בית שלמה אורח חיים יד

דברי הרשב"א פ' כ"כ שכ' כדברי כ"ת עכ"ד ובאמת הך היחרא דגרם מחיקה לא מדידי הוא אלא שהבאתי כן בתשובתיי בשם הגאון בתשו' בית אפרים. וכבר הרגיש שם בתשו' ביא בעצמו מדברי הרשב"א הנ"ל ותמה עליו ע"ש. ותמהני על כ"ת שכ' בשמי שהחלטתי ד"ז להלכה דמותר ליתן על השם נייר מלוחלח עד שימחקו האותיות הנשארים רק שפקפקתי ע"ז מדברי ס' חסידים הלא בשני התשובת שלי שהגיעו ליד כ"ת לא החלטתי הדברים למעשה. וסיימתי בהם שרצוני לעמוד על הפרק בענין גרמא כמו בענין מחיקת השם באריכות ע"ש בתשובתיי ובאמת לא הגיע ליד כ"ת מהשואל רק שני התשובת ועד השלשה לא בא ובאמת בתשו' השלישית שכתבתי להשואל הניל הרחבתי הדיבור בענין גרם מחיקה זו ופלפלתי באורך ועומק דין זה מכל צד מש"ס ופוסקים כיד ה' הטובה עלי הנה העתקה רצופה פה וסיומא דפיסקא שם דקשה לסמוך בעלמא על הך גרמא כיון דבררנו מכמה הוכחת דזה לאו גרמא הוא רק עשוי הוא רק דאעפ"כ בעובדא דמשאלתי עלה מחמת שיש בד"ז כמה סניפי היתרם טובים כאשר בארתי בתשובתיי שם כ' עכ"פ הם סניף דגרמא לסניף בעלמא ע"ש ובאמת נכון זה הדרך לפני מדרך קדירת השם אשר האחרונים ז"ל החמירו בזה טובא בפרט לכתוב גם השם אחר כך על המטלית כאשר הארכתי כבר ולא אכפול הדברים ובאמת דברתי עם השואל שאם לא יהיה באפשרי לעשות באופן שכתבתי מחמת הכרח מבלי לגנוז יריעה שלימה. הנני מסכים לקדור האותיות הנשארים יחד עם איזה תיבות. אבל יראו להתחכם בכ"י מבלי לכתוב אח"כ השם על המטלית. והיכא דאפשר מהראוי שלא לכתוב השם אף עם איזה תיבות על המטלית כאשר כ' בתשו' השני' להשואל הנ"ל שאף זה אינו ברור להיתרא. וא"צ לכפול הדברים. והנה כ"ת כ' להפליא על דברי רש"י ביומא ד"ח ודפ"ח שכ' שהגמי הוא הצלה משטף המים שלא יומחק השם והק' כ"ת שזה היפך מדברי הש"ס פ' כ"כ דמצד מחיקת השם מותר משום דלא הוי אלא גרמא וכ' ליישב דרש"י סובר כדעת הרי"ף שסובר דרב אשי שמתרץ בספ"כ דאף דגרם כיבוי מותר מ"מ מקרב כיבוי אסור. לא ס"ל כר"י אמר רב דטלית שאחז בה האור מותר ליתן מים מצד אחר משום דזה הוי נמי כמקרב כיבוי ודוקא לעשות מחיצות בכלים מלאים מים הוא דשרי רבנן משים גרם כיבוי ובזה מיישב דברי רש"י דסובר טעמא דגמי דבלא גמי שאין מפסיק כלל בין השם למים הוי מקרב מחיקה ואסור אבל כשיש גמי שמציל משטף המים אף שנכנסו המים לתוך הגמי הוי רק גרם מחיקה ושרי זהו לרבנן ור' יוסי דסובר דא"צ גמי משום דסובר דאף מקרב שרי כר' יהודא. ודלא כרב אשי או דסובר דזה לא הוי רק גרמא והש"ס פ' כ"כ דמקשי דרבנן אדרבנן והוצרך