בית שלמה אורח חיים קלד

דלמה נאמן הבודק לומר טרפה וא"ל משום שבידו לעשות נקב קטן והיינו מטריפין דאפשר שהיה מכירין שנעשה אח"ש ותי' עפ"י דברי הרא"ש משום שהוא הבודק הו"ל כבעלים והק' רו"מ הא אף לד' הרא"ש צריך שיהיה בידו לעשות כמו שאומר כמו שמבואר בש"ס ר"פ האשה רבה וכ' רו"מ ליישב עפ"י דברי הפ"י בגיטין הובא בחו"ד סי' קפ"ה דטעם דנ' לאסור אם הוא בידו. משום כיון שהבעלים מסרו בידו נאמן דהוי כשליש דנאמן משום דהימני'. ולזה דוקא להתיר דבר שבחזקת איסור צריך בידו לעשות כמבואר ר"פ הא"ר. אבל לאסור דבר שבחזקת היתר א"צ שיהיה בידו לעשות רק כיון שמסרו הבעלים לידו מהימן כמו שליש ומטעם שהבעלים יכולין לשוי' חד"א את שלהם על הכל עכ"ד רו"מ. ודבריו תמוהים ראשונה מה שתמה על הפמ"ג. הנה הפמ"ג לא דידיה קאמר רק כ' כמ"ש הש"ך בסי' קכ"ז אות א' דלהרא"ש אף שאין בידו לנסכו נאמן מטעם בעלים ע"ש בפמ"ג וכ"ה באמת בש"ך שם שלהרא"ש אף באומר על יין מבושל שנתנסך מקודם שמסרו הבעלים לידו קודם בישולו נאמן להרא"ש ועיין בתשו' ח"צ סי' ע"ט גם מ"ש מדברי הפ"י בגיטין הובא בחו"ד. הנה דברי הפ"י הם בגיטין דנ"ד ע"ב ומשם מבואר להיפך דהא הטעם לדידי' דנאמן כמו שליש ובשליש גופי' הטעם משום דהימני' היינו דיכול למסור לגירושין ומש"ה נאמן ומש"ה גם כאן אינו נאמן רק אם היה בידו לאסור כמו שאומר וכן מבואר בהדיא בס' חו"ד בסי' קכ"ז לשטת הפ"י. גם מ"ש מעל' דלשטת הפ"י יותר נאמן לאסור מלהתיר לא ראה דברי הפ"י שם בגיטין ד"ה אמר אביי דיותר נאמן להתיר מלאסור ע"ש בטעמו. וכ"כ הפ"י בקו"א סוף קידושין וכ"כ בס' חו"ד שם בסי' קכ"ז ועיין בתוס' ריש גיטין ד"ב ע"ב ד"ה מ"ד ובס' פ"י שם וז"ב

ואו) מה שהקשה רו"מ איך אמרינין מגו דשאלה הא כיון דעכ"פ טורח גדול לקבץ תלתא שיתירו הוי מגו דלא שכיח. וכן הקשה בני הנ"ל בא"א קצת יפה דחה מעל' כי אין כאן אפי' ריח קושיא דבשלמא לטעון טענה אחרת אם הטענא לא שכיחא לא הוי מגו דסובר שלא יאמינו לו כיון דלא שכיחי שיהיה כן משא"כ כאן שהמגו שבידו לעשות כן ובחנם האריך מעל' בדמיונות שאינם ענין לכאן. כי אין כאן אף התחלת ק'. אולם מ"ש רו"מ שהקצה"ח ע"כ אינו סובר כד' השעה"מ דטעם הר"ן דדבורא קיל משאלה משום דמי יימר דמזדקקי ליה דאל"כ מאי הק' הקצוה"ח מהא דנאמן לומר יש לי בנים משום שבידו לגרשה. הא שאני שאלה משום מי יימר אינו מוכרח דהא חזינין דבהך דעירוכין במגרש אשתו אי אמרינין יש שאלה בהקדש א"צ לידור הנאה משום שבידו לשאול והיינו שאף שקשה לטרוח לבקש שלשה מ"מ כיון שקשה גירושין אמרינין דיותר הי' מטריח לבקש שלשה משיגרש וכיון דדבורא קיל משאלה כ"ש דקשה מגירושין זה קושיית הקצה"ח. ושטת הר"ן עפ"י דברי השעה"מ בהל' יבום יש ליישב ואין כאן מקומו

