בית שלמה אורח חיים קלה

מה שהוכיחו התוס' שם מלחם הפנים ושתי הלחם דאין אפייתן דוחה יו"ט אע"ג דאיכא להימר הואיל ואי בעי פריק לה שאין התנור מקדשם שאם היה מקדשם פסלו בלינה כיון דאופין אותם קודם יו"ט וכ"מ במנחות דע"ב דמ"ד אין אפייתן דוחה יו"ט קסבר דאין התנור מקדשן עכ"ד התוס' והק' בס' או"ח דשמא רבה סובר כחזקי' דכ"ש מקדש שלא מדעת. רק שכ' התוס' בסוכה ד"נ דדוקא בזמנו אבל שלא בזמנו אף חזקי' מודה דאינו מקדש אלא מדעת וא"כ שפיר י"ל דאם אפו אותו ביו"ט אף שנתכוונו שלא יקדש התנור מ"מ קדוש כיון שבזמנו הוא וא"כ לא מצי פריך ליה. אבל אם אפו קודם יו"ט א"כ הוי שלא בזמנו ואם נתכוונו שלא לקדשו לא קידשו התנור ולא נפסל בלינה. ותי' דא"כ היו להם לאפות בליל יו"ט ויתכוונו שלא יקדש וג"כ הוי שלא בזמנו עכ"ד. ודבריו תמוהים מראש עד סוף. א' מה היה צריך להקשות בדחוקים שנתכוונו שלא יקדש וסובר כחזקי'. בלא"ה הו"ל להקשות דהא מסקנת הש"ס במנחות ד"ק שאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן וע"ש במהרש"א ס"פ לולב וערבה וגם בעיקר שהק' דאם היו אפייתן מעיו"ט הוי שלא בזמנו הוא תימה גדולה דא"כ הו"ל לאקשוי על הש"ס במנחות דע"ב דקאמר קסבר רבי תנור מקדש אי אפי לה מאתמול איפסל בלינה ומנ"ל דהא שלא בזמנו הוא וכן מה קאמר רבא דנפ"ל דחבית כ"ג דוחה השבת מדכ' על מחבת מלמד שטפונין כלי ואי אפי מאתמול איפסל בלינה ע"ש במנחות ריש דנ"א והא שלא בזמנן הוא וכן מה פריך התם דצ"ה ע"ב רישא לסיפא דקתני ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש וקתני ואין דוחת שבת איפסלה בלינה ואמר רבא הוקשה אדם ק' כברזל ומאי קושיא הא שלא בזמנו הוא. ובאמת כבר הרגישו התוס' בקושיא זו בדנ"א ד"ה אפי לה ותירצו דכיון דלא דחי שבת א"כ מאתמול הוי זמנן. ועיין בתוס' שם דצ"ה ד"ה דרך חולין ע"ש היטב. גם מה שתי' שהיה להם לאפות ליל יו"ט דהוי כמי שלא בזמנו הוא נגד הש"ס במנחות ד"ק סוף ע"א דקאמר לילה אין מחוסר זמן והוי בזמנו ע"ש היטב. ודברי האו"ח תמוהים מאד גם מה שהביא שם באו"ח בשם ס' אמרי צרופה ליישב קשי' מהרש"א דאף אם נאפו כדרכן בע"ש יפסלו בלינה אם התנור מקדשן ותי' בס' אמרי צרופה די"ל דאפו עד כמאכל ב"ד קודם שבת ונגמר בשבת דאין כאן חילול שבת וגם לא נתקדש הלחם עד גמר אפייתו ע"ש ולא נפסל בלינה משום דכ"ש אינו מקדש בלילה עכ"ד ודבריו תמוהים מאד חדא דמבואר מש"ס דמקדש בלילה כנ"ל. ואם אינו מקדש בלילה כ"ש שלא נתקדש ביום שלפניו דשלא בזמנו הוא. וא"כ ל"ל לדחוקי שלא נגמר בע"ש. הא אף אם נגמר בע"ש אינו מקדש לפ"ז. וגם מ"ש דאין הלחם נתקדש בתנור אף אם קרמו פניו