בית שלמה אורח חיים קלו

ושלא כספק של השואל מ"מ אולי מהני בכאן צירוף טעמים דהואיל וראוי לאחרים עכשיו וגם ראוי לדידה אי תשאל על נדרה כמו לסומכס דאף בעירובין לא מהני ראוי לאחרים לבד דהא אין מערבין לדידי' לישראל בתרומה וגם הואיל דשאלה לבד לא מהני דהא אין מערבין בהקדשות. ואעפ"כ היכי שיש שני סניפים היינו דראוי לאחרים וגם ראוי לדידי' בשאלה מועיל כמו ביין לנזיר דמודה סומכס דמהני וא"כ גם בנ"ד נמי נימא הכי. לזה כתב הרשב"א דהואיל באיסורי הנאה ש זכה בהם ע"י הואיל לא מהני זה נלפע"ד בכוונת דברי הרשב"א: ומה שהק' רו"מ על הרשב"א בתשו' סי' תשמ"ז שהביא ראי' שא"י בלולב שאסר על עצמו ול"א הואיל ואיבעי מתשיל דאל"כ למה א"י באתרוג של תרומה טמאה שביד ישראל מה"ט. והק' רו"מ דשאני בתרומה טמאה שאסור לכל. הנה כבר עמד בזה בס' שעה"מ פ"ח מלולב כאשר ראה גם רו"מ ומ"ש ויש ליישב נראה כוונתו שהשואל היה דעתו שיוצא משום הואיל והביא ראיה מהך דר"א בפא"ע לענין חלת חמץ דעובר בב"י משום הואיל. כמבואר בתשו' הרשב"א כת"י הובא בשעה"מ הלכ' חו"מ וע"ז השיב הרשב"א שא"כ אף באתרוג של תרומה טמאה ביד ישראל יהיה יוצא מה"ט ושנינו של תרומה טמאה פסול. וע"ש בתשו' שבשעה"מ הנ"ל. ושפיר השיב הרשב"א להשואל דאם נאמר להביא ראיה מחלת חמץ לשאר מקומות שיהיה דבר האסור בהנאה שלו ע"י הואיל ואיבעי מתשיל א"כ מטעם זה יהיה יוצא אף באתרוג של ת"ט אף דשם אסור לכל הא גם גבי חלת חמץ אסור לכל ואעפ"כ אמרינין שהוא שלו ע"י הואיל תה אינו אפשר שהיא נגד המשנה וע"כ אינו ראי' מחלה הנ"ל דשם להחמיר הוא הוא או י"ל דשאני גבי חמץ דבלא"ה אינו ברשותו ש"א והכתוב עשאו כאלו ברשותו ע"כ אמרינין הואיל שיהיה שלו אף שעכשיו אסור בהנאה. או מאיזה טעם אחר ושם דחה הרשב"א זה דגבי חלה י"ל דאמרינן הואיל ואי בעי מתשיל קודם שתחמיץ וקודם שתחמוץ ראוי' הוא לכהן כמ"ש הרשב"א שם ולאו דוקא לכהן ה"ה לישראל דהא חלה טמאה גם לכהן אינה ראוי' לאכילה רק להנאה ובהנאה שאינה של כילוי גם לישראל שרי כמבואר בתוס' ביבמות דס"ו ע"ב ובשאר דוכתי זה הנלע"ד ברור בפי' דברי הרשב"א. טית. והנה רו"מ הקשה ע"ד הרמב"ן והריטב"א הנ"ל דאמרינן מי יימר הא קיי"ל דנדרים הוי דשיל"מ משום דאיתא בשאלה ול"א מי יימר. ע"כ כתב רו"מ דדוקא גבי נזיר ושבועה אמרינן מי יימר אבל לא בנדרים מטעם דמצוה לאתשולי עלייהו כדאי' בש"ס דנ"ט ומש"ה מיישב דלק"מ ק' המל"מ מש"ס פ' כירה משום דהתם בנדרים קמיירי ול"ש מי יימר אלא שתמה על הריטב"א שכ' בקושיתו על שבועה דאמאי לוקה הא הוי התראת ספק ומצוה נמי איכא לאתשולי על שבועתו ומה"ט חשיבי איסור שבועות ונדרים דשיל"מ כדאי' במס' נדרים וע"ז תי' דמי יימר