זיין) התוס' בפסחים כתבו בדמ"ו ע"ב דהא דלא שרי ר"א לקרות לה שם קודם אפי' מטעם הואיל אי בעי מתשיל וכ' ועי"ל דהואיל ואי בעי מתשיל עלי' לא שכיח לא אמר להתיר ע"כ. וכ' בני שיחי' בכוונתם דמש"ה ל"ש משום דאין נשאלין על הקדשות אלא מדוחק והיינו דא"א לפרש בכוונתם משום דמי יימר דהא התוס' תי' בגיטין דל"ג דהא דלא הוי התראת ספק בנזיר שאמרו אל תשתה משום דמוקמינן ליה אחזקה ולא תי' משום טעמא דמי יימר כמ"ש הרמב"ן והריטב"א. וע"כ דלא ס"ל הכי משום דסגי בג' הדיוטות כשטת הש"ס בשבת דמ"ו וא"כ הא דכתבו בפסחים דאי בעי מתשיל לא שכיח היינו משום שאין נשאלין על הקדשות אלא מדוחק זה כוונת בני שיחי'. ורו"מ השיגו דהא דאין נשאלין על הקדשות אלא מדוחק, כ' הרמב"ם סוף ה' נדרים משום דכ' נדרי לה' אשלם וזהו בהקדש ממש אבל לא בחלה ותרומה כמ"ש התיו"ט והש"ך דע"כ אין חלה ותרומה בכלל הקדש דהא ר"א ס"ל בעירוכין דכ"ג כב"ש דאין נשאלין על הקדשות ואעפ"כ קאמר הש"ס דסובר הואיל ואי בעי מתשיל בחלה עיין בתיו"ט שם בפסחים ובש"ך ח"מ סי' רנ"ה סק"ו והוסיף רו"מ בטעמו דכיון דצריך להפריש חלה ותרומה אחרת אין פסידא להקדש ואינו עובר משום נדרי לה' אשלם ונסתייע לזה מדברי המחנה אפרים ה' צדקה סי' ה' שכ' דנדרי הקדש אין להם היתר ע"י חרטה רק ע"י פתח מקרא דנדרי לה' אשלם והק' דא"כ אמאי מק' הש"ס בנדרים דיהי' תרומה דשיל"מ דאי בעי מיתשל ודלמא לא ימצא פתח. וכ' וז"ל לק"מ דהתם כיון שאינו רוצה להפקיע המצוה שדעתו הוא לחזור ולתרום אח"כ אפי' בחרטה יש לו שאלה ע"כ ומזה הביא ראיה דל"א ג"כ בחלה ותרומה בכה"ג דאין נשאלין אלא מדוחק. ויצא לחלוק על הש"ך ונה"כ ביו"ד סי' שכ"ג שכ' דגם בחלה ותרומה אין נשאלין אלא מדוחק עכ"ד רו"מ. והנה יישר כחו שהיטב לראות ולפלפל. אמנם לדעתי אין דברי המח"א מוכרחים. דמעיקרא לק"מ מהש"ס דנדרים דהא המקשה שהק' שם בדנ"ט דתרומה יהיה דשיל"מ ולא ליבטל אכתי לא אסיק אדעתי' תי' התרצן דתרומה מאי מצוה לאתשולי עלי' איכא והיינו כמ"ש בנה"כ הנ"ל שאין נשאלין על הקדישות אלא מדוחק כמ"ש הנה"כ שם בפי' דברי הש"ס הנ"ל ע"ש היטב. וטעמא דאין נשאלין אלא מדוחק הוא מנדרי לה' אשלם. וכיון דהמקשן לא אסיק אדעתי' מזה א"כ דין תרומה והקדש כדין שאר נדרים וא"כ יש להם היתר גם ע"י חרטה ושפיר מקשה דיהי' תרומה כדין דשיל"מ ולא ליבטל ונסתר ק' המח"א הנ"ל. אמנם לכאורה יש ראי' לדברי רו"מ ממק"א דאם נאמר כד' הנה"כ מאי מקשה הש"ס בעירובין ד"ל ע"ב ואלו לנזיר ביין לא פליגי ה"ט