בית שלמה אורח חיים כט

בהרהור דנפשי' ותי' ע"ז הרבה תירוצים ע"ש. ותי' האחרון שתי' שם הוא התי' אשר כ' החסל"א דמיירי שאין מגילה לפני השומע דמתורת הרהור איי"ח דאף דהרהור כד"ד הוי כקורא ע"פ. אבל בשומע מב"ח יוצא יי"ח משום שומע כעונה אף שאין מגילה לפניו משום דשומע כעונה הוי העונה כמו הקורא והקורא קורא מתוך מגילה ע"ש והדין עמו ודלא כמ"ש בחשל"א דהא קיי"ל דהשומע יוצא יי"ח אף במקום שאסור לו לענות ש"מ דל"א שומע כעונה כאלו הוא אומר אלא דדין השומע כדין המשמיע וז"ב. אמנם בעיקר הקושיא הנ"ל הנה בס' ט"א תי' שם תי' פשוט ואמת. דבמגילה לכ"ע הרהור לאו כד"ד כדאי' שם במגלה די"ח ע"א דאתי' זכירה וזכור בפה וע' בשאג"א סי' י"ג באריכות וקיימתי מסברא. אלא שלפע"ד מעיקר' לק"מ ואבי תמה גם על הג' בעל ט"א דלמה לא קשיא לי' יותר על הא דרבינא בברכות ד"כ ע"ב דקאמר דאי נשים בברהמ"ז דרבנן אינה וכולה להוציא אחרים יי"ח משום דל"א דרבנן ומפיק דאו' והא באותו עמוד קאמר רבינא ז"א הרהור כדיבור דמי וא"כ ת"ל אף אם נשים אין חייבין בברהמ"ז מדאו' והא השומע יוצא בהרהור דנפשי'. ובזה לא יספיקו כל התירוצים שכ' הט"א. א"ו דלק"מ כיון דהשומע נתכוין לצאת רק בהשמיעה ששומע מפי הקורא ולא בהרהור דנפשי' איי"ח בהרהור אף למ"ד הרהור כד"ד ל"מ למ"ד מצ"כ אלא אף למ"ד מאצ"כ דבע"כ לא נפיק כמ"ש התוס' והרא"ש בסוכה דל"ט. ובזה נסתרים הרבה ראיות שהביא השאג"א בסי' י"ג והארכתי במק"א ואכ"מ ע"כ נפל כל בנינו של בעל חס"ל. והדבר ברור דבמגילה בקריאה תליא ולא בשמיעה מדמברכין על מקרא מגילה ולא לשמוע כמו בשופר וע' בהרא"ש פ"ק דפסחים. ובד' הרמב"ם הנ"ל כבר כ' המחברים תירוצים שונים וע"כ כיון שפ' הב"י דמי שח"ע וחב"ח אינו מוציא איוב בקריאת המגילה ה"ה בק"ש וברכותיו דלא כחילוק של בעל חס"ל. וכן משמע להדיא עד' הלבוש סי' תקפ"ט ס"ה שכ' וז"ל שאין לו תקנה לתקוע בעצמו דלא אתי צד עבדות כו' כי התקיעה מכח כל גופו הוא בא והרי כח צד עבדות מוציאו אם תוקע בעצמו מה שאין שייך כן גבי סוכה שאין צד העבדות מועיל לצד החירות משום דכ"א מן הצד הולך לסוכה בעצמו על משענתו ואוכל ושותה ויושב בשלו ואין חבירו מועיל לו ועוד אפי' את"ל שהא' מסייע לחבירו וצ"ע מסייע לצ"ח ללכת בסוכה מה בכך אטו אם נכרי ישא את הישראל לסוכה על כתפו ל"י הישראל ידי הסוכה בתמיה ה"נ הכא דמ"ש עכ"ל. ומבואר בזה דבק"ש ובברכותיה א"מ א"ע. וכ"מ גמי להדיא מדברי הט"א הנ"ל שעל מה שהק' על המשנה דחש"ו דלמ"ד הרהור כד"ד בלא"ה יצא יי"ח בהרהור וכתב דלכאורה לא משכחת הך דינא דמתני' דחש"ו רק לענין ח"ע וחב"ח לפי התוספתא דאין אשה מוציא איש א"כ ל"מ מי שח"ע וחב"ח לצאת בהרהור דהא אף בדיבור א"מ א"ע ע"ש. וה"ז כדברינו וכ"מ להדיא מדברי בעל קצוה"ח בספרו אבני מלואים סי' מ"ד סק"ג דלא ס"ל כחילוק בעל חס"ל הנ"ל אלא דבע"ח א"מ א"ע ע"ש. וכן העיר בזה בס' פרמ"ג במ"ז בא"ח סי' תקפ"ט ס"ב ובס' חסל"א כ' דהלכה זו לא נתבררה בדברי האחרונים. והרי נתבאר בדברי האחרונים להיפך לזאת היוצא מדברינו אלה דמי שח"ע וחב"ח חייב בק"ש וברכותיה. אף דלשיטת הרמב"ם בה' ק"ם ובה' חגיגה סי' מקום לפקפק מ"מ דעת הרמב"ם דעת יחיד נגד כל הראשונים זולתו וכלאו כל המחברים ליישב דעתו ע"כ ודאי דהלכה כרבים וחייב בק"ש וברכותיה ואינו יי"ח עד שישמע מפי ישראל אחר כמש"פ השאגא"ר בסי' ואו לענין אלם וע' במג"א סס"י ס"א ובפר"ח שם רס"י ס"ב והנלעד"כ. שלמה במוהר"י זללה"ה חוכ"פ הנ"ל

