בית שלמה אורח חיים קלב

ג) אמנם בני שיחי' רמי נדרים אנדרים לפי דברי הריטב"א בחי' לשבועות ד"ד שהק' אמאי קתני שבועה שלא אוכל ואכל חייב הא התראת ס' הוא שמא ישאל על שבועתו ותי' כיון דמחוסר מעשה הוא דמי יימר קי לנו רבנן לא חשיבה התראת ספק להיפטר ממלקות כיון שאין בידו לעשות בהיתר ע"ש. וכ"כ הרמב"ן במלחמות בפ' אלו עוברין דשאלה הוי מחוסר מעשה דצריך מומחה או ג' הדיוטת ומי יימר דמזדקקי ליה ביה דינא כמבואר בקידושין דמש"ה הוי דשלבל"ע וכ"כ הרמב"ן אח"כ דבשאלה כיון דצריכה נמי אחרים שיודעין לפתוח בפתחי נדרים לא שכיחה ע"ש. והרי ס"ל דהיתר נדרים מחוסר מעשה ולא שכיחה ומה יענו בהך סוגיא דפ' כירה דקאמר הש"ס כיון דסגי בג' הדיוטת לא הוי מי יימר שלדברי רמב"ן וריטב"א אינו עולה תי' המל"מ וגם תי' הנ"ל. ורו"מ האריך לתרץ ק' הנ"ל דשאני גבי מוקצה כיון דהוא סובר דימצא ג' הדיוטת שיתירו לו ע"כ לא אקצי' מדעתו. דבאיסור מוקצה בדעתו תלוי משא"כ לענין דשלבל"ע או לענין התראת ספק דבעינן שיהיו בידו ממש. וזה לא הוי ממש בידו שתלוי ביד אחרים עכת"ד והנה כ' רו"מ שכיון בזה לדברי הרב בתי כהונה הובא בס' שער המלך פי"ג מה' א"ב. ובאמת הדברים נכונים. ואני מוסיף דהא באמת אפשר לאוקמי' הך מתני' דנשאלין לנדרים כריש דל"ל מוקצה בפרט דהא קאמר הש"ס ריש מס' יו"ט דגבי שבת סתם לן תנא כר"ש. אלא דבאמת ק"ו הש"ס הוא למאי דקאמר הש"ס מעיקרא דהיכא דאינו יושב ומצפה אף ר"ש מודה דמש"ה אוסר ר"ש בבכור משום שאין יושב ומצפה דמי יימר כו' ולהכי מקשה הש"ס ממתני' דנשאלין לנדרים דאף לר"ש לא א"ש כיון די"ל מי יימר הוי אינו יושב ומצפה ואף ר"ש מודה והנה בתוס' בעירובין ד"מ הק' דבפ"ק דחולין גבי שחט בשבת משמע דלר"ש לא הוי מוקצה ואמאי הא אינו יושב ומצפה ותי' דמיירי ביושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו ואחרים רואין אותו. וכ"כ התוס' שם בחולין רי"ד. והרי מבואר דאף ביושב ומצפה שיהיו ראוי ע"י מציאות רחוק מאד מותר לר"ש ולא הוי מוקצה. וכ"מ במס' יו"ט דכ"ז ע"ב לפי גירסת הרי"ף וסייעתו דגרסי הב"ע במסוכנת ודברי הכל היינו דבמסוכנת אף לר"י לא הוי מוקצה כי פליגי ר"י ור"ש בלא היתה מסוכנת רק חולה מאתמול דלר"י הוי מוקצה ולר"ש מותר. וע"ש בבעה"מ ובר"ן. ומבואר דאף בחולה שרובא לחיים לא הוי מוקצה לר"ש כיון שאפשר שתמות שוב יושב ומצפה ולא הוי מוקצה לר"ש. וא"כ כ"ש בהיתר נדרים דמקרי יושב ומצפה. ומ"מ נראה שלפי האמת אף כר"י אתיא וראי' מדלא הביא הש"ס ריש ביצה הך משנה לסייע מזה דבשבת סתם לן תנא כר"ש. וכן בשלהי מס' שבת