אפשר דמתשיל אנזירותי'. א"ה תרומה נמי אפשר מתשיל עילוי' ומאי קושיא הא אין נשאלין אלא מדוחק אתרומה ומש"ה לא הוי ראוי לו. א"ו כדברי רו"מ ושלא כהנה"כ. אלא שאפי' בלא דברי הנה"כ נמי תיקשי מאי פריך הא שני ושני כמו שחלקו הש"ס בנדרים דנדרים מצוה לאתשולי עליו. ופשיטא דה"ה לנזירות ועמ"ש לקמן משא"כ בתרומה (א) וגם בלא"ה ק' דמאי הוכחה מייתו שם התוס' דהיכא דלא חזי השתא לשום אדם לא מהני ע"י הואיל מדקתני לעיל שאין מערבין בהקדשות אע"ג דאפשר לאתשולי עלייהו ע"ש סד"ה ולפרוש. ומאי ראי' הוא שאני בהקדש שאין נשאלין עליהן אלא מדוחק. ואם נאמר שהתוס' פליגי בזה על הרמב"ם א"כ בלא"ה אין מקום לפי' בני שיחי' בדברי התוס' פסחים הנ"ל: וצ"ע בכ"ז. והנה כבר כ' לתמוה ע"ד המח"א הנ"ל. ויותר מזה אני תמה על המח"א שהחליט שם דאין נדרי הקדש ניתרין רק בפתח ולא בחרטה. וכן בתשו' מוהר"ב אשכנזי סי' ט"ו פלפל הרבה בזה הובא ש"ך ביו"ד סי' רנ"ח סק"ד ותמהני שלא הרגישו בדברי רמב"ן במלחמות שילהי ב"ב הובא בש"ך ח"מ סי' רנ"ה רסק"ו שכ' דקיי"ל יש שאלה בהקדש בין בפתח בין בחרטה ע"ש וצ"ע. והנה מסוגיא זו דעירובין יש לי מקום תימה על הרב הג' המגי' במל"מ שכ' בפ"ה מה' מעשר דשרי לעשר בשבת דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר דהא. קודם השבת היה פטורין ממעשר ואימת נתחייבו במעשר בשבת הוא דנתחייבו משום דשבת קובע למעשר. א"כ הוי כמו גלגל חלתו ביו"ט דמפריש ממנה חלה ביו"ט. וכפירי דטבילי האידנא בביצה דל"ז ע"ש בהגהת מל"מ. ולדבריו מה משני הש"ס שם בעירובין סומכס סבר לה כרבנן דאמרי כ"ד שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש ות"ל דאפי' בשבת מותר להפריש דהא לא נשאל על התרומה אלא בשבת, א"כ לא טבילי הפירות עד עכשיו ומותר להפריש בשבת אע"כ כיון שהיה אפשר שיהיו טבילי אתמול ולהפריש מהם אתמול אסור להפריש בשבת ודוקא בעיסה שמותר ללוש ולאפות ביו"ט אף שיש לו פת מעיו"ט משום שרוצה לאכול פת חמה הוי כא"א להפריש מעיו"ט משא"כ בכה"ג ועיין במג"ש ובס' פ"י בביצה דף י"ג ע"ש באריכות ודברי המגי' צע"ג: ועלה בדעתי ליישב כיון דצריך שיהיה חזי העירוב ביה"ש א"כ צריך שיהיה ראוי למתשיל ולהפריש ביה"ש וזה לא אפשר דהא ביה"ש מטילין אותו לחומר שני ימים כמבואר בש"ס פ"ב דשבת דל"ד ע"ב דספק שמא מקצתו יום ומקצתו לילה וא"כ אי יהיה מתשיל ביה"ש א"א להפריש ביה"ש דשמא בשעה שמתשיל היו יום א"כ טבול מע"ש ואסור להפריש בשבת. ושמא בשעת הפרשה יהיה לילה אלא שאכתי קשה יהיה מותר להפריש מטעם ס"ס שמא כולו מן היום או כולו מן הלילה ושמא סובר דס"ס אסור בדשיל"מ אף