בית שלמה אורח חיים כד

דר"י רק אתירוצא דרבא דמשני לצאת לב"כ ואפ"ה לעבור בעי כוונה וכיון דגם בשאר מצות לצאת לב"כ והוי דומיא דקדשים א"כ פריך שפיר מדר"י. ומזה ראיה לד' הרמב"ן ויפה כ' כת"ה אלא שתמהני למה לא הרגיש כת"ה שלכאור' ד' הרמב"ן הם כעד דברי מדכ' השוחט קדשים לשם חולין כשרין ועולין לבעלים לש"ח ואפי' חטאת כדאי' פ"ק דזבחים ה"ה לזורק וע"ש במלחמות ומשמע דמה"ט היא דס"ל לר"י דגם לעבור לב"כ הא אי לא עלו לבעלים לש"ח אף דכשרים גם לעבור ב"כ וזהו להיפך ממה שכתבתי מיהו י"ל דרמב"ן לרווחא נקט הכי אבל לא תלי בהכי אלא שתמהני על ד' רבינו הרמב"ן דהא מבואר בש"ס זבחים דמ"ו ע"ב דלשם חולין כשר ואינו מרצה וכ"פ הרמב"ם שם ה"ד וא"ל דס"ל לרמב"ן דדוקא בחטאת הוא דל"ע לש"ח ולא בשאר קדשים והא שכ' הרמב"ן ואפי' חטאת אעיקרא דמלתא קאי דאפי' חטאת לשם חולין כשר אבל בחטאת לא עלה לבעלים לש"ח דמאין הרגלים לומר כן דדוקא בשלא לשמו הוא דיש חילוק בין חטאת לשאר קדשים דבש"ק כשרים ול"ע לש"ח ממוצא שפתיך ובחטאת כ' חטאת היא אבל לענין לחלק אי עלו עכ"ח מה חילוק בין חטאת לש"ק אמנם לכאורה יש להוכיח כן מש"ס שם ד"ג דמשני קדשים דל חולין מנייהו הו"ל סתמא וסתמא כשרים ועלו לבעלים לש"ח וזה סותר לסוגיות הש"ס דמ"ו ולכאורה ע"כ לחלק מה"ט בין חטאת לש"ק ומזה יש לסייע לכאורה לד' הרמב"ם פ"ד מה' מעה"ק ה"י שכ' ואם שחט ועבד סתם ולא חישב כלל בעולה ובשלמים ה"ה כשרים ועלו לבעלים. ומשמע דבחטאת לא הוי הכי וכבר תמהו בזה וע"ש בכ"מ ולח"מ ומל"מ לפי הנ"ל הדבר מוכרח מן הש"ס דהא קאמר הש"ס ד"ג דמש"ה לשם חולין כשרה משום דדל חולין מינייהו הו"ל סתמא ולקמן מבואר דבחטאת לשם חולין כשר ואינו מרצה ש"מ דבחטאת גם בסתמא הכי הוי אלא שא"כ קשה על מה שפי' הרמב"ם בפט"ו מפה"מ הי"א דפסח ששחטו לש"ח פסול ואם נאמר דהא דקאמר הש"ס ד"ג דלשם חולין הוי כסתמא ע"כ דלש"ח גם בפסח כשר דהא סתמא כשר גם בפסח כמבואר בסוגיות הש"ס ד"ב ע"ב א"ו דלמסקנא דמסיק הש"ס ד"ג דהא דחטאת לשם חולין כשרה כר"א דנפ"ל מדכ' ולא יחלל את קדשי ב"י קדשים מחללין קדשי' ואין חולין מחללין קדשים וכא' בדמ"ו בטעמ' דרב הדר ביה מטעמא קמא דלשם חולין הו"ל כסתמא אלא דלשם חולין גרע מסתמא וסתמא כשר ומרצה אף בחטאת ופסח כמ"ש הלח"מ ומל"מ שכ"ה נמי ד' הרמב"ם ולשם חולין כשר ואינו מרצה אף בשאר קרבנות ונראה דהך קרא דלא יחללו דנפ"ל דקדשים מחללין ואין חולין מחללין קדשים דוקא בחטאת ופסח קאי דבהו שייך לשון חולין דמיפסלי בשינוי קודש ולא בשאר קרבנות דלא מיפסלי אלא דלא עלו לש"ח ועיין בתוס' ד"ב ד"ה לשם גבוה דלד' הרמב"ם רק אחטאת קאי ולא אפסח וע"ש בכ"מ פט"ו מה' פה"מ. ובשאר קדשים אין חילוק בין שינוי לשם קדשים או לשם חולין