בית שלמה אורח חיים יג

לפי' הגי' שלפנינו כמו שהיה לפני הב"י ולגי' הטור ור"י אסכנדרי הוי איפכא) כ"ז שפני טבלא קיימת כשרה הרי שא"א לפרש כר"י אסכנדרי דלדבריו ביון שפ' כר"ח א"כ דברי ר"ה אין להם מקום דהא מחמיר ר"ה מר"ח לדידי' כמובן ע"כ דברי אס"כ תמוהים לפע"ד לפרש כן בדעת הרמב"ם נחזור לענינינו שלפע"ד קשה להקל בזה ואולי כוונת כ"ת למצוא קצת קולא מלשון הב"ח שכתב וז"ל והכי נקטינן לחומרא דבנתקלקל בין הבתים בעינן שיהיו שלימים מבחוץ מכל שאר צדדים וכן מושב הבתים צריך שיהיה שלם וקיים וכו' ע"כ דמוכח מיניה דהבין דדוקא אם נתקלקל בין בית לבית הוא דבעינן שיהיה שלימים מבחוץ אבל כשלא נתקלקל בין בית לבית לא בעינן שיהיה שלימים מבחוץ והא דבעינן שפני טבלן קיימת דוקא אנתקלקל בין בית לבית קאי וכ"נ שהבין בס' לב"ש הנדפס מחדש ע"ש מ"ש בסי' ל"ג ס"ב וקצרתי אבל אין לסמוך ע"ז לגד משמעות כל הפוסקים ז"ל וס' א"ר לע"ע אינו ת"י כלל הדברים לע"ע לא מצאתי מקום להקל בזה כלל ומכ"ש דיש לפסול אם נקרע הבית של תפלין של יד מבחוץ כיון דבשל יד אינו רק בית א' הוי כנקרעו כל הבתים בתפלין של ראש דפסול לכ"ע אח"כ בא לידי תשו' פני יהושע וראיתי שבחא"ח סי' יוד כתב ליפסל בתפלין של יד שנקרע הבית קצת מה"ט וכתב דאין זה צריך לפנים ע"ש ותמהני על רוב העולם ואף מופלגי תורה שאין נזהרים בזה וצריך להזהירם ע"ז ודברתי מזה עם חכם א' ורצה ללמד זכות על רוב העולם כיון דיש חילוק בזה בין חדשים לישינים לכל מר כדאית ליה והטעם הוא משום דעיקר הפיסול הוא משום דאיגלאי מילתא שעור מקולקל הוא ומש"ה העולם מקילין משום שע"פ הרוב עכשיו יש סיבה להקרע שמחמת שעכשיו עושין הסופרים הבתים מעור א' מעור דק מאד הם נקרעים מבחוץ מחמת איזה סיבה ובפרט ע"פ הרוב הבית ש"י נקרע מחמת שיפשיף הבית יד עכ"ד ובאמת לדעתי אין בזה מקום להקל חדא דבמרדכי מבואר דבכל ענין שנקרע פסול אף אם קרע בין בית לבית במתכוין אף שלא שייך טעם הנ"ל והובא דברי המרדכי בב"י סי' ל"ג ובס' מחצית השקל רס"י ל"ג וע"ש במה"שק שכתב בפי' דאף דלא שייכי הני טעמי שבט"ז אפ"ה פסולי ועוד דכיון דמבואר בש"ס תפלין כ"ז שפני טבלן קיימת ולדברי המרדכי והב"י הפי' הוא שצריכים להיות שלם מבחוץ משמע להדיא שבזה אין חילוק בין חדשים לישינים ובאם אין שלימים מבחוץ בכל ענין פסולי בפרט בתפלין של יד שאינו רק בית א' א"כ הוי כמו תפילין ש"ר בכל הד' בתים ומבואר בש"ע סי' ל"ג דאם נקרע ג' בתים בכל ענין פסול ואין חילוק בין חדשים לישינים וע"ש בט"ז סק"ד וא"כ ה"ה בתפלין שבבית של יד וע"ש בתשו' פנ"י ע"כ איני מוצא מקום להכשיר ויש להזהיר ע"ז מאד