תשובה יח סקאלא. יום ב' ט"ו אדר תרכ"ד לפ"ק

שפעת שלום ורב טוב לכבוד אה' חתני ידידי הרב הגדול החריף ובקי החכם השלם מו"ה ברוך מאיר כ"י האבד"ק אוסטציא

מכתבו קבלתי. ולהמון טרדותי. בפרט כי העמיסו עלי בעתים הללו מכל המקומות קרובות ורחוקת לדרוש להורות להם חקי אלקי' בענינים שונים. ורובם נחוצים למעשה לא יכולתי לשום עיון במכתבו עד היום עיינתי כשעה חדא וע"ד שאלתו לענין. אמירת דברי קדושה בבית הבלן שדר בחצר המרחץ. כשאין שם ב"א ערומים כי אנשי העיר ההולכים למרחץ פושטים שם בגדיהם ומשם הופכים ערומים להמרחץ. והנה ודאי דדין בית זה כחדר האמצעי של המרחץ ע"ד המבואר בש"ע א"ח סי' פ"ד כמ"ש כ"ת ג"כ. והנה כ"ת הביא מחלוקת האחרונים שד' הב"י דהלבוש שם דהא שאמרו בש"ס מרחץ שאמרו אעפ"י שאין שם אדם הוא דוקא בפנימי. אבל באמצעי מותר בכה"ג וד' הב"ח שם להחמיר וכ"ת כי שמשמעות ד' המג"א בסי' מ"ה ופ"ד כהב"ח. והנה מסי' פ"ד אינו ראיה לא לכאן ולא לכאן ומסס"י מ"ה משמע להיפך שדעתו כהמתירין דהא ודאי בית הטבילה לא עדיף מבית האמצעי דהא הטובלין בו פושטין בגדיהם ונשארו שם ערומים. וכ"כ הט"ז בפשיטות בסי' פ"ד ואעפ"כ מקיל המג"א לברך שם אמנם מד' הט"ז משמע להחמיר שלא כ' להקל בענין ברכת הטבילה משום דהוו כדיעבד ש"מ דאף דאז מברכת כשעומדת בחלוקה ואין שם אשה עומדת ערומה לעת הזאת אעפ"כ אסור לברך שאר ברכות. וכ"ת הביא סיוע לד' המתירין מד' רש"י בברכות דכ"ו בד"ה בית המרחץ וכבר קדמו בראיה זו בס' א"ז בסי' פ"ד. אלא שי"ל דרש"י בא להשמיעיני דאף באין שם אדם אסור אף להרהר ובביה"כ אף בחדש אסור אף להרהר וכ"כ הכ"מ פ"ג מה' ק"ש ה"ד. אמנם מש"ס גופא יש ראיה לד' הב"ח ותיובתא להב"י ולבוש. דבשבת ד' יוד פריך ארב אדא ב"א דקאמר מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ מברייתא דהבניס לביהמ"ר כו' ומשני כי קאמר ראב"א במרחץ שאין שם ארם. ופריך והאמר ריב"ח מרחץ שאמרו אע"פ שאין בו אדם כו' ע"ש. והנה הא דלא משני דראב"א מיירי בחדר החיצון מקום שב"א עומדים לבושין הוא משום דא"כ מאי צריך ראב"א להשמיעינו הא דקתני בברייתא. אבל לד' הב"י ולבוש מאי פירכא הא י"ל דראב"א מיירי בחדר האמצעי שעומדים ערומים ולבושים ובשעה שאין שם אדם א"ו כהב"ח והוא ראיה גדולה. אמנם לעומת זה יש ראיה משם כהנ"י והלבוש דהא קשה אדברי ריב"ח דקאמר מרחץ שאמרו אע"פ שאין שם אדם. ביהכ"ס שאמרו אע"פ שאין שם צואה דהא הוי זו ואצ"ל זו. דהא ביהכ"ס חמור ממרחץ כדאמר שם בש"ס ריש ע"ב. ועוד תקשי ארבינא דמיבעי לי' בהזמינו לבית