בית שלמה אורח חיים כה

מהטלית השניי'. ולר"י דאמר ארבעתן ד' מצות היינו שכל כנף מצוה בפ"ע הוא כמו בכל בגד אם לא הטיל רק ג' ציצית הג' כנפות אינו בלאו דב"ת אלא שביטל מ"ע לגמרי מכנף זה וזה ברור בלי ספק. ע"כ אין מקום לקושיות הט"א כלל אף אי רש"י סובר כשטת תוס' ורמב"ן וכל מ"ש במכתבי הקדום בזה היא שריר וקיים: ועתה נבא למ"ש כת"ה לדחות הראיה של ט"א מסוכה דל"א כמו שכתבתי למעלה בשמו. והנה בפשיטות הי' אפשר לכת"ה לדחות ראייתו דהש"ס קאמר סד"א ליתי היינו כמ"ד מצ"כ לצאת וב"ש לעבור. אלא שכבר הרגיש הט"א בעצמו בדחייה זו ודחאה משום דא"כ ל"ל לש"ס למימר דנפיק חורבא דאתי למיסרך דאינו חושש רק לשנים הבאות כשיהיה אתרוג וגם הוא בשוא"ת ות"ל משום חורבא בשעתי' דשמא יכוין עכשיו לשם מצוה ויעבור בקום ועשה בב"ת. א"ו דהש"ס לא ס"ל כספרי. ובכה"ג דמעכבין אינו עובר על בל תגרע ע"ש בט"א ודבריו ברורים מאד. ועוד ראיה ברורה מהא דמר בר ר"א ס"פ הקומץ דאיפסק ליה קרנא דחוטי דקאמר בכרמלית א"צ למשדי' משום דאינו רק מדרבנן ופסקו האחרונים בש"ע סי' י"ג דאף בחול במקום שיש בו בזיון גדול כגון בט"ק א"צ לפושטו משום כבוד הבריות כיון שהוא בשוא"ת. ואם איתא דבכה"ג שיש לו רק ג' ציצית בבגדו עובר על לאו דב"ת א"כ קום ועשה הוא שעובר בידים על לאו דב"ת וכ"כ גם כ"ת. ואמאי מותר משום כ"ה. וא"ל כמ"ש כ"ת דשאני הכא דכיון דיודע שנפסקה א' מציציותיו. א"כ ודאי אינו מכוין לצאת מצות ציצית בג' ציצית הנשארים ובכה"ג אינו עובר על ב"ת דא"כ בהך דמר בר"א שלא ידע שנפסקה קרנא דחוטי'. ואמאי לא א"ל רבינא למשדי' כיון שעבר בקום ועשה בלאו דב"ת דהא מר בר"א הי' סבור שיש לו ד' ציצית ובודאי כיון למצוה. וא"ל כיון דלכתחלה לבשו בשעת היתר א"כ חשוב אח"כ שוא"ת והא דמבואר בש"ס שם דברה"ר מחיוב למשדי' היינו משום דלענין איסור הוצאת שבת בעקירה והנחה תליא ועקירת גופו כעקירת חפץ ומש"ה הוי נמי כקום ועשה משא"כ לענין לאו דב"ת. ז"א דהא מבואר מסוגיות הש"ס בשבועות די"ז גבי נזיר בקבר מבואר דאף במקום שתחלת המעשה היו בהיתר חשוב הכל מעשה וע"ש בפרש"י ד"ה נזיר ובתוס' ד"ה או א"צ. וע' בש"א סי' ל"ב. ודברי המל"מ ספ"ג מה' ביאת מקדש תמוה והדרי' קושיא לדוכתי'. אלא דמזה אין ראיה דהא ע"כ רבינא הוי ס"ל דאף באיסור דאו' שהוא בקום ועשה א"צ להודיע דהא לל"ק דהתם ברה"ר הוי ואפ"ה לא הודיע לרבינא. אמנם אכתי יש ראיה מל"ב דהתם דמהתם א"ל רבינא וקא"ל מר בר"א מאי דעתיך למשדי'. והאמר מר גדול כ"ה שדוחה ל"ת בלאו דלא תסור ובכרמלית דרבנן הוי ע"ש. וא"א מנ"ל למר בר"א שרבינא טעי בהא שמא גם הוא יודע ומש"ה קא"ל בכדי שידע שנפסקה ולא יכוין לשם