דלא משכח הש"ס דר"י סתמא אחרינא אשכח דסתם לן תנא כר"י רק הך דעצמות וקליפין ולא מייתי הך מתני' דקתני התם בדף הזה דמפירין נדרים כו': א"ו דמצי אתיא נמי כר"י. ומשום דכיון דלר"ש לא הוי מוקצה אף באפשר שיהי' ראוי ע"ד רחוק כמו בהך דהשוחט בשבת וכנ"ל. א"כ גם ר"י לא פליג עליו בפלוגתא רחוקה וכל היכא שמצוי להיות ניתר אף ע"י אחרי' לא הוי מוקצה אף לר"י כמו דסובר בבכור ביו"ט אם נולד מומו בעיו"ט דהוי מוכן ומשום דמתיר לר"א מומין ביו"ט כמ"ש התוס' שם בשבת דמ"ו ובביצה דכ"ו. ואף שאפשר לומר דשאני גבי בכור דמסתמא היו בדעתו להתיר הבכור והזמין לו חכם מאתמול שיתיר לו כיון דלדידי' רואין מומין ביו"ט כמ"ש המהרש"א שם בשבת משא"כ בנדרים כמ"ש מהרש"א שם מ"מ כיון דמשני הש"ס דסגי בג' הדיוטת א"כ גם בנדרים הוי מצוי קצת כמ"ש מהרש"א שם ע"כ אף לר"י לא הוי מוקצה ולק"מ. (א) **(הא פסק בפ"ו מה' שבועות דאף עכשיו יש יחיד מומחה לענין התרת נדרים

והנה הגאון מהרמ"ז בן הגאון בעל ישועות יעקב בקונטרוסו באו"ח סימן תקפ"ו הקשה קשי' עצומה על הא דאיתא בש"ס נדרים דע"ז ע"א סבר רב יוסף למימר דוקא יחיד מומחה אבל שלשה הדיוטות לא דמחזי כדין א"ל אביי כיון דס"ל אפי' מעומד ואפי' בקרובים ואפי' בלילה לא מתחזי כדין והקשה הגאון הנ"ל דלסברת רב יוסף דבג' הדיוטות אסור האיך נשאלין אצל יחיד מומחה הרי הו"ל מוקצה דבבה"ש אתקצאי משום מי יימר דמזדקק לי' חכם כמו בבכור וסיים בצ"ע גדול. ולפענ"ד נראה ליישב הקושיא בשני דרכים. הדרך הא' דהנה התוס' בשבת שם בד"ה מי יימר דמזדקק לה בעל כ' וז"ל ואע"ג דפירות שנדרה מהם אינם מוקצים לענין טלטול דהא דחזי לשאר בני אדם מ"מ אית לן למימר מגו דאתקצאי ביה"ש מאכילתם אתקצאי לכלהו יומא א"נ מיירי בפירות שלה ואסרתן לכל אדם עכ"ד ובחה"ר לא כתב רק תי' הא' ונראה לפי מה דכתב המהר"ם לובלין שם להקשות על תי' הב' של התוס' דאכתי יקשה מנ"ל להמקשה להקשות מהא דמפירין נדרים דלמא לא איירי אלא שאסרה עלי' איזה פירות שלא לאכלם ותי' שתי' המהר"ם דמסתמא הא דקתני מפירין נדרים בשבת מיירי בכל מיני נדרים שלצורך השבת חשבו לדוחק דכמה פעמים מתרץ הש"ס כן דומיא דמתני' דמיירי בחד גוונא והא ראי' מדברי רב יוסף בעצמו דסבר למימר דהא דנשאלין נדרים בשבת היא דוקא ביחיד מומחה ולא בג' הדיוטות אף דמתני' נאמרה בסתם ומשמע כסתם שאלה דהיא בין ביחיד מומחה בין בג' הדיוטות ולהכי נאיד הרשב"א מתי' הב' של התוס' ולא כתב רק תי' הא' של התוס' והנה בשבת דמ"ג בתוס' ד"ה בעודן עליו כתבו דע"כ מוכח דסבירא לי' לרב יוסף דאין מוקצה לחצי