בתרווייהו כשרים ואין עולים לבעלים לש"ח לזאת לשון הרמב"ן במלחמות הנ"ל תמוה מאד ובר מן דין יש לתמוה דמה ענין להא דר"י במתן ד' לאם עלו לש"ח או לא הא לענין בכור אין נ"מ בזה כדאמר הש"ס די"א ע"ב בכור בר ריצוי הוא ועיין בתוס' ד"ב סד"ה לשם גבוה וא"כ אף אי בשאר קרבנות לא עלו לבעלים לש"ח מ"מ שפיר קאמר ר"י דעובר בב"ת אם נתן במתן ד' משום דלענין בכור לב"כ ואף אם כיון לש"ח כשר וה"ה לעבור לב"כ וגם פשטא דלישנא דהרמב"ן שכ' ואפי' חטאת משמע דאדסמיך ליה נמי קאי והיינו דאפי' חטאת ששחטו לשם חולין עלה לבעלים לש"ח וא"כ דבריו הם נגד ש"ס מפו' בזבחים סוף דמ"ו דקאמר דכשר ואינו מרצה לזאת אין לי מקום ליישב דברי הרמב"ן כמו שהם לפנינו אלא לומר שדברים אלו שכ' ועלו לבעלים לש"ח הם מיותרים וט"ס הם וא"כ נהי דאין לי ראיה לדברי מד' הרמב"ן הנ"ל למ"ש במכתבי הקודם דהרי חזינן דלעבור לר"י לב"כ ואף שיתכוין להדיא לשם בכור ל"מ ומשום דגם לצאת בקדשים לב"כ דהא אף בשחט וזרק לשם חולין כשרים ואף דלא עלה לבעלים לש"ח מ"מ כיון דעכ"פ כשרים מש"ה בכה"ג עובר על ב"ת כמ"ש במכתבי די"ל דשאני בבכור דלאו בר ריצוי הוא מ"מ אין מד' הרמב"ן סתירה לדברינו ועכ"פ דברינו נכונים לפענ"ד ליישב בזה דברי רבותינו הקדמונים מקושיא חמורה של הט"א ז"ל

ב) על מ"ש במכתבי אות ב' ליישב קש' הש"א סי' מ"א על רש"י בעירובין דף צ"ה ע"ב סד"ה ת"ק מן הש"ס ס"פ הקומץ דל"ז וכ' דלר' ישמעאל דארבעתן ארבע מצות כל שחיסר א' מהן חיסר המצוה לגמרי ובכה"ג אינו עובר על בל תגרע כמ"ש הש"א עצמו בספרו ט"א וע"ז השיב כת"ה והביא ד' הרמב"ם בספר המצות שורש י"א דאף בדברים שאין מעכבין זא"ז כמו תכלת ולבן הם רק מצוה אחת ואינם נימנים בשתיים וגם הביא ד' הרמב"ן בהשגותיו שורש ט' שכ"כ ולענין ד' ציצית שאף לר' ישמעאל שארבעתן ד' מצות היינו שאין מעכבין זא"ז אבל בחשבון המצות הענין בתשלומיו נימנין א' וגם הביא ראיה מד' התוס' בסוטה ריש ד"ג דאל"כ אין מקום לקושייתם דהא לר' ישמעאל נתוספו ג' מצות דציצית אע"כ דגם לר"י אין למנותם רק למצוה א' כמ"ש הרמב"ן ומעתה כיון דגם לר"י אין ארבעתן נחשבין רק מצוה א' מקובץ מד' חלקים שוב בגורע מצוה א' מהן גורע חלק מהמצוה ועובר על בל תגרע כמו במתן ד' לר"א ונסתר תירוצי וניצבה קושיות הש"א ולזאת תי' כת"ה על ק' הש"א דלר"י כיון דבשבת א"א לו לעשות ציצית אם לבש בגד בג' ציצית אינו עובר על בל תגרע משום דעשה דציצית דוחה לאו דבל תגרע כמו שהקשה התוס' בעירובין ד"ק ד"ה מתן ד' וגם כתב כת"ה להשיב על דברי מ"ש דלכאור' לדברי שכ' דלר"י אם עשה רק ג' ציצית אינו עובר על ב"ת דא"כ למה ל"ק הש"ס נ"מ בין ר"י לת"ק בזה וכתבתי משום דגם לת"ק אינו עובר בכה"ג על ב"ת כיון שהגרעון מעכב בדיעבד