בדרבנן וכיון דסובר כרבנן דכל שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש אסור אף אם יש ס"ס. ועיין בט"ז וש"ך יו"ד סי' ק"י סוף ס"ח ובמג"א סי' תצ"ז סק"ד ובאחרונים שם אלא שצע"ק דמאי קאמרי בש"ס שם בשבת אהך דמטילין אותו לחומר שני ימים למאי הלכתא והא נ"מ לכה"ג וצ"ל דחדא מיניהו נקט. וגם חומר שני ימים לזיבה הוא משנה ויש לפלפל הרבה בזה ואכתי צ"ע (ב) ומדי עברי בתוס' פסחים הנ"ל ראיתי מלתא דתמיהא טובא בדברי האור חדש שם

על

**((א) ובספר ישועות יעקב בא"ח סס"י שפ"ו תי' בטוב טעם ודעת כיון דמתני' מיירי בע"ת דע"ח אין מערבין אלא בפ"ת וע"ת אין מערבין אלא. לדבר מצוה ואי נימא דבלא שאלה אין מערבין א"כ יש מצוה לישאל עלה משום מצות עירוב וזה נכון מאוד ובזה מיושב היטב מה שהקשה בתשו' שער אפרים (ואינו ת"י רק ראיתי מה שהביא בס' ח"ס בחי' לפרק לולב הגזול בשמו) על דברי הרשב"א בתשו' סי' תשמ"ז שכ' ראיה דמודר הנאה מלולב דל"א הואיל אי בעי מתשיל עלה הוי שלו מהא דאין יוצאין בתרומה טמאה ביד ישראל ונימא הואיל אי בעי מתשיל והקשה בשו"ת ש"א הנ"ל ומאי ראי' מהא דתרומה להא דערום הא בזה איכא מצוה לאתשולי ובזה ליכא מצוה ובס' ח"ס נדחק שם ליישב ולפי תי' הישי"ע הנ"ל לק"מ דהא התם כיון דצריך הלולב לדבר מצוה א"כ ג"כ מצוה לאתשולי עלי' ובזה מיושב נמי דברי הב"י באו"ח סי' קצ"ו שכ' דטעם התוס' והראשונים בברכות דמ"ה שכ' דג' שנדרו הנאה זה מזה אין מצטרפין לזימון שהוכיחו זה מש"ס עירוכין מדהוצרך הש"ס התם לאהדורי הטעם דכהנים אוכלין תרומה מצטרפין עם ישראלים אוכלי חולין כיון דהם נמי מצי אכלי חולין ות"ל דבלא"ה מצוי לאתשולי עלה אלא ש"מ דל"א הכי עכ"ד ולכאורה קשה מאי ראי' מתרומה לנדרים הא בנדרים מצוה לאתשולי עלי' ולא כן בתרומה ולדברינו לק"מ כיון דאיצטרפת לזימון נמי מצוה היא וזה פשוט

(ב) תי' הזה לפענ"ד מוכרח דמה שכתב בתי' הא' דדוקא בחלה מותר מפני שרוצה בפת חמה אף שמצאתי כדבריו בס' שעה"מ פ"ה מה' מעשר אינו עולה לפע"ד להלכה כמו דנראה מדברי הח"י בסי' תנ"ז סק"ט שכ' שם דבאם המצה שאפה מעיו"ט ולא הי' בשום עיסה כשיעור לא נצטרפו עד יו"ט מותר להפריש מהם חלה ביו"ט וכן פסק להלכה במקור חיים שם אף דלא שייך התם ה"ט וכן מבואר בספר יד אפרים באו"ח סס"י תק"י וגם המעיין בפני יהושיע בביצה שם יראה דאף דמתחלה הביא דברי המג"ש במסקנתו לא ס"ל כן וע"כ כתי' הב' שכ' אאמו"ר הג' זללה"ה מפני דבעינין דיהי' ראוי לביה"ש וביה"ש הוי ס' דמקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה לכן א"א להפריש ומה יפה אף נעים לתרץ ע"פ זה קו' שער המלך)**