לשנויי דטעמא דרבנן משום שאסור לעמוד בפני השם ערום אתיא כר' יהודא שמקרב כיבוי מותר עכת"ד כ"ת. והנה בעיקר קושייתו אני תמה שלא ראה שכבר קדמוהו התוס' ישנים שם ביומא בשני המקומות בד"ח ובדפ"ח ע"ש וגם תירוצו של כ"ת תמוה דא"כ נצטרך לומר דרבנן ור"י פליגי בהא מלתא אי מקרב מותר או לא. ובש"ס בכ"ד אמרינן דפליגי בטבילה בזמנה מצוה. ולדבריו יפלגו נמי במקרב וזה לא מצינו בשום מקום ועוד דא"כ ל"ל לש"ס לומר דרבנן ס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה תיפוק ליה דאף אי מצוה אסור דהא כיון דמקרב אסור לדידהו והו"ל כמוחק א"כ אין להתיר משום טבילה בזמנה מצוה. וא"ל דאם נאמר טבילה בזמנה מצוה אף מחיקה ממש שרי משום דאתי עשה דטבילה בזמנה ודחי ל"ת דמחיקת השם ז"א ל"מ אם מכניס השם טרם שכל גופי מתכסה במים דא"א לומר דעשה דוחה ל"ת דהא לא הוי בעידנא וגדולה מזו כ' התוס' בריש ש"ס חגיגה וכן בגיטין דמ"א דהא דח"ע וחב"ח אסור בשפחה. ול"א אתי עשה דלשבת ולידחי לאו דלא יהיה קדש וע"ש במהרש"א ומהר"ם מלובלין משום דלא הוי בעודנא דמשמת העראה עובר בלאו ועשה ליכא עד גמר ביאה ע"ש וא"כ כ"ש הכא ואף שיש לכאורה קושיא על דברי התוס' דלדבריהם למ"ל גז"ש דביאה ביאה למילף מינה דיבמה ניקנית ליבם בהעראה כדאי' בש"ס יבמות דנ"ה תיפוק לי' כיון דכבר נפקא לן שם מהקיש' דר"ז דחייבי כריתות בהעראה כדאי' שם בסוגי'. א"כ ע"כ דיבמה ליבם בהעראה. דאל"כ קרא דעלי' דגבי אחות אשה דילפי' מינה בריש יבמות דח"כ אין עולין ליובם ול"ל קרא. הא טעמא דצריך קרא הוא דאל"כ ה"א דמתייבמה משום דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת דח"כ ואם נאמר דיבמה ליבם דוקא בגמר ביאה הא לא הוי בעידנא דמעיקר לאו מקיים עשה. דהא הלאו בח"כ בהעראה וא"כ גז"ש למ"ל אלא שבאמת לק"מ דהא, לפי המסקנא טעמא דה"א דח"כ עולין ליבום משום דאישתרי אישתרי או מהיקשא דר' יונה או כדרבא ע"ש. ועוד אף אם נאמר דבענין כזה הוי בעידנא אף דהלאו בהעראה והעשה בגמר ביאה ה"ט משום דיש לדמותו להך דמילה בצרעת דדחי אע"ג דמל ולא פרע כאלו לא מל מ"מ הוי בעידנא כיון דאף המילה מגוף המצוה הוא כמ"ש הנ"י פ' אלו מציאות משא"כ הכא דהוי רק כמכשירו מצוה דהא עיקר המצוה באם נכנס כל בשרו במים ודמי להך דמכשירי שאר מצות אף דלא אפשר בלעדם דלא דחי כמ"ש הנ"י שם וגרע מהך דהשבת אבידה דפליגי בה הרנב"ר והר' יוסף ז"ל כמבואר שם בנ"י ע"ש. (א) אמנם באמת אין זה קושיא לנ"ד דאפשר לומר דמש"ה הוצרך הש"ס ומר בטעמו דרבנן דסברי דטבילה בזמנה לאו מצוה מדקאמרי סתמא