בתנור עד גמר אפייתו הוא נגד המשנה במעילה ד' טית ונגד דברי התוס' במנחות דנ"ז ריש ע"ב. ועיין בירושלמי ספ"ק דשבת ובתוס' ספ"ק דשבת ריש ד"כ. ודברי הא"צ והאו"ח בכאן תמוהים מאד. ויש כאן עיון רב ברמב"ם באלו ההלכות ואכ"מ. שוב הגיע לידי ס' האמ"צ וראיתי שהביא שם דברי הירושלמי והתוס' ספ"ק דשבת והתוס' במנחות הנ"ל ושורש דבריו הוא דמשכחת שקרם רק צד הממהר לקרום. ולענין שבת די בזה ולא לענין קדושת לחה"פ כמ"ש התוס' ספ"ק דשבת אבל מדברי התוס' מנחות הנ"ל משמע דשוין הם וע"ש בתוס' שם דע"ח ד"ה פורסה. ועיין תשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' פ' ואכמ"ל. גם מ"ש שם בס' א"צ דבש"ס תמורה דף י"ד מבואר דבלילה אינו מקדש אף ליפסל. אף דביומא דק"ט לא משמע כן ז"א דהש"ס רק מדחה דרך דיחוי בעלמא עכ"ל. דבריו תמוהין מאד דסוגיא זו איתא ביומא ובמנחות ד"ק וקאמר שם אבוה דר"א נמי מתניתא קאמר וא"א לתרץ הך מתניתא רק דלילה אין מחוסר זמן וליישב סתירת הש"ס מתמורה ליומא ומנחות אין בידי רק לומר דתלוי בפלוגתא דבש"ס כריתות ד"ח אי לילה מחוסר זמן ואכמ"ל יותר. ועיין בזבחים די"ב בתוס' ד"ה לילה אין עיין שם: ח' הקשה רו"מ לשטת רמב"ן וריטב"א הנ"ל מדאמרינין בעירובין ד"ל דמודה סומכס דמערבין לנזיר ביין מ"ט אפשר דמתשיל אנזירותיו. ול"א מי יימר דמזדקקי לי' תלתא עכ"ד. ולק"מ דהתם עיקר הטעם משום דחזי לאחריני ומה"ט ס"ל לרבנן דמערבין לישראל בתרומה. ואף שסומכס פליג עלייהו מ"מ בטעם כ"ד דאפשר גם בשאלה גם הוא מודה ועיקר ההיתר הוא משום דחזי לאחריני והטעם דאפשר בשאלה הוא רק לסניף. (א) ותדע לך דהא אליבא אין מערבין בהקדשות אף דאפשר בשאלה וכן אין מערבין בטבל אף דחזי לאפרושי ביה"ש אף לרב דכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש. והיינו דלא מהני אלא במידי דחזי השתא לשום אדם כמ"ש התוס' שם ש"מ דהך טעמא עיקר. וזה הנלע"ד כוונת הרשב"א בתשו' ח"א סי' תר"ב ורו"מ נתקשה מאד בכוונתו והאמת שלשונו שם מגומגם אבל המכוון מדבריו נלע"ד שהשואל שאל באשה שנדרה הנאה מראובן. ובא ראובן וקידשה אי הוי כמקדש באיסורי הנאה דאינה מקודשת. או שמקודשת מטעם הואיל שמותר לשאר העולם כמו שמער בין לנזיר ביין או מטעם הואיל ואיבעי מיתשיל. או שנאמר שדינו כמו ככר זה עלי הקדש שאין מערבין בה. וע"ז השיב הרשב"א דטעם הואיל וחזי לאחריני לא מהני בכאן דלגבי עירוב די לרבנן אם ראוי' לאחרים משא"כ לענין קידושין דבעינין ראוי' לדידה. ומטעם הואיל ואי בעי מתשיל כמו שמערבין לנזיר ביין לסומכס לא מהני בכאן דהתם לא הוי עיקר הטעם משום הואיל ואי בעי מתשיל רק מטעם דחזי' לאחריני. ואף