מצוה דקודם שידע בודאי מכוין לשם מצוה ויעבור על לאו דב"ת בקום ועשה וזה אינו נדחה משום כ"ה. וגם כל האחרונים פ' כן. דאם רואה בחבירו שנפסק א' מציציותיו. א"צ להודיעו במקום שיש כ"ה ואמאי הא יעבור בשוגג בקום ועשה בלאו דב"ת ובכה"ג לד' הרמב"ם מחיוב להודיעו איו דבכה"ג כיון שמעכבין זא"ז ולא קעביד מצוה כלל אינו עובר בלאו דב"ת. וא"כ תקשי אש"ס אמאי ל"ק נ"מ בין ת"ק לר"י אי עובר בכה"ג אלאו דב"ת דלת"ק אינו עובר ולר"י עובר לפ"ד הש"א סס"י מ"א ולד' כת"ה. א"ו דאף לר"י אינו עובר וכמ"ש. וגם מפרש"י שם בס"פ הקומץ סדל"ז ד"ה מהתם שכ' וז"ל הייתי משליכה מעלי דלית הלכתא כר"י אלא כת"ק כו' ע"ש וגם מש"ס גופי' מוכח כפרש"י הנ"ל מדאייתי הך עובדא דמר בר"א סמוך להא דקאמרי אר"י א"ש הלכה כר"י ולית הלכתא כוותי'. ואהא מייתי עובדא דמר בר"א מוכח דהיינו דמוכח נמי מהא דמר בר"א דלית הלכתא כר"י וזה נראה כוונת רש"י שם ד"ה הלכה כו' עש"ה. ואם איתא הא אף אי הלכה כר"י הי' חייב למשדי' משום לאו דב"ת לפי מ"ש הש"א סס"י מ"א וכ"ת החזיק בדבריו א"ו דליתא וכמ"ש וכ"ז ברור לפע"ד בלי ספק

ג) על מה שכתבתי במכתבי להפליא על הג' בעל ש"א וט"א. במה שדחה דברי רש"י הנ"ל מסוגיא דסנהדרין דף פ"ח דהא בתפלין אפשר לבוא לידי חיוב חטאת ע"י הוראת הזקן ממרא. אם יניח תפלין בת חמשה בתים דאית איסור ב"ת ומשוי עליו משאי וע"ז השבתי עפ"י ד' התוס' בשבת דס"ב דבנשים הוי הוצאת תפלין דרך הנחתן הוצאה כלאחר יד ואינו רק איסור דרבנן. רק אעפ"כ לא שרינן הוצאה זו משום בזיון תפלין וזה כוונת רש"י אבל חיוב חטאת ליכא אף בב' זוגות היכא דיש משום ב"ת וכ"ש בתפלין פסולין בת חמשה בתים דאף דלא הוי תכשיט מ"מ כיון שאין דרך להניחן הוי הוצאה בדרך הנחתן הוצאה כלאחר יד. וע"ז האריך כת"ה לתמוה מדר"ה דהיוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה חייב חטאת ואמאי הא הוי הוצאה כלאחר יד. כיון שאין דרך ללבוש טלית בעלת שלש ציצית והאריך כת"ה בדברים שאינם מתקבלים לפ"ד לחלק. והנה אי בעינא אמינא דהא לפעמים לובשים טלית בג' ציצית משום כבוד הבריות וכיון שדרך ללבשו לפעמים רחוקות שוב הוי דרך הוצאה כדאמר התם רבא אטבעת משא"כ תפלין או ב' זוגות דאיכא איסור ב"ת. אבל חוץ מזה אני תמה ולמה לא הרגיש כת"ה לפי דעתו תימה רבה על המג"א בסי' ש"א סקנ"ד שהביא דברי הש"ס בשבת דס"ב הנ"ל וכ' ז"ל ולכן נ"ל שאם יצאה בטלית המצויצת חייבת חטאת ע"ש. והוא נגד ד' התוס' שם שכ' דאשה שהוציאה תפלין דרך הנחתן הוי הוצאה כלא"י. וכבר הרגיש קצת בזה בס' תו"ש שם אבל באמת לא ניתן להאמר על המג"א שלא ראה ד' התוס' במקומן אבל באמת אין כאן קושיא כלל. דשאני