שבת עש"ה וא"כ לרב יוסף י"ל דהא דנשאלין לנדרים שהם לצורך השבת מיירי בנדרו בשבת וא"כ לא הוי מוקצה דאין מוקצה לחצי שבת אבל אביי דס"ל בביצה דכ"ז ע"ב דיש מוקצה לחצי שבת שפיר הקשה בשבת דמ"ו ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לי' חכם דלסברתו בכ"ג הוי מוקצה משום מי יימר ואפ"ל כן בהמשך דברי הש"ס בנדרים שם דהא דסבר רב יוסף למימר נשאלין נדרים בשבת ביחיד מומחה בג'. לא הוא כעין קושיא על הא דאיתא שם בש"ס מקודם דאיזדקקו לי' רבנן לברי' דרב זוטרא בריה דרב זעירא אפי' בנדרים שהי' להם פנאי מבעוד יום ולזה הקשה לפי סברתו דנשאלין נדרים בשבת ביחיד מומחה דוקא, וא"כ קשה דהא הוי מוקצה משום מי יימר וע"כ כתיריצנו דהמשנה מיירי דוקא בנדר בשבת וא"כ קשה על הא דזקיקי ליה רבנן לברי' דרב זיטרא אפי' בנדרים שהיה להם פנאי מבע"י אלא דאביי לא סיים למלתי' ואמר לו האמת כיון דסבירא לו אפילו מעומד וכו' לא מתחזי כדינא וכשר אפי' בג' הדיוטות ודו"ק. הדרך הב' דהנה בביצה דכ"ו על הא דאיתא שם ר"ש אומר כל שאין מומו כיכר מבע"י אין זה מן המוכן וכתב רש"י לאו משום מוקצה אסר ליה דהא לית ליה מוקצה אלא לפי שמתירו ביו"ט נראה כמתקנו דהוי ליה כדן דין דגזור ביה משום שבות והק' בתוס' שני קשיו' חדא דא"כ אמאי אסור אפי' בדיעבד (עיין שם במהרש"א וב"ח מהר"מ שיף) ועוד דבשבת מוכח בהדיא דמטעם מוקצה קאמר עש"ה ולהכי נלפע"ד ע"פ מה דאיתא שם בביצה דכ"ז ע"א מאי הוי עלה אמר רב יוסף ת"ש דתלי' באשלי רברבי דאמר ר' שמעון בן פזי וכו' משום קהלא קדישא דבירושלים ר"ש וחביריו וכו' בשיטת ר"מ אמריה דתנן השוחט את הבכור ואח"כ הראה את מומו ר"מ אמר הואיל ונשחט שלא ע"פ מומחה אסור אלמא קסבר ר"מ ראיית בכור לאו כראיית טרפה ראיית בכור מחיים ראיית טרפה לאחר שחיטה ומינה ראיית טרפה אפילו ביו"ט ראיית בכור מעיו"ט ואביי דחי דבריו עש"ה בש"ס וכתב רש"י בד"ה ומינה וז"ל וממנה למדו ר"ש וחביריו ואמרי כיון דחשיבא כולו האי הוי ליה כמתקן וכדן דין ואסור לראותו ביו"ט כו' ע"ש וא"כ מיושבים שני הקשיות שהקשה התוס' עליו דאעפ"י דבכ"מ דאסור משום מתקן מותר בדיעבד מ"מ הכא כיון דחשיבא כולי האי דאפי' אם ראה החכם המום אח"ש וידוע בבירור דהמום הזה היה בו קודם שחיטה אפ"ה אסור אף בדיעבד ולהכי הוי מתקן גמור ואסור אפי' בדיעבד וזה כוונת רש"י בדכ"ו רע"ב בד"ה בי"ט עש"ה וא"כ ממילא לא קשה קשיא הב' של התוס' דהא דאמרינן בשבת דמ"ו דטעמא של ר"ש דכל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן היא משום מוקצה זה דברי אביי בש"ס שבת שם והוא לשיטתו דדחי בביצה דכ"ז דברי רב יוסף דס"ל דטעמא דר"מ היא רק משום קנסא וא"כ הוי כשאר מתקן ואמאי אסר אפי' בדיעבד ולהכי הכרח לומר הטעם משום מוקצה וא"כ גם קושית מוהרמ"ז הנ"ל לק"מ דלרב יוסף לשיטתו אין הטעם משום מוקצה ולהכי הוי שפיר ס"ד דהא דנשאלין נדרים בשבת היא דוקא ביחיד מומחה ודו"ק היטב