שזה הטעם לבד לא מהני לסומכס דהא אין מערבין לדידיה לישראל בתרומה מ"מ מהני צירוף טעם דשאלה לטעם דראוי לאחרים. אבל טעם הואיל דשאלה לבד לא מהני וראי' דאין מערבין בהקדשות אע"ג דאיכא טעם דשאלה וש"מ דלא מהני הואיל דשאלה בלא הואיל שראוי לאחרים והוא כשטת התוס' בעירובין שם ואח"כ כתב הרשב"א שאעפ"י שהשואל מסופק אי מהני חד הואיל או הואיל וראוי לאחרים או הואיל דשאלה והרשב"א כבר דחה דחד הואיל לא מהני בכאן **(בפ"א מה' עירובין שהק' שם לפי דברי המהרש"א בתוס' עירובין ד"ל ד"ה אלא שהוכיח מד' התוס' שם דלא התירו לשאול בשבת משום מצוה אחרת אלא משום כבוד שבת וא"כ לדעת הרע"ב דס"ל דבאיכא תרתי שבותין כ"ע מודי דגזרו עליו ביה"ש א"כ אמאי ק' בגמרא דסומכס ס"ל כרבנן דרבי הא אפי' כרבי נמי מצי אתי משום דבתרומה איכא תרתי שבותין שבות דשאלה ושבות דהפרשה וכן הק' בספר ישועות יעקב סי' שפ"ו ולפי סברת אאמו"ר פ"ג זללה"ה לק"מ דהא באמת בכגון זה מותר להפריש כיון דהחיוב לא בא עד השבת רק דאסור משום דביה"ש הוי כל רגע ס' יום וס' לילה וחיישינן שמא בשעת השאלה הוי יום וא"כ ממ"נ ליכא רק שבות אחד וזה נכון מאוד ואם כנים אנחנו נלפע"ד ליישב בזה קו' השעה"מ בה' חמץ ומצה שהקשה על התוס' בפסחים דמ"ו ע"ב ד"ה הואיל על מאי שהקשו שם דאמאי אין יוצאין במצה של מע"ש לר"מ דס"ל מע"ש ממון גבוה ול"א הואיל ואי בעי מתשיל עלה והק' השעה"מ דמאי הק' דאפי' אי יתשל עלה הא הדרא לטיבלי' וא"ל דיפריש עלה ממק"א הא אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט וכן הק' בספר אור חרש שם וסיים בצ"ע ולהנ"ל לק"מ דבאמת בכה"ג לא בא החיוב עד יו"ט מותר להפריש עלי' ביו"ט אבל באמת גוף הסברא אם לדין יש תשובה דשאני היכא דלא בא לכלל חיוב כלל קודם שבת או י"ט אבל הכא הא הי' טבל קודם השבת אלא דעשאה תרומה או מעשר שני וכיון דשאל עלי' בשבת או ביו"ט והחכם עוקר את הנדר מעיקרו וא"כ באמת הי' בחיוב קודם שבת ויו"ט ועיין בש"ך יו"ד סי' רכ"ח סקצ"ו ומה"ט אפשר לפענ"ד כנים דברי תשו' הרשב"א בסי' תשמ"ז שהביא השעה"מ שם בסוף דבריו דכ' לתרץ כן על הא דאתרוג של תרומה טמאה פסולה ול"א אי בעי מתשיל עלה דאי יתשל עלה הדרא לטבלא וא"א להפריש עלי' ביו"ט דס"ל כסברתינו אולם יהי' איך שיהי' דברי המגי' במל"מ הנ"ל במה שכ' כן גבי שבת לענ"ד לא נראה כן מטעם אחר דזה החילוק היא דוקא ביו"ט אבל בשבת אין חילוק בזה ודבר זה נשמע מתוס' בשבת דקי"א ע"א ד"ה לא סבר במה שכ' דמשום טבילה בזמנה מצוה לא הוי שריין תיקוני מנא וכבר האריך הרחיב הדיבור בזה בס' סדרי טהרה ריש סי' קצ"ד עש"ה ובספר ישועות יעקב או"ח סי' שכ"ו וכן מבואר בהדיא בתוס' ביצה די"ח ע"ב ד"ה ושווין עש"ה הגם דאפשר לומר דלמסקנת תי' חזרו מסברא זו וכמ"ש בתשו' אבני מלואים סס"י י"א עש"ה והבן אולם כן אמת לענין דינא ועיין בשו"ת שאגת ארי' סי' נ"ו כנלע"ד