דהיכן מצא דשבועות הוי דשיל"מ ובש"ס דנדרים לא הוזכר רק דנדרים הוי דשיל"מ עכ"ד. והיטב אשר דיבר דלפי מה דפ' הרמב"ם וכ"ד הרבה פוסקים והכי קיי"ל דאין נשאלין על השבועה אלא מדוחק כמ"ש רמ"א סי' ר"ג וסי' ר"ל ודאי דשבועות לא הוי דשיל"מ כמו תרומה וכ"כ בתשו' בית יעקב. ומה תימה על בעל פמ"ג שכ' בפשיטות בהקדמתו להל' פסח ח"ב פ"א אות ט"ז ובמשבצות ליו"ד סי' ק"ב סק"ז דשבועה הוי דשיל"מ ולא בטיל ח"א לדידן ובלא"ה דברי הפמ"ג תמוהים שם שכ' שם דאף בנשבע על טריפה יש שני איסורים כמו באאחע"א לקברו בין רשעים גמורים. וז"א דדוקא באיסורי' שאסרה תורה הוא. אבל אין שבועה חל על איסורים מטעם דמושבע ועומד ולא חלה השבועה כלל. וראי' דהא בשאר אאחע"א אמרינין בפד"א דאיסור אחות אשתו מיתלא תלי וקאי. אבל שבועה אינו חלה על איסורין ואף אם כבר עבר האיסור אינה חלה השבועה. ומשום דכיון דבעת שנשבע לא חלה אין לה מקום לחול אח"כ ועיין בש"ך יו"ד סי' רל"ח סק"ה. וכ"כ בס' שעה"מ פי"ז מהא"ב והביא ראיה מתוס' שלהי נדרים גם מ"ש שם בא"ח שאם נימא דלא כש"ך אם כשבע על ח' טריפה ונפל לתבשיל אינו בטל משום דכיון דנתבטל מאיסור טריפה. שוב חייל עליו איסור שבועה והוי דשיל"מ ז"א דא"כ אינו חל האיסור שבועה רק אחר התערובת ושפיר בטל אף דהוי דשיל"מ כמבואר ברמ"א סי' ק"ב דכל שלא ניכר קודם שנתערב בטל ונראה דמש"ה הצריך הצ"צ בתשו' סי' ס"ט לכתוב דנולד הוי כולל וחל על איסור טרפה. ומש"ה ביצה טריפה שנולדה ביו"ט אינה בטלה לענין יו"ט הא לא"ה היתה בטלה אף דבעלמא בלא"ה אף דאאחע"א אי משכחת רוחא חיילה והיינו מטעמא דכתיבנא גם מ"ש ביו"ד לתמוה על הצ"ץ דהא יו"ט לגבי טריפה הוי קל על חמור ואף בכולל לא חייל. הנה יפה תמה אבל לדינא דברי הצ"ץ נכונים דיו"ט על טריפה הוי נמי איסור מוסיף דנאסר בטלטול מחמת איסור מוקצה ואיסור מוסיף חל אף בקל על חמור לדידן כמ"ש התוס' בפד"א נחזור לנ"ד דלדידן לא הוי שבועה דשיל"מ. אמנם כ"ז שבועה אבל נזירות אף לדידן הוי דשיל"מ דהא טעמא דאין לשאול על שבועה רק מדוחק מבואר במרדכי פ"ג דשבועות בשם מוהר"מ משום דבשבועה כ' לא ינקה משא"כ בנזירות ועי"ן בש"ס נדרים די"ח ע"א וכיון שכן א"כ לא הועיל תי' הריטב"א על נזירות דאמאי תנן בנזיר שהי' שותה יין לוקה ועוד אני תמה על רו"מ ולדידיה ניחא הא מפ' בברייתא בשבועות דק"ב ע"א דבנדרים נמי לוקה דקתני שני קונמות מצטרפין והיינו למלקות וע"ש בש"ס וגם בש"ס נדרים דט"ו קאמר בפשיטות הלכה לפני הפסח אסורה ולוקה והיה אפשר לומר דמסירות ונדר אין קושיא כל כך דאפשר לומר שנדר עד"ר דאין לו התרה. אמנם בשבועות אכתי קשה מאמימר בשבועות דכ"ח דאמר אפי' אכלה כולה נשאל עליו כו' אי