הוי כלא עשה המצוה לגמרי דאינו עובר על ב"ת וכמו שהוכיח בט"א מש"ס דילן בסוכה דל"א דלא כספרי וכת"ה דחה דאין ראיה מש"ס סוכה הנ"ל דאף דלעבור בזמנו לב"כ מ"מ של"ב ב"כ וה"ה לענין ב"ת כל שאינו מקיים המצוה הוי כשל"ב דב"כ וא"כ שפיר קאמר הש"ס דהו"א דליתי לזכרון בעלמא בל"כ וכיון שאינו מתכוין וגם אינו מקיים המצוה אינו עובר על ב"ת אבל במכוין עובר על ב"ת אף שחיסר חלק המעכב כד' הספרי וכיון שכן א"א כדברי לימא נ"מ בין ר"י לת"ק בהכי א"ו דגם לר"י עובר על ב"ת כיון שחיסר חלק מהמצוה דאף לדבריו אינם רק מצוה א' כמ"ש הרמב"ן וזה סתירה לדברי עכ"ד כת"ה. והנה בראש אני תמה למה לא הרגיש כת"ה שגם לדבריו תיקשה למה ל"א בש"ס נ"מ בין ר"י לת"ק אי מותר ללבוש בשבת בגד בג' ציצית דלר"י מותר ומצוה משום דעשה דוחה ל"ת ולת"ק אסור משום דעובר על ב"ת ול"ל לענין להוציא בר"ה הא אף לענין ללבוש בביתו בשבת יש נ"מ בזה אלא שבעיקר דבריו מ"ש דלר"י בשבת אינו עובר על ב"ת משום דעשה דוחה ל"ת אינו מודה לו דכיון דלדברי כת"ה גם לר"י עובר בכה"ג על ב"ת ל"ש לומר בזה עשה דוחה ל"ת דהא בכה"ג כתבה רחמנא ללאו ב"ת דלא יגרע חלק מהמצוה אף שיקיים המצוה והא היא דאסרה רחמנא וא"ל דל"א רחמנא רק באופן שאפשר לקיים המצוה בשלימות דכיון שאפשר לקיים בשלימות שניהם עשה דוחה ל"ת כדאמר ר"ל בכמה דוכתי אבל היכא שא"א לקיים המצוה בשלימות בזה ל"א רחמנא משום דעשה דוחה לל"ת ז"א דסתמא כתבה התורה לאו דב"ת ואינו דומה לשאר עשה דוחה ל"ת שבאו במקרה שיהיה העשה נגד ל"ת אבל בלאו דב"ת זה הוא דאסרה רחמנא שלא יגרע חלק מהמצוה אף שמקיים המצוה וכיוצא בזה כ' בצל"ח פסחים דמ"ט לענין שוחט הפסח על החמץ דאף במקום שא"א לו לבער ולבטל החמץ ל"ש לומר דעשה דפסח ידחה לאו דלא תשחט על החמץ מה"ט דהא הוא דאסרה רחמנא שלא לשחוט הפסח על החמץ ואין חילוק בין אפשר ללא אפשר ודחה בזה ד' האהע"ו בסי' תמ"ד וחיזק ד' המג"א שם סקי"א ע"ש ובנ"ד דכוותי' הוא והא דאנו לובשין טלית בלא תכלת לאו מטעמא דעשה דוחה ל"ת הוא ומשום דאין לנו תכלת ז"א דהא במתני' סתמא קתני דתכלת אינה מעכבת את הלבן ומשמע אף שיש לו תכלת ולא עביד רק לבן קיים מצות לבן וכ"מ שם מפרש"י שכ' ואי עביד כו' יצא משמע דאף באית ליה תכלת מיירי ול"א כיון דבכה"ג אין עשה דוחה ל"ת כיון שאפשר לקיים שניהם א"כ הוי מה"ב ואף בדיעבד לא יצא ועיין בנו"ב קמא בתשו' אחרונה ובתנינא חא"ח סי' קל"ה קל"ו ובש"א סי' צ"ו ועוד דהא הא דתכלת ולבן אינם מעכבים זא"ז נפ"ל מקרא וראיתם אותו כל חד לחודי' משמע כמבואר בש"ס ואם נאמר דהוא רק מטעם דעשה דוחה ל"ת א"כ קרא דראשו וקרא דכלאים בציצית למ"ל להא דעשה דוחה ל"ת כדנפ"ל בריש יבמות ובפ"ג מינים ות"ל מהך קרא דאל"כ הו"ל מה"ב