(א) ובזה אשכחנא מרגניתא ליישב קשיא הפרמ"ג באו"ח במ"ז סי' שמ"א דהקשה בעל לאשתו למה מפר בשבת והא קיי"ל בש"ע יו"ד סי' רל"ד סכ"ג בהחריש לה הבעל יכול החכם להתיר וא"כ למה צריך הבעל להפר בשבת והלא החכם יתיר לה אחר שבת וכ"ת באין לה פתח הא איתא ביו"ד סי' רכ"ח ס"ז בהג"ה דנוהגין לעשות מחרטה פתח והיא לכאורה ק"ו עצומה והנה אפשר לומר דמיירי בנדרה עד"ר דהבעל יוכל להתיר אף בכה"ג כמבואר בסי' רכ"ח סכ"ד והטעם כתבו הפוסקים משום דהבעל מפר אפילו בלא חרטה דידה וכשם שאין דעתה מעכבת בלהפר כך אין דעתם מעכבת וה"ט לא שייך בחכם אבל הלא לפי סברת הרא"ש שמביא הש"ך שם ס"ק ע"ו דהטעם היא משום דסתם אשה ע"ד בעלה נודרת ותולה הפרתה בבעל דוקא וא"כ נראה דגם החכם יכול להתיר וכן מצאתי בספר לב"ש בח"ד שנסתפק בזה לדינא וא"כ נשאר קושית הפמ"ג ועוד דהא בסתם כתבו כל הפוסקים דהבעל יכול להפר בשבת ומשמע בכ"ג. ולפי הנ"ל יונח היטב דדוקא לענין מוקצה אמרו בש"ס דל"א בזה מי יימר דמזדקק ליה חכם אבל לענין צורך הבעל להפר שפיר אוריון דאין בידה דאולי לא תמצא מי שיתיר לה והוי לא שכיח ולהכי מפר לה הבעל ביום שמעו אולם הג' מהרמ"ז בקונטריסו הנ"ל התפלא בזה ע"פ מאי דאמרינן בש"ס דפ"ז אליבא דרבנן וקיי"ל כן להלכה דבין אם א"י שזה נדר או א"י שיש מפירין יכול להפר אח"כ ש"מ דהטעם היא דאחר שתיקה א"י להפר דאמרינן דשתיקתו הוי קיום אבל בא"י שיש מפירין לא הוי השתיקה כקיום וא"כ גם הפרה בשבת כיון דשלא לצורך אסור לשאול על נדרים וא"כ לא הוי השתיקה כקיום ויוכל להפר אח"כ ביום א' וא"כ לא יהיה רשאי להפר בשבת עכת"ד. והנה באמת הג' הנ"ל כתב בעצמו שם שלא עיין כל הצורך ואשתמטי' כשעה חדא דברי הש"ס בדע"ט דעל הא דאר"ח דהשותק ע"מ למיקט מיפר ואפי' מכאן עד יוד ימים והטעם דהשתיקה הזו לא הוי כקיום פריך בש"ס שם באמת מהא דמפירין נדרים אפילו שלא לצורך השבת עש"ה בר"ן וברא"ש וכן מהא דס"ל לר"מ בא"י שיש מפירין דא"י להפר וכתב הר"ן והרא"ש דטעמא דרבנן משום דבא"י שיש מפירין לא הוי ביום שמעו אבל לא משום דהשתיקה הזה לא הוי כקיום ובאמת קיי"ל להלכה דהשותק ע"מ למיקט א"י להפר ואין להקשות דאכתי נאמר דזה ג"כ לא הוי ביום שמעו כיון דא"י להפר אמינא דלע"ד לק"מ)**