תשובה י

וע"ד השאלה הרביעית בנידון למד לתוך ך' או תגין לתוך ך' וכ"ת האריך בזה וכתב דבלמד לתוך ך' יש להחמיר יותר משום שהסופרים מקדימים ראש הויו ואח"כ מושכין הויו להכף וא"כ כבר נעשה ה' וכ"כ בס' קרבן נתנאל בגיטין ומש"ה כתב להקל בתגין משום שעושין קודם התג ואח"כ הראש עכת"ד והאריך בזה ולא ידעתי מקום לחלק בזה דאם נאמ' מקום להכשיר מחמת שדבוק לאות שלמטה אינו מפסיד צורת אות שלמעלה א"כ אף אם בראשית כתיבתו לא הוי דבוק כשנדבק אח"כ חתר האות שלמעלה להכשירו וגם מה לי אם התג יש לו ראש או לאו וכי אם עשה קו שוה ודק לרגל שמאל של ה' לא מקרי ה' אתמהה ובאמת שעיקר פיסול זה בנכנס אות לאות שלמעלה לא מצינו פסולו בגמ' בבלי וירושלמי וראיתי להמפרש בירושלמי מפ' הברייתא שבירושלמי בפ' היה קורא ובפ"ק דמגלה בעורב האותיות דאית תניי תני כשר ואית תניי תני פסול מ"ד כשר מלמטן מ"ד פסול מלמעלן ומפ' שם המפרש בירושלמי עד"ז שנכנס אות א' בתוך ריוח חבירו וע"ז מחלק בין למעלה ולמטה ואישתמטתי' דברי הרשב"א והסמ"ק שמפרשי לענין דיבוק אותיות אמנם הפוסקים החמירו הרבה בענין זה ואין לזוז מדבריהם ואעפ"כ נלע"ד לצדד להקל בשעת הדחק באם נכנס למד לתוך ך' סמוך לרגל ממש כאשר בא למראה עיני דהא בס' ברוך שאמר כתב דה"א צריך שיהיו ברגל נגד סוף הגג ובתשו' הרדב"ז ח"ד סי' פ"ב מבואר בענין רגל הקוף שאם הוא באמצע הגג אינה צורת הקוף כלל ע"ש וה"ה לרגל ההא רק שהמג"א כתב להקל בדיעבד בכה"ג אבל באם הרגל יהיו סמוך ממש לרגל הימין פשיטא דאין זה צורת הא כלל בפרט באם נכנס לתוך ך' והרמב"ם והטור ל"כ רק שצריך שלא תתבטל צורת האות לגמרי או שתדמה לאות אחרת הא לא"ה לא מיפסל וכאן פשיטא דלא דמי להא כלל בפרט אם השאלה בס"ת שנכנס למד בך' של שם אלקיך דבס"ת יש עוד קצת סניף להקל דעת הרמב"ם בתשו' שהובא בפוסקים ובב"י א"ח סי' קמ"ג ויו"ד סי' ער"ט ואם נכנס הלמד של תיבה אחרת אשר לא מן השם הוא לתוך הך' משם אלקיך באופן זה יש לגרור הלמד ולעקמה לצד אחר כי יש בזה עוד צירף דעת הסמ"ג שכיון שכבר נכתב האות כתיקונו אם כפל טפת דיו אח"כ וסירנה וכשר ולא הוי חק תוכת וה"ה בנ"ד ואף שאם עשה הא במקום ד' אף הסמ"ק מודה דא"י למחוק לרגלה של הא לתקנה לאות ד' שאני התם דכ' לאות הא בכוונת הא אבל בנ"ד שלא כתב הראש מהלמד רק לכוונת למד ולא לכוונת הא לך' שלמעלה כנפל דיו מעצמה דמי דבהא ס"ל לסמ"ק דאם מסירה לא הוי ח"ת כמ"ש בס' ג"פ סי' קכ"ה לחלק לדעת הסמ"ק בין הך דטפת דיו להך דהא במקום דלת ע"ש ואף דשאני בהך דטפת דיו די"ל דנפל מעצמו