בית שלמה אורח חיים ל

משבעה העולין וגדולה מזו ס"ל להגאון מבראד בספרו שערי אפרים דאם קראו ביו"ט לרביעי עד סוף הענין דיחזרו לקרוא לחמישי מה שקרא הרביעי והמפטיר יעלה לפ' מוספין ע"ש. ואף שדבר זה לקרוא כל מה שקראו כבר מפו' בסס"י קל"ז דאינו עולה למנין כ' שם דזהו הוי כלא אפשר וכפרי החג דמי. וצ"ל דאף שאפשר דהמפטיר במוספין יעלה למנין. מ"מ כיון שכבר נהגו לקרוא למפטיר חוץ מהעולין. לחוש לד' דאינו עולה:. כלא אפשר דמי וכפרי החג ומכ"ש בנ"ד אמנם בזה בנדון דש"א הגאון מליסא בסידור דרך החיים כ' להדיא להיפך דהחמישי יעלה למפטיר בפ' המוספין ויעלה למנין חמישי דדוקא בפרי החג דהכי תקנו חכמים הואיל וא"א אבל הכא אפשר במפטיר שיעלה למנין (כצ"ל שם בסידור דה"ח ולא כמו שנדפס בטעות שם) הנ"מ בנ"ד דצריך לחזור ולקרות מה שקרא מקודם בלי הוספה וזה לא מצינו רק בפרי החג ובעלמא אינו עולה למנין כמבואר בסי' קל"ז אבל להוסיף ב' פסוקים מחדש מבואר שם דעולה היכי דלא אפשר וכמ"ש התוס' והג"א בעצמם במגילה לענין אם קרא לרביעי ביו"ט עד שני פסוקים סמוך לסוף הענין דידלג ויקרא לחמישי פ' א' למפרע ועוד השני פ' הנשארים ומה שהביא כ"ת ראיה מסי' רפ"ב ס"ו אינו ראיה דהתם אם נאמר דיקרא למפטיר חוץ משבעה העולין א"כ יקרא לשביעי ולמפטיר כל מה שקרא לששי ודבר זה אף בפרי החג לא מצינו רק לשנות ולא לשלש ומש"ה ע"צ הדוחק סמכו שהמפטיר יעלה למנין והכי צ"ל ע"כ לדעת הגאון ש"א הנ"ל וקצרתי. ועוד דרך כ"ת אינו מחוור בעיני לקרוא לשביעי מה שכבר קראו לששי דהא כל היכי דאפשר לכ"ע אם קורא לשני כל מה שקרא לראשון ולא הוסיף כלום אינו עולה חוץ מפרי החג או במקום שא"א בע"א כלל והכא הרי אפשר לקרות לששי פסוק א' בדילוג ועוד ב' פסוקים ולקרות לשביעי ג' פסוקים ועדיף טפי כמבואר בסס"י קל"ז ומ"ש כ"ת כיון דבלא"ה המפטיר קורא כל מה שקורין לשביעי ד"ז אינו כלום דהא המפטיר אינו עולה למנין ומש"ה אין זה בית מיחוש כמבואר במ"א שם סס"י קל"ז משא"כ בנ"ד ע"כ דעת להתנהג למעשה כאשר כתבתי: ד) וע"ד שכ' כ"ת מה שפשוט בעינו לאיסורא במה שנוהגין העולם בפדיון הבן ששואלים חפצים ופודין בהם וכתב שלכתחלה בודאי אסור אף שיודעים הכהנים דמתנה ע"מ להחזיר אסור לכתחלה ואף בדיעבד באינו יודעים אינו פדוי עכ"ד ובאמת אם הכהן סובר שנותן לחלוטין ודעת האב שנותן ע"מ להחזיר מבואר שם ביו"ד סי' ש"ה בש"ע ואחרונים דאינו פדוי אפי' בדיעבד ואין חילוק בין אם פודה משלו או אם שאול בידו אבל אם דעת שניהם להחזיר מבואר שם דבנו פדוי ובאמת לדעת אף לכתחלה אין בזה איסור דדוקא באם פי' ע"מ להחזיר עביד הכהן איסורא משום שיחתם ברית הלוי