במזיד מחוסר מלקות והיכי משכחת לה מלקות הא איתא בשאלה. וא"ל דמחוסר מלקות לאו דוקא אלא עונש מלקות וע"ש ברא"ש ז"א דהא קאמר שם אבל כפתוהו על העמוד לא והיכא משכחת לה הא איתא בשאלה ולזה יצדק תי' מריטב"א שפיר על שבועות לבד וכמ"ש רו"מ. אלא שז"א דא"כ מעיקרא לק"מ דשמא סובר אמימר כר"י והכי קיי"ל דהתראת ס' שמה התראה ועוד דהא התוס' והריטב"א הק' ג"כ מנזירות ועיין תומים סי' ע"ג אמנם בעיקר קושית רו"מ נלע"ד דס"ל להריטב"א דאע"ג דהוי דשיל"מ אעפ"כ לא הוי הת"ס וכמ"ש שם הריטב"א בפי' ולא תלי זה בזה. ותדע לך דהא נדרים הוי דשיל"מ משום דמצוה לאתשולי עליו כמבואר בש"ס נדרים ואפ"ה קאמר בש"ס במכות דלמ"ד קיימו ולא קיימו לא הוי הת"ס ומשום דמחוסר מעשה לקיים העשה וע"ש בש"ס מכות דט"ו ובתוס' ד"ה במאי קמפלגי אע"ג דודאי מצוה לקיים העשה בפרט לתקן הלאו ואעפ"כ כל היכא דמחוסר מעשה לא הוי הת"ס. והא שכ' הריטב"א הטעם משום דשמא לא יזדקקו ליה רבנן ותיפוק לי' דבלא"ה מחוסר מעשה שאלה דז"א דלולא זאת לא הוי מחוסר מעשה כלל דדבורא לא הוי כמעשה וע"י מי יימר קחשיב מעשה ועיין במלחמות פא"ע אלא שלפ"ז ק"ק על הריטב"א דשם במכות הסכים לגירסת הרמ"ה והרמב"ן דג' להיפך דר"י סובר קיימו ולא קיימו ומש"ה ע"כ סובר דהת"ס שמה התראה והיא גי' הרי"ף והרמב"ם. ומשום דאף למ"ד קול"ק נמי הת"ס הוא כמ"ש הריטב"א שם ומוכח דבכה"ג שהיא מצוה לא מקרי מחוסר מעשה ואכתי י"ל דשאני בשאלה שתלוי בידי אחרים דמי יימר כו' ואעפ"כ הוי דשיל"מ משום דמצוה לאתשולי ועיין בשעה"מ פט"ו ממ"א כמ"ש למעלה ראיה לגי' רש"י ותוס' דאין דין הת"ס תלוי בדשיל"מ. אלא שאיפכא ק' לכאורה על התוס' דבגיטין דל"ג תי' על קושית הת"ס הנ"ל משום דאוקי אחזקה ות"ל דבלא"ה לא הוי הת"ס משום שתלוי במעשה. וכמבואר בש"ס מכות הנ"ל לפי גירסתם אלא שמש"ס אין קושיא כ"כ דאפשר לומר דס"ל להתוס' דשאלה לא מקרי מחוסר מעשה משום שאינו רק דיבור וכנ"ל וסברת מי יימר לא ס"ל לתוס' כמו שמבואר בפ' כירה וגבי גר לא סגי בהדיוטת וכחילוק המל"מ. אמנם התוס' בעצמם שם במכות כ' טעמא משום מחוסר מעשה ואפשר לפרש דבריהם במכות שכוונו למ"ש בגיטין. ויותר נראה שמ"ש בגיטין דאוקמה אחזקה לאו דוקא וכוונתם כמ"ש במכות דיש לנו לדונו לענין התראה שלעולם יעמוד כמו שעמד עכשיו ולא יעשה מעשה חדש ותדע לך דאל"כ ק' טובא על התוס' דהא קיי"ל דחיישינן לשמא ימות כר"י בגיטין דכ"ח והטעם כמו שפירש"י שם ד"ה שמא מת כיון דעתה אין מרע לה לחזקה בהכי ע"ש וא"כ בכאן אמאי לא חיישינן לשמא ישאל וגם בגט שמא יגרשנה ויבטל ואף שהנו"ב מ"ק חיו"ד סי' כ"ה כ' דטעמא דחיישינן לשמא ימות משום שסופו למות ז"א דהא גם שמא יקדש חיישינן