ובין הך דכ' הסופר מ"מ ל"ש ועוד דהא הסמ"ק למד דין טיפת דיו מהך דירושלמי דעירב אותיות מלמטן וכמ"ש הב"י בא"ח סי' ל"ב ומשמע דאף שהסופר עירבן כל שלא בכוונה כנפל מעצמו דמי ואף שכתב כ"ת דאין לחוש לדעת הסמ"ק אף להחמיר ומכח זה השיג עלי במ"ש שם ליישב דברי תשו' מנחם עזרי' סי' ל"ו וכתב שבס' ג"פ הביא דברי הסמ"ק וסיים בעצמו אבל המנהג כסה"ת וכל הפוסקים פ' דלא כסמ"ק וגם הטור לא הביא דבריו רק בהלכות תפלין ולא בגיטין עכת"ד וא"י מה הוא סח דמאי חילוק בין גיטין לסת"מ ואדרבה בהרבה דברים קיל בגיטין בענין כתיבה מכתיבת סת"ם ותמהני על כ"ת מרוע לא שם עיון לדברי הג"פ בסי' קכ"ה ס"ק ל"ב דאם אירע כן בגט שנפלה טפת דיו באות אחר שנגמרה והפסיד צורת האות והעביר משם הדיו דלדעת הסמ"ק והכל בו לא הוי ח"ת כו' אם נתגרשה בגט זה וקבלה קידושין מאחר דיש להחמיר לדונה כס' מגורשת להצריכה גט מזה ומזה כו' וגם נ"מ לעשות סניף מסברת הסמ"ק וסייעתו כגון שנדבקו האותיות עצמן עם יודין שלהן כגון האלף והפ' והצ' והש' מלבד מקום דיבוקן דאיכא פלוגתא דרבוותא אם צריך תיקון ואם אירע דיבוק זה אחר כתיבת האות כתקנה וגרר הדבק בלבד הוי כח"ת ויש לסמוך אסברת סמ"ק וסייעתו במקום עיגון ושעה"ד וכו' ע"כ וכ"כ שם עוד לצרף סברת הסמ"ק בענין דיבוק אותיות ע"ש הרי להיפך מדברי כ"ת. אמנם הנלע"ד אף אם אירע כן בס"ת שנכנס הלמד של שם הק' אלקי' להך' שלמעלה משם הק' אלקיך כל שנכנס סמוך לרגל הך' באופן שא"א לומר כלל דיהיה דומה כלל לאיזה תמונת הא יש לצדד להקל מבלי שיצטרך לגנוז וריעה מהני טעמי דלעיל רק באופן שצריך להראות לתינוק אם לא נשתנה צורת הך' דהיינו לכסות לו גוף הלמד ולא יראה רק ראשה יכיר שהוא צורת ך' כנלע"ד ועיין בש"ס ב"ב דקס"ג ובדרישה לח"מ סי' מ"ה

תשובה יא

וע"ד התשו' שהשבתי להשואל הקודם בענין מה שנמצא בהרבה ס"ת שבמקום שיש פרשיות קטנות סתומת מצורפת כמו בעשרת הדברות ובברכת כהנים וכדומה שעשו הסופרים מכוון אריח ע"ג אריח והריוח מכוון זעג"ז כמו בשירת האזינו ולמדתי זכות על הס"ת הנ"ל דלא מיפסלי משום עשאה כשירה והוכחתי כן מדברי תשו' הריב"ש ומדברי הרמב"ם וכ"ת כ' והאריך בדוחקים שאין ראיה מדברי הרמב"ם והריב"ש ולא אאריך בזה כי אם באנו להשיב על כל הדוחקים לא יספיק הזמן וכבר כתב בזה בשני התשו' להשואל הנ"ל מה שיש בו די ללמד זכות מבלי לפסול כל הס"ת הנעשין בתמונה זאת ואם כ"ת רוצה להחמיר מי ימחה בידו בפרט שכתב כ"ת שיש ת"י תשו' בכת"י מגדולי הדור שהם מפקפקים על הס"ת הנעשים בתמונה הנ"ל אבל לפי דעתי הקלושה די במ"ש בתשו' הנ"ל להליץ עבור