דצריך גמי ש"מ דאף באם מכניס האבר שהשם כ' עליו לבסוף לתוך המים או דקופץ בפ"א לתוך המים דהוי בעידנא מ"מ אאל"כ דיבא עשה דטבילה וידחה לאו דמחיקה כמ"ש הרדב"ז וע"ש בתשו' הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ח"א סי' מ"ז. אלא שבעיקר הדבר י"ל דמש"ה צריכי בש"ס להך טעמא לרבנן דטבילה בזמנה ל"מ משום דאם נימא מצוה ל"ל לאהדורי אגמי דסגי דמנח ידיה עליו דהא בלא"ה צריך להניח ידו משום שאסור לעמוד בפני השם ערום כדאיתא שם בסוגיא אמנם בעיקר הדבר הדברים דחוקים לומר דזה הוי מקרב דודאי לא הוי מקרב ועוד למאי הוצרך רש"י לפרש ביומא דלא כדאי' בש"ס פ' כ"כ ועוד יש לדבר בזה אלא שאכמ"ל ובעיקר קושיית התוס' ישנים על רש"י כבר כ' יושב לזה בתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' י"ז ע"ש דסובר להחמיר קצת בגרם מחיקת השם ואין להאריך עוד בזה. ז"ז מ"ש כ"ת להשיג עלי בענין למד שנמחקה ראשה ולא נשאר למעלה רק צוואר קצת בלי ראש הנה הגם שלא ראיתי היטב דברי כ"ת. אמנם לע"ע בהשקפה ראשונה מסתברין לי דבריו דאין להכשיר מכמה טעמים והדרנא בי ממ"ש בתשו' הראשונה בפרט שכ"ת כ' שכ"כ הגאון אב"ד דק"ק בראד בספרו ולע"ע לא עיינתי בזה ככל הצורך ועוד חזון למועד לעיין בזה ומ"ש כ"ת ע"ד ק' השואל שהק' לדעת הסמ"ג דבנפל דיו אחר שנגמר האות ונטל הדיו לא הוי ח"ת א"כ אף קודם שנטל הדיו מהשם הוי קודש א"כ אמאי פסק במס' בנפל דיו על השם מותר למחוק הרי הוי מוחק השם וכ' כ"ת ליישב דהסמ"ק יסבור דכיון דמוחק ע"מ לתקן שם זה אסור רק מדרבנן ובכה"ג שאין האות ניכר לא גזרו עכ"ד. ולא ידעתי למה דחק כ"ת עצמו ביושב זה והרי י"ל בפשיטות דהסמ"ג סובר דמוחק ע"מ לתקן שם זה מותר לגמרי כדעה הש"ג פ"ז דשבועות ע"ש. וכ"כ בתשו' רדב"ז ח"א סי' ע"ז ע"ש היטב ובתשו' א' ראיתי שדעתו דאדרבה לשטה זו א"ש טפי לישנא דמ"ס ע"ש באריכות. והביא כן בשם התשב"ץ דלא כמ"ש כ"ת בשם התשב"ץ להיפך. וכבר הארכתי בזה טובא והבאתי בשם תשו' חב"י בשם תשו' מהר"ל מפראג. שדעתו שבהך דמס' לא הי' אות נמחק לגמרי רק שע"י הדיו הי' האות מטושטש ומשום זה וגו' ואנוהו התיר למחוק וע"ש באריכות ועכ"פ מי סני לומר שהסמ"ק מפ' הברייתא דמ"ס דמש"ה מותר למחוק משום דתיקון לשם זה מותר. ואין זה מחוקה כהנ"ל אלה דברי האחרונים השם יצילינו משגיונים. ואסיים ואומר שלום כנפשו ונפש דוש"ת באהבה. שלמה במוהר"י חופ"ק סקאלא

תשובה יב סקאלא יום ה' יוד כסליו תרל"ב

שפעת שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי שלשלת היוחסין מוהר"ר חיים שוביש נ"י אבד"ק סאסוב