דהא בכל חדא לחודייהו עובר על ב"ת א"ו דלאו מטעמא דעשה דוחה ל"ת הוא אלא מדכ' אותו כל חד לחודי' משמע גלי לן קרא דאף בכל חדא וחדא מצותו בכך ול"ד להא דמתן ד' דנפ"ל מקרא דאם נתן במתנה א' כיפר ואעפ"כ עובר על ב"ת דשם לא כ' קרא במתן ד' ביוחד ודעת לנבון נקל ע"כ לא הונח לי בתי' כ"ת. ואני על משמרתי אעמודה ליישב ד' רש"י כמ"ש במכתבי הקודם והשגת כת"ה אינו כלום דאף אם נאמר בד' הרמב"ן כמ"ש כת"ה עכ"פ אין מקום תימה על רש"י אם לא יסבור כד' הרמב"ן וכבר גליתי לכת"ה שהגאון מהר"ד אופנייהם הובאו דבריו בהקדמה לס' ידי משה שעל המ"ר כ' באמת ליישב קו' התוס' בריש סוטה דלר' ישמעאל אפיק הני תלתא מתרי"ג מצות דרשות הם לר"י ועייל מצות ציצית דהם ארבעה מצות לדעתו וזהו דלא כד' התוס' והרמב"ן ושפיר י"ל דדעת רש"י כן הוא ואף שבתשו' שיבת ציון סי' ל"ד דחה ד' הג' מוהרד"א הנ"ל משום דא"כ הא רבא קאמר ס"פ הקומץ טלית ב"ה כנפות א"ב והיינו דלר"י בטלית ב"ה כנפות מחיוב להטיל חמשה ציצית דכל חדא מצוה בפ"ע הוא כמ"ש רש"י שם. וא"כ לדבריו נפישי להו מתרי"ג מצות דהא לפעמים מצות ציצית עולה חמש מצות לר"י וגם הביא שם ד' הרמב"ם והרמב"ן שבס' המצות הנ"ל אני איני רואה מקום השגה דכיון דעכ"פ מצות ציצית יוכל להתקיים בטלית בת ד' כנפות כדכ' בקראי א"כ א"א לחשב לר"י מצות ציצית רק לד' מצות ואף דאם יש לו בגד בת ה' כנפות מחיוב להטיל ה"צ לר"י ז"א כלום דהא אם יש לו שני טליתות כ"א של ד' כנפות מחיוב להטיל בכ"א ארבע ציצית הכי יש לנו לומר לחשב לר"י שמנה מצות ולת"ק בשני מצות הא ודאי ליתא דכיון דעכ"פ יוכל להתקיים מצות ציצית בטלית של ד' כנפות א"כ אין לחשוב לת"ק רק לאחת ולר"י לארבעה כיון דבפחות מד' כנפות ל"ש מצות ציצית כלל דבת ג' פטורה א"כ כל שחייב בציצית היינו בת ד' מחיוב להטיל ד' ציצית ושפיר יש לחשב לר"י ד' מצות אבל לא ה' מצות אף שב"ה כנפות חייבות בה' ציצית כל שיותר מד' הוי רק ככופל המצוה וכמי שיש לו שני טליתות או יותר דחייב להטיל ד' ציצית בכל טלית וז"פ אמנם אף לד' הרמב"ן שכ' דאף לר"י אין לחשב בחשבון המצות רק למצוה א' היינו ע"כ דס"ל לרמב"ן דאף לר"י דהם ארבע מצות היינו דכל כנף הוי מצוה בפ"ע וכל הארבע ציצית שעושה בד' כנפות הוי כאלו כופל המצות ציצית ד' פעמים וכמו שלובש ד' טליתות ועושה בכ"א ציצית או שיש לו כמה פתחים בביתו וקובע מזוזה בכל פתח דפשיטא דכולם אין נחשבים בחשבון המצות רק למצוה אחת רק שחייב לעשות ציצית בכל טלית ולקבוע מזוזה בכל פתח ולר"י כן הוא בטלית א' של ארבע כנפות וע"ש בתשו' ש"צ ועכ"פ לענין לאו דב"ת פשיטא דאם לבש שני טליתות ולא עשה ציצית רק בא' מהן ובהשני' לא הטיל בה ציצית כלל פשיטא דאינו עובר על ב"ת רק שביטל מ"ע דציצית לגמרי