(א) ודאתאן עלה בענין זה באתי לעורר לב המעיין מה שמצאתי שגיאה גדולה בדברי הג' מהרא"ז מרגליות בספרו מטה אפרים ה' יוה"כ סי' תרי"א ס"ג דכ' שם דביוה"כ אם צריך לילך חוץ לתחום יערב דוקא ברגליו ואינו יכול לערב בפת והיא נגד ד' הש"ס בעירובין דל"א דפליגי ב"ש וב"ה דב"ש סברי דאין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וב"ה ס"ל דמערבין ואמרו ב"ה לב"ש אי אתם מודין שמערבין לגדול ביוה"כ אמרו להן אבל ופי' רש"י אמת אמרו להן כשם שמערבין וכו' וב"ש התם איכא סעודה הראוי מבע"י ע"ש לשון הש"ס אלמא דבזה לא הי' מסופק אדם בעולם ובין ב"ש וב"ה ס"ל דמערבין ביוה"כ בפת ועיין בב"י סי' תרי"א ובסי' ישוי"ע סס"י תט"ז ובס' ק"נ בפ"ק דביצה אות ק"ח כ' בזה דנ' דהביאו ראי' מדבר רגיל דהי' בכל יוה"כ לאיש עיתי כמו דנתבאר ביומא דס"ז עכ"פ הכל מודים דבין ע"ת או ע"ח מערבין ביוה"כ בפת לכן לפע"ד הקלישה והרטישה הא מלתא אחר מחכת"ה היא כשגגה היוצא מלפני השליט

ותרי תמיהי מדכר דכירי אינשי מה שמצאתי עוד שגיאה בדבריו בזה בסי' תרי"ג ס"ג שהק' על דברי המ"א בסי' הנ"ל שכ' דלרפואה גמורה מותר לרחוץ וכ' וז"ל ולכאורה צ"ע דלרפואה גמורה נראה שאסור משום שחיקת סמנים דאסור ביוה"כ כמו בשבת ועיין בסי' שכ"ח סמ"ד רוחצין במי גרר שכן רוחצין בהם בלא"ה וליכא הוכחה דלרפואה קעבד שאין נראה אלא כמיקר וזה בשבת שמותר להקר ולא מוכח דעביד לרפואה משא"כ ביוה"כ דמיקר אסור מוכח דעבד לרפואה ואסור ע"ש שהאריך בזה והביא שכן תמה ג"כ המחצית השקל על דברי המ"א הנ"ל כזה ואני תמה מאוד הפלא ופלא על הנהו תרי גאוני דאשתמטי' להו אחר מח"כ כי רב היא ש"ס מפורשת בביצה די"ח ע"ב דעל מאי דאמרינן שם בטעמא דאין מטבילין כלים ביו"ט מפני שנראה כמתקן כלי א"ה אדם נמי אדם נראה כמיקר תינח בשבת ביוה"כ מאי איכא למימר ופי' רש"י הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה קא מכוין ולא כמיקר אמר רבא מי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור אלא הואיל בשבת שרי ביוה"כ נמי שרי ופי' רש"י ואע"ג דלא נראה כמיקר שלא תחמור לענין מלאכה ביוה"כ משבת וכן הר"ן בסוף ביצה הביא הק' שהקשה הראשונים על הרי"ף דכ' לחלק לענין מוקצה דיו"ט חמור משבת והק' עליו מסוגיא דהכא ע"ש מאי שתירצו כ"א לפי דרכו אבל עכ"פ קושיית הגאונים לק"מ והוא מפורש בש"ס הקושיא והתי' וזה ברור ופשוט לענ"ד:)**