כמבואר בש"ס בקידושין ד"ו או באם עושה כן תמיד ומחזיר כל שעה אף לעשירים משא"כ אם אינו עושה כן תמיד אף שלעניים מחזיר תמיד מותר אף לכתחלה כמבואר בתוס' ורא"ש וטוש"ע ומשמע שם שאף ששניהם חושבים בשעת הפדיון שיחזור מותר לכתחלה וכ"מ להדיא בט"ז שם שמביא ממעשים בכל יום שהאב מניח דמי הפדיון בסך הרבה והוא חושב שיחזיר לו הכהן והכהן נמי חושב כן ומחזיר לו לפעמים הכל כו' ומשמע שם להדיא דאף לכתחלה מותר בזה וטעמא כמ"ש התוס' והרא"ש שם דהא עכ"פ בשעת הפדיון אין הנותן יודע אם יחזור אם לאו לא קרינן ביה ושיחתם כו' פי' דאף שמחזיר תמיד מ"מ אין לבו נכון ובטוח כיון שלא התנה עמו ע"מ להחזיר דלמא יעכב לעצמו ואולי דעת כ"ת כיון שהוא שאול א"כ עכ"פ צריך להחזירו בכדי להחזירו לבעלים. אמנם אין מזה ראיה דהא אפשר לקנותו מכהן או להחזיר דמיו כמבואר ברא"ש פ"ק דקידושין ע"כ לדעתי אין לערער על מנהגן של עניי ישראל רק כ"ז הוא באופן שהמשאיל יודע שהשואל רוצה לפדות בנו בחפצים אלו כמ"ש הרא"ש שם בקידושין ובענין מה שהרעיש כ"ת על מה שנוהגין קצת שאומרים בלשון דנותנים משכון אלו החפצים וכתב כ"ת שנ"ל שאסור בודאי ואינו פדוי דמנה אין כאן משכון א"כ כו' עכ"ד ובאמת אף שלכתחלה יש להזהיר בזה שלא יעשו כן. אבל לענין דיעבד קשה לפקפק ועיין בספר אבני מלואים באה"ע סי' כ"ט ס"ק י"ג שהעלה לענין פדיון הבן באם נתן לכהן משכון בה' סלעים דלשטת הרא"ש בודאי מהני ולשטת הרמב"ן והרשב"א כ' פנים לכאן ולכאן ואעפ"כ דעתו נוטה דאף לשטתם מהני ובסוף דבריו סיים בצ"ע ע"כ עכ"פ לכתחלה הנכון כדברי כ"ת להזהיר בזה ואין הפנאי מסכים להאריך יותר וגם את זאת השבתי בנחיצה רבה ולהראות חיבתי אמרתי ויהי מה אשיבהו דברי ידידו דבוק באהבתו. שלמה במוהר"י חונפ"ק הנ"ל

תשובה כ סקאלא יום ד' ט"ו טבת תרל"ב

ה' ישפות שלום וברכה לכבוד אהו' בני חביבי ויקירי הרב המאה"ג החריף ובקי ירא ושלם מוה' אברהם נ"י אבד"ק פרעביזניא

ע"ד שאלתך שהגבור המנוח מק' בנה בחיו ביהמ"ד בק' מכיסו והתפלל שם כמה שנים ועבור שאנשים המתפללים בתוכו לא נהגו בו כבוד כראוי עזב הביהמ"ד וכאשר בנה ביתו בנה ע"ג חדר לשם קלאז והתפללו בתוכו הג' והרבה אנשים וקראו קלאז עד עכשיו וכמה שנים אשר מת הג' הנ"ל וירשיו ירדו מאד מנכסיהם והם מצטרכים עכשיו למכיר הבית עם הקלאז הנ"ל לצורך נשואי ביניהם ושאל הלוקח את פיך אם יוכל ללקחו לסתור הקלאז ולבנות במקומה בית דירה לצרכיו. והנה אתה קצרת במכתבך. והבאתי דברי הגאון מהר"ש בנו של הגאון נו"ב בתשו' נו"ב מה"ת סי' י"ז וכפי משמעות מכתבך תפסת ד' הגאון מהר"ש להחמיר בנ"ד דאף דשם היה העובדא שנחקק על הכתלים של