הס"ת הכתובים בתמונה הנ"ל מבלי להוציא לעז על הראשונים ובאמת אם יעמוד כ"ת על הבחינה יראה שרוב ס"ת דעלמא עשוין בתמונה זאת. ומעידיני שראיתי ס"ת בעיר אחת המוחזקת בידם שכתבה גדול הדור ומפורסם וכתיבה בענין זה ותמהני על כ"ת שכתב לתקן שלא יהיה כשיעור ריוח ע"כ ודבר זה הוא תימה דהא בעינן ריוח כחילוק פרשה סתומה דהא פרשיות סתומות הם ובעינן ריוח פ' ואולי כוונתו שיעשו בענין שלא יהיו כשיעור ריוח מכוון זעג"ז דהיינו שנגד שיעור הריוח שלמעלה יתחיל להלאה הריוח שלמטה עד שיהיה נשאר נגד הריוח שלמעלה ריוח פ' משיעור ומותר יהי' כתב או להיפך ונמצא שלא יהיו אריח ע"ג לבינה ולא אריח ע"ג אריח ובאמת ג"ז לא הועיל דלענ"ד אף בכה"ג לא נפיק מכלל שורה דהא כתב בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קע"ו בענין שורת האזינו שלא הי' השורת שוות וסיים שם וז"ל לא נזכר דבר זה לא בגמ' ולא בפוסקים שיהיו שורת האזינו אריח ע"ג אריח וגם במ"ס לא נזכר רק הרא"ש כתב בה' ס"ת בשם מסכת סופרים לעשות בכל שיטה הפסק באמצע כשיעור סתומה וכ"ה ברמב"ם פ"ח מה' ס"ת ולא נזכר בשום מקום שיהיו אריח ע"ג אריח בהאזינו והר"ן מסברה אמרה הואיל וגם בה נזכר מפלת הרשעים ולכן יש לעשותה כצורת שירת בני המן וכ"ז לכתחלה אבל לא לעכב בדיעבד ולכן א"צ לתקן כו' עכ"ל הרי דבכל ענין שנעשה הו"ל צורת שירה כיון דבכל שיטה יהי' ריוח כשיעור סתומה וגם בשירת בשלח דבעינן אריח עג"ל מ"מ מבואר דאם שינה בפיזור ממה שנהגו לא פסול ובלבד שיהי' אריח עג"ל דהיינו שיהיה הריוח נגד הכתב כמ"ש הט"ז וכ"ה שטת רש"י ע' () וא"כ איך שיהיה לא נפיק מכלל צורת שירה דהא בדיעבד בכל התמונת הוא שירה ואין לזה מקום מפלט רק כמ"ש בתשו' הראשונה להשואל הנ"ל מדיוק תשו' הריב"ש דלא פסל בש"ס עשאה כשירה רק דוקא אם הניח ריוח במקום שאין להיות ריוח ועשה כצורת שירה הא אם צ"ל ריוח מצד הדין כמו במקום הפסק ריוח פרשה לא שייך ליפסל משום עשאה כשירה ובאמת לדעתי יש לסמוך יותר אמאי דנפק לן מדוקדוק תשו' הריב"ש שיכריע נגד דברי הגדולים שבזמנינו ביותר מבלי לפסול הרבה ס"ת ודי בזה ואני ח"ו לא באתי לחלוק עליהם כי ידעתי מיעוט ערכי רק ללמד זכות על הרבה ס"ת הנמצאות בתמונה זאת ועתה הבא נבוא במ"ש כ"ת להפליא עלי במ"ש בתשובתיי לסניף בענין שם שנמחק מקצתו למחוק השאר ע"י גרמא וגם זהו דוקא ע"י תינוק וגם לצורך תיקון השם במקום הזה וכ"ת האריך להשיג על הך היתרא דגרם מחיקת השם וכתב דזה לא הוי גרמא רק כמקרב מחיקה ואסור כמו בכיבוי דאף דגרם כיבוי מותר מ"מ מקרב כיבוי אסור כמבואר בסוף פ' כירה והביא