ועד"ת אשר עוררני מכ"ת לגודל נחיצת הב"ד לא יכולתי לבוא בארוכה הס' משיבת נפש שהביא לא ידעתיו ולא ראיתיו. ונשתוממתי על המראה איך מלאו לבו להרהר אחר ד' המפרשים הראשונים ואחרונים. ופירושו בהא דכתבן שלא כסדרן אינו כלום. ואדרבה בתפלין דר"ת כתוב פ' והא"ש קודם לשמע אלא דאכתיבה קפיד רחמנא וגם בתפלין דר"ת צריך לכתוב שמע קודם והא"ש מה"ט כמ"ש הראשונים וע' במרדכי ה' תפלין ד' ווינא דפ"ג בע"ג ורע"ד. וגם על תי' כ"ת שתי' על ק' המחבר הנ"ל על הא דקתני פ"ק דמגילה אין בין ספרים כו' ולמה ל"ק שבס"ת כשר של"כ משא"כ בתו"מ. ותי' כ"ת דהא דתו"מ אינן נכתבים אלא אשורית הוא מדכ' והיו ממילא ידעינן הפיסול דשל"כ דנפ"ל נמי מהיו עכ"ד. ויש לכאורה לפקפק דא"כ מאי פריך הש"ס שם במגילה די"ז ע"ב ורבי שלא יקרא למפרע מנ"ל ומאי פירכא הא מהא דנפ"ל לרבי בלה"ק דוקא מוהיו משום ממילא משתמע למפרע. א"ו שאין זה הכרח וי"ל ואכמ"ל אמנם עיקר הקושיא מבוארת בירושלמי שם בפ"ק ה"ט דפריך אמאי ל"ק במתניתין דס"ת שכ' על שני דפין ושני עורת כשר משא"כ בתו"מ. וגם הק' דאמאי ל"ק דבס"ת תולין ולא בתו"מ וטעמא דאין תולין בתו"מ וטעמא דאין תולין בתו"מ הוא משום של"כ וע' בסה"ת סי' ר"ה. אמנם תי' הירושלמי אינו מובן וע' בתשו' הר"ן סי' ל"ט בביאור ד' הירושלמי ולפ"ד בתי' הירושלמי אינו מתורץ ק' הנ"ל וע' בתוס' שבת דע"ט ע"ב שרמזו לד' הירושלמי הנ"ל אמנם לפע"ד כל זה לק"מ דאדרבה אין בין שבהמשנה לא מיירי רק בהחילוק שיש בין ס"ת לתו"מ כפי שהוא כתובה לפנינו אבל פיסול של"כ זה שלפנינו כתוב כסדרן רק שבעת הכתיבה נכתב של"כ מהא לא מיירי ומש"ה כל פירכת הירושלמי שם וכן כל ק' התוס' בשבת הנ"ל הוא רק בהחילוקים שבין ס"ת לתו"מ גם בעת שהם כתובים לפנינו (ב) ולגודל נחיצת הב"ד קצרתי ד' הדו"ש באהבה שלמה במוהר"י זללה"ה חונ"פ הנ"ל

**((א) וכן נראה מדברי התוס' פסחים דנ"ט ע"א ד"ה אתי עשה

(ב) התי' שכ' השואל הוא מבואר בתשו' ח"ס חא"ח סי' ח' אולם יפה השיב ע"ז אאמו"ר הגאון זללה"ה ובתי' שכ' הוא ז"ל מתורץ יפה גם קושית הרמב"ן בפ"ק דסוכה על שיטתו וכן כמה מהקדמונים העומדים בסיעתו דתפילין א"צ עיבוד לשמה והקשה הרמב"ן שם מהא דאין בין ספריני ולמה לא חשבינן מה דיש ביניהם לענין עיבוד ע"ש מה שתי' (ודבר זה אשתמיט להגאון בעל חסד לאברהם בתשו' חאו"ח סי' י"ב שהקשה כן משמי' דנפשי' ותי' בדוחק) ולדברי אאמו"ר הג' ז"ל יתורץ בפשיטות ועיין בט"ז יו"ד סי' רפ"ח ס"ק ב' ובריטב"א פ"ק דמגילה במתני' דאין בין שבת ויו"ט האריך בזה ע"ש:)**