תפלין שאינם מלבוש ותכשיט כמו מלבוש או תכשיט דעלמא שלובשין או מתקשטין בו אלא שעיקר דרך לבישתו עד"ז הוא משום מצותו הא לא"ה אין דרך לבישה וקישוט בכך בודאי. ומש"ה בתפלין בת חמשה בתים או בב' זוגות תפלין אי איכא ב"ת ודאי אין דרך לבישה וקישוט בהם וכיון שהוציאן בדרך הנחתן פטור משום שלא הוציא כדרך המוציאין כיון שאינם תכשיט ולא הוציאן בידו כשאר המוציאין משא"כ בטלית שהכל לובשין טלית אף שלא למצותו. ואף שהחיוב הוא על הציצית והציצית אינם בטלין להטלית דמה"ט חייב עליהם כדאמר בשבת דקל"ט. מ"מ לענין זה נחשבים גם הציצית מגוף הטלית כיון שהם מחוברים לו. דכיון שלבישת הטלית דרכו בכך והוציאו כדרך הוצאה ממילא גם הציצית הוציא כדרך הוצאה וז"ב לפע"ד וע"ש בס' פרמ"ג. ובזה ממילא סרה כל הקו' והפלפול של כת"ה דלענין גוף הטלית ודאי דנחשב דרך הוצאה אף שישראל אינו לובש טלית בציצית פסולין. מ"מ הטלית מצ"ע הוא מלבוש גמור והכל לובשין טלית וזהו כוונת רש"י בשבת דקל"ט דבלא ציצית כלל הוי מלבוש אף שאסור ללבוש בלא ציצית. מ"מ במלבוש גמור לא מיבטל מתורת מלבוש אף שאסור ללבשו. ובחנם נסתפק הפר"מ בבגד כלאים. והרי כ' המג"א דמלבוש גמור אף שהוא רק מלבוש לאיש ולא לאשה. אפ"ה מותרת האשה לצאת בו אף דנשים עם בפ"ע היא. וה"ה מלבוש בלא ציצית או מכלאים. דעכ"פ הנכרים לובשים אותו משא"כ בתפלין דאינם מלבוש רק מצד שישראל לובשין למצוה. וה"ה לענין דרך הוצאה דיש לחלק בכך וכ"ש הוא. דהא לענין שיהיו הציצית משאי אמרינן דבנשים הוי משאי כמ"ש המג"א. אבל לענין דרך הוצאה הוי גם בנשים דרך הוצאה כמ"ש המג"א דחייבת חטאת. ומה"ט נסתפק הפרמ"ג בתפלין דר"ת אף שודאי דרך ללובשן. מ"מ אי ליכא מצוה לא מקרי מלבוש אף שדרך ללובשן. ומה שהק' כ"ת עליו מש"ס עירובין דצ"ו ע"ב. דמשמע דאי נשים סומכת רשות מקרי תכשיט גם לגבי נשים. אי בעינא אמינא דכיון דמקרי עכ"פ תכשיט לגבי אנשים משום מצותן. אף דנשים עם בפ"ע הן מ"ה מהני עכ"פ גם לגבי נשים אי נשים סומכת רשות ומניחות גם הם לפעמים כמ"ש הש"א סי' ק"ה משא"כ בתפלין דר"ת. אבל העיקר נראה די"ל דסוגיות הש"ס בשבת דס"ב פליגא אסוגיא דעירובין דצ"י ולסוגיא דשבת. אף אי נשים סומכת רשות. אעפ"כ אי נשים פטורות לא הוי תכשיט. (א) וסרו בזה הקושיות החמורות שהק' בש"א סי' ק"ה על שיטת רש"י ועכצ"ל כן לכאורה בד' המג"א דסי' ש"א הנ"ל לענין טלית מצויצת בנשים דאף דמותרת ללבוש טלית עם ציצית לשטת התוס' בעירובין דצ"ו כמ"ש המ"א בא"ח סי' י"ז ס"ב אלא אם נאמר דכיון דציצית חובת גברא אין להם ללבוש בגד עם ציצית דמחזי כיוהרא כמ"ש רמ"א שם. משא"כ בתפלין למ"ד רשות מניחות לפעמים כמ"ש הש"א