ביהכ"נ ההוא כמה תפלות ובקשות הדרך בתי כנסיות מחה תפס מהר"ש שודאי הקדישו לביהכ"נ משא"כ בנ"ד מ"מ כיון שכתב שם בלשונו וז"ל אבל בנ"ד שייחד החדר לביהכ"נ ובפרט ששרטו בדפנות תפלות ובקשות וכו' נראה דהא ששרטו תפלות כ' לרווחא דמלתא אבל גם בלא"ה כיון שייחד חדר מיוחד לביהכ"נ אמרינן דודאי הקדישו לביהכ"נ ואינו דומה ליחיד המניח להתפלל בביתו במנין עשרה שאין בו קדושת ביהכ"נ דשם לא ייחד חדר בפ"ע לזה. אמנם מהא דאייתי בנו"ב שם מהגה"ת רמ"א סי' קנ"ג סט"ז ושם מיירי אף שהתפללו בחדר מיוחד. וגם מהא שכתב שם ופוק חזי מה עמא דבר ואנו רואין מעשים בכל יום ברבנים או גבורים שקובעין בביתם חדר מיוחד להתפלל שם במנין עשרה או כמה מאות ונקרא קלאז של פ' ובכל עת שרוצה הבעה"ב מבטל מקום התפלה ומשתמש בו לצרכו וע"כ דבכה"ג הוי כהתנו מתחלה שאינו מוסרו לרבים רק על הזמן שירצה ובבית של הרב הצדיק המנו"ת מ' שמשון זצ"ל באזיראן היה החדר הגדול שבביתו מיוחד לקלאז גדול ואחר פטירתו נמכר הבית והלוקח משתמש בו לכל צרכו וכן מעשים בכל יום אלא שבנדון שלך שבנה הג' מתחלה המקום ההוא לשם קלאז אולי יש לחוש יותר אף דבאמת לא תליא בהכי דאם היה ידעינן שהקדישו לביהכ"נ מכיון שהתפללו בו חל עליו קדושת ביהכ"נ כדאי' בש"ע ס"ח אף שלא בנהו מתחלה לביהכ"נ אבל ל"ח להא מסתמא ואמרינן שלא הקדישו רק לזמן שירצה שיתפללו שם מ"מ כיון שבנאו מתחלה לשם קלאז אף שאינו קדוש עד שיתפללו בו כמבואר שם בש"ע וע"ש במג"א סקכ"א מ"מ כיון שבנאו לשם קלאז אמרינן כיון דהתפללו בו מדעתו נעשה קדוש מ"מ מסתמא לא הקדישו לשם שיהיה קלאז של קהל כדמשמע מהגהת רמ"א ס"ז שכ' יחיד שבנה ביהכ"נ ונתנה לקהל דינה כביהכ"נ של קהל ומבואר דכל שלא נתנה בפי' לקהל אין דינה כביהכ"נ של קהל וא"כ אף אם נאמר שכיון שבנאה מתחלה לשם קלאז ודאי הקדושה לצמיתות מ"מ הא כתב הרא"ש בפ"ד דמגלה והטיו"ד סי' רפ"ב דיחיד בשלו יכול למכור ודינו כזט"ה במעמד אנשי העיר ואף דלענין מכירת ס"ת הביא בשו"ע ס' יו"ד וביו"ד סי' רפ"ב ס' י"ח שני דיעות אם מותר לעשות בדמיו כל מה שירצה והמג"א סקכ"ב כ' דבנתנו לביהכ"נ לקרות בו אף שלא הקדישו לביהכ"נ לכ"ע אסור מ"מ כ' דהעולם נוהגין היתר אף בכה"ג משום דהוי כאלו התנה בתחלה שלא תחול קדושת רבים עליהם וכ"כ רמ"א ביו"ד סי' רנ"ט ס"ב וא"כ כ"ש בביהכ"נ ועוד דדוקא בס"ת הוא דהוי הכי ולא בביהכ"נ ועיין במג"א ס"ק כ"ג וכיון דאף בס"ת ל"ח אם נתנו לביהכ"נ שמא הקדישו לביה"כ כל זמן שלא שמענו בפי' כדאי' בש"ע שם ס"כ וע"ש בט"ז סקט"ו ובש"ך יו"ד סי' רנ"ט בשם תשו' שארית יוסף וה"ט כ"ש דשייך בביהכ"נ או בקלויז שהתפללו בו רבים עמו ביחד