הכסא. והא מדברי ריב"ח דקאמר ביה"כ שאמרו אף שאין שם צואה מדלא נקט רבותא דאף בחדש שלא הי' שם אדם כלל אסור ש"מ דבזה מותר וא"ל דנקט הכי אגב מרחץ דבמרחץ חדש מותר כדאי' התם ואגב דנקט כן במרחץ נקט נמי הכי בביה"כ ז"א דהא ביה"כ לא איצטריך כלל דכ"ש הוא ממרחץ. א"ו סד' הב"י והלבוש ומש"ה נקטי ביה"כ בסיפא לאורוי דמרחץ דנקט דוקא בפנימי מיירי דומיא דביה"כ בזה דוקא אסור באין שם אדם אבל באמצעי מותר בזה ומש"ה נקט ביה"כ לישנא במרחץ והא דמקשי אראב"א ולא משני דראב"א מיירי בשאין שם אדם ובאמצעי. משום דדחיקא לי' לאוקמי סתם בית המרחץ דנקט ראב"א לקולא מיירי באמצעי דוקא. והנה לא נתברר לי אם מרחץ שאין בו אדם או ביה"ב שאין בו צואה אי אסור מה"ת שמדברי הר' יונה בברכות ספ"ג בד"ה והזמנה לביה"כ נראה יותר שאף בישן שאין בו צואה לא אסור אלא מדרבנן וכ"נ יותר מדברי הרא"ש שם ע"ש. שיש סתירה קצת בלשונם אמנם יותר מוכרע מלשונם כנ"ל. וכ"נ שהבין הלח"מ פ"ג ה"ג. ולפ"ז ודאי יש להורות כד' המקילין הנ"ל. אמנם מדברי הר' יונה לעיל מזה בד"ה ודוקא ישן נראה מבואר דאסור מה"ת בישן אף שאין שם צואה. מ"מ כראה דדוקא בביה"כ דנפיש זוהמא אבל במרחץ בשעה שאין שם אדם ודאי שאין בו איסור רק דרבנן וכ"ש באמצעי אף לדעת הב"ח המחמיר. וא"כ למקילין שומעין. (א) אמנם בנדון הנשאל בלא"ה אין מקום להחמיר כיון דהעיקר נעשה לדירת הבלן ואין עשוי להפשיט שם מלבושים רק בעש"ק ועיו"ט בשיש מרחץ הזיעה אינו בכלל מרחץ כלל וראיה ברורה מדברי הט"ז א"ח סי' פ"ג סק"א דאם אין המחיצה מיוחדת לביה"כ בלבד אין לה דין ביהכ"ס וכ"כ המג"א רס"י פ"ז דאם הכלי מיוחד ג"כ לתשמיש אחר אין לו דין ביה"כ וכ"ש בנ"ד דעיקר היוחד הוא להיות בו דירת הבלן ובכל השבוע חוץ מע"ש אין ב"א עומדים שם ערומים. והרי אף לענין כלי איסור דעת רה"פ דהולכין אחר רוב תשמישו. וכן לענין טומאה מדרס וגם לענין טומאת כלי קיבול כמבואר במשניות דכלים ובכמה דוכתי בש"ס. וכן לענין קדושה אמרו בש"ס במגילה דכ"ו לענין רחובה של עיר דאע"פ שמתפללין בו בתעניות ומעמדות אין בו קדושה. משום דאיקראי בעלמא הוא. וע' בטור א"ח וב"י ואחרונים רס"י קנ"ד. ע"כ ברור שמותר להתפלל שם ולהניח תפלין בלי פקפוק וע"ד קביעת מזוזה הלא מבואר בהגהת רמ"א ביו"ד רס"י רפ"ו ס"ב דבחדר ממש שהוא בית דירה אף אם הנשים רוחצת בו חייב במזוזה רק שיכסנה כדאי' שם ס"ה. את זה ראיתי להשיב בלי עיון כלל מחמת הטירדא ושלום כנפשו ונפש חותנו דוש"ת באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונ"פ הנ"ל