סי' ק"ה. מ"מ נ"ל יותר כמ"ש. וזה ספיקו של הפרמ"ג. ואף דגם למ"ד שבת לאו ז"ת אפ"ה הוי תכשיט לאיש. ה"ט משום דבחול הוי תכשיט למצותן משא"כ בנשים. וכיוצא בזה בטלית המצויצת מותר לאיש לצאת אף בלילה כמ"ש הרמב"ם פי"ט מה"ש ה"כ ובנשים הוי משאי כמ"ש המג"א. ומעתה לא תקשי על הר"ש מדרוש שבמרדכי שסובר דגם בשבת אם לבש בגד ארבע ככפות בלא ציצית שעובר בעשה. דא"כ מה פריך בשבת דקל"ז מ"ש מדר"ה לישני דהא דקאמר ר"ה חייב חטאת משום הטלית הוא כיון דאסור ללבשו אתי איסורא ומשוי עליו משאי. כמו שפירש"י לענין בל תוסף ואף אם שי"ל דר"ש אינו סובר כרש"י. מ"מ מה פירכא אדר"ה הא בריש סוגיין דעירובין קאמר דכיון דבחול זוג א' טפי לא מש"ה גם בשבת אסור להוציא יותר מזוג א' אף להציל אף דבשבת מותר להניח יותר. וכיון דפשיט לי' הכי שוב אינה מוקצה מן הדעת לומר דאף חיוב חטאת איכא כמ"ש רש"י ומה מקשה. ולפ"ז גם אשטת ר"י שבמרדכי דבשבת אינו עובר בעשה נמי תיקשי. כיון דבחול עובר. ואף דכל הסוגיא שם בעירובין אזדא דאי בשבת מותר ל"א לן במה דבחול איכא ב"ת ולא הוי משאי. מ"מ אכתי מאי קושיא אדר"ה אם נאמר דסובר כסברא דקאמר בריש הסוגיא והכי קיי"ל כמ"ש המג"א סי' ש"א סקנ"ד. ונימא דמש"ה סובר ר"ה דחיוב חטאת נמי איכא. ולפמ"ש א"ש דגם לפירש"י דוקא בתפלין הוא דקאמר הכי משום דאינו תכשיט רק משום מצותו ומש"ה כל דאיכא איסורא בהנחתן לא הוי תכשיט. משא"כ במלבוש גמור. ובעיקר הדבר שהשיב כת"ה על השגתי על קו' הט"א. משום דאכתי אפשר לבא לידי חיוב חטאת באופן שיטעו הכל אחריו ויעשו תפלין בת ה' בתים ושוב הוי דרך הוצאה שכיון שדרך ללבשן כן. והד"ק הט"א לדוכתי' על רש"י עכ"ד. אני אומר דלק"מ. כמו דאיסורא דב"ת מפקא לי' מתכשיט ומשוי עליו כמשאי כן מה"ט משום איסורא דב"ת מפקא לי' מדרך הוצאה ומשוי ליה שלא כדרך הוצאה כיון דלא תכשיט הוא לא הוי דרך הוצאה בדרך לבישה רק להוציא ביד כדרך כל המוציאין וכמ"ש רש"י בשבת דס"ב ד"ה והא הוצאה וא"כ קו' הט"א ליתא כמ"ש במכתבי. וחוץ מכל מ"ש שם וכאן לא ידעתי מקום קושיא די"ל דרש"י לא כ"כ כ"א לפי הסברא דשבת ז"ת ולאו תכשיט וכל שאין מצוה אין היתר דלאו תכשיט הם כמ"ש רש"י לעיל בסמוך ושפיר כ' דכ"ש כיון דז"ת הוא ואיכא ב"ת ומשוי עליו כמשאי אבל ר"מ ור"י נהי דס"ל דשבת ז"ת הוא כמבואר שם דצ"ו. אבל שפיר י"ל דאעפ"כ ס"ל דתכשיט הם וע' בתוס' שם דצ"ה ד"ה אי קסברי ובתכשיט י"ל דגם רש"י סובר דל"א ב"ת ומשוי משאי. והא שכ' רש"י בד"ה ר"ג ומשום ב"ת ליכא הכא ע"ש. ות"ל דאף אי איכא ב"ת כיון דתכשיט הם לא הוי משאי דז"א דאי איכא

ב"ת **((א) עיין בשעה"מ פי"ט מה' שבת מש"כ בזה בשם הראב"ד והרשב"א עש"ה.)**