אף לשטת ר"ת בתוס' קידושין דמ"ה ע"ב היכא שיהי' איסור למפרע וכבר הרגיש בזה בעה"מ ספר בית מאיר בתשו' שבסוף ספרו שהוא השואל שבנו"ב שם ואף שבנו"ב שם סי' כ"ו דחק עצמו בשטת ר"ת להסכימו לדעתו. לא משמע כן בדברי הרא"ש שם ועיין בתוס' יומא דנ"ה ע"ב ד"ה אלא בחטאת מבואר נמי שלא כהנו"ב והרי חזינן דלא מוקמינן אחזקת פנוי' בכה"ג וה"ה בכאן אם יתן גט ויבטל תעשה פנוי' למפרע וכן גבי שאלה מותר למפרע דחכם עוקר הנדר מעיקרא וא"כ מה חזקה שייך בכאן א"ו כמ"ש והנלע"ד כתבתי

י) מ"ש רו"מ לפלפל בפלוגתת הרשב"א והר"ן שילהי נדרים דפ"ה וכ' רו"מ שהרשב"א סובר דהמקדש ע"ת דנדרה דודאי אינה מקודשת דל"א הואיל והר"ן חולק עליו משום דאמרינן הואיל עכ"ד והיא שגיאה דמאי ענין הואיל לכאן התם בקפידא דבעל תלוי ולכ"א ל"א הואיל רק שהרשב"א סובר דאין חוששין שמא ישאל או תשאל על נדרה והר"ן חושש שמא ישאל ובשמא תשאל מספקי' לי' ע"ש ובאמת אי חיישי' שמא תשאל הוא פלוגתא בירושלמי והובא בחהר"ן קידושין ד"ן ובהר"ן פ' המדיר ואני תמה מאד על הרשב"א שכאן בנדרים אינו חושש שמא ישאלו הבעלים אף שהם לא יעשו שום איסור למפרע רק הכהנים אעפ"כ אינו חושש והרי פליגי ר' יהודא ור"נ בנדרים די"ד בקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דקאמר ר"י דאל ישן היום שמא ישן למחר אע"ג דאם ישן הוא בעצמו יעשה איסור ואעפ"כ חיישינן וא"כ אמאי ל"ח כאן לשמא ישאל ויעשו הכהנים איסורא למפרע וא"ל דשאני כאן שצריך לעשות מעשה שאלה ומש"ה ל"ח משא"כ בשינה דשינה ממילא אתיא והוא צריך לעשות מעשה להסיר מעליו השינה וכמו שאמרו בש"ס גיטין דפ"ד דאי בעי מבריז נפשי' בסלואתא ולא נאים ע"ש. ז"א דא"כ מאי פריך הש"ס שם בנדרים על ר"י ממשנה שאת נהנית עד הפסח הלכה אין לא הלכה לא הא התם שני ושני דצריכה לעשות מעשה הליכה משאכ"ה גם ר"י מודה דלא חיישינן אע"כ דאף בכה"ג חייש ר"י וקיי"ל כוותי'. והנה רוב הפוסקים הסכימו דבגיטין כל תנאי שהוא בשוא"ת מגורשת ומותרת להנשא ולא חיישינן שמא תעבור עליו וגם בקידושין פ' רוב הפוסקים להקל דבקידשה ע"ת שאין עליו נדרים ונמצא עלי' נדרים דאינה מקודשת כלל ול"ח שמא תשאל על נדרה כדברי המיקל בירושלמי ועיין בש"ע ואחרונים באה"ע רס"י ל"ט ומשום דל"ח שמא תקלקלה עצמה ולכאורה ק' אמאי בקונם עיני בשינה קיי"ל כר"י דחיישינן שמא יעבור על התנאי אף בקום ועשה כנ"ל ול"א דודאי לא ישן שלא יקלקל עצמו לעשות איסורא למפרע ובש"ס גיטין דפ"ד מוכח לכאורה דשוין הם מדקאמר התם ולהך דפליגת עלי' דר"י קמדמית לי' ע"ש ומבואר קצת דלר"י דחייש בנדרים גם בגיטין חיישינן וק' כנ"ל וראיתי בפרישה וט"ז ביו"ד סס"י ר"כ הביאו בשם רש"ל שעמד בזה בקצרה