ודעת לנבון נקל. והנה כפי שעלה על דעתך להסתפק להחמיר דהוי כביהכ"נ של קהל. וצריך שיהיה נמכר ע"פ זט"ה הנה מה שהבאתי לפקפק אשר הרעיש הגאון מהרש"ק בעסק הביה"מ דק' אלישטשיק כבר ידעת מה שהארכתי אז בתשו' נגדו כי עיקר הרעש שלו ה"ה לדמות הבהמ"ד הנ"ל לביהכ"נ של כרכים. ואני הבאתי דברי תשו' מ"ב ותשו' פני יהושיע דל"מ ביהכ"נ של כרכים בכה"ג בפרט בקלאז הזאת שבקהלתכם שעשאה יחיד לצורך עצמו ושיבואו איזה אנשים להתפלל עמו בעשרה בכה"ג אף בכרכים ממש מועיל מכירת זט"ה כמו ביהכ"נ של טרסיים ברפ"ד דמגלה ועוד דכיון דעירכם הוא עיר קטנה ולא אתי לה מעלמא אף שבכל יום ג' בכל שבוע יש שם יומא דשוקא ואתי לה מעלמא מ"מ ידוע שהבאים לשם על יומא דשוקא באים לשם כחצות היום וקודם מנחה נוסעים משם א"כ אינם באים להתפלל בביהכ"נ דשם וכ"ש בקלאז הנ"ל ולא ניבנית אדעתם כלל. ואשר פקפקת ע"פ אשר שמעת ממני לפקפק על תקנות שעושים עכשיו זט"ה אם הוא קיימת. הנה טעמי הוא משום שכתב הר"ן במגלה שם דאין כח ביד טובי העיר רק באופן שימתנו מבני העיר לפקח על עסקי העיר וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ה' וכלל ואו וכיון שכן בעינן דוקא שיתמנו מרוב הקהל מתוך כולו כמ"ש בתשו' מהר"מ שבהגמ"יי פי"א מה' בתפלה וכ"כ בתשו' הרשב"א ח"ג סי' ש"ז ומהרי"ק סוף שורש ק"פ ומהרלב"ח בקו' הסמיכה ומהרשד"מ בכמה תשו' ומהרי"ט ס"א רס"י ס"ח דבכ"מ אזלינן בתר רובא מתוך כולו בעינן כמו בדיינים ובזה"ז לא עבדינן הכי. אמנם בתשו' אח"כ כתבתי כיון שהמרדכי פ"ק דב"ב כתב בשם ראב"י דאף אם הטובים לא נתמנו בפי' מהקהל אם רוב הקהל שמעו ולא מיחו תקנתם קיימת ע"כ תופסים עיקר כד' ראב"י הנ"ל ועוד כיון שהם המתעסקים בכל תקיני העיר לא גרעי מאשה הנו"כ בתוך הבית אם דרכה לקנות ולמכור תמיד מעשיה קיימין וע' בהגהת רמ"א באה"ע סי' פ"ו ובב"ש שם וא"כ שפיר יכולין זט"ה למכור אף אם נחכוך להחמיר שהוי כבהכ"נ של קהל וכ"מ מד' תשו' הרא"מ שהביא הבאה"ט סי' קנ"ג. אמנם ע"פ אופן זה אין להתיר רק להוציא המעות לצורך נשואי ילדיהן כמו שכתבת בציור השאלה ורק אם אין בכוחם להשיאם ממק"א כמ"ש הרמב"ם לענין מכירת ס"ת וגם אסור להלוקח לעשות במקום הקלאז א' מארבעה דברים המוזכרים בש"ע ס"ז. אמנם יותר טוב למכור ע"פ זט"ה במא"ה דהיינו שזט"ה ימכרו בפירקוס דזה מקרי במא"ה כמ"ש בהגהת רמ"א ס"ז דבכה"ג מותר להלוקח להשתמש בו כחפצו אף לארבעה דברים הנ"ל אמנם לענין המעות אם המוכרים מצטרכים להוציא המעות לצורך נשואי בני היורשים באופן שאין לאל ידם להשיאם ממק"א ודאי דמותר. אמנם אם אינו כן. הנה אף דמבואר בש"ס וש"ע דמכרו זט"ה במא"ה אפי'