תשובה יט סקאלא יום ה' כ"ה אייר תרכ"ו לפ"ק

אשוב ואומר שלום לכבוד אה' ידידי הרב המופלג בתורה ויראה החריף ובקי חכם השלם כש"ת מו"ה מרדכי נ"י

מכתב קבלתי. ואשר שאל במלתא דאתי לקמי'. בשבת פ' קדושים שקרא החמישי עד חמשה פסוקים סמוך לסוף הסדרא ומעל' כ' פלפל איך להתנהג והעלה שלדעתו יקרא עם הששי עד סוף הסדר והשביעי יקרא למפטיר. ויקרא עמו מה שקרא לששי. ולא יאמר קדיש עד אחר ברכת ההפטורה ע"ד שמבואר בסי' רפ"ב ס"ה וס"ו. והאריך בזה. ובאמת מפלפלו נהניתי. אבל בגוף הדין אינני מסכים עמו. והאמת אהוב מכל. דלדעתי להלכה שידלג ויקרא פסוק א' למפרע ועוד שני פסוקים לששי ולשביעי יקרא ג' פסוקים ויאמר קדיש ואח"כ יקרא למפטיר אותן ג' פסוקים שכבר קרא לשביעי כמו בכל שבתות השנה שקורין למפטיר מה שקורין סבר לשביעי. ואין בזה בית מיחוש כיון שהמפטיר אינו עולה למנין ליכא בזה איסורא וכמ"ש המג"א סס"י קל"ז ובמחבר סי' רפ"ב ס"ב. ואע"ג דרמ"א כ' שם דיש אוסרים מ"מ המנהג לענין מפטיר דליכא למיחש להא כמו שנהגו בש"ת והדרך שכ' כ"ת להתנהג בזה לא שמיעא לי מתרי טעמי חדא דאחר שכבר נהגו לקרוא למפטיר השמיני לחוש לכתחלה היכא דאפשר למ"ד דאינו עולה וגם ביו"ט אף שהמנהג שלא להוסיף מ"מ כיון דרוב הפוסקים ס"ל דמותר להוסיף והרי המנהג לקרא הששי למפטיר כמבואר באחרונים סי' רפ"ב. א"כ אף בזה יש לעשות תקנה שיהי' המפטיר

חוץ **((א) בש"ע של הגאון החסיד מלאדע בסי' פ"ר החמיר בזה ע"ש בקייא.)**