והוא מוחה שלא לשנות אסור לשנות בלי דעתו כמבואר בש"ע סי' קנ"ג סי"ד וע"ש במג"א סקל"ו ואף שכ' רמ"א דז' טובי העיר דינם כחבר עיר ע"כ היינו טובי העיר במא"ה כמ"ש במרדכי ואף שכ' בתשו' פנ"י דברובה סגי וא"כ ה"ה הכא אולי הרוב מסכימים מ"מ אי איכא חבר עיר ל"מ הסכמתם. וא"כ אם הישוב שלהם שייך לקהלתו א"כ כ"ת הוי חבר העיר ומ"מ כיון דודאי שייך הישוב לאיזה קהלה ודאי דהרב מסכים שיהיה בית מקוה כיון דכבר יש להם ביהכ"נ של ראובן שמכבר ובודאי נחוץ שיעשו להם בית טבילה במקומם והוא מצוה רבה שלא יצטרכו הנשים ליסע למק"א לטבול שיוכל להתהוות כמה מכשולת והקל שבכולם עיכוב טבילה בזמנה מכל הלין טעמי לראובן שומעין שאומר כהלכה ויפה דן ויפה הורה וכל המערער ע"ז ראוי לגעור בו בגערה ולכוף כאגמון ראשו עד ישמע לדברי חכמים ולרב הטירדא וחולשת כחי לא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל

תשובה כו סקאלא יום ו' עש"ק כ"ד אלול. תרי"ח לפ"ק

שנה טובה ומבורכת משמי המערכת לכבוד הרבנים הנגידים הגבירים הוותיקים יראי ה' וחושבי שמו יח"ס דק' קארלופקא יהי שלום בחילם

ע"ד ריבות אשר בשעריכם נדון מקום התפלה שרוצים לקבוע בבית שאחורי ביהמ"דק שלכם במקצוע צפונית מערבית. ולפי אשר הציעו הענין לפני בעת שנבנה הביהמ"ד שם בנין לצורך דירת הרב או השמש ולא גמרוהו וע"י אשר התחיל להתנוצץ מחלוקת בין קצת מאנשי ביהמ"ד רצו איזה יח"ס להתפרד משם וגמרו הבנין הנ"ל לצורך בית תפלה ואח"כ נתפייסו ביניהם וחזרו להתפלל בביהמ"ד ועתה עמדו איזה אנשים לקבוע שם מקום תפלה ועד הנה לא מיחו בידם כי לא חשבוהו למקום קביעות. ועתה בהגיע ימים נוראים ורצו המתפללין שם לעשות בשם מקום קבוע לתפלה להתפלל גם בימי נוראים אנשי ביהמ"ד צווחים ככרוכיא עליהם מחמת כמה טעמים מפני ביטול ביהמ"ד כי נתמעטו עי"ז המתפללים בביהמ"ד וכ"פ שעי"ז אינו מצוי מנין בביהמ"ד בתפלת מנחה וערבית וחוץ לזה הוא בלבול גדול כי תרי קלי לא מישתמע ובפרט בימי נוראים יהיה בלבול גדול בתפלות ותקיעות והמתפללים רוצים לבנות כותל באמצע החצר שעי"ז יתחלקו מהם ולא יתבלבלו וקצת מהיח"ס נאות להם דרך זה אבל קצתם מוחים מטעם ביטול ביהמ"ד כי אם יתחלקו לגמרי בודאי יהיה לפרקים שלא יהיה מנין בביהמ"ד ועוד טוענים כי איך אפשר להם לקחת להם קצת מחצר ביהמ"ד שלא ברצונם ונשאלתי לחוות דעתי בזה זאת תשובתי הנה הרמ"א בח"מ סי' קס"ב ס"ז כ' דאם יחידים מהציבור רוצים לבנות להם ביהכ"כ לעצמם אין אחרים יכולין למחות בידם והמוחה ראוי לנזיפה ע"כ. אמנם המג"א בסס"י קנ"ד כ' בשם הרא"מ ומשפטי שמואל דאם הביהכ"נ הראשון מכילה אותם אסורים ליפרד ע"ש ע"כ אם הביהמ"ד מכילה את כולם ודאי הדין עם אנשי ביהמ"ד ואף שכבר נהגו בזה"ז שאיזה יחידים מתפרדים וקובעין מקום תפלה לעצמן. הנה מתחלה התחילו לעשות כן מפני שינוי הנוסחאות בתפלה מנוסח אשכנזים לנוסח ספרדים ואף בנוסח ספרדים נתהוה חדשות בעתים הללו לאלו המתפללים ע"פ כוונת האר"י ז"ל ואף אם לפעמים נהגו קצת מן העם להתפרד מביהכ"נ או מביהמ"ד שכבר התפללו בו ולקבוע להם מקום תפלה לעצמן אם עושים כן מתוך שאין לבבם שלם עם הראשונים ואין דעתם נוחה להתפלל עמהם באיזה כוונה שהוא לש"ש הדין עמהם כאשר האריך בזה הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תע"ב ואעתיק כמה דברים בקצרה מדבריו שם ח"ל גרסינן בפא"ע אין עומדין להתפלל כו' ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס כו' תו גרסינן כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל כו' למדת מכל הני שלא יתפלל אדם לא במקום שטורד מחשבתו ולא בזמן שמבטל כוונתו ומעתה היחיד או הרבים שיש להם איבה או שנאה או כעס או מריבה עם הציבור אין תפלתם רצויה ואסור להם להתפלל שם שמחשבתו טרודה ולא יוכל לכוין בתפלתם כו' ואי לאו דמסתפינא הו"א דטב ליה להתפלל ביחיד מלהתפלל בחברת אנשים שאין דעתו נוחה מהם כו' וא"ת אינו דומה קלוס המלך והדרתו במתקלס באנשים מרובים לקלוס שהוא מתקלס באנשים מועטים כו' וקרא כתיב ברוב עם הדרת מלך וכ' נמי הן אל כביר לא ימאס כו' אבל ציבור המתחלק כו' לא יפה עושין דברוב עם הד"מ כדכתיבנא הא ל"ק דכיון שהן לבות חלוקים אין קלוסן עולה יפה כו' ע"ש באריכות ונמצא בנ"ד אם הביהמ"ד מכילה את כולם ולבם ג"כ שלם עם אנשי ביהמ"ד אסורים ליפרד אם כוונתם רק שיהי' להם מקום מרווח יותר להתפלל או משום כבוד המדומה ושאר טעמים חלושים שאינם